דוגמא לכתב תביעה נגד המשטרה - אי הודעה על מציאת רכב שנגנב

## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: גב' _________ ת.ז. _________, תושבת _________, _________, אשר רכבה נגנב ונגרמו לה נזקים כתוצאה מרשלנות הנתבעת. 2. הנתבעת: מדינת ישראל, באמצעות משטרת ישראל, אשר כשלה במילוי חובתה להודיע לתובעת על מציאת רכבה הגנוב, ובכך גרמה לה לנזקים. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין הפסד ממכירת הרכב הגנוב בסך 10,000 ₪. ב. פיצוי בגין כפל ביטוח בסך 6,000 ₪. ג. פיצוי בגין עלות רישיון רכב בסך 1,200 ₪. ד. פיצוי בגין אובדן יום עבודה בסך 2,000 ₪. ה. פיצוי בגין תשלומי ריבית ודמי גבייה עבור הלוואה שנטלה התובעת לרכישת הרכב החדש בסך 3,000 ₪. ו. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. ז. סך הכל: 27,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ח. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. ביום 11.12.2009, בשעות הבוקר המוקדמות, נגנב רכבה של התובעת, מסוג הונדה סיוויק, שנת ייצור 2008. 5. באותו יום, בסמוך לשעה 14:00, הגישה התובעת תלונה במשטרה אודות גניבת הרכב. 6. בדיעבד, התברר כי הרכב נמצא נטוש בכביש 6 כבר באותו יום, בשעה 15:10, ומציאתו דווחה ועודכנה במחשבי המשטרה על ידי תחנת המשטרה ב_________, והרכב נגרר למגרש הגרירה "אביב". 7. למרות מציאת הרכב ותיעודו במערכות המשטרה, הנתבעת לא הודיעה לתובעת על מציאתו במועד סביר, אלא רק ביום 27.12.2009, כשבועיים וחצי לאחר מכן. 8. התובעת, אשר נזקקה לרכב לצורך עבודתה, ובהסתמך על הבטחות חברת הביטוח לפיצוי מהיר, רכשה רכב חדש ביום 23.12.2009, וזאת טרם קבלת הודעה מהמשטרה על מציאת רכבה הגנוב. 9. עילת התביעה נולדה ביום 27.12.2009, עת נודע לתובעת על מציאת רכבה הגנוב, ועל כך שהנתבעת התרשלה באי-הודעה במועד סביר. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. עניינה של תביעה זו הוא בסכום כספי הנמוך מסכום הקבוע בחוק כסמכותו של בית משפט השלום, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית משפט נכבד זה. 11. מקום מגוריה של התובעת הוא ב_________, ועל כן הסמכות המקומית נתונה לבית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## רשלנות המשטרה באי-הודעה ## 12. הנתבעת, באמצעות משטרת ישראל, התרשלה באופן חמור בכך שלא הודיעה לתובעת על מציאת רכבה הגנוב בסמוך לאחר מציאתו, למרות שהמידע היה זמין ומתועד במערכותיה כבר ביום הגניבה. 13. חובת הזהירות של המשטרה כלפי אזרחים שרכושם נגנב כוללת את החובה ליידע אותם באופן מיידי על כל התפתחות משמעותית, ובמיוחד על מציאת הרכוש, ואי-מילוי חובה זו מהווה הפרה בוטה של חובת הזהירות. 14. התנהלות הנתבעת, אשר השתהתה בהודעה על מציאת הרכב במשך כשבועיים וחצי, חרגה באופן קיצוני מסטנדרט ההתנהגות הסביר והמקובל של רשות ציבורית, ובכך יצרה סיכון בלתי סביר לנזקים לתובעת. 15. המשטרה, כגוף ציבורי האמון על שמירת הסדר והביטחון, מחויבת לפעול ביעילות, בשקיפות וברגישות כלפי אזרחים, ואי-הודעה על מציאת רכב גנוב, כאשר המידע קיים, מהווה כשל מערכתי ורשלנות מובהקת. 16. לו הייתה המשטרה פועלת כנדרש ומודיעה לתובעת על מציאת רכבה במועד סביר, כל שרשרת הנזקים שנגרמו לה הייתה נמנעת, ובכך מתקיים קשר סיבתי ישיר בין רשלנות הנתבעת לנזקי התובעת. ## הפרת חובת זהירות כלפי התובעת ## 17. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת, בכך שלא נקטה באמצעים סבירים למנוע את הנזק שנגרם לה כתוצאה מאי-הודעה על מציאת הרכב הגנוב, למרות שהיה עליה לצפות נזק זה. 18. חובת הזהירות של המשטרה כוללת לא רק את איתור הרכוש הגנוב, אלא גם את הטיפול המינהלי הנאות והמהיר במידע, ובכלל זה העברתו לבעל הרכוש, ואי-ביצוע פעולה זו מהווה הפרה של חובה זו. 19. התובעת הסתמכה על הבטחת המשטרה כי תודיע לה על מציאת הרכב, ככל שיימצא, ועל כן לא פעלה באופן אקטיבי לבירור מצב הרכב, והפרת הבטחה זו על ידי הנתבעת מהווה הפרה של חובת הזהירות. 20. המשטרה הייתה צריכה לצפות כי אי-הודעה על מציאת רכב גנוב עלולה לגרום לבעליו נזקים כלכליים משמעותיים, כגון רכישת רכב חלופי, כפל ביטוח והוצאות נוספות, ועל כן חובתה הייתה למנוע נזקים אלו. 21. התנהלות הנתבעת, אשר לא פעלה בהתאם לסטנדרטים המקובלים של רשות ציבורית סבירה וזהירה, יצרה מצג שווא כלפי התובעת, לפיו הרכב טרם נמצא, ובכך גרמה לה לקבל החלטות שגויות שהובילו לנזקים. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 22. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין רשלנות הנתבעת באי-הודעה על מציאת הרכב לבין הנזקים שנגרמו לתובעת, שכן לו הייתה ההודעה נמסרת במועד, התובעת לא הייתה רוכשת רכב חדש ולא הייתה נגרמת לה כל הוצאה מיותרת. 23. אי-הודעת המשטרה על מציאת הרכב היא הגורם הישיר והמכריע שהוביל את התובעת, אשר נזקקה לרכב לצורך עבודתה, לרכוש רכב חלופי, ובכך נגרמו לה הפסדים כספיים ניכרים. 24. מבחן הצפיות מתקיים במלואו, שכן המשטרה הייתה צריכה לצפות כי אי-הודעה על מציאת רכב גנוב תוביל את בעליו, הנזקק לרכב, לרכוש רכב חדש ולשאת בהוצאות מיותרות, ובכך נגרם הנזק. 25. אלמלא התרשלות הנתבעת, התובעת הייתה מקבלת את רכבה בחזרה במועד סביר, לא הייתה נאלצת לרכוש רכב חדש, ולא הייתה נגרמת לה כל ירידת ערך או הוצאות נלוות הקשורות למכירת הרכב הגנוב. 26. הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים, שכן הנזקים שנגרמו לתובעת הם תוצאה ישירה וצפויה של מחדלה של הנתבעת, ואין כל גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק. ## הפסד ממכירת הרכב הגנוב ## 27. כתוצאה מאי-הודעת הנתבעת, נאלצה התובעת למכור את רכבה הגנוב והנמצא במחיר נמוך ממחיר המחירון, וזאת לאחר שכבר רכשה רכב חדש, ובכך נגרם לה הפסד ישיר בסך 10,000 ₪. 28. מכירת הרכב הגנוב, אשר נכפתה על התובעת עקב רכישת הרכב החדש, נעשתה בתנאי שוק פחות טובים, וזאת בשל הצורך הדחוף למכור את הרכב ובשל העובדה שהרכב עבר גניבה ותיקונים. 29. ההפסד שנגרם לתובעת במכירת הרכב הוא תוצאה ישירה של רשלנות הנתבעת, שכן לו הייתה מקבלת את ההודעה במועד, לא הייתה נאלצת למכור את הרכב כלל, או הייתה מוכרת אותו בתנאים טובים יותר. 30. התובעת פעלה באופן סביר להקטנת נזקיה, אך נאלצה להתמודד עם קשיים במכירת הרכב, בין היתר בשל היותו רכב היברידי, ועל כן ההפסד שנגרם לה במכירה הוא נזק בר פיצוי. 31. הנתבעת אחראית להפסד זה, שכן הוא נגרם כתוצאה ישירה של מחדלה, והתובעת זכאית לפיצוי מלא בגין ירידת הערך וההפסד שנגרם לה במכירת הרכב. ## כפל ביטוח ## 32. עקב רשלנות הנתבעת, נאלצה התובעת לשלם כפל ביטוח עבור שני כלי רכב – הרכב הגנוב והרכב החדש – למשך תקופה של כארבעה חודשים, עד למכירת הרכב הגנוב, ובכך נגרם לה נזק בסך 6,000 ₪. 33. הוצאות כפל הביטוח הן נזק ישיר וברור שנגרם לתובעת כתוצאה מאי-הודעת המשטרה, שכן לו הייתה ההודעה נמסרת במועד, התובעת לא הייתה נאלצת לשאת בהוצאה כפולה זו. 34. התובעת פעלה באופן סביר להקטנת נזקיה, אך מכירת הרכב הגנוב ארכה זמן, ובתקופה זו נאלצה לשאת בעלויות ביטוח כפולות, אשר הנתבעת אחראית להן במלואן. 35. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-הודעה על מציאת רכב גנוב תוביל את בעליו לשאת בעלויות ביטוח כפולות, ועל כן היא אחראית לפיצוי התובעת בגין הוצאה זו. 36. תשלום כפל הביטוח מהווה הוצאה מיותרת לחלוטין, אשר נכפתה על התובעת עקב מחדלה של הנתבעת, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בהחזר מלא של סכום זה. ## עלות רישיון רכב ## 37. התובעת נאלצה לחדש את רישיון הרכב הגנוב בסמוך למועד מכירתו, וזאת עקב רשלנות הנתבעת, אשר מנעה ממנה למכור את הרכב במועד מוקדם יותר, ובכך נגרמה לה הוצאה מיותרת בסך 1,200 ₪. 38. לו הייתה ההודעה על מציאת הרכב נמסרת במועד, התובעת הייתה יכולה למכור את הרכב טרם מועד חידוש הרישיון, ובכך הייתה נחסכת ממנה הוצאה זו. 39. חידוש רישיון הרכב, בסמוך למכירתו, מהווה נזק ישיר שנגרם לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, ועל כן הנתבעת אחראית להחזר סכום זה. 40. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי השתהות בהודעה על מציאת רכב גנוב עלולה לגרום לבעליו לשאת בעלויות חידוש רישיון מיותרות, ועל כן היא אחראית לפיצוי התובעת בגין הוצאה זו. 41. התובעת פעלה באופן סביר, וחידוש הרישיון היה הכרחי לצורך מכירת הרכב, ועל כן אין לזקוף לחובתה כל אשם תורם בעניין זה. ## אובדן יום עבודה ## 42. התובעת נאלצה להפסיד יום עבודה ביום 25.12.2009, עת נסעה לתחנת משטרת _________ על מנת לברר את מצב רכבה, וזאת כתוצאה ישירה של אי-הודעת הנתבעת על מציאת הרכב. 43. למרות שהתובעת אינה עובדת בימי שישי, הזמן שהוקדש לטיפול בעניין זה, אשר נכפה עליה עקב רשלנות הנתבעת, מהווה אובדן זמן יקר ופגיעה באוטונומיה שלה, ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין כך. 44. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-הודעה על מציאת רכב גנוב תוביל את בעליו להשקיע זמן ומאמץ בבירורים מיותרים, ועל כן היא אחראית לפיצוי התובעת בגין אובדן זמן זה. 45. הפיצוי בסך 2,000 ₪ בגין אובדן יום עבודה משקף את ערך זמנה של התובעת ואת הטרחה והעוגמת נפש שנגרמו לה עקב הצורך לטפל בעניין זה באופן אישי. 46. התובעת פעלה באופן סביר על מנת לברר את מצב רכבה, וביקורה בתחנת המשטרה היה הכרחי עקב מחדלה של הנתבעת, ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין אובדן יום עבודה זה. ## תשלומי ריבית ודמי גבייה ## 47. התובעת נאלצה ליטול הלוואה לצורך רכישת הרכב החדש, וזאת כתוצאה ישירה של רשלנות הנתבעת, אשר מנעה ממנה לקבל את רכבה הגנוב בחזרה במועד, ובכך נגרמו לה הוצאות ריבית ודמי גבייה בסך 3,000 ₪. 48. לו הייתה ההודעה על מציאת הרכב נמסרת במועד, התובעת לא הייתה נאלצת ליטול הלוואה, וכל ההוצאות הנלוות לה היו נחסכות ממנה. 49. הוצאות הריבית ודמי הגבייה הן נזק ישיר וברור שנגרם לתובעת כתוצאה ממחדלה של הנתבעת, ועל כן הנתבעת אחראית להחזר מלא של סכום זה. 50. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-הודעה על מציאת רכב גנוב עלולה לגרום לבעליו להוצאות מימון מיותרות, ועל כן היא אחראית לפיצוי התובעת בגין הוצאה זו. 51. התובעת פעלה באופן סביר על מנת לממן את רכישת הרכב החדש, ונטילת ההלוואה הייתה הכרחית בנסיבות העניין, ועל כן אין לזקוף לחובתה כל אשם תורם בעניין זה. ## עוגמת נפש ## 52. רשלנות הנתבעת באי-הודעה על מציאת הרכב הגנוב גרמה לתובעת עוגמת נפש רבה, מתח, חרדה ותסכול, וזאת בשל אי-הוודאות, הטרחה וההפסדים הכספיים שנגרמו לה. 53. התובעת נאלצה להתמודד עם מצב מורכב ומתסכל, שבו רכבה נמצא אך היא אינה מקבלת על כך הודעה, ונאלצת לטפל בעניין באופן עצמאי, תוך השקעת זמן ומאמץ רב. 54. עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת היא תוצאה ישירה של התנהלות הנתבעת, אשר לא פעלה ברגישות ובמקצועיות הנדרשת, ובכך פגעה בשלוות נפשה ובאיכות חייה. 55. הפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש משקף את הסבל והטרחה שנגרמו לתובעת, ומהווה סעד ראוי בנסיבות העניין. 56. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, וזאת לאור מחדלה החמור של הנתבעת. ## אשם תורם של התובעת ## 57. הנתבעת תטען כי יש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי, בכך שלא התקשרה למשטרה לברר את מצב הרכב טרם רכישת הרכב החדש, וזאת למרות שנאמר לה כי המשטרה תודיע לה. 58. התובעת תטען כי הסתמכה על הבטחת המשטרה כי תודיע לה על מציאת הרכב, וכי לא היה עליה לצפות שהמשטרה תתרשל באופן כה חמור באי-מסירת ההודעה. 59. התובעת תטען כי גם לו הייתה מתקשרת למשטרה טרם רכישת הרכב החדש, סביר להניח שהייתה מקבלת תשובה שגויה, כפי שאירע בפועל בשיחותיה המאוחרות יותר עם המוקד. 60. התובעת תטען כי פעלה באופן סביר בנסיבות העניין, כאשר נזקקה לרכב לצורך עבודתה, וכי רכישת הרכב החדש הייתה צעד הכרחי וסביר לאור המידע שהיה ברשותה באותה עת. 61. התובעת תטען כי גם אם ייקבע כי קיים אשם תורם כלשהו מצידה, הרי שהוא זניח ביחס לרשלנותה החמורה של הנתבעת, ואין בו כדי להפחית באופן משמעותי את הפיצוי המגיע לה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. משטרהכתב תביעהרכבמסמכיםגניבת רכבתביעה נגד המשטרה