רשלנות רפואית - חייל - שוטר

הערעור שהוגש על ידי המערער סובב סביב נקודה מרכזית אחת והיא שלטענתו ההלכה הנוגעת לרשלנות רפואית בחיילי צה"ל לא חלה גם על שוטרים ואין ללמוד גזירה שווה בין חיילי צה"ל ושוטרים. המערער סבור כי בשל הבדלים מהותיים בתנאי השירות של שוטרים, בהשוואה לתנאי השירות של חיילים אין חפיפה מוחלטת בין הזכויות של אלו והזכויות של אלו, ולפיכך במקרה של טיפול רפואי אין מערכת הבטחון כפופה להחלת חוק הנכים על שוטרים. לפי פקודות הקבע של המשטרה, שעותק מהם נמסר לעיוננו, איש משטרה שנפגע עקב תפקידו זכאי לטפול רפואי כולל. ללא תשלום מצידו, בקופת החולים בה הוא מבוטח וזאת עקב חוזה מיוחד שנכרת בין המשטרה לבין כל קופות החולים. לאור האמור לעיל, אין לדעת המערער כל פגיעה בחופש הבחירה של שוטר בבואו לקבל טיפול רפואי, לרבות ניתוח, והשוטר רשאי להזקק לרפואה אזרחית ולפנות לכל קופת חולים בישראל, להבדיל מחייל שהפקודות מחייבות אותו לקבל טיפול רפואי במהלך שירותו מרופאים צבאיים בלבד או מרופאים שאליהם נשלח על ידי הרופא הצבאי - כאשר פניה לרופא פרטי הינה אסורה בתכלית. לפיכך, טוען המערער, בשל הקשר המיוחד בין הצבא לחייליו, ובשל כך שחובות החייל כופות אותו לקבל על עצמו סיכון של טיפול רפואי רשלני, מאפשרים לחייל להגיש תביעה על פי החוק על נזק שנגרם בטיפול רפואי "רציונל שאינו מתקיים אצל שוטרים ולכן אין מיום להטיל אחריות על המערער בגין טיפול רפואי שניתן על ידי קופת חולים אזרחית". ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות רפואית - חייל - שוטר:## השופט י. פלפל: 1. ערעור על פסק-הדין של בית הדין המינהלי, במחוז הדרום, בשבתו כוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959[נוסח משולב] (להלן, "החוק") מיום 17.08.97(בהרכב כב' הנשיא י. גנן, פרופ' א. להמן ומר ל. פלד) שעל פיו הוכר המערער כנכה על פי החוק כמי שנגרמה לו נכות בתאריך 14.08.92בעת ניתוח במסטואיד שלאחריו הופיעו רעשים באוזן שמאל וליקויי שמיעה. בית הדין הורה להעמיד את המשיב בפני ועדה רפואית כדי שתקבע את אחוזי הנכות שלו בגין הפגימה האמורה. 2. ב"כ המשיב הצהיר שהוא מוכן להסתפק בחוות דעת רפואית שהוגשה על ידי המערער. חוות הדעת הוגשה וסומנה מש/ .1כן הוגשו יתר המסמכים הרפואיים שבתיק שהתנהל אצל המערער וסומנו מש/ .1למעט התיק הרפואי, כולל חוות הדעת האמורה, לא הובאו כל ראיות ולא הוגשו כל מסמכים ובית הדין התבקש לפסוק את דינו על יסוד המוצגים האמורים וסיכומי הצדדים. 3. אין מחלוקת שהמשיב שירת שירות חובה בצה"ל, ולאחר שיחרורו החל לשרת במשטרת ישראל, וכי בשנת 1992החל לחוש בכאבי ראש וצוואר, טופל על ידי רופא משפחה בבית חולים סורוקה ובתאריך 14.08.92עבר ניתוח מסטואידקטומיה באוזן שמאל. לאחר הניתוח הופיעו רעשים באוזן שמאל וליקויי שמיעה (תחושות של צפצופים). 4. בחוות הדעת הרפואית מיום 10.03.96 שנכתבה על ידי פרופ' יונה רוזנברג המומחה מטעם המערער נכתב, בין היתר, שבביצוע הניתוח לא צריכה להפגע מערכת האוזן הפנימית ולא נגרם ליקוי עצבי תחושתי, אולם במקרה זה: "כנראה, נפגעה האוזן הפנימית ונגרם כתוצאה מכך ליקוי עצבי תחושתי בשמיעה". הרופא קיבל את עמדת המשיב שהליקוי בשמיעה והצפצופים הופיעו לאחר הניתוח, ולדעתו: "יש לראית קשר נסיבתי בין הניתוח שבוצע תוך כדי השירות, והליקוי בשמיעה באוזן שמאל". בחוות דעת נוספת כתב ד"ר קרוננברג כי: "הסיבה שהביאה לניתוח ... אינה קשורה אמנם לתנאי השירות, אך מאחר וניתוח זה היה הכרחי להמשך שירותו של המערער במשטרה, ולא ניתן היה לדחות אותו, נראה היה לי, שכל התולדות של ניתוח זה, יש לראות בהן קשר עם השירות". 5. בית הדין הגיע למסקנה כי: "א. כאשר חייל מאושפז לניתוח, בעת שירותו בצה"ל, בגין מחלה הקשורה לשירות - ה"נכות" הנשארת אחר ניתוח כזה, קשורה לשירות והחייל יוכר כ"נכה", עפ"י חוק הנכים. ב. כאשר חייל מאושפז לניתוח, בעת שירותו בצה"ל, בגין מחלה שאינה קשורה לשירות - ה"נכות" הנשארת אחר ניתוח כזה, תוכר, כקשורה לשירות, אך ורק אם ה"נכות" שנשארה היא כהוצאה מניתוח שבוצע שלא לפי הכללים המקובלים. ג. כאשר חייל מאושפז, בעת שירותו בצה"ל, בגין מחלה שאינה קשורה לשירות ה"נכות" הנשארת אחר ניתוח כזה, תוכר, כקשורה לשירות, אם היא תוצאה של טיפול בלתי-מקצועי או רשלני". כאמור, בית הדין הכיר במשיב כנכה על פי החוק וקבע כי "על כי חוק הנכים, דין "איש משטרה כדין חייל" ואין אנו מוצאים מקום לאבחנה ביניהם". 6. הערעור שהוגש על ידי המערער סובב סביב נקודה מרכזית אחת והיא שלטענתו ההלכה הנוגעת לרשלנות רפואית בחיילי צה"ל לא חלה גם על שוטרים ואין ללמוד גזירה שווה בין חיילי צה"ל ושוטרים. 7. החוק נחקק בשנת 1959 ובשנת 1981 נחקק חוק נוסף - חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א - .1981על פי סעיף 2לחוק זה: "דין שוטר נכה חוק הנכים יחול על שוטר, ובו, לענין זה - 1. כל מקום שמדובר בו בחייל ייקרא כאילו מדובר בשוטר; 2. כל מקום שמדובר בו בשירות או בשירות צבאי ייקרא כאילו מדובר בשירות במשטרה;" אם לא היה די בסעיף 2נחקק גם סעיף 6שזו לשונו: "זכויות יתר כל חיקוק המעניק או נותן סמכות להעניק זכות יתר, פטור, שחרור מלא או חלקי מחובה המוטלת על פי דין או עדיפות או זכות אחרת, הניתנים לחייל נכה כמשמעותו בחוק הנכים או לבן משפחה של חייל שנספה כמשמעותו בחוק משפחות החיילים, רואים אותו כמעניק או נותן סמכות להעניק אותם גם לשוטר נכה או לבן משפחת של שוטר". 8. המערער סבור כי בשל הבדלים מהותיים בתנאי השירות של שוטרים, בהשוואה לתנאי השירות של חיילים אין חפיפה מוחלטת בין הזכויות של אלו והזכויות של אלו, ולפיכך במקרה של טיפול רפואי אין מערכת הבטחון כפופה להחלת חוק הנכים על שוטרים. לפי פקודות הקבע של המשטרה, שעותק מהם נמסר לעיוננו, איש משטרה שנפגע עקב תפקידו זכאי לטפול רפואי כולל. ללא תשלום מצידו, בקופת החולים בה הוא מבוטח וזאת עקב חוזה מיוחד שנכרת בין המשטרה לבין כל קופות החולים. לאור האמור לעיל, אין לדעת המערער כל פגיעה בחופש הבחירה של שוטר בבואו לקבל טיפול רפואי, לרבות ניתוח, והשוטר רשאי להזקק לרפואה אזרחית ולפנות לכל קופת חולים בישראל, להבדיל מחייל שהפקודות מחייבות אותו לקבל טיפול רפואי במהלך שירותו מרופאים צבאיים בלבד או מרופאים שאליהם נשלח על ידי הרופא הצבאי - כאשר פניה לרופא פרטי הינה אסורה בתכלית. לפיכך, טוען המערער, בשל הקשר המיוחד בין הצבא לחייליו, ובשל כך שחובות החייל כופות אותו לקבל על עצמו סיכון של טיפול רפואי רשלני, מאפשרים לחייל להגיש תביעה על פי החוק על נזק שנגרם בטיפול רפואי "רציונל שאינו מתקיים אצל שוטרים ולכן אין מיום להטיל אחריות על המערער בגין טיפול רפואי שניתן על ידי קופת חולים אזרחית". מפסקי דין שב"כ המערער מסתמכת עליהם ניתן ללמוד על אבחנה מהותית שקיימת, לדבריה, בין תנאי שירות של שוטרים לבין תנאי שירות של חיילים בהקשר לשירות רפואי ובהתאם לכך להסיק כי אין מקום לתחולת הכלל הקובע כי טיפול רפואי לחיילים הוא חלק מהשירות הצבאי יחול בגזירה שווה על שוטרים. ב"כ המערער מדגישה שלחייל אין זכות בחירה היכן לקבל טיפול ולשוטר עומדת זכות כזו, לכן אין מקום, במקרה זה, להכרה בנכות שנגרמה למשיב על פי החוק. ב"כ המערער סבורה שמחוות הדעת של פרופ' קרוננברג עולה שהיתה רשלנות בביצוע הניתוח שנעשה למשיב, ומכאן שהיתה חריגה מהאומנות הרפואית, ולכן יש מקום, כנראה, לתביעה אזרחית בגין רשלנות שתוגש על ידי המשיב כנגד מי שגרמו לו את הנזק. קבלת עמדת בית הדין תביא, לדברי ב"כ המערער, לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת לפיה מוטלת אחריות על הגורם התמים, בעוד שלרופא הרשלן שגרם את הנזק למשיב תוענק חסינות. 8. באופן תיאורטי יש הגיון בטענותיה של ב"כ המערער, אולם חזקה עלינו מצוות המחוקק ואנו חייבים לתת לחוק פירוש שלא ישים לאל את כוונת המחוקק. מסעיפים 2ו - 6 לחוק המשטרה (נכים ונספים) התשמ"א - 1981עולה כי המחוקק רצה להשוות דינו של שוטר נכה לדינו של חייל נכה לכל דבר ועניין. סעיף 6מדגיש שכאשר כל חיקוק נותן זכות יתר לחייל נכה, רואים את אותו חוק כמעניק או נותן זכות יתר כזאת גם לשוטר נכה. ברור שההכרה במשיב כנכה הינה זכות יתר על פי חוק ספיצפי ולא ניתן בשום פנים ואופן לשלול ממנו זכות זאת או להגבילה לאור הוראת סעיפים 2ו - 6לחוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א -1981. כל פסקי הדין שדנים בחוק מדגישים שחוקי נכים יש לפרש ב "רוחב לב" ולהעדיף פירוש הנוח לנכה כל עוד אין הדבר עומד בניגוד ללשונו הברורה של החוק - בג"צ ניסים נגר נ' .1מנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה (פעולות איבה) במוסד לביטוח לאומי - ו- .2אח' פ"ד לט (1) .341 במילים אחרות יש לשלול מהמשיב את זכות היתר רק אם הזכות עומדת בניגוד ללשונו הברורה של החוק. בענייננו המצב הוא הפוך - לשונו הברורה של החוק משווה את זכויותיו של השוטר לזכויותיו של החייל וכיוון שאין מחלוקת שאם היה מדובר בחייל, בנסיבות דומות, החוק היה מכיר בו כנכה, לכן יש להכיר גם במשיב כנכה. לשון החוק היא מקור - גם אם לא בלעדי - אשר באמצעותו הפרשן למד על תכלית החקיקה - אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שני עמ' 277: "מלות החוק ומטרתו הם כלים שלובים. על המטרה ניתן ללמוד מהמלים, ואת המלים יש לפרש לפי המטרה". בג"צ 507/81 אבו חצירא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל"ה (4) 584, .561 מתי ניתן לפרש חוק שלא על פי המובן המילולי שלו? רק כאשר הפירוש המתבסס על המשמעות הטבעית והרגילה של הלשון מוביל לאבסורד, ברק, שם בעמ' 280. במקרה שלפנינו אין לומר שהפירוש של בית הדין מוביל לאבסורד, להיפך הפירוש מקיים את מטרת המחוקק שרצה להשוות לחלוטין בין חייל לבין שוטר וכל פירוש אחר יהיה אבסורדי. לכן אני מציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיב ובשכר טירחת עורך דינו בסך 000, 6 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט י. פלפל. שוטרחייליםרשלנותתביעות רשלנות רפואיתרפואהצבאמשטרה