קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תסמונת התעלה הקרפלית בשתי הידיים - אחוזי נכות בביטוח לאומי: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.11.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 9.75% נכות צמיתה מיום ה - 26.10.09 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 הוועדה קבעה כי המערער סובל מתסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה עד בינונית בימין ובצורה בינונית בשמאל ולפיכך לא ברור מדוע העניקה דרגת נכות בגין פגיעה קלה על אף שמדובר בפגיעה בינונית שמזכה את המערער ב - 20% נכות לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(III). לא יעלה על הדעת שתקבע נכות צמיתה שווה בשתי הידיים על אף שהפגיעה ביד שמאל בולטת יותר מהפגיעה בימין אף כקביעת הוועדה עצמה. 2.2 בפסק הדין מכוחו הוכרה הפגיעה לא נקבע כי יש לשייך מחצית מהנכות למצב קודם בגין סכרת שכן אילו בית הדין היה רואה לנכון לקבל קביעה זו היה מציין זאת במפורש. 2.3 בעת בחינת מצב קודם וניכוי מצב קודם על הוועדה לערוך חשבון עו"ש בעצמה ולבסס קביעתה על סמך נתונים מוכחים וזאת בפרט עת בית הדין בפסק דינו לא קיבל את קביעת המומחה לפיה יש לנכות מחצית ממצבו של המערער לגורמי סיכון. 2.4 לא ברור מדוע הוועדה עצמה לא ערכה למערער כל בדיקה שיש בה להעיד על התפתחות נוירופתיה בעקבות מחלת הסוכרת כאשר ממצאים אלה אף לא באים לידי ביטוי בהחלטת הוועדה לעררים ולא בממצאי בדיקת EMG. 3. טענות המשיב: 3.1 הפגם היחידי שנפל בהחלטת הוועדה מתייחס לקביעתה לגבי יד שמאל של המערער שכן הוועדה קבעה בהתאם לבדיקת ה - EMG שלמערער ביד שמאל תסמונת תעלה קרפלית בצורה בינונית ויישמה לגבי יד זו את פריט הליקוי 31(4)(א)II העוסק בפגיעה בצורה קלה. על כן בעניין זה מוסכם להשיב עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכבה מיום 13.11.11 שתקבע האם יש ליישם במערער לגבי יד שמאל את פריט הליקוי 31(4)(א)III העוסק בתסמונת תעלה קרפלית בצורה בינונית ומתוך כך לנכות את מצבו הקודם. 3.2 אשר לטענה כי הוועדה לא הייתה רשאית בניכוי המצב הקודם להסתמך על חוות הדעת של דר' יפה הרי שבהתאם לפסק הדין שניתן בהליך ההכרה הוכרה תסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעתו של דר' יפה. דר' יפה בחוות דעתו קבע כי המצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך. דר' יפה שייך מחצית ממצבו לגורמי הסיכון האישיים ומחצית ממצבו לעבודתו. לא רק שהוועדה הייתה רשאית להסתמך על חוות הדעת אלא שאם לא הייתה עושה כן היה נופל פגם בהחלטתה. 3.3 משכך יש לקבל את הערעור אך ורק בנקודה לגביה ניתנה ההסכמה ולאור זאת לא לחייב את המשיב בהוצאות ככל שפסק הדין יתאם להסכמה שניתנה בדיון.  דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור רק בנקודה לה הסכים המשיב. 7. לא מצאתי ביתר נימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה שעמדה בפניה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.  8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 13.11.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי סובל מכאבים בכפות הידיים ונמנומים באצבעות, נתפסות האצבעות ביד ימין הדומיננטית. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: כוח גס ותחושה שמורים, אצבעות כפות ידיים ימין ושמאל ללא סימני דלדול שרירים כולל טנר והיפוטנר. תנועת פינץ גריפ וגריספ תקינות, תנועתיות שורש כפות ידיים ללא הגבלה. סימן טינל ופלק שלילי דו צדדי. בדיקת EMG 21.8.11 - תסמונת תעלה קרפלית מימין קלה ומשמאל בינונית. לעניין המצב הקודם על פי חוות דעת של דר' יפה דוד יש לשייך מחצית ממצבו לגורמי הסיכון האישיים ומחצית ממצבו לעבודתו ועל כן נוכה מצב קודם לנפגע. כאשר פסק דין מיום ה - 10.6.11 שהכיר בכך שזו פגיעה בעבודה ובהסתמך על חוות דעת דר' יפה דוד..." (ההדגשה הוספה א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי היא דוחה את הערר ומאשרת החלטת הוועדה מדרג ראשון וזאת נוכח האמור על ידה בפרק הממצאים הרפואיים. 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. מקובלים עליי דברי ב"כ המשיב לפיהם הפגם שנפל בהחלטת הוועדה היא קביעת הוועדה כי יש להעניק למערער נכות זהה בהתייחס לשתי כפות הידיים בעוד בסתירה לאמור מציינת הוועדה כי על פי הממצאים שמצאה בציטוטה את בדיקת ה - EMG שהונחה בפניה קיימת למערער תסמונת תעלה קרפלית מימין בצורה קלה, לעומת תסמונת תעלה קרפלית מצד שמאל בצורה בינונית. מכאן שקביעת הוועדה לפיה יש להעניק נכות בצורה שווה על אף השוני בממצאים שמצאה בהתייחס לכל אחת מהידיים אינה ברורה ונוכח האמור יש להחזיר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבהיר קביעתה זו בהתייחס לממצאים שמצאה. 15. פרט לפגם שפורט לעיל, לא מצאתי פגם נוסף בפעולת הוועדה. כעולה מדברי הוועדה, הוועדה מציינת שעל סמך חוות הדעת של דר' יפה משייכת היא מחצית מהנכות לגורמי סיכון אישיים ומחצית מהנכות ממצבו לעבודתו וכי נוכח האמור יש לנכות נכות בגין מצב קודם. קביעה זו של הוועדה הינה רפואית. אין לקבל את דברי המערער לפיה לא היה מקום להתייחס לחוות הדעת של דר' יפה שניתנה במסגרת הליך ההכרה כאשר אף ביה"ד עצמו לא קבע כי יש לשייך רק מחצית הנכות לפגיעה שהוכרה בשל גורמי סיכון אישיים. הועדה הרפואית היא זו המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח ועל אלו מסמכים לבסס החלטתה איזו נכות יש לקבוע למערער והאם יש לנכות נכות בגין מצב קודם. הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה ו/או לאמץ קביעות ו/או ממצאים העולים מתוך מסמכים שהונחו בפניה וכך פעלה הוועדה גם במקרה זה. לציין, כי בית הדין לא קבעה נכות במסגרת פס"ד שניתן במסגרת הליך ההכרה אלא הכיר בתסמונת ההכרה הקרפלית ממנה סובל המערער בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. 16. הוועדה הרפואית לעררים פעלה על פי ההלכה הפסוקה, קביעתה של וועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית-הדין (עב"ל 9/60 המוסד לביטוח לאומי נ' שאול כליף, פב"ל ו 39) ואין בית-הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית או לעקפה, כן לא ישים בית-הדין עצמו מומחה לרפואה ואל יקבע דרגת נכות (דב"ע לו-6-0 רוחבי אלחטיב נ' הוועדה הרפואית לערעורים והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 157 ; פב"ל יא 337) ולא יעמוד דעתו תחת דעתה של הוועדה לעניין ממצא עובדתי מבחינה רפואית (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 133). 17. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. החלטת הוועדה בעניין האמור, הינה ברורה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה כשעל חברי הוועדה נמנו מומחים מתחום הפגימה של המערער. הוועדה פעלה בהתאם להלכה הפסוקה לפיה במרבית המקרים לא נקבעת נכות עובר לפגימה שהוכרה עת באים לערוך חשבון עובר ושב שאז על הוועדה לקבוע בהסתמך על תיעוד רפואי והנסיון והידע של חבריה האם ניתן להניח הנחה מבוססת לפיה לו נבדקה המערער בפני הוועדה טרם הפגימה שהוכרה לו היתה נקבעת נכות. משכך, אין מניעה כי הוועדה במסגרת בואה לקבוע אחוזי נכות למערער תאמץ במסגרת האמור חוות דעת מומחה המונחת בפניה במסגרתה נקבע כי יש לשייך מחצית ממצבו של המערער הסובל מתסמונת התעלה הקרפלית לגורמי סיכון אישיים ומחצית ממצבו לעבודתו חוות דעת שאף היוותה בסיס למתן פסק הדין במסגרת ההכרה. 18. לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום ה - 13.11.11 שתקבע האם יש ליישם במערער לגבי יד שמאל את פריט הליקוי 31(4)(א)III העוסק בתסמונת תעלה קרפלית בצורה בינונית ומתוך כך לנכות את מצבו הקודם וזאת בשים לב לממצאים שמצאה הוועדה המתייחסים ליד זו. 19. בשים לב לעובדה כי עניינו של המערער מוחזר לוועדה כפי הסכמת המשיב שניתנה במסגרת הדיון שהתקיים בתיק ביום 19.6.12 אין צו להוצאות. 20. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנכותתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)אחוזי נכות