קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הרשעה בעבירת הריגה: השופט א' מצא:            המערער הואשם ברצח בכוונה תחילה ובקשר לכך גם בעבירות נלוות: שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. בנוסף הואשם המערער בשורה של עבירות נוספות: קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לדירת מגורים וגניבה ונשיאת נשק, וכן בעבירות של החזקת נשק שלא כדין ובעבירות של קבלת נכסים בפשע ובעוון. המערער הודה בכלל העבירות הנוספות, אך כפר בעבירת הרצח ובעבירות הנלוות לה, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. לאחר שמיעת ראיות הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, חלף עבירת הרצח בה הואשם, בעבירת הריגה וכן בשתי העבירות הנלוות לה. כן הורשע המערער, וזאת על יסוד הודאתו בעובדות, בסדרת העבירות הנוספות שיוחסו לו בכתב האישום. על כל העבירות שבהן הורשע, כמכלול אחד, גזר בית-המשפט המחוזי על המערער ארבע-עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר. הערעור שלפנינו מופנה, בעיקרו, נגד צדקת ההרשעה בעבירות הריגה, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. לחלופין השיג המערער על חומרת העונש שנגזר עליו.   2.        בזמן הרלוונטי התגוררו עם המערער, בדירתו באשקלון, חברתו של המערער (חיילת כבת תשע-עשרה) וקטין כבן שש-עשרה (להלן: הקטין), שעזב את בית-הוריו ולאחר תקופת שוטטות נאסף על-ידי המערער. בבוקר יום האירוע קשר המערער עם אחד שי ועם הקטין להתפרץ לבית-מגורים באשקלון ולבצע בו גניבה. בעקבות זאת פרצו המערער והקטין לבית המגורים, בעוד שותפם, שי, ממתין להם מחוץ לבית. המערער גנב מן הבית תכשיטים שונים וכן אקדח תופי מסוג R5 וכדורים לאקדח זה. לאחר שהטמין את האקדח הגנוב בביתו יצא המערער, בלוויית שי והקטין, לחנות תכשיטים, שם מכר את התכשיטים הגנובים ומסר חלק מן התמורה לשי. לאחר מכן ביקר, ביחד עם הקטין, בחנות לממכר נשק, שם ביקש לקנות כדורים נוספים לאקדח הגנוב, תוך שהציג לפני המוכרת כדור אחד לדוגמא. משלא היה בידי המערער להציג רישיון להחזקת נשק, הושבו פניו ריקם והוא חזר עם הקטין לביתו. אותה שעה שהתה בבית חברתו של המערער. בידי המערער הייתה מנת אוכל, שקנה בעבור חברתו, ומשערך בעבורה את השולחן התיישבה חברתו של המערער לסעוד את ארוחתה.   3.        זמן קצר לאחר מכן נורתה חברתו של המערער בצווארה ונהרגה. לא הייתה מחלוקת כי היא נורתה באקדח התופי, ששעות ספורות קודם לכן נגנב מבית המגורים שלתוכו פרצו המערער והקטין. המחלוקת התמקדה בשאלה מי ירה במנוחה; כלום המערער, כפי שסיפר הקטין בחקירתו ואף התרצה לשוב ולאשר בעדותו במשפט, או שמא הקטין, כפי שהמערער - שנמנע מלטעון כך במפורש - ציפה, ככל הנראה, שייקבע? ביתהמשפט המחוזי אימץ את גרסת הקטין. על יסוד תיאורו קבע, כי בעוד חברתו סועדת את ארוחתה ליד השולחן, שיחק המערער באקדח הגנוב. הוא לחץ פעמים אחדות על הדק האקדח מבלי שנתהוותה ירייה. לבסוף, הצמיד את קנה האקדח לצווארה של חברתו ולחץ על ההדק פעם נוספת. הפעם נורה כדור, שפילח את צווארה של הצעירה וגרם למותה. בשלב זה הדיח המערער את הקטין למסור בחקירה גרסה שקרית, כאילו שהה ביחידות עם המנוחה בדירה, כאשר למקום נכנס אלמוני רעול פנים ששאל אודות המערער וירה במנוחה למוות. סמוך לאחר מכן נתלווה הקטין למערער, למקלט בשכונת עתיקות באשקלון, שם החליף המערער את מכנסיו ונעליו שהוכתמו בדמה של המנוחה והושלכו על-ידיו לפח אשפה. אחר-כך, ובהתאם להוראת המערער, חזר הקטין בגפו לדירה שבה הושארה גופת המנוחה, הזעיק את המשטרה ומסר לה את הגרסה הבדויה שהמערער הורהו למסור. אך עוד באותו הערב התרצה הקטין ומסר בחקירתו תיאור מלא ונכון של כל אשר אירע בנוכחותו; ועל גרסה זו חזר גם בעימות, שערכה המשטרה בינו לבין המערער, בעוד המערער בוחר שלא להגיב על דבריו.               המערער מנגד טען, כי השאיר את המנוחה והקטין בבית ויצא לפגוש את אחיו. כאשר ביקש לחזור לביתו הבחין בניידות משטרה שחנו ליד הבית ובשוטרים שנראו בתוך דירתו. מחשש להיעצר, בהיותו מבוקש בשל עבירות שונות, לא נכנס הביתה אלא נמלט עם חבריו לאשדוד, אך משנמסר לו - בשעה יותר מאוחרת - שחברתו נורתה יצא לדרך בכוונה לשוב לביתו. אך בית-המשפט המחוזי דחה מכול וכול את גרסת המערער והעדיף על פניה את גרסת הקטין, שנמצאו לה תימוכין בשורה של ראיות נוספות (בהן עדותה של שכנה; התנהגות המערער לאחר האירוע; ניסיונו הכושל של המערער לתרץ את עזיבת ביתו בצורך לפגוש בדחיפות את אחיו; ותגובתו חסרת הפשר של המערער לדברי הקטין, שבעימותם בשלב החקירה הפליל את המערער בלשון מפורשת). בכך הונחה תשתית מספקת לקביעת בית-המשפט כי המערער הוא אשר ירה במנוחה. אך משלא מצא בעדות הקטין, ואף לא בנסיבות האירוע, ראיה מספקת לכך שהמערער ירה במנוחה בכוונה להמיתה, פסק להרשיעו בעבירת הריגה. ועל יסוד עדותו של הקטין, הן לעניין העלמת מלבושיו המוכתמים בדם והן לעניין הדחת הקטין למסור בחקירה גרסה בדויה אודות קורות האירוע, הרשיע בית-המשפט את המערער גם בשיבוש מהלכי משפט ובהדחה בחקירה.    4.        בערעורה על הרשעת המערער בעבירת ההריגה ובעבירות הנלוות, חתרה הסניגורית המלומדת לשכנענו, כי עדותו של הקטין לא הייתה ראויה לאמון וכי ביתהמשפט המחוזי שגה בייסדו, בעיקר עליה, את ממצאי הכרעת-דינו. מששקלנו את טענותיה הגענו לכלל מסקנה, כי הערעור על ההרשעה איננו מצריך תשובה. אכן, עדותו של הקטין לקתה בסתירות ובאי-דיוקים. אלא שבית-המשפט המחוזי, שהיה ער ומודע לפגמי עדותו של הקטין, לא ראה שמץ טעם לפקפק כי בשאלה העיקרית שהועמדה להכרעתו - קרי: מי ירה במנוחה? - מסר הקטין עדות אמת. הסניגורית השיגה על צדקת ההערכה הזאת בטענות ומענות לרוב. אך טענותיה לא שכנעונו כי יש יסוד להתערב בהערכת השופטים המלומדים, כי ניתן וראוי לסמוך על עדות הקטין ולבסס עליה את ממצאיהם, ומאידך, כי יש לדחות כבלתי-מהימנה את גרסת המערער.      5.        עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער אכן נוטה לחומרה. אך לא מצאנו יסוד לקבל כי העונש אינו הולם את חומרת עבירותיו של המערער. בית-המשפט המחוזי קבע - ואף בצדקתה של קביעה זו לא מצאנו יסוד לפקפק - כי בהצמידו את האקדח לצוואר המנוחה ובלחצו על ההדק נהג המערער בפזיזות, שהתבטאה באדישות, היינו בשוויון נפש לאפשרות שיביא במעשהו למותה של המנוחה. במדרג החומרה של עבירות ההריגה מצוי מעשהו של המערער ברף העליון. אין המדובר, ככל שלשווא טענה הסניגורית, בפליטת כדור אגב משחק פזיז בכלי-ירייה, שהביאה למרבה האסון לתוצאה קטלנית. המערער, כעולה מקביעותיו של בית-המשפט המחוזי, לחץ את הדק האקדח מספר פעמים, ומשלא נתהוותה ירייה, הצמיד את האקדח לצווארה של חברתו ולחץ על ההדק פעם נוספת. המדובר, כזכור, באקדח תופי, ואין מנוס מן המסקנה כי במעשהו - שכלל הצמדת קנה האקדח לצווארה של המנוחה - הימר המערער על חייה במה שנהוג לכנות בשם "רולטה רוסית". קשה להעלות על הדעת עבירת הריגה שנסיבותיה חמורות יותר.               לא למותר להזכיר, כי עונש המאסר שנגזר על המערער נועד להענישו גם על שורה ארוכה של עבירות חמורות נוספות. זולת העבירות הקשורות בהריגת חברתו (שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה), וזולת העבירות הנוספות שביצע ביום האירוע (קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות וגניבה ונשיאת נשק), הורשע המערער (על יסוד הודאתו) גם בהחזקת נשק שלא כדין ובעבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע ובעוון, וזאת בשל קבלתו לידיו של רובה אוויר, בידיעה שהרובה הושג בהתפרצות וגניבה, ובשל קבלתו לידיו של אקדח מסוג "ברטה", בידיעה שהאקדח נגנב מבעליו. לאור חומרתה המופלגת של עבירת ההריגה, ריבוי וחומרת העבירות הנוספות שבהן נמצא המערער אשם, ולנוכח עברו הפלילי של המערער, לא מצאנו מקום להקל בעונש המאסר הממשי שנגזר עליו. עם זאת, ולנוכח אורך תקופת המאסר לריצוי בפועל, לא ראינו טעם להשאיר על כנו את עונש המאסר המותנה שנגזר על המערער.   6.        הערעור על ההרשעה נדחה. הערעור על גזר הדין מתקבל לעניין עונש המאסר על-תנאי שנגזר על המערער, ועונש זה מתבטל. הערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער נדחה.                                                                                                        ש ו פ ט   השופט י' טירקל: אני מסכים.                                                                                                       ש ו פ ט   השופטת א' חיות: אני מסכימה.                                                                                                      ש ו פ ט ת              הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.משפט פליליהריגההרשעהערעור