נפילה בבית ספר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בבית ספר - תביעת פיצויים - תביעת נזיקין: 1. התובעת ילידת 1966, עתרה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה ביום 26.12.06, כאשר החליקה לטענתה על קליפת פרי במתחם בית הספר. נכות רפואית מוסכמת 8% בתחום האורטופדי . 2. תשתית עובדתית: בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי: "ביום 26.12.06 בחצר בית הספר בכניסה לכיתתה החליקה התובעת על קליפת פרי קלמנטינה. הגם שנעלה נעליים שטוחות, היא מעדה נפלה והוטחה ארצה בכל כובד משקלה וכך, נפגעה בכל חלקי גופה ובעיקר בברכה, חבלה של ממש ..." בתצהיר עדות ראשית (ת/1) נטען בסעיף1 :" ביום 26.12.06 , בחצר בית הספר בכניסה לכיתה, לא בה אני משמשת כמחנכת, החלקתי על קליפת פרי קלמנטינה/תפוז בבי"ס מקיף ו' ברח' חרמון באשדוד(להלן: "בית הספר"). הגם שנעלתי נעליים שטוחות, ומעדתי, נפלתי והוטחתי ארצה בכל כובד משקלי וכך, נפגעתי בכל חלקי גופי ובעיקר בברך. בית הספר מלוכלך בדר"כ, ואני משתדלת להביט גם מטה כשאני הולכת בתוך חצרי בי"ס, ואולם, לא ראיתי את קליפת הפרי. חצרי בית הספר היו רחוקים מלהיות נקיים לפי כל סטנדרט, מדובר בבי"ס "מועד לפורענות" וכי מאז התאונה שלי, נפצעו 2 מורות נוספות בחצר בית הספר, כתוצאה מהתנהגויות תלמידים". 3. בחקירה נגדית התברר כי התאונה לא ארעה בחצר בית הספר אלא בסוף הפסקה במסדרון, בכניסה לכיתה בה היתה התובעת אמורה ללמד. חקירה נגדית של התובעת בעמ' 20 לפרוטוקול: "זה היה במסדרון בכניסה לכיתה בסוף ההפסקה הראשונה." חקירה נגדית של מנהל בית הספר בעמ' 29 לפרוטוקול: "בכניסה לכיתה ממש, בדלת שנכנסים לכיתה." לעניין נסיבות הארוע מונחת בפני בית המשפט עדות התובעת בלבד ולא הובאו עדי ראיה ישירים נוספים, אף שנטען ל"צפיפות אנושית" במקום. (ראה עמ' 20 ועמ' 25 לפרוטוקול). הטענה כי בית הספר "מועד לפורענות" נטענה בעלמא ללא ביסוס ו/או ראיה לאירועים נוספים כנטען (ראה חקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 21-22). 4. שאלת האחריות: עוולת הרשלנות בבסיס התביעה נבחנת בשאלה האם חב המזיק בחובת זהירות לניזוק (מושגית וקונקרטית) עפ"י מבחן הציפיות; האם הפר המזיק חובת זהירות זו והאם הפרת החובה כאמור גרמה לנזק (ראה הלכת ועקנין ע"א 145/80). אין חולק על קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעים כלפי התובעת (מורה ומחנכת בבית הספר), קיומה של חובת זהירות קונקרטית תלוי בנסיבות כפי שנקבע בהלכת ועקנין: "לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי)... ...חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית"... לטענה בבסיס התביעה למצב התחזוקה במתחם בית הספר בכלל ובנקודה בה מעדה התובעת בפרט, אין בפני בית המשפט תשתית ראייתית שעל בסיסה ניתן לקבוע מימצאים כנטען. התובעת מאשרת בחקירה נגדית כי אינה יודעת כמה זמן היתה הקליפה על הריצפה, לא ראתה מי השליך אותה (עמ' 23 לפרו'). קליפת פרי הדר הנמצאת במסדרון בית ספר בסיום הפסקה, אינה באה במנותק מההלכה שנקבעה לעניין כללי הזהירות אותם רואה החברה "במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" ... ואין היא בגדר "מפגע" שניתן לנקוט אמצעים סבירים למונעו במכלול הנסיבות. 5. בענייננו, מדובר בתחזוקה של מתחם בית ספר ששני הצדדים הקצינו בתיאור מימדיה. בעוד התובעת והעדה מטעמה (הטוענת בתצהירה שבית הספר היה "מאוד מלוכלך") מנסות לתאר תנאים של לכלוך, צפיפות, התקהלות במסדרונות ומקום "מועד לפורענות" אשר גרמו לכך שהתובעת לא הבחינה בקליפת הפרי על הרצפה, מנסים עדי ההגנה להבהיר את כללי התחזוקה הסבירים והנאותים הננקטים במהלך שעות הפעילות בהתאם להוראות, לתקציב ולשילוב התלמידים במשימת הנקיון. 6. התמונה המתבהרת בתום שמיעת הראיות מצביעה על סביבת עבודה שאולי אינה אידיאלית אך בוודאי אינה עומדת לטעמי בקריטריון של "סיכון בלתי סביר". לא ניתן ללמוד מחקירת מנהל בית הספר כי הוא מסכים ו/או תומך בטענה לעניין קיומו של לכלוך בלתי סביר במסדרונות, כנטען בסכומי התובעת, כמו גם שאר הטיעונים לעניין הצבת שלטים, תורני נקיון, מספר התלמידים הנכנסים לכיתות. המדובר במתחם בית ספר בשטח גדול עם מספר רב של תלמידים (סעיף 33 לתצהיר המנהל (נ/2), כמות המנקים נקבעת ע"י משרד החינוך ובמקום פעלו כנדרש עובדי נקיון מדי יום (ראה סעיף 7 לתצהירים נ/1, נ/2, נ/3). מנהל בית הספר (ע.ה/1) מדגיש בחקירה נגדית את נוהלי הנקיון במתחם, שיתוף התלמידים וסגל ההוראה ופעילות עובדי הנקיון: "קודם כל בית הספר מופעל על פי חוק החינוך בשיתוף של המדינה והרשות המקומית, הרשות המקומית היא המעסיקה של עובדי הנקיון בבית הספר ושל השרתים בבית הספר והם פועלים על פי חוזר ברור ומובן על פי נוסחאות והקצאות תקציביות. אני לא יכול להוסיף או להוריד עובד על פי שיקול דעתי." (ראה פרו' עמ' 33). מנהלן בית הספר (ע.ה/3) מתייחס בחקירה נגדית לתפקידו בתחזוקה השוטפת, תפקידם של תורני הנקיון בסוף כל הפסקה בהתאם להנחיות הרכזת השיכבתית: "הרכזת מוציאה תורנים לפי הצורך בסוף ההפסקה לא לפני כן. אבל אני לא סומך רק על זה. אלא נותן תיגבור של שני אנשי אחזקה שבודקים את השטח בהפסקות בכל הפסקה בתוך ההפסקה גם ... ... לכל שטח שיכבה יש מספר כיתות, פרוזדור שירותים ומדרגות לכל מנקה. חילקנו את בית הספר בצורה כזו שהמנקות כמה שישנן לא משנה מספר שזה יכלול את כל בית הספר." (ראה עמ' 35 לפרו'). אב הבית (ע.ה/2) נדרש בחקירה נגדית למיקום, מתייחס למספר הרב של התלמידים הלומדים במוסד, אך אינו מסכים לגירסת ב"כ התובעת הטוען כי המקום בו נפלה התובעת "יותר מלוכלך". (ראה עמ' 34 לפרו'). 7. מתצהירי ההגנה עולה כי אב הבית ומנהלן בית הספר, דאגו והקפידו על הנוהלים ועל ביצועם בפועל של עבודות הנקיון והתחזוקה (ראה סעיפים 11 ,13 לתצהירים נ/3 ונ/4). עדותם כמו גם עדות מנהל בית הספר היתה מהימנה ולא נסתרה בחקירה נגדית. באותה מידה מקובלת עלי המגמה לשילובם של תלמידי בית הספר לטובת השמירה על הסדר והנקיון (כפי שעולה מעדויות התביעה וההגנה) ובכלל זה תפקידה של התובעת עצמה כמחנכת בבית הספר. שוכנעתי כי במכלול הנסיבות פעל בית הספר בהתאם לנוהלים שנקבעו ובמסגרת מגבלות התקציב תוך שיתוף פעולה עם המורים והתלמידים כערך חינוכי לשמירת הרגלי סדר ונקיון בין כתלי בית הספר. 8. קיומה של קליפת פרי הדר ו/או בדל נייר על פני ציר הזמן בין סיום הפסקה לתחילת שעור, המועד בו הושלכה ונסיבות השלכתה כמו גם מספר התלמידים העולים במסדרון לכיתת הלימוד - אין בהם כדי להצביע על תחזוקה בלתי נאותה ובוודאי לא על קיומו של מפגע חריג שניתן לצפותו ולנקוט באמצעים למונעו בזמן אמת. 9. בסופו של יום, מצאתי לקבוע כי לא הוכחה הפרת חובת זהירות כלפי התובעת, אשר נפלה קורבן לביש מזל מקרי שנמנה עם אותם תרחישים בהם כעניין של מדיניות משפטית, לא מתגבשת חובת זהירות קונקרטית וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה. 10. ב"כ הצדדים טענו בסכומים גם בשאלת גובה הנזק. בנסיבות, מצאתי להתייחס למסגרת הנזק ולהעריכו על בסיס מארג הראיות, כאשר מסך הפיצוי יש לגזור את האשם התורם של התובעת. הטענה לקיומו של נזק מיוחד (בסכומים גלובליים) שאין בצידה ראיה קבילה לביסוסו, אינה יכולה לזכות את התובעת בפיצוי. הארוע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, שכרה של התובעת בתקופת אי הכושר כמו גם הוצאותיה מכוסים על ידי תגמולי המל"ל. נזק כללי, בשים לב לעובדה כי לא הוכחה פגיעה בהכנסה, ו/או סכנת פיטורין כנטען, בהתחשב בשעור הנכות הרפואית המוסכמת (8%) השלכותיה התפקודיות הנני מעריכה את הנזק בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד בגבולות 50,000 ₪ . התובעת זכאית לו זכתה בתביעה לפיצוי בגין כאב וסבל, (בהתחשב בטיב הפגיעה האורטופדית, הליך הטפול הרפואי והשקומי) בסך של 28,000 ₪. 11. סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. נפילהבית ספרתאונות בבית ספרדיני חינוך