קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חברות במושב: 1. זוהי תובענה לסעד הצהרתי לפיו המבקשים הם "חברים" במשיבה, ולחילופין, שהחלטת המשיבה, הדוחה את בקשתם להצטרף כחברים - בטלה, התקבלה שלא כדין, שלא בתום לב וממניעים זרים.   2. הרקע העובדתי:   (א) המבקשים רכשו על פי הסכם מיום 18.8.00 (להלן: - "ההסכם") נכס הידוע כחלקה 86 בגוש 6445 בהוד השרון (להלן: - "הנכס") ממר X וגב' X (להלן: - "המוכרים"). ההסכם מתייחס לרכישת זכויות בעלות בנכס הנ"ל המהווה קרקע פרטית ואין בו כל זכר לקיומה של המשיבה או לזכויות חברות בה. המבקש 1 (להלן: - "המבקש") הגיש ביום 10.12.00 בקשה להצטרף כחבר למשיבה שהיא אגודה שיתופית שבתחומה מצוי הנכס ת/1 ואשר התקשרה עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: - "ממ"י") בחוזה משבצת ובו צויין שבתחום המשבצת מצויות 69 נחלות ו- 5 משקי עזר (כשבפועל קיימות כנראה פחות נחלות). המבקשים או מי מהם לא פנו למשיבה בבקשה דומה עובר לחתימת ההסכם.   (ב) ביום 4.4.01, לאחר פנייה נוספת, קיבל המבקש הודעה מהמשיבה ולפיה המשיבה החליטה ביום 3.4.01 לדחות את בקשתו להצטרף כחבר.   (ג) המבקש פנה בבקשה לקבלת נימוקים לסירוב המשיבה לקבלו כחבר וזומן להשתתף באסיפה הכללית לדיון בערעורו על החלטת ועד המשיבה שדחה, כאמור, את בקשתו. ביום 2.7.01 הודיע ועד המשיבה למבקש שהאסיפה הכללית דחתה אף היא את בקשתו.   (ד) המבקשים טוענים שדרך קבלת ההחלטות במשיבה - בהקשר לבקשתם להתקבל כחברים - היתה פגומה - ולכן - בטלה. לטענת המבקשים, חברי המשיבה, 31 במספר, מתוך כ- 120 בתי-אב, עושים כל שביכולתם כדי להמנע מקבלת חברים חדשים וזאת כדי להמעיט, ככל שניתן, את הנהנים מנכסי הנדל"ן שברשות המשיבה. עוד טוענים המבקשים שהמשיבה היתה חייבת לנמק את סירובה לקבלם כחברים, אך לא עשתה כן.   (ה) מנגד טוענת המשיבה שהיא גוף פרטי, המאוגד כאגודה שיתופית ולא חלים עליה כללי המשפט המנהלי והציבורי. לכן, אין היא חייבת בהנמקה ואין היא חייבת לקבל לשורותיה אדם שאין היא חפצה בו.   (ו) להשלמת התמונה יצויין, שהמוכר, גרינבוים מאיר, הוצא מחברותו במשיבה - לאחר מכירת הנכס למבקשים, אך בינו לבין המשיבה מתנהל הליך משפטי, במסגרתו דורש הוא לקבל את שווי חלקו ברכוש המשיבה ביום הפסקת חברותו.   3. העדויות:   העידו בפני - המבקש עצמו וכן - מר חיים קרסו, יו"ר המשיבה. עדותו של המבקש היתה קצרה ביותר: הוא אישר במסגרתה שבעת שרכש את הנכס לא הובטח לו דבר בהקשר לחברות באגודה, וההסכם לא התייחס לכך. מר קרסו נחקר ארוכות, אך עדותו לא שפכה אור ברור על נימוקי המשיבה שלא לקבל את המבקשים לחברות בה. אמנם, עדותו של מר קרסו, עוררה חוסר נוחות והתחושה היתה שמר קרסו מנסה, בכל כוחו, לא לזכור פרטים שנראו לב"כ המבקשים חיוניים, אך, לא יהיה בכך, כפי שיובהר בהמשך, כדי לסייע בידי המבקשים במקרה דנן.   4. דיון והכרעה:   (א) כבר בפתח פרק זה אבהיר שאין לי כל ספק שבבסיס סירוב המשיבה לקבל את המבקש כחבר בה אין כל נימוק הקשור אליו אישית, והסירוב כולו נובע מהעובדה שהמשיבה הינה בעלת זכויות בנכסי נדל"ן וככל שיפחת מספר השותפים בה, יגדל חלקו היחסי של כל אחד מהנותרים. יחד עם זאת, ספק בעיני אם ניתן לחייב את המשיבה, שהינה תאגיד פרטי, לקבל לשורותיה חבר נוסף וספק אם ניתן לחייבה לנמק את סירובה. למעלה מזה, אף אם יוצאת אני מנקודת הנחה שמדובר בנימוק כלכלי צר של החברים הקיימים - ספק בעיני אם קיימת אפשרות לחייב המשיבה לשנות החלטתה ולהפעיל שיקול דעת שונה. הכל, כפי שיובהר להלן.   (ב) טרוניית המבקשים מתייחסת לסירוב המשיבה לקבלם כחברים במשיבה שהינה, כאמור, בעלת זכויות במשבצת קרקע שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל, אולם, המבקשים עצמם לא רכשו נכס הכלול במשבצת ומהווה חלק ממנה. המבקשים רכשו נכס בבעלות פרטית, שאינו בבחינת אדמת-מדינה, ולוטשים עיניהם לחלק מנכס לא להם. המבקשים לא ציינו בתובענתם מה טעם מצאו להתעקש על קבלה לחברות במשיבה. אילו יתרונות (פרט ליתרונות הכלכליים הנזכרים) יצמחו להם מחברות שכזו. האם יקבלו שירותים קהילתיים או אחרים שלא יינתנו להם אם לא יהיו חברים, או יופלו בחיי היום-יום. אין זאת כי אין כל טעם פרט לאותו טעם כלכלי - ואין כל חסר באי היותם חברי המשיבה - פרט לאותו רצון לקבל נתח מהעוגה הכלכלית העשירה.   (ג) המוכר, גרינבוים מאיר, היה הבעלים של הנכס הנ"ל, ובנוסף, היה בעל זכויות במשיבה. אלו זכויות שונות שאין זיקה ביניהן לבין זכויות הבעלות בנכס - ומשמכר מר גרינבוים את זכויות הבעלות בנכס, והותיר בידיו את הזכויות במשיבה (ספק אם היה יכול למוכרן ללא הסכמת המשיבה), אין המבקשים זכאים לאכוף על המשיבה, להקנות להם או למכור להם זכויות כאלו. משל למה הדבר דומה? אם היה המוכר - בעליה של חברה פרטית משגשגת ורווחית, בנוסף להיותו בעליו של הנכס, ההיה עולה על דעת המבקשים לחייבו למכור להם את מניותיו באותה חברה רק בשל העובדה שהם רכשו ממנו את הנכס, או שהיה עולה על דעתם לאכוף על החברה עצמה להקצות להם זכויות מנימוק זה?! היות הזכויות במשיבה - בבחינת נכס נפרד מזכויות הבעלות בנכס - מתחדד ומובהר יותר לנוכח העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, ולפיה - המוכר עצמו הגיש תביעה נגד המשיבה לקבלת שווי ריאלי של חלקו בה (לאחר שבשלב כלשהו הציע למבקשים לרכוש ממנו את החלק - והם, כך נטען, סירבו).   (ד) בסיכומי ב"כ המבקשים, מתייחס הוא למטרת השכירות ע"פ חוזה המשבצת ומתבסס בכך על פסיקת בג"צ, אלא שבעתירות הרלבנטיות (בג"צ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי והרב תרבותי בישראל - הקשת הדמוקרטית-המזרחית ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות ואח', דובר על מערכת היחסים בין הפרט (בין אם אדם ובין אם אגודה) - ובין ממ"י - ואילו, כאן, ממ"י אינו צד להליך. ומדובר במערכת יחסים שבין פרט לבין אגודה פרטית המחזיקה נכסי מדינה. אם מפרה האגודה את תנאי חוזה המשבצת - לא למבקשים לענות בכך - וממ"י הוא שצריך לטפל בסוגיה - אלא שהמבקשים אף אינם טוענים להפרה שכזו, וכל טענתם מתמצית בסירוב המשיבה לקבלם לשורותיה. גיוסו של ממ"י לפלוגתא זו - אינו ממין העניין.   דברים אלה יפים גם בהתייחס להסתמכות המבקשים על בג"צ 6698/95 עאדל קעדאן נ' ממ"י, וגם בהתייחס לה"פ (ת"א) 1820/97 איתן גורפינקל ואח' נ' כפר טרומן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, שם דובר על מערכת יחסים פנימית בין חברי מושב וביתם שנולדה במושב לבין המושב עצמו. באף אחד מהמקרים המפורטים בפסיקת הערכאות השונות אין מצב בו אדם זר כופה עצמו על האגודה ומחייבה לקבלו כחבר, מקל וחומר כשמדובר באגודה פרטית. ויודגש, המשיבה אינה גוף מוניציפלי - היא מצויה בתחום הרשות המקומית של הוד-השרון. כל השירותים המונציפליים ניתנים למבקשים ע"י מועצת הוד-השרון, ולכן, אף אין מקום להשוואה בינה לבין מושבים או קיבוצים. בתקנון המשיבה אין כל חובה שכל מי שמתגורר בתחומה יהיה חבר בה התנאי הוא רק שמי שחבר בה יהא בעל נכס בתחומה. ולכן, גם הסתמכות המבקשים על ת.א. (חיפה) 548/96 כפר האמנים - אגודה שיתופית בעין הוד בע"מ נ' וגיה אלקרא, אינה מסייעת בידיו, שכן, דובר שם על אגודה שיתופית שהיא "מעין רשות מוניציפלית".   (ה) איני מקבלת את טענת המבקשים לפיה יש להחיל על המשיבה את כללי המשפט המינהלי ולקבוע שהמשיבה כפופה לחובת ההנמקה, הגילוי והשקיפות - או כדברי ב"כ המבקשים - "החלת דינים מן המשפט הציבורי על המשיבה, יכול ותהיה מעוגנת בדיני הנאמנות, שליחות ו/או תום הלב" (סע' 45 לסיכומים) ככלל, אין להחיל את חובות המשפט הציבורי, אלא מקום בו גוף ממלא תפקיד ציבורי על פי דין (בג"צ 431/86 מיקרודף נ' חברת החשמל, פד"י מא(2) 449, 454).   אגודה שיתופית, כדוגמת המשיבה, הינה תאגיד פרטי, וכפופה לכללי המשפט הפרטי, כפי שנאמר בה"פ (ת"א) 128/95 ברמן ואח' נ' בית חירות ואח'. הפסיקה הכירה בכך שלא ניתן לאלץ אגודה לקבל אל בין שורותיה אדם שאין היא רוצה בחברותו (סמדר אוטולנגי - אגודות שיתופיות - דין ונוהל, כרך א-13 וכן - בג"צ 272/74 כפר אזר נ' שר העבודה, פד"י כט(2) 667, וה"פ (ת"א) 2014/95 אברהמוב רות ואח' נ' כפר שמריהו אגודה חקלאית שיתופית בע"מ.   ומשהביעה המשיבה, באמצעות מוסדותיה המוסמכים (ועד האגודה והאסיפה הכללית שלה) את התנגדותה, אין אני רואה דרך חוקית לאלצה לשנות זאת.   (ו) בנוסף ובהמשך, מעצם היות המשיבה גוף פרטי, אין לגביה תחולה לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) התשי"ט-1958, ואין היא חבה בהנמקה. ומשמתבצע תהליך של הצבעה חשאית באסיפה הכללית, על פי התקנון, ספק אם ניתן כלל ליתן הנמקה.   (ז) המבקשים טענו שהמשיבה, באופן עקבי, אינה מקבלת חברים חדשים, אך הסתבר שטענה זו אינה נכונה, שכן הוכח, שבאותה אסיפה כללית בה נדחתה בקשתם, התקבל חבר חדש (מר עזרא שלמה). אמנם, בחקירת מר קרסו ע"י ב"כ המבקשים נרמז כאילו שיקולים זרים עמדו בבסיס קבלה זו, אך לרמזים אלה לא נמצא כל ביסוס בחומר הראיות שהוצג בפני.   לא הוכחה בפני הפליה, (הגם שטענה כזו נטענה בחצי-פה) ולא הוכחה בפני כל זכות של המבקשים להפוך לשותפים באגודה השיתופית יוצאת הדופן שהיא המשיבה, ולהיות זכאים לחלק בנכסיה הכוללים הן אדמות מינהל והן נכסים פרטיים. ויודגש שוב - אין מדובר בקיבוץ ואין מדובר במושב.   5. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.  חברות במושבמושבים נחלות ומשקים