ביטול פסק דין תורה

##האם אפשר לבטל פסק דין של בין דין צדק ?## קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין תורה בני ברק: עתירה לביטולו של פסק הדין שניתן ע"י בית דין צדק בראשות הרב בבני ברק, אשר חייב את המבקש למכור מגרש שרכש לקונה שהוצע ע"י המשיב. רקע עובדתי הרקע לתביעה - הסכם יזמות שנכרת ביום ט"ו בשבט תש"ע (25.1.10) בין המבקש, ראש כולל אברכים בעיר בני-ברק, לבין המשיב, מתווך במקצועו (להלן - הסכם היזמות). ההסכם סבב סביב מגרש הנמצא בשכונת נווה נוף בעיר לוד (גוש 4016 חלקות 31, 32) (להלן - המגרש) שאמור היה להירכש בשלמות ע"י המבקש, עת המשיב, בתפקידו כיזם, אמור היה לטפל בבניית פרוייקט מגורים על המגרש, תוך חלוקת רווחים מוסכמת (21% למשיב ו-79% למבקש). ואכן, ביום 1.2.10 נחתם בין המבקש לבין בעלי הזכויות במגרש הסכם לפיו רכש המבקש את המגרש תמורת 2,550,000 ₪. החודשים נקפו ופרוייקט המקרקעין לא יצא לדרך. המשיב סבר כי המבקש מעכב את הפרוייקט בכוונה תחילה, שכן חזר בו מכוונתו לשתפו ברווחים לאור העלייה הדרמטית במחיר המגרש, ומשכך תבע אותו לדין תורה בבית דין צדק בראשות הרב בבני-ברק (להלן- בית הדין) תוך כדי הדיון בבוררות, ביום ד' לחודש חשון תש"ע (12.10.10) מכר המבקש 51% מזכויותיו במגרש לקונה בשם לוי אלון (להלן - הרוכש) תמורת 1,224,000 ₪. הדיון בבית הדין כפי שהובהר לי במהלך הדיון, לא הוגשו לבית הדין כתבי בית דין וטענות בעלי הדין נשמעו בעל-פה בפני הדיינים. הוברר כי המשיב תבע לאכוף על המבקש את הסכם היזמות, וכדבריו בבוררות: "מבקש לקיים את הסכם השותפות, הוא לא נותן לנו אפשרות לקיים, כל הטענות, אני, הוא מביא לנו הצעה מאדריכל והנתבע לא רוצה לשתף פעולה...אנחנו מבקשים לקיים ההסכם ככתבו וכלשונו". משהמבקש טען בפני הדיינים כי העסקה הינה בבחינת "קן צרעות", לא ניתנת לביצוע בשל מכשולים רבים, וכי אין לו התנגדות למכור את המגרש לאחר, קבע בית הדין בהחלטת ביניים מיום ג' אב תש"ע (14.7.10) כי "לתובע (המשיב - י.ש.) זכות להביא קונה שיקנה את זכויותיו של הנתבע (המבקש - י.ש.) תמורת הסכום ששילם...פלוס ההוצאות שהיו לו סביב קניית המגרש והנתבע חייב למכור לאותו קונה...זכות זו היא לשלושה חודשים מהיום". כן קבע בית הדין: "אם לא יצליח להביא קונה, ידון ביה"ד על תוקף ההסכם עם התובע". ביום י"ב מרחשון תשע"א (20.10.10) הגיש המשיב לבית הדין בקשה למתן צו מניעה נגד המבקש, וזאת משהוברר לו כי המבקש מכר את המגרש לצד שלישי. ואכן בו ביום הוציא בית הדין "צו מניעה נגד הנתבע ובאי כוחו להימנע מכל פעולה נוספת בנוגע לנכס נשוא הבוררות ולא לבצע שום דיספוזיציה מכל סוג שהוא". בהחלטה נוספת מיום כ"ו מרחשון תשע"א (3.11.10) קבע בית הדין כי הוא "רואה בחומרה את התנהגות הנתבע במשך שלושת החודשים ומכירת 51% יום לאחר שלושת החודשים" וכי "ביה"ד ידון בדבר ביטול המכירה...". בין לבין ניתנו ע"י בית הדין החלטות נוספות לצורך קידום מכירת המגרש לקונה שהוצע ע"י המשיב. פסק הבוררים ביום ז' בשבט תשע"ב (31.1.12) ניתן ע"י בית הדין פסק הדין נשוא בקשת הביטול, בו נקבע, בין היתר, כדלקמן: "ב. התובע עמד בתנאי זכותו ע"פ החלטת ביה"ד מיום ג' אב תש"ע [14.07.10] והביא קונה פוטנציאלי לרכישת זכויותיו של הנתבע במקרקעין - נשוא התובענה. ג. לאור האמור על הנתבע להפקיד תוך חמישה ימים בידי ביה"ד את ייפוי הכח הבלתי חוזר אשר מסרו המוכרים הערבים לנתבע ו/או לב"כ להעברת המקרקעין על שם הנתבע, ובנוסף להפקיד בידי ביה"ד ייפוי כח בלתי חוזר מאת הנתבע להעברת המקרקעין ע"ש הרוכש מטעם התובע. ד. ייפוי הכח יימסרו לרוכש מטעם התובע כנגד תשלום מלוא התמורה החוזית כאמור בהסכם הרכישה, היינו תמורת 2,550,000 ₪. ה. יתרת ההוצאות אשר היו לנתבע בקשר עם רכישת המקרקעין...ייפסקו לנתבע ע"י ביה"ד, לאחר שהנתבע יגיש חשבון מעודכן...". הווה אומר, בית הדין כפה על המבקש למכור את המגרש לרוכש מטעם המשיב תמורת 2,550,000 ₪ ואף ציווה עליו להפקיד ייפוי כוח על מנת לאפשר רישום את המגרש על שם הרוכש. טענות המבקש טענות המבקש נחלקות לשני ראשים מרכזיים: האחד - טענות אישיות נגד המשיב, לפיהן אינו מתווך מורשה כפי שהציג עצמו; כי הציג למבקש מצגי שווא; כי הטעה אותו וניצל את חוסר ידיעותיו ואת חוסר הבנתו, והשני - טענות נגד בית הדין והחלטותיו. המבקש טוען כי בית הדין הוציא תחת ידיו החלטות ביניים סותרות אשר אינן מתיישבות זו עם זו; כי המשיב לא הציג פרטים של קונה ממשי במהלך תקופת שלושת החודשים שהוקצבה לו, ומשכך רשאי היה המבקש למכור את הקרקע לקונה מטעמו בחלוף התקופה, וכך אומנם עשה (לרוכש אלון לוי). עוד טען המבקש כי בית הדין לא היה מוסמך לדון בכשרות עסקת המכר לרוכש אלון לוי, אף לא היה רשאי לחייבו למכור את המגרש בכלל, ולקונה שהוצע ע"י המשיב בפרט, ודאי לא לאחר שזו נמכרה כבר לרוכש אחר. למבקש גם טענות קשות כנגד בית הדין עצמו, אך מחמת כבודו של בית הדין ומחמת כבודם של בעלי הדין אמנע מלפרטן, משלא מצאתי בהן כל ממש. טענות המשיב למשיב טענות כרימון כנגד המבקש, המשתרעות על תשובה המחזיקה 192 סעיפים, לא כולל תצהיר תומך. לדבריו, המבקש מגיע לביהמ"ש בידיים לא נקיות ובחוסר תום לב. המבקש זלזל בהחלטות בית הדין והתעלם מהן כליל, סיכל ביצועו של כל צו שיצא תחת ידיו של בית הדין ובסופו של יום מכר מחצית מזכויותיו במגרש לרוכש אחר ובכך שמט את הקרקע לביצוע הסכם היזמות. לטענתו, עסקת המכר לאלון לוי הינה פיקטיבית ומקורה בקנוניה. המשיב מבקש מביהמ"ש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר, לאשר את פסק הבורר וכן להורות על ביטול המכר לרוכש אלון לוי כולל ביטול רישום המשכון והדיווחים לרשויות המס. בסעיף 191 לתשובתו מעלה המשיב עתירה חלופית: "לחילופין, ובאם יחליט ביהמ"ש הנכבד שלא להותיר על כנו את פסק הבורר, יתבקש ביהמ"ש להאריך את תוקף צו המניעה אשר הוציא נגד המבקש, וזאת עד להכרעת ביהמ"ש המוסמך במחלוקת הקניינית בין הרוכש מטעם המשיב לבין מר אלון לוי, שכן אין כל ספק ש'מכירה' פיקטיבית זו תבוטל ע"י ביהמ"ש". דיון והכרעה 1. לא מצאתי כל ממש בטענות המועלות ע"י המבקש נגד המשיב באופן אישי, אם באשר להונאה שביצע, כנטען כלפיו, ואם באשר לכישוריו, שכן אלו הופרכו כליל בתשובת המשיב. הוברר כי בניגוד לתדמית שמנסה המבקש ליצור לעצמו כבעל כולל תמים, בן 75 שנה, אשר אינו מבין דבר וחצי דבר בעסקים, הוברר כי המבקש הינו בעל נכסי מקרקעין לא מעטים והוא פועל בין היתר באמצעות חברה "אבנר לוי ורפאל לוי חברה לבניין והשקעות בע"מ" (נספח 24 לתשובה). אף אין ממש בטענות המועלות נגד רישיונו של המשיב משהוכח כי הוא בעל רישיון תיווך במקרקעין מזה 10 שנים. מעיון בפרוטוקולים המתעדים את הבוררות עולה כי המבקש ניהל משא ומתן עם המשיב בטרם חתם על הסכם היזמות, ובודאי לא הוחתם עליו בעורמה, כפי הנטען. 2. עוד הוכח להנחת דעתי כי המסלול בו בחר בית הדין לילך, לפיו יימכר המגרש לרוכש אחר באותו מחיר אותו שילם המבקש לבעלי הזכויות המקוריים בעת רכישת המגרש, ובתוספת החזר מלוא ההוצאות בהן נשא במסגרת הרכישה - נועד לכאורה להיטיב עם המבקש, לאור הצהרתו כי המשיב גרר אותו לעסקה הפסדית, בבחינת "קן צרעות", וכדבריו בבוררות: "ואז גילה לתדהמתו שאי אפשר לעשות מה שהתובע הציע לו, רק קן צרעות...העיקר העיקרים כאן שאין שום סיכוי בעתיד הרחוק ללכת ולקבל איזה שהוא הלוואה זה מגרש של ערבים ומסובך מכל בעלי מניות...ולכן זה לא נכס שיכול לעשות מזה המיזם". גם בא-כוחו, עו"ד אסולין, טען במהלך הבוררות: "אנחנו אמרנו לו כדאי לך לצאת מהעסק הזה, העסקה לא טובה, פנינו בכתב לתובע שאנחנו מקבלים הצעה שלו לצאת מהעסקה...הנתבע אמר לתובע תחזיר לי את כספי ותוציא אותי משם וקיבל מכתב שיכול לצאת, אני בתור עו"ד אמרתי לו לצאת שזה נראה לי בשנים הקרובות הוא יכול לצאת מזה...". בית הדין רשאי היה להניח כי המבקש מעוניין לצאת מן העסקה על דרך מכירת המגרש לאחר ושיפוי מלא בגין הוצאותיו, ומשכך "תפר" מתווה של פשרה בהסכמת שני הצדדים. 3. יחד עם זאת, כשל בית הדין בכך שלא הבחין בין פשרה שלא ניתן לכפותה, משהיא שואבת את חיותה מהסכמתם של בעלי הדין, לבין פסק בוררות לגופה של עתירה המצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין ומשכך ניתן לכפיה. ויודגש, המשיב עתר לבית הדין בתביעה לאכוף על המבקש את הסכם היזמות, ובסוגיה זו הביעו הצדדים הסכמתם להתדיין בהליך הבוררות, בעוד שבית הדין התמקד בסוגיית רכישת המגרש ופסק כי על המבקש למכור את המגרש לרוכש שיוצע ע"י המשיב. תפנית זו מכניסה את פסק הבורר תחת כנפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קרי: "הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות". כפי שנקבע לאחרונה בפסיקה, "...המסמך המכונן את סמכות הבורר הוא הסכם הבוררות ומשכך שאלת חריגת הבורר מסמכות צריכה להיבחן לאור הסכם הבוררות בלבד ולעניין זה לאמור בכתבי הטענות אין השפעה על הגדרת סמכות הבורר...". [רע"א 8078/10 אלרום נ' קונפורטי (מיום 13.1.11). כן ראו: רע"א 5780/05 נמרוד נ' חריטן (מיום 7.11.06); רע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל (מיום 3.2.08)]. וכן: "...פסיקה בדבר שלא נמסר לבורר להכרעה, תהווה חריגה מסמכות...ה"חריגה מסמכות" קשורה לסמכות הנתונה לו "לפי הסכם הבוררות"..." [ס' אוטולנגי, "בוררות - דין ונוהל", מהדורה רביעית, בעמ' 1012]. בעמ' 1014: "...בהחלט ניתן לומר, שהבורר פעל ללא סמכות, בפוסקו דבר שלא נדרש לו ע"י הצדדים", ובעמ' 1015: "...כאשר בורר פסק דבר שלא נתבע בכתב התביעה, ואף לא היה שינוי חזית תוך כדי ניהול הבוררות להכללת ראש נזק זה - פעולתו היתה ללא סמכות". החלטת בית הדין מיום 3.11.10 לפיה "ביה"ד רואה בחומרה את התנהגות הנתבע במשך שלושת החודשים ומכירת 51% יום לאחר שלושת החודשים. ביה"ד ידון בדבר ביטול המכירה ובכל אופן אין זה מגרע מזכויותיו של התובע כלפי הנתבע עד כמה שהם תקפים לפני המכירה...", כמו גם פסק הדין נשוא בקשת הביטול, מהווים במובהק חריגה מסמכות, שכן בית הדין חרג ממתחם התביעה שהשתרע על התחייבות המבקש על פי הסכם היזמות, חצה את גבולותיו והוציא תחת ידיו פסק דין המתייחס לבעלות על המגרש וחיובו למכרו לצד שלישי. 4. יתרה מזאת, גם לו הוסמך בית הדין לקבוע כי על המבקש למכור את המגרש לאחר, וכאמור, לא היה מוסמך לעשות כן, היה עליו לזמן לדיון את הרוכש החדש לדיון וליתן לו את יומו בבית הדין. מהחלטת בית הדין מיום כ"ו מרחשוון תשע"א (3.11.10) ומבקשת המשיב מיום 20.10.10 (מב/1) עולה כי בית הדין ידע על דבר קיומו של הרוכש החדש, והסכם המכר אף הונח בפניו, ומשכך לא ניתן היה להתעלם ממנו ולקיים בהעדרו דיון שתוצאתו פוגעת קשות בזכויותיו [ראו: אוטולנגי לעיל, בעמ' 1022]. ממושכלות יסוד נדע, ואין צורך להכביר על כך מלים מיותרות, כי לדיון יצורף כל מי שעשוי להיפגע מהחלטת ביהמ"ש וכל מי שיש לו אינטרס בסכסוך. בית הדין לא יכול היה להתעלם מהעובדה שהמבקש מכר 51% מזכויותיו במגרש, אף דווח לרשויות המס, ולכל הפחות היה עליו לזמן את הרוכש אלון לוי לדיון ולשמוע את דעתו. משמחצית הזכויות במגרש נמכרו ע"י המבקש, בבחינת מעשה עשוי, לא ניתן לקיים פסק בוררות הקובע כי על המבקש למכור את המגרש לידי הקונה שהוצע ע"י המשיב. 5. ויודגש, איני נדרשת להכריע במחלוקת שבין בעלי הדין אם אכן הביא המשיב הצעה של קונה רציני וקונקרטי לרכוש את המגרש בתוך תקופת שלושת החודשים שנקב בית הדין - כגרסת המשיב, או שמא מדובר בהצעה שפרטי הקונה בה נותרו עלומים, ואשר הוגשה רק לאחר חלוף תקופת שלושת החודשים שהוקצבו למשיב לצורך זה - כגרסת המבקש, שהרי הכשל בפסיקת בית הדין נובע מכך שבית הדין חרג מתחומי המחלוקת שהובאה לפתחו, אף לא נתן לרוכש אלון לוי את יומו בבית הדין, ומבלי לשמוע את טענותיו, ביטל את רכישתו את המגרש. 6. דומה כי הפיתרון לסכסוך מצוי בבקשתו החלופית של המשיב המובאת בסיפא לתשובתו, דהיינו, ביטול פסק הבוררות והארכת תוקפו של צו המניעה לתקופה קצובה נוספת על מנת לאפשר למשיב לפנות לבית משפט מוסמך בעתירה למתן צו שיכריז על בטלות עסקת המכר שבין המבקש לבין אלון לוי ו/או לפיצוי בגין הפרת הסכם היזמות. התוצאה לאור האמור לעיל, לא יכול פסק הבורר להיוותר על כנו ואין מנוס מביטולו. יחד עם זאת, מאחר והמבקש הוא שגרם במו ידיו לתסבוכת משהצהיר בפני בית הדין כי הוא מעוניין להסתלק מן העסקה, מאחר ועל יסוד הצהרה זו פנה בית הדין למסלול של פשרה שאמורה היתה להביא לפתרון הסכסוך על דרך מכירת המגרש לצד שלישי תוך שיפוי המבקש בגין כל הוצאותיו, מאחר והמבקש סיכל אפשרות זו בכך שמכר חלקים מזכויותיו במגרש לגורם שלישי, ומאחר והמבקש יחס למשיב ולבית הדין האשמות שווא שלא היה להן כל בסיס, תחולנה הוצאות ההליך, הגם שהוריתי בסופו של יום על ביטול פסק הבורר, על המבקש. התוצאה היא כדלקמן: אני מורה על בטלות פסק הבוררים המוכתר בכותרת "פסק דין חלקי, מיום ז' בשבט תשע"ב, 31.1.12" וכן על בטלותן של החלטות הביניים שניתנו קודם לכן; הביטול מותנה בתשלום הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪ ע"י המבקש לידי המשיב תוך 30 יום מהיום. לא תשולמנה ההוצאות - יישאר פסק הבוררות על כנו; ניתן בזאת צו המאריך את תוקפו של צו המניעה שניתן ע"י בית הדין בהחלטתו מיום י"ב מרחשון תשע"א (20.10.10) ככל שהוא ניתן ליישום בגין חלק המגרש שנותר בבעלות המבקש, למשך 60 יום מהיום, על מנת לאפשר למשיב לפנות לביהמ"ש מוסמך בתביעה מתאימה ולבקש במסגרתה סעדים זמניים, אם ימצא לנכון. בית דין רבנידין תורהביטול פסק דין