קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום חוסר פרנסה לנכי צה''ל: 1. נשוא ערעור זה הוא החלטת אגף השיקום במשרד הבטחון, מיום 29/08/2000, אשר אינו מוכן להמשיך ולשלם למערער את התשלום הידוע בשם: - "תשלום מחוסר הפרנסה" (בקיצור: - "חפ"ר"). 2. כפי שעולה מכתב-הערעור ומהמסמכים שצורפו לו, המערער מוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימה הקשורה בעמוד-השידרה כתוצאה מתאונת-דרכים שבה היה מעורב בעת שירותו בצה"ל ועקב שירות זה, ונקבעה לו דרגת-נכות בשיעור של 19%. 3. מאז חודש יולי 1994, מקבל המערער תשלום חפ"ר, במסגרת התשלומים המשתלמים למועמדים לתעסוקה. 4. בחודש ינואר 1999, הוצע למערער שיקום-תעסוקה ו/או הכשרה מקצועית. 5. המערער לא השתלב במסגרת התעסוקתית. 6. המערער הודיע לאגף השיקום, כי אינו מתחיל לעבוד בהסעת נוסעים. 7. מפאת אי-שיתוף הפעולה מצידו של המערער וסירוב להצעות שהוצעו לו, לצורך שיקומו, הודיע מנהל מחוז השיקום, בבאר-שבע, למערער, כי החל מיום 01/11/2000 יופסק לו תשלום החפ"ר. 8. בתאריך 21/09/2000, הגיש המערער ערעור זה בפנינו על החלטתו האמורה לעיל, של אגף השיקום, מיום 29/08/2000 (ראה: סעיף 1 בפסק-דין זה). 9. בהחלטה שניתנה על-ידנו ביום 27/09/2000, הורינו לב"כ המשיב להגיש כתב-תשובה לערעור (במסגרת תקנה 14 (א) מתקנות בתי-הדין המינהליים (סדרי-דיון), ה'תש"ב - 1992) וכתב-תשובה כאמור לעיל הוגש לנו ביום 06/11/2000. 10. קבענו ערעור זה, לשם שמיעת ההוכחות, ליום 03/12/2000 ובתאריך זה שמענו את עדותם של ה' שלמה ז'ולטי, מנהל לשכת השיקום של משרד הבטחון, בבאר-שבע, וכן נשמעה עדותו של המערער עצמו. 11. מתוכן העדויות שהובאו בפנינו נמצאנו למדים, כי אגף השקום עשה את כל מה שניתן היה על-מנת שהמערער ייכנס למעגל העבודה; ובסופו של הדיון הסכים המערער לקבל את ההצעה שהוצעה לו, לשוב ולעמוד בפני וועדת-כושר. בהתאם לכך, דחינו את המשך הדיון על-מנת שוועדת-הכושר תקבע האם כשיר המערער לעבודה אם לאוו. 12. ביום 18/01/2000 הגישה לנו ב"כ המשיב את דו"ח וועדת-הכושר מיום 14/01/2001, שבפניה הועמד המערער. הוועדה החליטה, כי המערער הינו "בר-שיקום" וכי קיים מיגוון-רחב של עבודות ועיסוקים, שבהם יוכל המערער לעסוק בסוגי עיסוקים פשוטים, יחסית, כפי שנקבע באיבחונים שעבר. 13. לשם השלמת פסק-דין זה, מן הראוי שנציין, כי בשנת 1996, תוקן חוק הנכים ונכה שדרגת נכותו פחותה ממ- 20% אינו זכאי לתגמול חודשי. במקרה דנן, הגם שדרגת נכותו של המערער הינה בשיוער של 19%, הרי שמאחר ותאונת-הדרכים בה היה המערער מעורב (ראה: סעיף 2 של פסק-דין זה), היא משנת 1976, מקבל המערער, בגין נכותו, תגמול חודשי בסך 3,000 ₪. 14. בתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), ה'תשי"ג - 1953, נקבעו תנאים לתשלום תגמול מחוסר פרנסה ובתקנה 2 בתקנות הנ"ל נאמר: - "נכה שאין לו הכנסה מכל מקום שהוא פרט לתגמולים, לפי חוק הנכים, רואים אותו כמחוסר-פרנסה, לצורך סעיף 6 לחוק הנכים, אם יוכיח לקצין-התגמולים שנתמלאו בו תנאים אלה: - 1. נרשם בלשכה תוך שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע. 2. הגיש לקצין-התגמולים, לא יאוחר משבוע מסיום הזמן הקובע, בקשה בכתב לתשלוםו תגמול למחוסר פרנסה לפי הנוסח שבטופס שאפשר להשיגו במשרד קצין-התגמולים החתום בידו, בצירוף תעודה מאת הלשכה המעידה כי בזמן הקובע: - א) רשות לא הוציאה לגביו כל הודעה לפי תקנה 6 (ב) לתקנות- העסקה. ב) לא סירב לקבל כל עבודה שלגיבה הציעה הרשות להוציא הודעה כזאת. ג) הלשכה לא הציעה לו כל עבודה או מקור פרנסה שהוא סירב לקבלה. ד) הלשכה לא הציעה לו לרכוש הכשרה למקצוע או לביצוע עבודה שהוא סירב לקבלה ושלדעת הרשות עליו לקבלה כדי שיהיה מסוגל לעשות עבודה שבה יועסק על-פי תקנות העסקה, וכן לא הציעה שבתקופת ההכשרה ישולמו לו התשלומים המשתלמים לנכה שאושר מימון שיקומו כאמור בתקנה 13 לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תקנות להשתלמות מקצועית במוסדות להשכלה גבוהה), תשט"ו - 1955. 3. אם שוכנע קצין-התגמולים כי נכה שהוכר כמחוסר פרנסה אינו מסוגל מפאת נכותו להסתדר בעבודה וכי אין לצופת שבעתיד הנראה לעין תהיה אפשרות מעשית להעסקתו בעבודה, בעסק או בכל מקור פרנסה אחר, רשאי קצין-התגמולים להמשיך ולשלם לנכה תגמול חוסר פרנסה, תוך תקופת זמן שקבע מפעם לפעם". 15. במצב הקיים, לאחר שהוברר לנו, כי המערער הינו "בר שיקום", בצדק הופסק לו התשלום של חפ"ר - ודין ערעור זה להידחות. אין צו להוצאות. צבאנכי צה"לתגמול חוסר פרנסהצה"ל