כיבוד רצון המת הוא העיקרון החשוב בבואנו לפרש צוואה: "כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה מצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעיקרון-על במשפטנו עם קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית משפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת'" (ע"א 724/87 כלפה נ' גולד, פ"ד מח(1) 22, 28). סעיף 54(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן- "חוק הירושה") קובע את המסגרת הנורמטיבית לפרשנות על פי רצון המת: "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות". תורת שני השלבים, שהייתה נהוגה על פי הלכת שורש (ע"א 239/89 שורש נ' גלילי, פ"ד מו(1) 861), הורתה שעל הפרשן לנקוט בשני שלבים: יש לבחון את המשתמע מלשון הצוואה. אם לאחר בחינה זו עדיין יש צורך בפרשנות, נבחנות הנסיבות החיצוניות. כמה שנים מאוחר יותר, בפרשת טלמצ'יו (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817), תמך הנשיא ברק בשיטה חד שלבית, לפיה הנסיבות הפנימיות והחיצוניות נבחנות יחד, גם אם לשון הצוואה ברורה. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם גישתו של כב' הנשיא ברק ב"פרשת אפרופים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265), שכידוע קבעה כי בדיני החוזים אין לפעול עוד בשיטת שני השלבים אלא בשיטה פרשנית משולבת שמאפשרת מעבר מתמיד מלשון החוזה לנסיבות החיצוניות ללא מגבלה פורמלית (ש' שוחט, מ' גולדברג, י' פלומין דיני ירושה ועיזבון מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ה - 2005, 128-129, להלן- "הספר דיני ירושה ועיזבון). לעניין אומד דעתו הריאלי או ההיפותטי של המצווה, מובהר בספרו של אהרן ברק פרשנות במשפט כרך חמישי - פרשנות הצוואה, עמ' 400 (2001): "לעיתים לא יהיה לשופט כל מידע באשר לרצונו ההיפותטי של המצווה. במקרה זה יפנה לרצון ההיפותטי של המצווה, אילו פעל כאדם סביר. את החסר שבצוואה - כמו את החסר בחוזה - יש להשלים על פי תכליתה. זוהי התכלית הסובייקטיבית ('אומד דעת המצווה'), ובהיעדרה, זו התכלית האובייקטיבית של הצוואה על רמותיה השונות".צוואהירושה