הכלל הוא, שקודם שנכסי העיזבון יחולקו בין היורשים, ויעברו לקניינם, יש לסלק את חובות העיזבון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סילוק חובות העזבון - יורש אחר יורש: א. ההליך 1. בתובענה שלפני, אשר הוגשה על דרך המרצת הפתיחה, עותרת המבקשת לסעד הצהרתי, ולפיו זכאית היא להירשם כבעלים של דירת המגורים, המצויה ברח' הרקפת 3/4 בחיפה, והרשומה בספרי המקרקעין כחלקה 57/4 בגוש 10806 (להלן - "הדירה"). לטענת המבקשת, זכאותה להירשם כבעלת הדירה נובעת מזכותה לרשת את המנוחים יוסף וצפורה ז"ל ומהסכם לחלוקת עיזבון, שנכרת בין יורשי המנוחים בתאריך 20.2.2006 (נספח א' לכתב התובענה). 2. המשיבים 2 ו- 3 הם נושי המנוחה צפורה ז"ל (להלן - "צפורה"), והמשיב מס' 1 הוא בא כוחם, הנוקט בשמם בהליכים בלשכת ההוצאה לפועל (תיק (חיפה) 02-55457-08-6). בין היתר מונה המשיב מס' 1 לשמש ככונס נכסים לדירה, לשם מכירתה וגביית החוב הפסוק אותו חוייבה צפורה לשלם למשיבים 2 ו- 3 על פי פסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה בתיק א' 9383/02 (מפי כב' השופט א' אליקים). בה בשעה שהמשיבים גורסים כי הם זכאים לגבות את החוב הפסוק על ידי מימוש הדירה, המהווה חלק מעיזבון המנוחה, טוענת המבקשת, שהמשיבים אינם זכאים לעשות זאת, שכן את זכויותיה בדירה, או לפחות את מחציתן, המבקשת לא קיבלה בירושה מאת צפורה אלא מאת המנוח יוסף ז"ל (להלן - "יוסף"), הוא בעלה של צפורה שנפטר לפניה. ב. צוואות יוסף וצפורה 3. הדירה, העומדת בבסיס התובענה שלפני, הייתה רשומה על שם יוסף וצפורה בחלקים שווים. בתאריך 17.12.1981 ערכו יוסף וצפורה צוואה הדדית. בסעיף 2 לצוואה ההדדית נקבע: "(2) כל רכושנו בין בנכסי דלא נייד ובין במיטלטלין, ... להלן: "העיזבון", יעבור תיכף עם פטירת אחד מאתנו לצד שישאר בחיים. (3) מבלי לפגוע בסעיף 2 של צוואה זו, ברצוננו לצוות גם על יורש אחרי יורש, דהיינו, על יורשינו לאחר מות שנינו ולכן אנו הח"מ מצווים בזה על העברת העיזבון ליורשים הבאים בחלקים שווים לאחר פטירת שנינו: א. גב' מרים מאור לבית .... ב. מר מרדכי אוהד לבית .... ג. אם לאחר מות שנינו לא יהיו בחיים היורשים המנויים לעיל יעבור חלקם בעזבון לילדיהם בחלקים שווים. " המילים "יורש אחרי יורש" לא הודגשו במקור. הדגשת מילים אלה נעשתה על ידי, שכן הן אלה העומדות בבסיס המחלוקת בין הצדדים בתובענה שלפני. 4. יוסף נפטר לבית עולמו בשנת 1987, ונכסיו עברו בירושה, מכוח צוואתו, לצפורה. בתאריך 26.10.97 ערכה צפורה צוואה, ולפיה הורישה את כלל נכסיה, כולל אלו שקיבלה בירושה מבעלה המנוח, לצאצאיה וביניהם המבקשת. בתאריך 29.12.2001 נפטרה אף צפורה לבית עולמה, ולאחר שנפטרה נפטרה אף בתה של צפורה, הגב' מרים מאור ז"ל, היא אמה של המבקשת. בתאריך 20.4.2006 ערכו יורשיה של צפורה הסכם ביניהם, בדבר חלוקת עיזבונה ביניהם, והוסכם כי הדירה תועבר בשלמות לבעלותה של המבקשת. ג. טענות הצדדים 5. המבקשת טוענת, כי אין לנקוט בהליכים למימוש הדירה, משום שהיא לא הייתה צד בהליך הקודם ואשר התנהל כנגד עיזבון צפורה. עוד טוענת המבקשת, כי פסק הדין המחייב העיזבון ניתן בתאריך 30.11.2008 והעיקול על הדירה הוטל ב- 25.12.2008, בעוד הדירה יועדה למבקשת מכוח הסכם חלוקת העיזבון עוד בתאריך 20.4.2006. משכך, לגישת המבקשת, פסק הדין ניתן לאחר חלוקת הזכויות בעיזבון, ועל כן, במועד מתן פסק הדין כמו גם במועדים בהם ננקטו ההליכים שבאו בעקבות פסק הדין, לעיזבון צפורה כבר לא היו כל זכויות בדירה. עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי למעשה, אין היא יורשת את עיזבון צפורה כלל, ואת זכותה בדירה ירשו היא אחיה ובני דודה מסבם יוסף, וזאת בהתאם לצוואה ההדדית שנערכה בשנת 1981. לטענתה, סבתה של המבקשת, צפורה, הייתה היורש הראשון של זכויותיו של יוסף, ואמה מרים הייתה היורש השני לנכסי סבה יוסף. על כן, המבקשת יורשת מאמה את מה שהאם מרים ירשה מאביה יוסף. על כן, לטענת המבקשת, משלא ירשה את צפורה, אין היא חייבת בחובות אותו עיזבון. המבקשת מוסיפה, כי במקרה של "יורש אחר יורש", הנכסים שבעיזבון עוברים באופן מיידי ליורש השני במותו של היורש הראשון, ובעניין זה סומכת המבקשת את טענותיה על ע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן, פ"מ מ"ו (4) 330 וע"א 4714/90 שרה ויספלד נ' אריה ויספלד, פ"ד מ"ח (3) 104. בהסתמך על אלו, טוענת המבקשת, כי בעת פטירת צפורה, בשנת 2001, הדירה עברה ליורש השני באותו זמן, בעוד העיקול הוטל על הדירה ב- 2008, קרי 7 שנים לאחר פטירת צפורה ולאחר העברת הדירה לאמה. מכאן, לטענת המבקשת, בעת נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, לא היו לעיזבון צפורה כל זכויות בדירה, וכפועל יוצא מכך, אף למשיבים אין כל זכות להיפרע מהדירה . 6. לעומת טענות אלה טוענים המשיבים, שההליכים לרישום זכויותיה של המבקשת בדירה לא הושלמו, ואף לא נרשמה לטובתה הערת אזהרה. על כן, בתחרות שבין זכות המבקשת כיורשת הדירה ובין זכות המשיבים להיפרע מהדירה, זכותם עדיפה. בעניין זה סומכים המשיבים טענותיהם על פסקי הדין שניתנו בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג (4) 199, ובע"א 11502/05 אילנה לאניאדן נ' הולנד ישראל בע"מ (טרם פורסם 24.2.2008). עוד מוסיפים המשיבים וטוענים, שגם אם למבקשת הזכות להירשם כבעלת הנכס מכוח הסכם חלוקת עיזבונם של יוסף וצפורה, הרי שבהיותה יורשת העיזבון, חבה היא בחובות העיזבון שלא סולקו. כמו כן מוסיפים המשיבים וטוענים, כי הוראת "יורש אחר יורש" שבצוואת יוסף, אינה שוללת מהם, כנושי עיזבונה של צפורה, את הזכות להיפרע מהנכסים שהיו בבעלותה של צפורה ערב פטירתה. ד. דיון 7. הכלל הוא, שקודם שנכסי העיזבון יחולקו בין היורשים, ויעברו לקניינם, יש לסלק את חובות העיזבון. על כן, במקרה שלפני, יש לשלם את החוב הפסוק בו חויב עיזבונה של צפורה מתוך נכסי עיזבונה, וזאת לפני שיורשיה יחלקו ביניהם את העיזבון. השאלה העומדת לדיון היא אפוא, האם מחצית הדירה שירשה צפורה מיוסף, לגביה נרשמה בצוואת יוסף הוראה בדבר "יורש אחר יורש", היא נכס מנכסי עיזבונה של צפורה. 8. כעולה מהעתק הנסח ממרשם המקרקעין, אשר צורף לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיבים, הדירה עדיין רשומה בשלמות על שמה של צפורה, והעיקול שנרשם, כמו גם ההערה בדבר מינוי בא כוח המשיבים ככונס נכסים, נעשו בעוד הזכויות בדירה רשומות על שם צפורה. על כן, מדובר בנכס של העיזבון שטרם חולק בין היורשים, וזאת, גם אם למבקשת וליתר יורשיה של צפורה הייתה כוונה להעביר את הנכס לבעלותה של המבקשת במסגרת הסדר לחלוקת העיזבון ביניהם. אוסיף, שאפילו הבעלות בדירה כבר הייתה נרשמת על שם יורשי צפורה, לא היה הדבר מפחית מחובת היורשים לפרוע את החוב הפסוק מתוך הנכסים שירשו, לרבות הדירה. 8. זכויותיה של צפורה בדירה נבעו למעשה משני מקורות. מחצית הדירה הייתה בבעלותה מאז הדירה נרכשה על ידי צפורה ויוסף במשותף. המחצית האחרת היא המחצית אותה ירשה צפורה מיוסף, על פי הצוואה ההדדית שנעשתה על ידי שניהם. ככל שהדברים נוגעים למחצית הדירה שהייתה בבעלות צפורה מאז נרכשה הדירה על ידה, הרי שהמשיבים זכאים לנקוט בכל הליך לשם גביית החוב הפסוק מזכויותיה אלה של צפורה. גם אם בשנת 2006 נעשה הסכם לחלוקת העיזבון, והעיקולים שנרשמו נרשמו בשנת 2008, הרי שכל עוד הזכויות בדירה רשומות על שם צפורה, זכאים המשיבים להיפרע מזכויותיה. עתה נותר לדון בשאלה, מה הדין ביחס לזכויות אותן ירשה צפורה מיוסף, ואשר לגביהן נרשמה בצוואת יוסף הוראה בדבר "יורש אחר יורש". 9. סעיף 42 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, שכותרתו היא "יורש אחר יורש", קובע לאמור: "(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה. (ג) השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת. (ד) הוראת צוואה על דרך זו ליותר משניים - בטלה, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה." הדין הוא אפוא, שהגם שמותר לאדם לצוות נכסיו לשניים, על מנת שהזוכה השני יזכה לאחר מות הזוכה הראשון, אין זכותו של היורש השני גורעת מקניינו של הראשון . לזוכה הראשון (צפורה בעניין שלפני) הוקנתה זכות בעלות מלאה בנכסיו של יוסף, ויכולה הייתה לנהוג בהם מנהג בעלים, ובכלל זה הייתה רשאית למכור את הזכויות בדירה שירשה מיוסף. לזכויותיה הקנייניות של צפורה במחצית הדירה שירשה מיוסף הייתה מגבלה אחת, והיא חוסר האפשרות להוריש את מחצית הדירה בצוואה, אך מגבלה זו, לא היה בכוחה למנוע מצפורה לעשות כל דבר אחר בזכויותיה בדירה. בצוואת יוסף, לא הוטלה על צפורה כל מגבלה באשר לפעולות שהיא רשאית או אינה רשאית לעשות בזכויות שירשה מיוסף, ועל כן, כבעלת הקניין בדירה בשלמותה, לרבות במחצית הדירה שצפורה ירשה מיוסף, רשאית הייתה צפורה למכור את הדירה ואף להעניק אותה במתנה. באותה מידה, המשיבים, נושיה של צפורה, זכאים היו בחייה של צפורה לפעול למימוש הדירה כדי להיפרע מתוכה, וכך זכאים הם לפעול למימוש הדירה אף לאחר מותה של צפורה, כדי לגבות מתוכה את החוב הפסוק. יתרה מזאת, אפילו היה עיזבונה של צפורה מחולק, זכאים היו המשיבים לפעול כנגד יורשיה של צפורה על מנת לממש את החוב, אך שאלה זו אינה מתעוררת כאן, שכן, כאמור, הדירה עדיין רשומה על שמה של צפורה. 10. בא כוח המבקשת טען, כי על פי ההלכה הפסוקה, נכס שהועבר בירושה בדרך של "יורש אחר יורש" עובר ליורש השני באופן מיידי לאחר פטירת היורש הראשון. על כן, לטענת בא כוח המבקשת, עם פטירתה של צפורה בשנת 2001, הדירה עברה ליורש השני כבר בשנת 2001. לעומת זאת, העיקול שנרשם על זכויותיה של צפורה, בדירה, נרשם בשנת 2008, דהיינו 7 שנים לאחר מותה של צפורה. על כן, לפי טענת בא כוח המבקשת, בעת הטלת העיקול, לא היה לעיזבון צפורה כל זכויות בדירה, ומכאן שלמשיבים אין כל זכות להיפרע מהדירה. טענות אלה סמך בא כוח המבקשת על פסקי הדין שניתנו בע"א 4714/90 שרה ויספלד נ' אריה ויספלד, פ"ד מ"ח (3) 104, (להלן - "פס"ד ויספלד"), וע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן, פ"מ מ"ו (4) 330, (להלן - "פס"ד שחם"). 11. עם כל הכבוד, אין אני מקבל את טיעונו של בא כוח המבקשת. אם אקבל טיעון בא כוח המבקשת, כי אז יווצר מצב לפיו, מחד גיסא, יורשיה של צפורה יזכו בנכסים, שבחייה היו בבעלותה המלאה והשלמה, והיתה זכאית לעשות בהם כרצונה, אך מאידך גיסא, נושיה יעמדו מול שוקת שבורה, ולא יהיה בידם מקור ממנו יוכלו לגבות את החוב הפסוק שהעיזבון חב להם. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת, ואינה תואמת את הוראות חוק הירושה, לפיהן יש לסלם את חובות העיזבון לפני חלוקת העיזבון בין היורשים. 12. אף פסקי הדין שאוזכרו בטיעונו של בא כוח המבקשת אינם יכולים לסייע למבקשת בטענותיה בתובענה שלפני, ולהלן אנמק. בפס"ד ויספלד נדון עניינה של יורשת ראשונה, שמכרה את זכויותיה בדירה, שירשה מהמוריש, לצד שלישי. אולם, באותו מקרה נרשמה הוראה מפורשת בצוואת המוריש אשר הגבילה את כוחה של היורשת הראשונה למכור את הדירה (כך פרש בית המשפט את הוראות הצוואה). על כן נקבע, כי סעיף 42(ב) לחוק הירושה אינו חל כפשוטו (שם, בעמ' 113 ובעמ' 114). להבדיל מהעניין שנדון בפס"ד וייספלד, במקרה שלפני לא הייתה כל הגבלה על כוחה של צפורה לעשות בזכויות שירשה מיוסף, ועל כן, מחצית הזכויות בדירה, אותן ירשה צפורה מיוסף, היו קניינה המלא, לכל דבר ועניין, למעט, כאמור, הגבלה אחת, והיא, שאסור היה לצפורה לצוות אותן בצוואה. בפס"ד שחם נדון מקרה של יורשת ראשונה שהעבירה זכויות שירשה במתנה לקרובת משפחתה חודשים ספורים לפני פטירתה, ובכך ביקשה לשלול מצאצאי המוריש, מנישואיו הראשונים, את זכויותיהם. בית המשפט העליון קבע, כי בנסיבות העניין אין לראות את המנוח כמי שהתיר לאשתו השניה לשלול את זכויות צאצאיו מאשתו הראשונה. בית המשפט קבע אפוא, שעם פטירת היורשת השניה עברו זכויותיו לצאצאי המנוח מנישואיו הראשונים, שנקבעו כ"יורשים אחר יורש", ואולם, הובהר בפסק הדין, כי פסק הדין עוסק ביחסים שבין צדדים קרובים ולא בצד שלישי שהוא זר למערכת, שכן "במקרים מעין אלה יכנסו שיקולים נוספים למערכת השיקולים הקובעת, ואפשר יכריעו אלה את הכף" (שם, בעמ' 346). 13. כאשר על הזכויות בנכס מתחרים היורש השני מן הצד האחד והנושה של היורש הראשון, העדיפות היא לנושה (וראה סעיפים 104(3) ו- 107 לחוק הירושה). אמנם, זכותו של היורש השני לרשת את הנכס באה לו מאת המוריש הראשון, אך לאחר פטירת המוריש הראשון, הנכס עבר לקניינו המלא של היורש הראשון, אשר היה זכאי לנהוג בו מנהג בעלים מלא. נושיו של היורש הראשון, ערב פטירת היורש הראשון, זכאים לגבות את חובם מנכסי העיזבון לפני שהעיזבון יועבר לקניינו של היורש השני. יישום כללים אלה על המקרה שלני מביא למסקנה, כי המשיבים זכאים להיפרע על ידי מימוש הדירה לפני שהדירה תועבר לבעלות יורשיה של צפורה או לבעלות המבקשת בעקבות ההסכם שנכרת בין יורשיה של צפורה. הזכות להיפרע ממימוש הדירה, חלה באותה מידה הן על הזכויות שצפורה רכשה בחייה, ביחד עם יוסף, והן על הזכויות שירשה על פי צוואת יוסף. 14. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את המבקשת, לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסכום כולל של 14,000 ₪. מחיקת / סילוק חובעיזבוןחוב