תביעה נגד העירייה על גרירת רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד העירייה על גרירת רכב:   התובע, עו"ד במקצועו, בעלים של רכב מסוג מאזדה (להלן: "הרכב"(, הגיש תביעה כנגד מר X - העובד כפקח (להלן: "הפקח") באגף הפיקוח של עיריית תל אביב (להלן: "העירייה") וכנגד אתרים ירוקים בע"מ העוסקת בגרירת כלי רכב מטעם העירייה. בהסכמת הצדדים צורפה העירייה כנתבעת נוספת ותביעת התובע כנגד הפקח ואתרים ירוקים בע"מ נדחתה ללא צו להוצאות.   ביום 13.11.01, החנה התובע את הרכב בשדרות שאול המלך לכיוון דרום, בסמוך לאחר צומת הרחובות שאול המלך וויצמן בתל אביב וזאת בניגוד לסימונים בצבע אדום לבן שהיו לאורך שפת המדרכה מקו הצומת ועד לקצה הרכב המרוחק מהצומת.   בסמוך לאחר שהתובע החנה את הרכב, גררה אתרים ירוקים את הרכב בהתאם להוראות הפקח וזאת לחניון ברחוב הירקון בתל אביב.   בכתב התביעה טען התובע כי החנה את הרכב בתחום 12 מ' מהצומת, כי הרכב לא היווה כל הפרעה לתנועה ועל כן גרירתו נעשתה שלא בהתאם להוראות העירייה ולכללים הנהוגים לגבי גרירת כלי רכב ו/או בניגוד לדין ואשר על כן זכאי התובע להשבת הוצאותיו בגין הגרירה .   הפקח הגיש כתב הגנה אשר אומץ על ידי העירייה ובו נטען כי התובע החנה את הרכב בתחום 12 מ' מהצומת, דבר המהווה עבירה על הוראות סעיף 6 (ד) (3) לחוק העזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983 (להלן: "חוק העזר") . בגין עבירה זו נרשמה לתובע הודעת קנס לפי סעיף 228 (א) לחסד"פ [נ"ח] התשמ"ב - 1982. כן נטען בכתב ההגנה , כי נאסרה עצירה במקום, כמפורט בתמרור ד' - 15, שפת המדרכה צבועה "אדום לבן".כמו כן הוסיפה וטענה הנתבעת כי גרירת הרכב - בדין יסודה הואיל והרכב חנה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק והיא נשענת על סעיף 6 (ב) לחוק העזר.   בישיבת יום 24.2.02, אימץ התובע את טענותיו המפורטות בכתב התביעה.   באותו מועד העיד הפקח אשר טען כי הרכב היווה הפרעה לתנועה וחסם נתיב. הפקח לא ידע לומר באיזה מרחק במדויק חנה הרכב מהצומת וכן אישר כי לא רשם בדו"ח מהי ההפרעה שנגרמה לתנועה.   בחקירתו הנגדית אישר הפקח כי רכב שחנה אחרי 12 מ' לא הפריע לתנועה .   בישיבה שהתקיימה בפני ביום 30.4.03, הצהיר התובע כי מבדיקה שערך הסתבר לו ששפת המדרכה צבועה אדום לבן לאורך של 18 מ' מקו הצומת וכי הרכב חנה בשלב האחרון של אדום לבן, דהיינו, 15-18 מ' מקו הצומת ועל כן הרכב לא חנה בתחום 12 מ' מקו הצומת, כנטען על ידי העירייה.   התובע הוסיף וטען כי אינו חולק על כך כי הרכב חנה במקום אסור לחנייה וכי בדין הושת עליו הקנס ששולם על ידיו, אולם מאחר והרכב לא הפריע לתנועה, לא היה מקום לגרור אותו מהמקום.   טענתו של התובע ולפיה הרכב חנה בקצה תחום הסימון האדום לבן מהימנה עליי אולם, לא שוכנעתי כי בעת שחנה הרכב הסימון לאורך המדרכה ההיהלאורך של 18 מ’ , וזאת נוכח טענת תובע בכתב התביעה ובישיבת יום 24.2.02 ולפיה הוחנה הרכב במרחק של 12 מ' מקו הצומת.   התובע לא העיד מתי ביצע את אותה מדידה ממנה הגיע למסקנה כי רכבו חנה בתחום של 15-18 מ' מקו הצומת.   ייתכן כי בתקופה שחלפה מיום 13.11.01 ועד ליום 30.4.03 הרחיבה העירייה את תחום האיסור לחניית רכב, דבר שיש בו כדי להסביר את הטעות לה נתפס התובע באשר למיקום המדויק של הרכב ביחס לקו הצומת.   משהתובע שילם את הקנס שהושת עליו בגין העמדת הרכב בתחום 12 מ' מהצומת - הוא הודה בעבירה המיוחסת לו ועל כן אין מקום לבדיקה האם הרכב הוחנה מעבר לאותם 12 מ' ואם לאו. תשלום הקנס מהווה הודיה בעובדות ובמילים אחרות מעשה בית דין בין אותם צדדים, דהיינו, העירייה והתובע.   בישיבת יום 30.4.03 התרתי את חקירתו הנוספת של הפקח וזאת לאחר שהתובע קיבל לידיו את הנחיותיה הפנימיות של העירייה, בכל הנוגע לגרירת רכבים.   בחקירתו טען הפקח כי הרכב חנה בתחום 12 מ' מקו הצומת ולא מעבר לכך שאם לא כן הוא היה מסווג את הקנס על פי סעיף 2055 האוסר העמדת רכב במקום חנייה אסור על פי תמרור "אין עצירה", ולא על פי סעיף 63 האוסר החניית הרכב בתחום 12 מ' מקו הצומת.   הפקח אישר כי העירייה אינה גוררת רכבים שאינם מפריעים לתנועה, אולם טען כי הרכב נגרר מאחר ומדובר בצומת סואן בשעת בוקר מוקדמת וכי עצם חנייתו של הרכב בתחום של 12 מ' מהווה הפרעה לתנועה.   הפקח הוסיף וציין כי הוא רשאי , על פי ההנחיות, לגרור גם רכב המפריע לתנועה והחונה מעבר לאותם 12 מ’ בניגוד לסימון אדום לבן שעל שפת המדרכה. התובע לא חלק על זכותה של העירייה להורות על גרירת הרכב מכל מקום שבו החניה אסורה, גם אם זו אינה מפריעה לתנועה. לטענת התובע, מאחר והעירייה הגבילה את סמכויות הפקח ומאחר והוא ידע כי בהתאם להנחיותיה, העירייה גוררת רכבים רק כאשר הם מפריעים לתנועה - הוא החנה את הרכב תוך נטילת הסיכון כי יושת עליו קנס בגין עצם החנייה, כפי שאכן אירעה בסופו של דבר.   לאור ההנחיות ברור היה לתובע כי הרכב לא ייגרר מהמקום, שאם לא כן לא היה מחנה את הרכב במקום זה. לא אוכל לקבל טענתו זו של התובע.   משאין מחלוקת כי על פי דין זכותו של הפקח להורות על גרירת הרכב - אין מקום לטענה כי הפקח הפעיל או מימש זכות זו בניגוד למדיניות הנקוטה על ידי העירייה.   בספר החוקים קיימות עבירות שונות אשר מטעמים של מדיניות, לרבות הנחיות היועמ"ש, לא מוגשים כתבי אישום ו/או ננקטים צעדים כנגד מפרי אותן הוראות החקוקות בספר החוקים. מדיניות זאת יכולה להשתנות מעת לעת ולא עומדת לאותו אדם, הפועל בניגוד לאותה הוראת חוק, זכות מוקנית ל"חסינות" בגין שינוי אותה מדיניות, בין בשוגג ובין במכוון. לא נטענה טענת אפליה, אלא טענה כי הפקח הפר את הנחיות העירייה.   בנסיבות אלו אני דוחה את תביעת התובע ולפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.גרירת רכבעירייהרכב