ערעור על פסק בוררות

הלכה מושרשת היא כי בית המשפט המחוזי אינו מהווה ערכאת ערעור על פסק בוררות וכי בקשה לביטול פסק בורר נבחנת על פי עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הינן בגדר רשימה סגורה ויש לפרשן בצמצום נוכח המדיניות השיפוטית המבקשת לעודד ולהגן על מוסד הבוררות, כהליך מהיר ויעיל לפתרון סכסוכים, ראו לעניין זה, רע"א 3680/00 גמליאלי נ' רמת מגשימים כפר שיתופי להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003) :"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט" ובהמשך:"..התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית על עילות הביטול". כן ראו רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה (5) 515 (1991), שם נפסק כי "מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו. מגמתו הברורה של חוק הבוררות היא לעודד העברת סכסוכים לבוררות, תוך מסירת ההכרעה הסופית בסכסוך לבורר. במגמה זו נקבעו בחוק העילות לביטול פסק הבוררות, עילות אשר בלתן אין..". סעיף 24 לחוק הבוררות עוסק בתנאים לביטול פסק בוררות וקובע: 24.   בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: (1)   לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2)   הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3)   הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4)   לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5)   הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; (6)   הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7)   הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8)   הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9)   תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10)  קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק בוררות: מבוא - הבקשות, הצדדים ורקע עובדתי, בקליפת אגוז 1. לפני בקשה לביטול פסק בורר (הפ"ב 22947-04-12) ובקשה לאישור פסק בורר (הפ"ב 38264-03-12), אשר הדיון בהן אוחד לאחר שפסק דין שניתן במסגרת הבקשה לאישור פסק הבוררות, בוטל. 2. מבקש הביטול (להלן:"המבקש"), הינו הבעלים והמנהל של חברת גבים ר.ד. בע"מ ושל חברת דורמ חברה לעבודות סלילה ופיתוח בע"מ, העוסקות, בין היתר, ביזמות בתחום הנדל"ן (להלן:"החברות"). המבקש, באמצעות החברות הנ"ל, התקשר בהסכמים למתן שירותי יעוץ עם המשיבה, מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן:"המשיבה" או "מע"צ"), שהינה תאגיד סטטוטורי שהוסמך לפעול בכל הנוגע לתכנון, ביצוע ואחזקה של רשת הכבישים הארצית. 3. הרקע לסכסוך בין הצדדים מתמקד בסעיף 14.2 של הסכמי היעוץ העוסקים ב"ניגוד עניינים" וקובעים:"נתן היועץ למעצ שירותי ייעוץ בקשר עם פרויקט מסויים לא יעניק היועץ או מי מטעמו כל שירות בקשר עם הפרויקט, לרבות יעוץ חישוב כמויות עריכה או בדיקת חשבונות, פיקוח או כל שירות אחר הקשור, במישרין או בעקיפין, לפרוייקט לכל אדם או גוף המשתתף בפרוייקט כאמור או הקשור אליו". לטענת המבקש, סעיף זה חל אך ורק בתוך התקופה החוזית, על כן פנייתה של מע"צ לקבלני ביצוע להימנע מלהשתמש בשירותיו, נעשתה שלא כדין ומבלי שיש לכך עיגון בהסכמי היעוץ ובשל כך נגרמו לו נזקים ישירים ועקיפים. מנגד, מע"צ טענה כי המבקש היה מנוע, מכח סעיף 14.2 להסכמי היעוץ, מלתת שירותי יעוץ לכל גורם אחר לגבי פרוייקטים בהם שימש כיועץ של מע"צ וזאת גם לאחר סיום תקופת ההתקשרות. 4. המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה לפיצויים בגין פגיעה נטענת בפרנסתו ויכולתו לעבוד בתחום ענף התשתיות בישראל, תוך גרם הפרת הסכמים עם צדדים שלישיים. לטענת המבקש, המשיבה גרמה לפגיעה בזכות היסוד המוקנית לו על פי חוק יסוד: חופש העיסוק וביצעה כלפיו עוולה על פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט- 1999. המשיבה הגישה תביעה שכנגד במסגרתה טענה כי המבקש הפר את הסכמי היעוץ ועתרה לחייבו בפיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכמי היעוץ וליתן צו מניעה קבוע נגד המבקש או מי מטעמו, להימנע ממתן שירותי יעוץ בפרוייקטים בהם שימש כיועץ של מע"צ. 5. הצדדים הסכימו להעביר את ההכרעה בסכסוך לבוררות בפני כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני (להלן:"הבורר"), אשר שימש קודם לכן כמגשר בין הצדדים וחתמו לצורך כך על הסכם בוררות (נספח 4 לבקשת הביטול, להלן:"הסכם הבוררות"). 6. ביום 14.3.12, ניתן על ידי כב' הבורר, פסק בוררות (להלן:"פסק הבוררות"), על פיו תביעתו של המבקש כנגד מע"צ נדחתה ואילו התביעה הנגדית של מע"צ, התקבלה בחלקה, באופן שהמבקש חוייב לשלם למע"צ, סך של 142,578 ₪, כפיצויים מוסכמים בגין הפרת ההתחייבות להמנע מניגוד עניינים. כן ניתן כנגד המבקש צו מניעה קבוע האוסר עליו או על מי מטעמו, ליתן שירותי יעוץ לגבי פרוייקטים בהם שימש כיועץ של מע"צ. בנוסף חוייב המבקש בתשלום הוצאות הבוררות בסך של 62,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן שכר טרחת עו"ד, בסך של 75,000 ₪. 7. המבקש עותר לבטל את פסק הבוררות על כל הסעדים שניתנו מכוחו ולחלופין להורות על ביטול חלקי של פסק הבוררות. המשיבה מתנגדת לבקשת הביטול ועתרה, עוד בטרם הגשת בקשת הביטול, לאישור פסק הבוררות. טענות המבקש 8. המבקש טוען כי לא הפר אף התחייבות מהתחיבויותיו על פי הסכמי היעוץ ולא עשה שימוש במידע כלשהו השייך למשיבה. לטענת המבקש, נוכח קביעת הבורר כי המשיבה לא השכילה להוכיח קיומו של "סוד מסחרי", אין למשיבה כל אינטרס בר הגנה לצורך פרשנות סעיף "ניגוד העניינים" בהסכמי היעוץ, כבעל תוקף לאחר תום תקופת ההתקשרות החוזית. המבקש טוען כי הכרעתו של הבורר כי אין למשיבה "סוד מסחרי" וכי המבקש לא הפר את התחייבותו לשמירת סודיות, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הפרשנות שניתנה על ידו לסעיף 14.2, להסכמי היעוץ הדנים ב"ניגוד עניינים", כחלים לאחר תום התקופה החוזית. המבקש טוען כי שגה כב' הבורר משחייב אותו בתשלום סך של 142,578 ₪, כפיצויים מוסכמים, מקום בו לא הובאה כל ראיה ולא הוכח קיומו של נזק כלשהו. המבקש טוען כי טעה הבורר בכך שחייב אותו בכלל הוצאות הבוררות וזאת בניגוד להוראת סעיף 4.8 להסכם הבוררות בו נקבע מפורשות כי :"בכל מקרה החברה הלאומית לדרכים תישא ב-80% משכר טרחת הבורר, ואילו רמי דבורי ישא ב- 20% משכר טרחת הבורר". המבקש מוסיף וטוען כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל אי עריכת פרוטוקול כנדרש ומציין כי הקלדת עדותו החלה כשעתיים לאחר תחילתה כך שמרבית עדותו לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול. לפיכך, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות משהבורר נטל לעצמו את הסמכות לפסוק בעניינים בהם לא הוסמך; ניהל פרוטוקולים חסרים ובלתי שיוויוניים, תוך פגיעה בזכויות המבקש ומשלא פרש את סעיף ניגוד העניינים כחל רק תוך כדי התקופה החוזית. טענות המשיבה 9. המשיבה טוענת כי דין בקשת הביטול להדחות משהמבקש לא הצביע על עילת ביטול כלשהי על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן:"חוק הבוררות" או "החוק"). המבקשת טוענת כי הליך הבוררות התנהל באופן יעיל והגון, תוך הקפדה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין וכי המבקש לא העלה במהלך הליכי הבוררות כל טענה בנוגע לניהול ההליך לרבות בנוגע לרישום הפרוטוקול. אשר לחיוב המבקש בהוצאות הבוררות, טוענת המשיבה כי הבורר הוסמך, בסעיף 4.7 להסכם הבוררות, לפסוק בשאלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, לפיכך קביעתו באשר להטלת הוצאות הבוררות על המבקש, ניתנה בגדר סמכותו על פי הסכם הבוררות. המשיבה טוענת כי טענות המבקש הינן טענות ערעוריות במהותן וכי אין בנסיבות העניין, כל עילה לביטול פסק הבוררות. דיון 10. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על פסק בוררות וכי בקשה לביטול פסק בורר נבחנת על פי עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הינן בגדר רשימה סגורה ויש לפרשן בצמצום נוכח המדיניות השיפוטית המבקשת לעודד ולהגן על מוסד הבוררות, כהליך מהיר ויעיל לפתרון סכסוכים, ראה לעניין זה, רע"א 3680/00 גמליאלי נ' רמת מגשימים כפר שיתופי להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003) :"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט" ובהמשך:"..התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית על עילות הביטול". כן ראה, רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה (5) 515 (1991), שם נפסק כי "מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו. מגמתו הברורה של חוק הבוררות היא לעודד העברת סכסוכים לבוררות, תוך מסירת ההכרעה הסופית בסכסוך לבורר. במגמה זו נקבעו בחוק העילות לביטול פסק הבוררות, עילות אשר בלתן אין..". 11. המבקש אינו מיוצג ולא מיקד את הנטען בבקשת הביטול, בהתאם לעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. יחד עם זאת, בחינת טענות המערער על רקע עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק, מעלה כי  אין בנטען בבקשה לביטול פסק הבוררות, כדי לבסס עילה לביטול פסק הבוררות בכללותו. שונה מסקנתי בכל הנוגע לחיוב המבקש בהוצאות הבוררות - ואפרט. טענות הנוגעות לפרשנות הסכמי הייעוץ והקביעה בדבר הפרתם 12. טענות המבקש בכל הנוגע לקביעות פסק הבוררות ביחס לפרשנות סעיף 14.2 להסכמי הייעוץ, הדנים ב"ניגוד העניינים", כבעלי תוקף מחייב גם לאחר תום התקופה החוזית, לגבי פרויקטים בהם שימש המבקש, כיועץ של המשיבה, כמו גם הקביעה כי המבקש הפר את התחייבותו להימנע מניגוד עניינים, בשתי הזדמנויות, בהתקשרותו עם שני קבלנים לגבי פרויקטים בהם שימש בעבר, כיועץ של מע"צ ועל כן יש לחייבו בפיצויים מוסכמים, בגין הפרת הסכמי היעוץ, הינן טענות בעלות אופי ערעורי אשר אין בהן כדי לבסס עילה לביטול פסק הבורר. גם הטענה כי קביעת הבורר בכל הנוגע להעדר "סוד מסחרי", צריכה היתה להשליך על פרשנות סעיף "ניגוד העניינים" ולהוביל למסקנה אחרת בעניין הקביעה כי המבקש הפר את התחייבותו להימנע מניגוד עניינים, הינה טענה בעלת אופי ערעורי שאין בינה לבין ביטול פסק בוררות ולא כלום. בעניין זה נפסק ברע"א 1512/92 קירת - חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' נזר, פ"ד מז (5) 529 (1993): "טענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות ובקשה לביטול פסק בוררות יכולה להתגדר רק בתחום איזו מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות". כך גם נפסק, ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (לא פורסם, 4.3.10) : "העילות לביטול הפסק אינן ערעוריות באופיין אלא רובן נועדו לשם פיקוח על אופן ניהול הבוררות". עריכת פרוטוקולים חסרים 13. טענת המבקש בדבר עריכת פרוטוקולים חסרים ובלתי שוויוניים, תוך פגיעה בשקיפות ההליך ובזכויות המבקש אינה יכולה לעמוד נוכח הוראת סעיף 3 להסכם הבוררות הקובעת כי "הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ומדיני הראיות, אך יהיה כפוף לדין המהותי ויהיה חייב לנמק את החלטותיו. הבוררות לא תוקלט ו/או תתומלל, אך הבורר יהיה רשאי לרשום פרוטוקול או תמצית של הדברים שיוחלפו בין הצדדים, ולהעבירם לידי הצדדים". מעבר לכך שהצדדים הסמיכו את הבורר לערוך פרוטוקול כראות עיניו, הרי שהמבקש, אשר היה מיוצג בהליכי הבוררות, לא העלה ב"זמן אמת", במהלך הליכי הבוררות, כל טענה כנגד אופן רישום הפרוטוקול או בדבר היות הפרוטוקול בלתי שלם ולא ביקש לתקן את הפרוטוקול או להוסיף עליו דברים שנשמטו ממנו. יתרה מכך, לאחר ישיבת ההוכחות התקיימה ישיבה נוספת במסגרה נשמעו סיכומים בעל-פה וחזקה על ב"כ המבקש כי העלה בסיכומיו את כל טענותיו של המבקש והעדויות התומכות בהן. חריגה מסמכות - חיוב המבקש בכלל הוצאות הבוררות 14. טענה אחת של המבקש, ראויה להישמע והיא הטענה כי הבורר חרג מסמכותו, עת חייב את המבקש בהוצאות הבוררות, חרף האמור בסעיף 4.8 להסכם הבוררות, הקובע כדלקמן: "בכל מקרה החברה הלאומית לדרכים תישא ב-80% משכר טרחת הבורר, ואילו רמי דבורי ישא ב- 20% משכר טרחת הבורר". 15. בסעיף 77 לפסק הבוררות נקבע: "בנוסף, רמי דבורי ישלם למע"צ הוצאות הבוררות בסך של 62,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪." המבקש טוען כי בקביעה זו, חרג הבורר מהאמור בהסכם הבוררות. מנגד, טוענת המשיבה כי קביעתו זו של הבורר, נעשתה בגדר סמכותו, על פי סעיף 4.7 להסכם הבוררות הקובע כי: "בתום הדיון ייתן הבורר את פסיקתו...הבורר יפסוק בשאלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין...". לשיטתה, בעוד שאכן הוסכם כי היא זו שתשא ב- 80% משכר טרחת הבוררות, הרי במקביל נקבע כי הבורר רשאי ומוסמך לפסוק הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין - וכך עשה הבורר, בהתאם לסמכותו. 16. אין בידי לקבל טענת המשיבה, בעניין זה. בסעיף 4.7 להסכם הבוררות נקבע כי הבורר רשאי לפסוק בשאלת "הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין". המונח "הוצאות משפט", כולל בחובו הוצאות נוספות מלבד שכר טרחת הבורר כגון שכר עדים, עלויות הקלטה ותמלול פרוטוקול וכיוצ"ב. בנסיבות אלה, יש לראות בסעיף 4.8 להסכם הבוררות, הדן בשכר טרחת הבורר וקובע כי "בכל מקרה" המבקש ישא ב- 20% משכר הבורר והמשיבה תשא ב-80% משכר הבורר, כהוראה המחריגה את שכר טרחת הבורר מגדר כלל הוצאות המשפט וקובעת הוראה ספציפית ביחס לשכר טרחת הבורר. הדיבור "בכל מקרה" מלמד על כך שההסדר שנקבע בסעיף 4.8 להסכם הבוררות, יחול, כלשון ההסכם, "בכל מקרה", דהיינו, ללא קשר לתוצאות הבוררות. לפיכך, משנקבעה הוראה ספציפית ביחס לשכר טרחת הבורר, גוברת היא על ההוראה הכללית ביחס לסמכות הבורר לפסוק הוצאות משפט. 17. הלכה היא כי הסכם הבוררות הינו מסמך היסוד המכונן ומגדיר את סמכות הבורר, ראה לעניין זה, רע"א 256/10 גאידמק נ' טרוים (לא פורסם, 7.11.11) , רע"א 8078/10 אלרום נ' קונפורטי (לא פורסם, 13.1.11) ורע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל (לא פורסם, 3.2.08) . חריגה מהסכם הבוררות, מהווה עילה לביטול פסק הבוררות, כולו או חלקו, על פי סעיף 24 (3) לחוק הבוררות. 18. האמור בסעיף 15.4 לתצהיר המבקש, באשר לשכר טרחת הבורר בכללותו, לא נסתר. מכאן שחיובו של המבקש, בהוצאות הבוררות, בסך של 62,000 ₪ בתוספת מע"מ, מהווה למעשה החזר חלקה של המשיבה בשכר טרחת הבורר, להבדיל מפסיקת הוצאות משפט שאינן קשורות לשכר טרחת הבורר וזאת תוך חריגה מהאמור בסעיף 4.8 להסכם הבוררות על פיו:"בכל מקרה החברה הלאומית לדרכים תישא ב-80% משכר טרחת הבורר, ואילו רמי דבורי ישא ב- 20% משכר טרחת הבורר". לפיכך ראיתי להורות על ביטול חלקי של סעיף 71 לפסק הבוררות, באופן שהקביעה כי " בנוסף, רמי דבורי ישלם למע"צ הוצאות הבוררות בסך של 62,000 ₪ בתוספת מע"מ" - תבוטל, בהיותה חורגת מהאמור בסעיף 4.8 להסכם הבוררות. יתר הוראות פסק הבוררות, עומדות בעינן משלא הוכחה כל עילת ביטול המצדיקה ביטול פסק הבוררות בכללותו. סיכום 19. סוף דבר ראיתי לקבוע כי דין האמור בסעיף 71 רישא לפסק הבוררות כי " בנוסף, רמי דבורי ישלם למע"צ הוצאות הבוררות בסך של 62,000 ₪ בתוספת מע"מ", להתבטל שכן הוראה זו חורגת מהסכמת הצדדים על פי סעיף 4.8 להסכם הבוררות. מלבד ביטול חלקי של סעיף 71 רישא לפסק הבוררות, כאמור לעיל, אני מאשרת את פסק הבוררות ונותנת לו תוקף של פסק דין. נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. יישוב סכסוכיםערעורבוררות