פריצת דיסק כתוצאה מעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק כתוצאה מעבודה - ביטוח לאומי: השופט ע' רבינוביץ 1. ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (תב"ע נה/0-323; השופטת הופמן כדן יחיד) שדחה את תביעת המערער להכיר בפריצת דיסקוס שלקה בה המערער כנובעת מאירוע תאונתי בעבודה. 2. על פי גירסת המערער, שהוא נהג סמיטריילר במקצועו, ביום 14.8.1994 במהלך נסיעה במסגרת עבודתו סטה לשולי הכביש, נכנס לבור ותוך כדי לחיצה בו זמנית על דוושת הבלם והמצמד טולטל הרכב וקפץ וגרם להקפצה של המערער בתא הנהג ולחבטתו. כתוצאה מאותו אירוע החל המערער לחוש בכאבים בגב תחתון וברגל שמאל, שהלכו והחמירו במשך הזמן. 3. ביום 22.9.1994 עבר המערער בדיקת C.T שגילתה, כי למערער בלט דיסקוס אחורי צדדי. המערער טען, כי האירוע הנ"ל הוא שגרם לבלט הדיסקוס וביקש להכיר באירוע הנ"ל כתאונת עבודה. 4. בית הדין האזורי דחה את גירסת המערער בנמקו דחייה זו בנימוקים הבאים: א. המערער לא הפסיק את עבודתו מיד לאחר האירוע הנ"ל. ב. אין כל איזכור של האירוע הטראומתי במסמכים הרפואיים השונים עד ליום 17.10.1994 (ת/6). מאידך, מצויין בתעודה רפואית מיום 27.8.1994 (ת/1), כי מדובר בכאבי גב מזה כשבועיים ללא סיפור חבלתי. ג. המערער הודיע לראשונה על האירוע למעבידו כ6- שבועות לאחר קרות האירוע. ד. קיימות סתירות בגירסאות השונות של המערער לגבי האירוע. 5. בערעור, שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, נטענו הטענות הבאות: א. המערער קיבל טיפול רפואי כבר ביום 19.8.1994 (ת/7) בניגוד לקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה אין ראיה לטיפול רפואי שקיבל המערער באותו יום. ב. אין זה נכון, כי המערער סיפר על קרות האירוע לרופאיו ולמעבידו רק כעבור 6 שבועות. ג. אין זה נכון, כי גירסת המערער בהודעתו לביטוח הלאומי בתביעה לדמי פגיעה בדבר תיאור נסיבות האירוע, סותרת את התיאורים של האירוע לאחר מכן. 6. א. קביעתו של בית הדין האזורי לפיה "לא השכיל התובע להוכיח כי ארע לו 'אירוע תאונתי' בעבודה ביום 14.8.1994", מעוגנת היטב בחומר הראיות. ב. בכל התיעוד הרפואי עד ליום 27.10.1994 לא נזכר האירוע ולו במילה אחת. יתר על כן, כפי שציין בית הדין האזורי, בתעודה הרפואית מיום 27.8.1994 (ת/1) מצויין במפורש, כי כאבי הגב הינם ללא סיפור חבלתי. ג. לסיכומי המשיב (להלן "המוסד") בבית הדין האזורי צורפו תעודות מחלה מתאריכים 11.9.1994 ו13.9.1994-, בהן מצויין כי המערער לא מסוגל לעבוד בשל מחלה. ד. טענות ב"כ המערער לפיהן קיים תיעוד רפואי כבר מיום 19.8.1994, אינן מוכיחות מאומה על קיומו של האירוע שנטען על ידי המערער, מפני שבתעודות אלה לא נזכר כלל האירוע. ה. הטענה, כי בשל העדר טופס ב"ל/250 לא נרשם בתעודת חדר המיון, כי הכאבים נובעים מהאירוע הנ"ל בעבודה, היא בלתי סבירה בעליל. לא יעלה על הדעת, שרופא לא ירשום נתון כה מהותי של כאבים עקב אירוע בעבודה בשל העדר טופס ב"ל/250. יתרה מזו, באותו יום, 27.8.1994, נרשם במפורש בת/1, שהכאבים לא נגרמו כתוצאה מאירוע חבלתי, ודבר זה מדבר בעד עצמו. הרופא, שהוזמן לעדות על ידי המערער, לא הופיע, והמערער העדיף לוותר בנסיבות אלה על עדותו. התוצאה היא מכל מקום ויתור על עדות חיונית שיש לו משמעות. ו. אכן קיימות סתירות לא מעטות בגירסת המערער כפי שנפרט להלן: 1) בטופס התביעה למוסד כתב המערער, כי "כתוצאה מנסיעה תוך כדי קפיצות המשאית, קפצתי בתוך האוטו בנסיעה וקיבלתי מכה בגב ובראש מגג האוטו. בתחילה לא הופיעו כאבים ולכן המשכתי לעבוד רגיל". בגירסאות מאוחרות של המערער ביחס לאירוע טען המערער, כי הכאבים החלו מיד לאחר האירוע. (2) המערער כתב בטופס התביעה הנ"ל כי קיבל מכה בגב ובראש. בהודעת המערער לחוקר המוסד נכתבו בעניין זה הדברים הבאים: "תוך כדי הנסיעה קפצתי עם האוטו. כל הקבינה של האוטו קפצה וקיבלתי מכה בראש מהתקרה של הקבינה". בסוף אותה הודעה אומר המערער: "אותה מכה שקיבלתי בראש באותה קפיצה לא השאירה לי שום סימן. המכה בתקרה לא היתה חלשה אבל התקרה מרופדת ולא נשארה לי שום בעיה או סימן מהמכה בראש". המערער לא מציין בהודעה זו ולו במילה אחת מכה בגב. כאן מן הראוי לציין כי על פי תיאור הדברים בהודעה מדובר בתיאור אופייני לאירוע חבלתי. למרות זאת, במוצג ת/1 נרשם במפורש "ללא סיפור חבלתי". יש לציין כי בהודעה הנ"ל לחוקר המוסד אמר המערער: "יכול להיות שבלי אותה קפיצה לא הייתי מרגיש היום כאבים, כי מאז אותה קפיצה יש לי כאבים, למרות שהאוטו לא היה נוח בכל הזמן שאני עבדתי איתו. אני אף פעם לא סבלתי מבעיות בגב". מדברים אלה אין ללמוד בצורה פסקנית, שאפילו המערער עצמו בטוח שאותה קפיצה, לה הוא טוען, גרמה לכאבי הגב, מה גם שהוא מציין שהנהיגה במשאית לא היתה נוחה בכל התקופה בה עבד, בין השאר, בשל הקפיצות התמידיות. (3) המערער ציין במספר גירסאות, כי המשאית נכנסה לתוך בור. בהודעת המערער לחוקר המוסד נאמרו בעניין זה הדברים הבאים: "בזמן הנסיעה על השוליים הייתי עם כל הגלגלים על השוליים ועכשיו אני לא יודע מה היה שם או בור או אבן כי אני לא ירדתי לבדוק מה היה שם". חרף אמירה זו בחר המערער להציג בכל גירסאותיו האחרות, כי מדובר בכניסה לבור. 7. לכל הנתונים האלה יש להוסיף נתונים אחדים נוספים: א. המערער הפסיק לעבוד רק ביום 26.8.1994. ב. אין כל ראיה, שהמערער הודיע על האירוע למעבידו לפני חודש אוקטובר 1994. ג. המעסיק כתב את הסתייגותו ביחס לתביעה זו, במילים הבאות: "אין בחתימתנו זו לאשר את כל עובדות המקרה ו/או את תוצאות הפגיעה ו/או השלכותיה". כמו כן צירף המעסיק מכתב הסתייגות (נ/1), בה ציין, כי המשאית בה נסע המערער הינה רכב אמין, במשאית זו אין קפיצות חריגות בזמן העבודה, וכי המערער נהג במשאית זו חודשיים בלבד. 8. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער. 9. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.פריצת דיסקעמוד השדרה