קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צוואר תפוס כתאונת עבודה: השופט י' פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 599/96; השופטת עציון ונציג הציבור קרשניקר), לפיו נדחתה גירסת המערער לאירוע של פגיעה בצואר במהלך עבודתו ביום 29/3/1995, ולפיכך נדחתה גם תביעתו להכרה באותה פגיעה כבתאונת עבודה. 2. (א) גירסת המערער לפגיעה נדחתה בעיקר, משום שבטופס התביעה לדמי פגיעה נ(1) צוין על ידו, כי "הפגיעה ארעה בעת שהעליתי רעפים אל מעבר לגג הרגשתי כאב וצואר תפוס" ואילו בתצהירו גירסתו היתה, כי "העלה משטחי אזבסט גדולים על הגג". בחקירתו הסביר המערער, כי "רעפים זה משטחי אזבסט גדולים", אלא שבית הדין לא קיבל הסברו ופסק ש"רעפים ומשטחי אזבסט אינם היינו הך"... לקביעתו המקצועית של בית הדין, יש להתייחס בהסתייגות, משום שגם משטחי אזבסט יכולים להיחשב לרעפים לחיפוי גג כנטען על ידי המערער. כך גם עולה מהודעת מעבידו שלא הוגשה לבית הדין קמא. (אנציקלופדיה לבית בעריכת דר' מאיר ואינג' מרקין, הערך גג, עמ' 96). (ב) לגבי הטעם השני בפסק הדין לאי קבלת גירסת המערער, דהיינו להעדר תימוכין לטענתו כי ביום המקרה בשעה 16: 00 הוא פנה לרופא המשפחה בקשר לפגיעתו - ייאמר - כי אותה גירסה נתמכת נסיבתית בבדיקת ה- EMG שערך המערער למחרת ביום 30/3/1995, בעקבות ההפניה לאותה בדיקה שהפנהו לגירסתו רופא המשפחה. (ג) אשר לטעם השלישי בפסק הדין לדחיית גירסת המערער, כיוון שבחר שלא להזמין כעד מטעמו את מעבידו אלברט זוזוט, שיכול היה לתמוך בגירסתו שפורטה בהודעתו לחקור המוסד, כי באותו יום "התקשר אליו בפלאפון ומסר לו על הפציעה" - הרי, שגירסה זו נתמכת בהודעת אותו המעביד לחוקר המוסד, שכאמור לא הוגשה לבית הדין. (ד) משאלה הם הדברים, יש צידוק בנסיבות המקרה לחרוג מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות, ויש לקבוע, כי לכאורה הוכיח המערער גירסתו כאמור בהודעתו לחוקר המוסד, לפיה - ביום 29/3/1995 במהלך עבודתו בשיפוץ גג דולף של חנות וחיפויו בלוחות אזבסט, בעת שטיפס על סולם כשבידו לוח אזבסט אותו הרים לשימו על הגג, נתפס צוארו והוא לא יכול היה לזוז. (להלן - האירוע בעבודה). האירוע בעבודה אירע בשעה 12: 00. לאחריו הפסיק המערער עבודתו נח, ושב לביתו. בשעה 16: 00 הוא ניגש לרופא המשפחה שהפנהו לבדיקת EMG אותה ביצע ביום 30/3/1995. 4. תיאור האירוע בעבודה כאמור הינו לכאורי בלבד, באשר יש לאפשר לב"כ המשיב, אם חפצה היא בכך, לחקור את המעביד על הודעתו, בטרם יקבעו על ידי בית הדין האזורי סופית עובדותיו של המקרה שלאחריהן הוא יחליט על מינוי מומחה - יועץ הרפואי. 5. סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להתקבל. תוך 30 יום ישלם המשיב למערער הוצאות משפט בסך של 200 ש"ח. צווארהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה