תאונת עבודה מורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת מורה בבית ספר / תאונת עבודה מורה: 1. ביום 6.11.00 הגישה התובעת, ילידת 1966, תביעה כנגד "מדינת ישראל/משרד החינוך והתרבות" כנתבעת, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות החלקתה על רצפת בית הספר בו לימדה, אירוע מיום 9.9.93 (להלן - התאונה). בתביעה נטען כי המדינה כמעבידתה התרשלה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר קאופמן מיום 25.5.98 אשר מציין כי התובעת נחבלה בידה השמאלית וכי נותרה מגבלה בכיפוף גבי של פרק שורש היד וכשהוא מעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5% תוך הוספה "... לפי סעיף 15, ולהוסיף 50%..." דהיינו נכות צמיתה של 7.5%. 2. כתב התביעה תוקן ובכתב התביעה המתוקן מ-17.4.01 הנתבעת, הינה נתבעת דנן, וכשעתה נטען כי זאת "היתה הבעלים ו/או המחזיקה של המקרקעין שבתחומה ובכלל זה בית הספר...". לטענת התובעת, החליקה כתוצאה מכך שרצפת המסדרון שבפתח הכתה, שם החליקה "היתה מרוחה בשכבת פוליש וקס עבה...". התובעת טענה, בין השאר, לרשלנות הנתבעת בכל הקשור לעבודות הפוליש, הדרכה, תיאום ופיקוח ורשלנות בבחירת קבלן המשנה. 3. הנתבעת בכתב הגנתה, גילתה את אוזנו של בית המשפט כי קדמה להגשת התביעה דנן, תביעה קודמת אשר הגישה התובעת לבית משפט השלום בכפר סבא ובהתייחס לתאונה דנן וזאת עוד בשנת 1995, כנגד הנתבעת וכן כנגד חברת הנקיון, אולם התביעה כנגדה נמחקה וכי לאחר שהתברר כי חברת הנקיון חדלת פרעון חודשה התביעה בהגשת התביעה דנן. עוד טענה הנתבעת כי לא התרשלה ולא רובצת לפתחה כל אחריות. 4. בנוסף, הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי, בטענה כי הצד השלישי היתה מעבידתה של התובעת בביה"ס אשר הופעל ע"י הצד השלישי. בסעיף 5 להודעה נטען כי התאונה ארעה עקב רשלנות הצד השלישי ובין השאר בדאגה לתנאי עבודה, אזהרת התובעת ולא נהגה כמעבידה זהירה וסבירה. ב"כ הצד השלישי טען, בין השאר, כי התביעה כנגד הצד השלישי התיישנה, כי העילות שבהודעה אינן מקימות עילה תוך הכחשת המיוחס לה. עוד נטען כי חברת הנקיון אשר ביצעה את העבודות פעלה מטעם הנתבעת ובהתאם להוראות הנתבעת בלבד. 5. בנוסף הכחישו הצדדים האחרים את הנטען ע"י התובעת הן בכל הקשר לאחריות כאמור, הן בענין הנזק וכן טענו לרשלנות תורמת. 6. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, נשמעה התובעת, קצרות, בבית המשפט וניתנה הצעה להסדר. משלא הושג שכזה נדרש בית המשפט להחלטה מפורטת בטענות המקדמיות של הצד השלישי, תוך קביעה כי אין מקום לדחיית ההודעה לצד שלישי על הסף, בגין טענת התיישנות כפי שאין להורות על מחיקתה על הסף, בהעדר עילות. האמור תוך הזקקות לשאלת "מעוולים במשותף" והנלמד מכך. בהתאם הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית וכן התייחסות למינוי מומחה ע"י בית המשפט, לאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה בה קבע ד"ר מיכלס כי לא נמצאה הגבלה בתפקוד התובעת ולהערכתו לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. 7. בדיון, טרום ההוכחות, הסכימו ב"כ התובעת וב"כ הצד השלישי לפסיקה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח שולב] תשמ"ד-1984 וללא מתן נימוקים, לאחר הגשת טיעונים קצרים. הנתבעת הודיעה לאחר מכן, כי מוכנה היא לפסיקה בדרך האמורה, תוך בקשה כי ינתנו נימוקים וכן כי בית המשפט יוסמך אף לדחות את התביעה וכן יוגבל בית המשפט בפסיקתו באופן שהסכום שייפסק, אם ייפסק, לא יעלה על סכום הפשרה שהוצעה. בסופו של יום לא עמדה הנתבעת על בקשתה לנימוק פסק הדין וכשהתובעת אף היא מסכימה להגבלת הסכום שייפסק, תוך שהיא משאירה לשיקול דעת בית המשפט את האפשרות שהתביעה יכול ותדחה. ניתן תוקף של החלטה להסכמות ובהתאם הוגשו טעוני הצדדים. עוד נוסיף, כי לאחר שהסתבר כי קיימת בפני בית המשפט תגובה לבקשת התובעת להשיב לסיכומי הנתבעת ומשלא נמצאה הבקשה וכן לאחר שלא נמצאו סיכומי הצד השלישי (ייתכן ובגין העברת התיק לתל אביב), התבקשו הצדדים להשלים החסר וכן הקשור לפשרה. עם זאת התובעת לא המציאה את אשר צויין בבקשתה כרצ"ב, דהיינו סכומי התשובה. ייתכן והאמור, נוכח אשר ציינה הנתבעת בתגובתה. 8. הגם שכך, מהראוי לציין כי בבקשת התובעת צויין כי מבקשת היא להגיש סיכומי תשובה כדי למנוע מתן פס"ד "על בסיס טענות בעלמא ו/או ראיות שצורפו לסיכומים ואשר לא הוגשו במהלך הדיון ועל כן אין מקומם בהליך זה" (ההדגשה במקור - י.ש.). לא למותר לציין כי גם הנתבעת בסיכומיה טענה לדוגמה, כי הצד השלישי בטיעון של העדר ביטוח לחברת הנקיון, חרג מהאמור בכתבי הטענות. מכל מקום, אני מוצא לנכון לציין כי נבחנו טענות הצדדים בהתחשב באשר נטען בכתבי הטענות השונים ובחומר שנמצא בפני בית המשפט עם מתן ההחלטה להגשת טיעונים. אכן פסק הדין לא ינומק, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. כוונתי לנטען, במיוחד ברישא של טיעוני הנתבעת. אין צד חייב להסכים לפסיקה לפי הדרך שהוסכמה במקרה דנן. אולם, משהסכים צד לפסיקה בדרך זאת אין מקום שילין כי לא ניתנה לו האפשרות לחקור מי מהעדים. יתר על כן אם סברה הנתבעת כי זכויותיה ייפגעו בפסיקה בדרך זאת, לא היה עליה להסכים לכך. עוד נוסיף ונבהיר, כי הטיעון כאילו בהכרח בפסיקה בדרך של "סעיף 79 א'" תמצא נתבעת מחוייבת בתשלום, אינו מדוייק. במיוחד, מעת שהוסכם ומפורשות כי בית המשפט יהא רשאי אף לדחות את התביעה. בית משפט זה נדרש לא אחת, אם להתבטא כלשון המעטה, לפסיקה בדרך האמורה ומשסבר כי מהראוי שתביעה תדחה או תתקבל ואף במלואה, הורה כן ובמיוחד במקרים בהם צויינו אפשרויות אלו במפורש ומראש, טרם ההסכמה לדרך פסיקה שכזו. יתר על כן, לעתים ב"כ הצדדים ביקשו לציין זאת מפורשות. אכן, מקובל עלי כי עצם ההסכמה לפסיקה בדרך האמורה, אינה מקנה לצד - והכוונה לכל הצדדים - אפשרות לחרוג מכללי הדיון וד"ל. 9. בהתחשב במכלול הנטען וכן בכך שסכום הפשרה בו הוגבל בית המשפט היה סכום "כולל" כבהודעת ב"כ התובעת, על כן גם אשר ייפסק יהיה סכום כולל וכדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 18,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל וזאת ככל שהסכום האמור לא ישולם עד 10.1.04. אין צו נוסף להוצאות. ב. ההודעה לצד שלישי נדחית, אולם בנסיבות הענין ללא צו להוצאות. 10. פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. תאונת עבודהמוריםדיני חינוך