מי הגורם האחראי לתשלום פיצויים בגין תאונת עבודה של מורה ? באילו מקרים ניתן להגיש תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה של מורים ? מה גובה הפיצויים בגין תאונת עבודה של מורה ? ##(1) מי אחראי על תאונת עבודה של מורה ?## גישת בית המשפט לעניין תאונת עבודה של מורה היא כי האחריות של המעסיק ואחראי לניהול ותחזוקת בית הספר לדאוג לבטיחות המורים והתלמידים, היתה שלובה זו בזו. אחזקת בית הספר ושמירה על המבנה כך שיהיה מקום בטוח עבור ילדים ועבור הסגל החינוכי, מוטלת בד"כ על העירייה, כמחזיקת המקרקעין וכאמונה על הפיקוח השוטף של הנעשה בבית הספר (בהתייחס לתכני הלימוד, היקף ומסגרת החומר הנלמד, בעיות תלמידים ומורים, אך גם בהתייחס לסביבת הוראה בטוחה לכלל המשתמשים בו). ##(2) תאונת עבודה של מורה בבית ספר דמוקרטי - פגיעה מכדור משחק:## בת"א 39661-07-13 התובעת עבדה כמורה כשבסיום יום עבודתה, כאשר יצאה דרך דלת הכניסה הראשית למבנה הכיתות בבית הספר , והחזיקה בידה את הדלת, פגע בידה השמאלית כדור שנבעט על ידי תלמיד בית הספר, ששיחק באותה עת במגרש הצמוד למבנה הכיתות. כתוצאה מהתאונה נפצעה. הוגשה תביעת פיצויים. לטענת הנתבעות, לא הוכחה התרשלות מצידן. לטענתן משחקי כדור מותרים בכל מקום, אין חוק או הוראה המגדירה משחק כדור כמשחק מסוכן שיש להגבילו למקום מסוים בזמן מסוים, וקורה שבמהלך משחק כדור אחד התלמידים לא מדייק והכדור נבעט מחוץ לגבולות המגרש. לטענתן, התובעת לא הוכיחה מפגע או פגם כלשהו בבניין בית הספר, ולא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה להוכחת ליקויי בטיחות. בית המשפט ציין כי במקרה הנדון, על פי מדיניות בית הספר, משחקי כדור במגרש היו עניין של קבע, והתרחשו מדי שיעור, כאשר התלמידים היו משחקים בכדור באופן עצמאי, בזמן שחבריהם למדו בכיתות והם ביקשו לא להשתתף בשיעור (דבר מקובל בבית ספר דמוקרטי) וכי הצוות החינוכי בבית הספר ידע כי המגרש מהווה למעשה גם רחבת הכניסה לכיתות, וכי ילדים משחקים בו משחקי כדור כל העת, גם לא במסגרת שיעורי הספורט. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי בנסיבות אלה, היה על הצוות החינוכי לצפות התממשותו של סיכון בלתי רגיל זה של פגיעת כדור תועה בתלמיד או מורה המבקש לצאת מפתח הכיתה שלו בדרכו הביתה. התרשלותן של הנתבעות במקרה זה נובעת מכך שלא צפו את הסיכון העלול להיגרם לבאי בית הספר, בשל הקרבה הרבה מדי בין מגרש הכדורסל ששימש למשחקי כדור כל העת, כאמור, לבין המעבר המוביל אל הכיתות . היה עליהן לצפות פגיעת כדורים תועים בתלמידים ובמורים העוברים במקום, ולפעול ל מניעת הסיכון. בית המשפט פסק פיצויים בסך 107,200 ש"ח. ##(3) תאונת עבודה של מורה עקב כיסא שנשבר בפתאומיות:## בת"א 3745-08 מורה נפגעה לטענתה בעת שישבה על מושב במתחם בית הספר בו עבדה, אשר קרס וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה. בית המשפט לא מצא להטיל דופי באמינות עדות המורה. גרסת התובעת לא נסתרה ולא באה ראיה כלשהי מטעם הנתבעות אשר היה ניתן בנקל להביאה, על מנת לסתור את התשתית העובדתית הנטענת ו/או לבסס את טיעוני ההגנה בשאלות השנויות במחלוקת. לפיכך, שוכנע בית המשפט לקבוע כי התובעת נפגעה במהלך עבודתה בבית הספר כאשר ישבה על כיסא/מושב שקרס. לא הובאה ראיה כלשהי לעניין שיטת העבודה של הנתבעות למניעת מפגעים מסוג זה ושמירה על ציוד כך שיהיה בטיחותי לשימוש כלל הצוות החינוכי והתלמידים ובית המשפט פסק כי בנסיבות העניין, היה על הנתבעות לצפות כי הציוד, לרבות הכיסא ממנו נפלה התובעת, יתבלה ויש צורך לערוך ביקורת תקופתית לבדיקת מצב הציוד, בו משתמשים מידי יום מאות תלמידים וכן מורים. בית המשפט פסק פיצויים בגובה 486,000 ₪. ##(4) אלימות כלפי מורה כתאונת עבודה:## בת"א 44836-02-10 מורה בבית-ספר, הגיש תביעה לחייב את הנתבע בנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפתו. לטענת המורה לאחר שיצא מבית-הספר בו מלמד והתיישב ברכבו, התקרב אליו הנתבע, קילל אותו והחל לתקוף אותו באגרופים. המורה נפגע, לטענתו, בראש, בפנים ובחזה, והכל בנוכחות תלמידי בית-הספר. לטענתו, בעקבות הארוע שהה באי כושר תקופה ארוכה, נגרמו לו שטפי דם בפנים ונפיחות, הוא עבר סדרת טיפולים בתחום א.א.ג וטיפולים פסיכולוגיים, וכתוצאה מהבושה והטראומה לא חזר עוד ללמד בבית-הספר ולא חזר לכל עבודה שהיא. ארוע התקיפה לא הוכחש ובגינו הוגש כתב אישום נגד הנתבע. הנתבע הודה בעובדות שבכתב האישום הורשע ונגזר דינו. הנתבע טען אמנם בחצי פה כי התובע התגרה בו, ברם טענה זו נטענה באופן סתמי, ללא כל פירוט עובדתי, ומכל מקום לא תאמה את כתב האישום, ההודאה שם והכרעת הדין, בה לא מוזכרת כל התגרות מוקדמת. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי הנטל להוכחת טענת ההתגרות לא הורם אף במקצת, ולכן יש להשית אחריות נזיקית על הנתבע בגין עוולת התקיפה, מבלי שיש לתובע אשם תורם כלשהו ובית המשפט פסק פיצויים בגובה 35,000 ₪. ##(5) להלן פסק דין בנושא בנושא נפילת מורה בבית ספר / תאונת עבודה מורה:## 1. ביום 6.11.00 הגישה התובעת, ילידת 1966, תביעה כנגד "מדינת ישראל/משרד החינוך והתרבות" כנתבעת, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות החלקתה על רצפת בית הספר בו לימדה, אירוע מיום 9.9.93 (להלן - התאונה). בתביעה נטען כי המדינה כמעבידתה התרשלה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר קאופמן מיום 25.5.98 אשר מציין כי התובעת נחבלה בידה השמאלית וכי נותרה מגבלה בכיפוף גבי של פרק שורש היד וכשהוא מעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5% תוך הוספה "... לפי סעיף 15, ולהוסיף 50%..." דהיינו נכות צמיתה של 7.5%. 2. כתב התביעה תוקן ובכתב התביעה המתוקן מ-17.4.01 הנתבעת, הינה נתבעת דנן, וכשעתה נטען כי זאת "היתה הבעלים ו/או המחזיקה של המקרקעין שבתחומה ובכלל זה בית הספר...". לטענת התובעת, החליקה כתוצאה מכך שרצפת המסדרון שבפתח הכתה, שם החליקה "היתה מרוחה בשכבת פוליש וקס עבה...". התובעת טענה, בין השאר, לרשלנות הנתבעת בכל הקשור לעבודות הפוליש, הדרכה, תיאום ופיקוח ורשלנות בבחירת קבלן המשנה. 3. הנתבעת בכתב הגנתה, גילתה את אוזנו של בית המשפט כי קדמה להגשת התביעה דנן, תביעה קודמת אשר הגישה התובעת לבית משפט השלום בכפר סבא ובהתייחס לתאונה דנן וזאת עוד בשנת 1995, כנגד הנתבעת וכן כנגד חברת הנקיון, אולם התביעה כנגדה נמחקה וכי לאחר שהתברר כי חברת הנקיון חדלת פרעון חודשה התביעה בהגשת התביעה דנן. עוד טענה הנתבעת כי לא התרשלה ולא רובצת לפתחה כל אחריות. 4. בנוסף, הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי, בטענה כי הצד השלישי היתה מעבידתה של התובעת בביה"ס אשר הופעל ע"י הצד השלישי. בסעיף 5 להודעה נטען כי התאונה ארעה עקב רשלנות הצד השלישי ובין השאר בדאגה לתנאי עבודה, אזהרת התובעת ולא נהגה כמעבידה זהירה וסבירה. ב"כ הצד השלישי טען, בין השאר, כי התביעה כנגד הצד השלישי התיישנה, כי העילות שבהודעה אינן מקימות עילה תוך הכחשת המיוחס לה. עוד נטען כי חברת הנקיון אשר ביצעה את העבודות פעלה מטעם הנתבעת ובהתאם להוראות הנתבעת בלבד. 5. בנוסף הכחישו הצדדים האחרים את הנטען ע"י התובעת הן בכל הקשר לאחריות כאמור, הן בענין הנזק וכן טענו לרשלנות תורמת. 6. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, נשמעה התובעת, קצרות, בבית המשפט וניתנה הצעה להסדר. משלא הושג שכזה נדרש בית המשפט להחלטה מפורטת בטענות המקדמיות של הצד השלישי, תוך קביעה כי אין מקום לדחיית ההודעה לצד שלישי על הסף, בגין טענת התיישנות כפי שאין להורות על מחיקתה על הסף, בהעדר עילות. האמור תוך הזקקות לשאלת "מעוולים במשותף" והנלמד מכך. בהתאם הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית וכן התייחסות למינוי מומחה ע"י בית המשפט, לאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה בה קבע ד"ר מיכלס כי לא נמצאה הגבלה בתפקוד התובעת ולהערכתו לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. 7. בדיון, טרום ההוכחות, הסכימו ב"כ התובעת וב"כ הצד השלישי לפסיקה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח שולב] תשמ"ד-1984 וללא מתן נימוקים, לאחר הגשת טיעונים קצרים. הנתבעת הודיעה לאחר מכן, כי מוכנה היא לפסיקה בדרך האמורה, תוך בקשה כי ינתנו נימוקים וכן כי בית המשפט יוסמך אף לדחות את התביעה וכן יוגבל בית המשפט בפסיקתו באופן שהסכום שייפסק, אם ייפסק, לא יעלה על סכום הפשרה שהוצעה. בסופו של יום לא עמדה הנתבעת על בקשתה לנימוק פסק הדין וכשהתובעת אף היא מסכימה להגבלת הסכום שייפסק, תוך שהיא משאירה לשיקול דעת בית המשפט את האפשרות שהתביעה יכול ותדחה. ניתן תוקף של החלטה להסכמות ובהתאם הוגשו טעוני הצדדים. עוד נוסיף, כי לאחר שהסתבר כי קיימת בפני בית המשפט תגובה לבקשת התובעת להשיב לסיכומי הנתבעת ומשלא נמצאה הבקשה וכן לאחר שלא נמצאו סיכומי הצד השלישי (ייתכן ובגין העברת התיק לתל אביב), התבקשו הצדדים להשלים החסר וכן הקשור לפשרה. עם זאת התובעת לא המציאה את אשר צויין בבקשתה כרצ"ב, דהיינו סכומי התשובה. ייתכן והאמור, נוכח אשר ציינה הנתבעת בתגובתה. 8. הגם שכך, מהראוי לציין כי בבקשת התובעת צויין כי מבקשת היא להגיש סיכומי תשובה כדי למנוע מתן פס"ד "על בסיס טענות בעלמא ו/או ראיות שצורפו לסיכומים ואשר לא הוגשו במהלך הדיון ועל כן אין מקומם בהליך זה" (ההדגשה במקור - י.ש.). לא למותר לציין כי גם הנתבעת בסיכומיה טענה לדוגמה, כי הצד השלישי בטיעון של העדר ביטוח לחברת הנקיון, חרג מהאמור בכתבי הטענות. מכל מקום, אני מוצא לנכון לציין כי נבחנו טענות הצדדים בהתחשב באשר נטען בכתבי הטענות השונים ובחומר שנמצא בפני בית המשפט עם מתן ההחלטה להגשת טיעונים. אכן פסק הדין לא ינומק, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. כוונתי לנטען, במיוחד ברישא של טיעוני הנתבעת. אין צד חייב להסכים לפסיקה לפי הדרך שהוסכמה במקרה דנן. אולם, משהסכים צד לפסיקה בדרך זאת אין מקום שילין כי לא ניתנה לו האפשרות לחקור מי מהעדים. יתר על כן אם סברה הנתבעת כי זכויותיה ייפגעו בפסיקה בדרך זאת, לא היה עליה להסכים לכך. עוד נוסיף ונבהיר, כי הטיעון כאילו בהכרח בפסיקה בדרך של "סעיף 79 א'" תמצא נתבעת מחוייבת בתשלום, אינו מדוייק. במיוחד, מעת שהוסכם ומפורשות כי בית המשפט יהא רשאי אף לדחות את התביעה. בית משפט זה נדרש לא אחת, אם להתבטא כלשון המעטה, לפסיקה בדרך האמורה ומשסבר כי מהראוי שתביעה תדחה או תתקבל ואף במלואה, הורה כן ובמיוחד במקרים בהם צויינו אפשרויות אלו במפורש ומראש, טרם ההסכמה לדרך פסיקה שכזו. יתר על כן, לעתים ב"כ הצדדים ביקשו לציין זאת מפורשות. אכן, מקובל עלי כי עצם ההסכמה לפסיקה בדרך האמורה, אינה מקנה לצד - והכוונה לכל הצדדים - אפשרות לחרוג מכללי הדיון וד"ל. 9. בהתחשב במכלול הנטען וכן בכך שסכום הפשרה בו הוגבל בית המשפט היה סכום "כולל" כבהודעת ב"כ התובעת, על כן גם אשר ייפסק יהיה סכום כולל וכדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 18,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל וזאת ככל שהסכום האמור לא ישולם עד 10.1.04. אין צו נוסף להוצאות. ב. ההודעה לצד שלישי נדחית, אולם בנסיבות הענין ללא צו להוצאות. 10. פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. דיני חינוךתאונת עבודהמורים