זכות עיון בחוזה עם המינהל - חופש המידע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון בחוזה עם המינהל - חופש המידע: הרקע 1. ביום 22.2.95 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל החלטה שמספרה 696. במסגרתה של ההחלטה ערך מינהל מקרקעי ישראל מכרז ועל פיו נערך חוזה בין המינהל למשיבה 2. המבקש פנה למינהל וביקש לעיין בחוזה וכן בפרטי הסכומים שהמשיבה מס' 2 שילמה למינהל. לאחר שהמינהל ביקש את תגובת המשיבה מס' 2, הודיע למבקש כי בקשתו לעיון נדחית. המבקש עתר לבית המשפט וביקש להשיג את מבוקשו על פי זכותו לפי חוק חופש המידע תשנ"ח - 1998. יוער כי בקשה זו הוגשה קודם שנכנס לתוקף חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000, ולכן הוגשה זו ונידונה כהמרצת פתיחה. מינהל מקרקעי ישראל הודיע לבית המשפט ביום 11.1.2001 כי אינו מתנגד למבוקש. לאור התנגדותה של המשיבה מס' 2, השאיר המינהל את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. חוק חופש המידע התשנ"ח- 1998 מכוון לזכותו של האזרח לקבל מידע מרשות ציבורית (סעיף 1 לחוק). אין חולק על כך שמינהל מקרקעי ישראל הינו בגדר רשות ציבורית ושהמידע המבוקש מצוי ברשותו. נראה שהמינהל פעל בעניין זה בהתאם לאמור בסעיף 13 לחוק, שלפיו אם יתבקש מידע הכולל פרטים אודות צד שלישי, תודיע הרשות הציבורית לצד השלישי את דבר הגשת הבקשה . לאור התנגדותה של המשיבה מס' 2, העדיף המינהל לאפשר למבקש להעמיד למבחן את זכותו. על פי סעיף 13 לחוק יכול היה המינהל לדחות את ההתנגדות, ובמקרה זה היתה התקיפה של החלטת מינהל מוטלת על המשיבה מס' 2. 3. ההתנגדות של צד שלישי למסירת המידע יכולה להיות מהטעמים המפורטים בסעיף 9 לחוק בלבד, שכן בסעיף 13 (א) לחוק נאמר: 13.(א) נתבקש מידע הכולל פרטים על אודות צד שלישי, אשר מסירתם עלולה לפגוע בצד השלישי, והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע, תודיע הרשות לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע ותודיע על כך למבקש; קיבל אדם הודעה כאמור, רשאי הוא להודיע לרשות, בתוך 21 ימים, כי הוא מתנגד לבקשה, בנימוק שאין למסור את המידע, כולו או מקצתו, מכוח הוראות סעיף 9 או הוראות כל דין; ..." חלק ניכר מנימוקי ההתנגדות של המשיבה השנייה אינם מעוגנים בסעיף 9 לחוק ואין לשמעם מפיה. הגנת הפרטיות 4. בסעיף 9 לחוק נאמר, בין השאר: "9.(א) רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא מאחד מאלה: (3)מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;" השאלה הראשונה היא אם הגנתו של חוק הגנת הפרטיות פרושה אף על תאגיד. בסעיף 3 לחוק נאמר: "אדם" לענין סעיפים 2, 7, 13, 14 ו- 25 למעט תאגיד". צודק ב"כ המשיבה מס' 2 בטענו כי הנוסח המובא הוא תוצאה של תיקון החוק, לאחר שבנוסחו המקורי נאמר: "לענין חוק זה - "אדם" - למעט תאגיד" אלא שמסקנותיו של בא כח המשיבה מס' 2 למשמעותו של התיקון והשלכותיו חסרות בסיס. לו נותר על כנו הנוסח המקורי של סעיף 3, היתה משמעות הדבר שהחוק לא היה חל על תאגיד בשני מובנים: תאגיד לא היה מחוייב בשמירה על פרטיות הזולת ורשאי היה לפגוע בה וכן פרטיותו של תאגיד לא היתה זוכה להגנה. התיקון בא להפריד בין אלה ולבטל את המשמעות הראשונה, ולקבוע כי תאגיד אינו פטור מהוראותיו של החוק. צמצום ההגדרה של "אדם" נתייחד לאותן הוראות החוק שבהן נקבעה ההגנה על פרטיותו של אדם. כך אין תאגיד מוגן על פי החוק, בפני בילוש או התחקות (סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981). העתקת מכתב או שימוש בתוכנו (סעיף 2 (5) לחוק). כן אין תאגיד זכאי לבקש תיקון של מידע המצוי אודותיו במאגר מידע (סעיף 13 לחוק). 5. בא כח המשיבה מס' 2 טוען כי סעיף 23 ב' לחוק הגנת הפרטיות, אינו נמנה על הוראות החוק שבהן "אדם" אינו כולל תאגיד, באשר אין הוראה זו מצויה בין הסעיפים שלגביהם הוצא תאגיד מהגדרת אדם. בסעיף 23 ב' לחוק הגנת הפרטיות נאמר: "23ב' (א) מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה." לטעמו של ב"כ המשיבה המונח "אדם" שבסעיף 23 ב', כולל אף תאגיד, מכח ההגדרה של "אדם שבפקודת הפרשנות. לא נראה לי שכך הוא. כל עוד המידע המוגן על פי חוק הגנת הפרטיות מתייחס לאדם בלבד, ואינו מתייחס לתאגיד, אין מקום לפרש את המונח "אדם" שבסעיף 23 ב' בדרך אחרת. הסכמתו של אדם למסירת המידע על ידי גוף ציבורי נדרשת, באשר מסירת המידע עלולה לפגוע בפרטיותו. אם אין לתאגיד "פרטיות" מוגנת אין מקום להידרש להסכמתו. פירוש אחר של סעיף 23 ב' יביא לתוצאה המוזרה שסעיף 23 ב' יקים בדרך עקיפה הגנה על פרטיותו של תאגיד, הגנה שאין דוגמתה בחוק הגנת הפרטיות. 6. אפילו חל סעיף 23 ב' לחוק הגנת הפרטיות אף על תאגיד, היה על המשיבה מס' 2 להצביע במה עלולה פרטיותה להיפגע על ידי גילוי המסמכים המבוקשים. פגיעה בפרטיות מוגדרת בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. אין בטיעונה של המשיבה מס' 2 טענה כי תיפגע פרטיותה באחת הדרכים מפורטות בסעיף 2. בפרק ד' לחוק הגנת הפרטיות, שבו סעיף 23 ב', מצוי הסדר של מסירת מידע על ידי גופים ציבוריים. הסדר זה חל על "מידע" ועל ידיעות שאינן בגדר מידע (סעיף 23 א' לחוק), כל עוד ידיעות אלה הן על ענייניו הפרטיים של אדם. ב"כ המשיבה מס' 2 לא הצביע מה הם ענייניה הפרטיים של המשיבה מס' 2 שנידונים במסמכים שגילויים מתבקש. 7. "מידע" מוגדר בסעיף 7 לחוק, אף לעניינו של פרק ד': ""מידע" נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דיעותיו ואמונתו." שוב, אין מקום לומר כי גילוי המסמכים המבוקשים יפגע ב"מידע" המתייחס למשיבה מס' 2, באשר אין במסמכים מידע כזה, ואף לא נטען כי יש בהם מידע כמשמעותו בסעיף 7 לחוק. סעיף 7 שבו מצוייה ההגדרה נמנה על ההוראות שלגביהן קבע סעיף 3 לחוק כי הגדרת "אדם" אינה כוללת תאגיד. הסכמה למסירת המידע 8. אפילו חל בעניננו סעיף 23ב', יש לראות את המשיבה מס' 2 כמי שהסכימה למסירת המידע. בע"א 86/89 מדינת ישראל נ' בנק הפועלים, פ"ד מ"ד(2) 726 נידונה השאלה אם מסירת מסמכים לרשות הרישוי לצורך רישום משכון מהווה הסכמה כי הרשות תמסור מידע. הנשיא שמגר אמר שם (בעמ' 732): "יש להסיק מעצם ההסכמה לעריכת משכון ולרישומו כי מתלווה לכך גם הסכמה מכללא להעניק רשות למסירת מידע. במה דברים אמורים, המישכון משקף התקשרות חוזית שביטויה ברישום הבא להעמיד כולי עלמא על החבות הרובצת על הנכס. ההסכמה למסירת המידע על המישכון טמונה איפוא, מניה וביה, בעצם ההסכמה ליצירתו". אם ברישום המשכון ראה הנשיא שמגר הסכמה למסירת מידע, קל וחומר בענין שבפני. לחפץ לשעבד מטלטלין אין ברירה אלא לרשמו. בכל זאת ראה בכך בית המשפט הסכמה למסירת מידע. לעומת זאת משיבה מס' 2 התקשרה מרצונה בחוזה עם המשיב מס' 1. עליה ועל כל מי שמתקשר עם גוף שחל עליו חופש המידע, לדעת כי אותה התקשרות ואף פרטים הנוגעים למתקשר הנמסרים על ידו לצורך ההתקשרות, הופכים להיות נגישים על פי חוק חופש המידע. גישה זו רצויה גם מבחינת המדיניות הבאה להבטיח שקיפות של פעולת המינהל הציבורי. ללא חשיפת מידע על המתקשרים עם רשות ציבורית, נפגמת היכולת לבקר את דרכיה. כפי שאמר הנשיא ברק, בהביאו דברים מפי השופט ברנדייס: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" (ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ תק - על 97(3) 513, פס' 22). תחולת חוק חופש המידע על מינהל מקרקעי ישראל 9. המשיבה מס' 2 אינה חולקת על כך שמינהל מקרקעי ישראל היא רשות ציבורית. אולם לטענתה הוסדרה חובתו של המינהל למסירת מידע בחוק מינהל מקרקעי ישראל. בסעיף 20 לחוק חופש המידע נאמר: "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". לטענת המשיבה מס' 2 סעיף 4 ט"ו, שהוסף לחוק מינהל מקרקעי ישראל בשנת תש"ס, קובע את המידע שהמינהל ימסור, ואין להיזקק לענין חובה זו לחוק חופש המידע. בסעיף 4 ט"ו נאמר: 4 ט"ו (א) המינהל ינהל מאגר מידע שיהיה פתוח לעיון הציבור ושבו ייכללו פרטים על התקשרויות חוזיות של המינהל לגבי מקרקעין שבניהולו, אשר אינם רשומים בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן - המאגר). (ב) המאגר יכלול את הפרטים האלה: (1) זכויות לגבי המקרקעין; (2) התחייבויות של המינהל לרישום משכנתה בנוגע למקרקעין בעת רישומם בפנקסי מרשם המקרקעין כמשמעותם בסעיף 123 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969; (3) הודעות שהומצאו למינהל בדבר משכון שנרשם על פי דין לגבי אותם מקרקעין; (4) הודעות שהומצאו למינהל בדבר פסקי דין, החלטות וצווים שניתנו על ידי בית המשפט או על ידי רשות אחרת המוסמכת לכך על פי דין והנוגעים לזכויות לגבי המקרקעין. (ג) (1) השר, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה, ובכלל זה - (א) הוראות לגבי אופן הצגת המידע במאגר; (ב) התנאים למסירת מידע מהמאגר; (ג) פירוט הזכויות לגבי המקרקעין שייכללו במאגר; (ד) כי המקרקעין שביחס אליהם נעשו התקשרויות חוזיות שונות ייכללו במאגר בהדרגה, במועדים שונים שייקבעו. ..." לטענת המשיבה מס' 2, אין המידע המבוקש בפני, בגדר המידע הנידון בסעיף 4 ט"ו. המשיבה מס' 2 אינה יכולה להיבנות מהוראת חוק זו. הוראה זו נועדה ליצור מאגר מידע שישמש תחליף למירשם המקרקעין, לגבי מקרקעין שאינם רשומים בפנקסי המקרקעין המתנהלים בלשכות רישום המקרקעין והמידע על הזכויות בהם נמצא בידי מינהל מקרקעי ישראל (דברי ההסבר להצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 2), התש"ס - 1999). מהקמתו של מאגר המידע והסדרת מסירתו של מידע מהמאגר, אין ללמוד דבר לענין מידע אחר המצוי במינהל מקרקעי ישראל. על מידע זה חל חוק חופש המידע ואין דבר בינו לבין הוראותיו של סעיף 4 ט"ו. יתר על כן, אין לפרש הוראה זו שנועדה לשפר את מסירת המידע לציבור, כמכוונת להצר את חובתו של המינהל למסור מידע אחר. 10. כל זאת אמרתי אף שהמשיבה מס' 2 כלל אינה יכולה להתנגד למסירת מידע מטעם שאינו מעוגן בסעיף 9 לחוק הגנת הפרטיות. כפי שצויין לעיל התנגדותה של המשיבה 2 באה מכוחו של סעיף 13 לחוק. כאמור בסעיף זה על הרשות הציבורית לשקול התנגדות של צד שלישי, רק לאור סעיף 9 לחוק. הטיעון כי מסירת המידע על ידי מינהל מקרקעי ישראל מוסדרת בחוק אחר, אינה נמנית על הטענות שהמשיבה מס' 2 יכולה להעלות בפני מינהל מקרקעי ישראל או בבית המשפט. סוף דבר 11. לפיכך הנני נעתר לבקשה ומורה למשיבה מס' 1 למסור למבקש מידע על החוזה לתכנון קרקע בראש העין בין המשיב מס' 1 למשיבה מס' 2 וכן פירוט הסכומים ששילמה המשיבה מס' 2 למשיב מס' 1 בשנים 1995 - 2000. כן הנני מחייב את המשיבה מס' 2 לשלם למבקש את הוצאות הליכים אלה. אין חיוב בשכר טרחת עורך דין באשר המבקש לא היה מיוצג. חוזהמסמכיםעיון בחוזהזכות העיוןחופש המידע