הפסקת חשמל באולם אירועים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת חשמל באולם אירועים: תביעה בגין הפרת חוזה - כשלון ביצוע חגיגת ברית באולמה של הנתבעת, וגרימת נזק. התביעה היא ע"ס 97,710 ₪. סכום זה מורכב מפיצוי והשבת כספים ששולמו ע"י התובעים לכבוד האירוע כמפורט בסעיף 4 ד' לכתב התביעה. הכישלון נבע מחוסר אספקת חשמל. כן תובעים בני הזוג כהן לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני 50,000 ₪. ראש נזק נוסף בגינו נתבע פיצוי הוא הפסד מתנות בסך 40,000 ₪. רקע עובדתי: 1. התובעים, בני זוג, התקשרו עם הנתבעת לעריכת חגיגת "ברית" לבנם הבכור באולם האירועים של הנתבעת, אשר תוכננה ליום 8.2.2008. ביום 4.2.2008, נפגש התובע 1 (להלן: "התובע") עם נציגת הנתבעת, הגב' ציפי סייקביץ', ובמסגרת הפגישה סוכם, כי במועד האירוע הנתבעת תעמיד לרשות התובעים אולם שמחות החל מהשעה 12:00 בצהריים ועד לשעה 16:00 אחר הצהריים, לרבות מוזיקת רקע, תאורה חשמל, וכמובן כיבוד. סוכם כי התפריט אשר יוגש במהלך האירוע, יכלול מזון חם, והוא סוכם בין הצדדים. 2. במועד האירוע המוזמן - 8.2.2008 - זמן קצר מאוד לפני המועד המתוכנן לקיום האירוע, 12:00, אירעה שריפה בחדר החשמל הממוקם במתחם בו שוכן אולם האירועים של הנתבעת וכתוצאה מכך מערכת החשמל שבאולם האירועים קרסה ויצאה מכלל שימוש. 3. קריסת מערכת החשמל גרמה לכך כי רק טקס הברית התקיים, שלא כמתוכנן, ללא תאורה וחשמל, והחגיגה עצמה לא התקיימה ולא הוגש לאורחים המזון אשר סוכם בתפריט. 4. כאמור, במסגרת התביעה כאן, התובעים עותרים לקבלת פיצוי כספי בגין הנזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מהעדר אספקת חשמל במועד עריכת האירוע. 5. הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד פרטנר תקשורת בע"מ ומבטחתה, בטענה כי פריצת השריפה בחדר החשמל אירעה בלוח המפסק הראשי של חברת הסלולר פרטנר (להלן: "פרטנר") ומשכך, היא הנושאת באחריות לנזקים אשר נגרמו כתוצאה מקריסת מערכת החשמל באולם האירועים. היה ותתקבל התביעה, על הצדדים השלישיים לשפות את הנתבעת בגין כל נזק בו תחויב כלפי התובעים. טענות התובעים: 6. לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את ההסכם עמם, בכך שלא סיפקה חשמל באירוע הברית אשר התקיים באולם השמחות של הנתבעת. הפרת ההסכם גרמה לתובעים נזקים ממוניים ונזקים בלתי ממוניים אשר הנתבעת חייבת לפצותם בגינם, מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"). 7. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעת התרשלה כלפיהם בכך שלא דאגה לגיבוי במצב של העדר חשמל באולם האירועים, בין היתר, באמצעות החזקת גנראטורים ובכך שלא נקטה באמצעי זהירות נדרשים על מנת למנוע את פרוץ השריפה בחדר החשמל. 8. התובעים מוסיפים וטוענים, כי בעקבות הפרת ההסכם עמם וכתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת, כבודם של התובעים נפגע ונרמס. 9. לטענת התובעים, במהלך מסיבת הברית, אולם השמחות היה חשוך ועד לשעה 13:00 בצהריים השולחנות לא היו ערוכים ומסודרים ולא היו אוכל ושתייה על השולחנות, כפי שסוכם. רק סמוך לשעה 13:00, לאחר שמרבית המוזמנים לאירוע הגיעו, רב המלצרים הביא מעט כיבוד ושתייה והניחם על שולחן אחד. 10. התובעים טענו, כי עקב כישלון קיום אירוע הברית כמתואר לעיל: ללא חשמל, ללא תאורה, ללא מוסיקה וללא אוכל חם, אורחי התובעים מיהרו לעזוב את אולם האירועים כבר בשעה 13:30 בצהריים, בסמוך לאחר עריכת טקס ברית המילה על ידי הרב, בתחושת כעס ובחוסר שביעות רצון. התובעים חשו עוגמת נפש רבה כאשר במקום אירוע מלא שמחה, נאלצו לסיים את האירוע במהרה במבוכה ובבושת פנים. התובעים מוסיפים וטוענים, כי לאור התנאים בהם התקיים האירוע, חלק גדול מן המוזמנים, אשר הגיעו לאירוע ממקומות רחוקים, לא נתן להם מתנה כספית, כנהוג, ובשל כך נגרם להם חסרון כיס. 11. התובעים טוענים, כי נאלצו להסיט את הוילונות באולם ולהביא מנורות חירום מבית עסק הסמוך לאולם, על מנת שהרב יוכל לראות ולבצע את טקס ברית המילה, וכי לא היו בנמצא מים חמים על מנת לחמם את האוכל של הרך הנולד. 12. לטענת התובעים, בעת התרחשות האירועים, נציגת הנתבעת התעלמה כליל מכל המתרחש ולאחר סיום טקס ברית המילה, עזבו התובעים יחד עם בנם התינוק את המקום בתחושת אכזבה ותסכול. לטענתם, נציגת הנתבעת התקשרה לתובע והתנצלה על אשר אירע, כעבור זמן רב - ביום 19.2.2008. 13. לטענת התובעת 2 (להלן: "התובעת"), בעקבות השתלשלות העניינים במועד האירוע היא סבלה מכאבי ראש עזים ומהתקפי מיגרנה במשך מספר ימים וכתוצאה מכך לא יכלה לתפקד כראוי ולטפל בתינוק הרך. יתר על כן, לאחר אירוע הברית, התובעת נטשה את הבית עקב הדיכאון בו הייתה שרויה ועברה להתגורר בבית הוריה במשך חודש. במהלך תקופה זו יחסיהם של התובעים עלו על שרטון והם אף שקלו לסיים את נישואיהם. 14. כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת או מהפרת ההסכם על ידה, טוענים התובעים כי על הנתבעת לפצותם בגין מלוא נזקיהם, כדלקמן: א. הוצאות עבור הכנת האירוע: ביגוד והנעלה, תספורת, תשלום לרב, תשלום לצלם והדפסת הזמנות - 7,770 ₪. ב. הפסד מתנות מן האורחים - 18,900 ₪ - תיקון לעומת כתב התביעה. ג. נזק לא ממוני בגין עוגמת נפש - 50,000 ₪. 15. מטעם התביעה העידו התובעים בעצמם וכן הגב' גלית אביטן- אחותה של התובעת. דבריהם של העדים עלו באופן כללי בקנה אחד עם תצהיריהם כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובסיכומים. עם זאת הסתבר כי עיקר הטענות היו כי כאשר הגיעו התובעים והאורחים, האולם לא היה מוכן לקבל אותם ולא את אורחיהם, לא היו כלים על השולחנות ומרבית המזון שהוזמן לא סופק כלל ועיקר. התובע העיד כי לא זכה להתנצלות. מבחינתו זה היה יום שחור. עוד אמר התובע כדלקמן: "ת. אז תוציאו את כל התפריט הם הוציאו רק שתי פלטות, איפה כל האוכל שהזמנתי. באו אנשים מרחוק, אתה מביא אנשים לאירוע ואין שום דבר, עד היום לא נעים לי מהאנשים בגלל הבושה שנגרמה לי. היו צריכים להזמין את כל מה שהזמנתי, גם אם היה חושך לא הייתי מסתכל על זה. לא הייתי מגיע לפה אם היה יוצא כל האוכל והאנשים שלי היו יוצאים מרוצים. עד עכשיו יש לי דמעות בעיניים כשאני נזכר. עם החשמל הייתי מסתדר. בן אדם בא לאירוע הוא מצפה לשבת לפחות לאכול משהו. אני לא רוצה לזכור את היום הזה". [ישיבה מיום 29.12.10, עמ' 8, שורות 27-32] התובעת אף היא שמה את הדגש בעדותה על כך כי התנהלות האולם כלפיה הייתה מבישה ומאכזבת. 3 חודשים היא המתינה להתנצלות והצעה לפיצוי ומשלא הגיעו, הוגשה התביעה. דברים אלה אמנם לא פורטו בתצהירה של הגב' כהן אך גברת כהן הדגישה את הרגשתה הרעה הפיזית והנפשית. גב' גלית אביטן אחותה של התובעת הוזמנה להעיד על כך כי בגלל שלא היה אירוע לא נתנה לאחותה מתנה, דהיינו לא שמה מעטפה כי חשבה שיהיה עוד אירוע. ראיה נוספת מטעם התובעים הייתה קלטת וידאו אשר הצלם צילם באולם (סומנה ת/4 להלן: "הקלטת"). נטען כלפי התובעים כי היה עוד סרט אך התובעים טענו כי זה היה הסרט היחיד שהיה ברשותם. צפייה בתמונה המתנוססת על הקלטת היא של זוג עצוב וכועס. טענות הנתבעת: 16. הנתבעת טוענת, כי לא הפרה את ההסכם עם התובעים. אירוע השריפה במערכת החשמל נגרם עקב כשל שלא ניתן היה לצפותו ונבע ממחדל של צד שלישי, וכי עומדת לה הגנת הסיכול. הנתבעת טענה כי, החזיקה ברשותה גנראטור למקרי חירום, ברם גם הוא נשרף במהלך השריפה. על פי מבחן הציפיות הסבירה לא היה ביכולתה לצפות את התרחשות השריפה ואת שריפת המפסק המחובר לגנראטור. 17. בדיקת וחקירת אירוע השריפה, העלתה כי מקור השריפה היה בלוח המפסק ראשי של מפסק הזנת אנטנת חברת "פרטנר" (צד ג' 1), אשר היה מותקן בחדר החשמל של המתחם בו שוכן אולם האירועים של הנתבעת. באמצעותו סופקה הזנת חשמל גם לאולם האירועים שם גם מותקנים מפסקים ראשיים של עסקים נוספים במתחם. 18. הנתבעת הגישה הודעה לצד השלישי, כי בהתאם לחוות דעת של מהנדס וחוקר שריפות, מר אשר סולצקי, מקור השריפה בחדר החשמל נעוץ בכשל חשמלי בלוח המפסק המזין את האנטנה הסלולארית של פרטנר, היה זה תוצאת תחזוקה לקויה של לוח המפסק על ידי פרטנר. פרטנר התרשלה בכל הניגוע לטיפול יאות בלוח החשמל וכתוצאה מכך אירעה השריפה. פרטנר היא זו החייבת לשאת בנזקי התובעים בעקבות העדר אספקת חשמל לאירוע אשר נערך באולם הנתבעת. 19. הנתבעת עצמה לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מה היו הנסיבות שהביאו לקרות השריפה בחדר החשמל וכי הנזק אשר נגרם לתובעים, ככל שנגרם, אירע על ידי נכס אשר לפרטנר הייתה השליטה המלאה עליו. 20. הנזקים הנטענים על ידי התובעים הינם מוגזמים ומופרזים ואינם נובעים באופן רגיל וסביר מן האירוע נשוא התובענה. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת, כי כלל לא גבתה תשלום כלשהו על השירות החלקי שסיפקה לתובעים במסגרת האירוע, והדרישה לפיצוי בגין ההזמנות מופרכת שכן אלו נתנו לתובעים בחינם. 21. שולחנות האורחים היו ערוכים למנות ראשונות עוד בטרם הגיעו אורחי התובעים לאירוע, הוגשו סלטים ושתייה לכל האורחים עם הגיעם, בניגוד לטענת התובעים, כפי שניתן לראות בקלטת המתעדת את האירוע, אשר הוגשה מטעם התובעים. מתיעוד האירוע, כפי שניתן לראות בקלטת, ניתן לראות שאורחי התובעים הביאו להם מעטפות, ואין לקבל את הטענה כי לא קיבלו מתנות. 22. הנתבעת הוסיפה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע נשוא התביעה לבין כאבי הראש מהם סבלה התובעת, כמו גם בין האירוע נשוא התביעה למצב היחסים בין התובעים, אשר מקורם בסיבות אחרות שאינן בידיעת הנתבעת. 23. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי הינה פטורה מפיצוי התובעים לאור דיני הסיכול, בטענה כי אירוע השריפה שהתרחש היה אירוע מסכל. לחילופין, יש ליתן הזדמנות לתיקון ההפרה, התובעים סירבו לעריכת אירוע במועד חלופי, כפי שהוצע להם מספר פעמים. 24. מטעם ההגנה העידו: מר ניר גרובשטיין, גב' ציפי סייקביץ' ומר סלוצקי שהוא חוקר שרפות. עיקר חקירתו של מר גרובשטיין התמקדה בנושא השריפה עצמה והיחסים בין הנתבעת לבין הצד השלישי. יש לציין כי בדיון אשר נערך ביום 27.6.2010, אמר מר גרובשטיין כי הוא אכן היה בזמן האירוע, הוא בעצמו כיבה את האש עד אשר הגיעו משירותי הכבאות. כל מה שיכל לתת זה היה שתיה וכי התובעים לא פנו אליו בבקשה לפיצוי. לעניין אי היערכות לאירוע עצמו מבחינת הגשת מזון כאשר נשאל הבעלים של הנתבעת, מר ניר גרובשטיין, מדוע לא הוצא האוכל לאורחים, השיב כך: "ת. הכל היה מוכן, אבל לא יכולנו להוציא כי הכל היה מבולבל, היינו בהלם, הוצאנו שתיה קלה, מטוגנים, הסלטים היו על השולחן. לא יכולנו לעשות להם את האירוע, אני הלכתי לכבות את השריפה. מנהלת האירועים הי[י]תה עם האנשים. ש. לא כל מה שסוכם עליו בתפריט סופק. ת. זרקנו את הכל מה אני יכול לעשות, התכוננו, מה אני יכול לעשות אירוע בלי להתכונן, זה קרה 10 דקות לפני תחילת האירוע". (שם עמ' 15, ש' 11-17) הגב' סייקביץ' היא מנהלת האירועים של הנתבעת והיא זו אשר התקשרה בחוזה עם התובעים. גב' סייקביץ' הצהירה כי מדובר במשפחה מוכרת מאירועים קודמים לכן גם קיבלו מחיר זול ומיוחד מהרגיל מכיוון שהאירוע לא התקיים, התובעים לא שילמו דבר. גב' סייקביץ' שללה את דברי התובעים והעידה כי השולחנות היו מסודרים וערוכים לקבל את האורחים שהיו אמורים להגיע בשעה 12:00. השריפה פרצה בשעה 11:45. גב' סייקביץ העידה כי הסבירה לתובע כי אי אפשר לעבוד במטבח, ולכן אפשר להוציא את המזון שהוכן כבר לבית הכנסת. בתצהירה ציינה גב' סייקביץ כי ההצעה הזו ניתנה לאמה של התובעת אך היא זו שסירבה. לכן הורתה להוציא את השתיה הקלה ומזון שאפשר היה להוציא כמו פסטלים, סלטים וכו'. גב' סייקביץ הצהירה כי הציעה לתובעים לערוך את האירוע בערב לפי בחירתם על חשבונה אך הם אלו שסירבו לקבל הצעה זו. לעניין הנזקים עצמה ציינה הגב' סייקביץ כי ההזמנות ניתנו ללא תמורה ולא ברור מדוע תובעים 2,000 ₪ בגינם. לעניין עצם המתנות העידה גב' סייקביץ' ראתה במו עיניה אורחים שהגיעו ונתנו להם מעטפות. עדותו של מר סלוצקי הייתה חשובה לעניין הגורם לשריפה. הוא מצא ובדק וחווה דעתו כי המפסק אשר עלה באש הוא המפסק ששייך לצד ג'. אין בכוונתי להתעכב על עדותו של מר סלוצקי היות וכפי שיובהר להלן, ההודעה נגד צד ג' נמחקת. טענות הצדדים השלישיים: 25. הצדדים השלישיים - "פרטנר" ומבטחתה, חברת הביטוח מגדל - טענו כי מקור השריפה בלוח החשמל לא היה בנכס של פרטנר וכי השריפה אירעה עקב התרשלותה של הנתבעת. 26. לחילופין, גם אם הייתה מצידה של "פרטנר" רשלנות כלשהי, עדיין אין קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין השריפה אשר התרחשה בנסיבות בהן חברה סבירה אינה יכולה לצפות מראש ולא היה באפשרותה למונעה בזהירות סבירה. 27. בסיכומיהם, הצדדים השלישיים טענו כי המחלוקת בתיק דנן הינה במישור החוזי - בין התובעים לנתבעת ומשכך, יש לדחות את הודעת צד ג' נגדם. יחד עם זאת, טוענים הצדדים השלישיים כי מכל מקום לא הוכח כי מוקד השריפה אירע במפסק של חברת "פרטנר", וכי עדותו של המומחה מטעם הנתבעת, מר סלוצקי, נסתרה בנקודות קריטיות. כך, לעניין הטענה כי כבל ההזנה של פרטנר היה הכבל העילי היחיד, הרי בעל אולם האירועים העיד כי הכבל של האולם היה באוויר ולא מתחת לאדמה. כך באשר לטענה שהכבל של פרטנר היה היחיד שנשרף, הרי שהמומחה אישר כי עם הגעתו למקום השריפה, נחתכו כבלים על ידי שירותי כיבוי אש וחברת חשמל, ופורקו מהקיר אביזרי חשמל, ומכאן שלא ניתן היה לדעת מה מצבם. מטעם הצדדים השלישיים לא העיד איש. לבית המשפט הוגשו ע"י הנתבעת וצד ג' תמונות המתארות את נזקי השריפה. מסמך מתיק 18932-11-09 לעניין דחיית התביעה אשר הגישה חב' החשמל נ' פרטנר בגין אירוע השריפה (ג'), תמונה של המפסקים והנזקים אשר נמסרו לשמירתו של מר גרובשטיין. דיון והכרעה: 28. מישור היחסים שבין התובעים לנתבעת - עילה חוזית בראשית הדברים יש לומר כי הנני מבינה ללבם של התובעים, זוג צעיר אשר ביקשו לחגוג כראוי את הולדת בנם בכורם, וכישלון חגיגת הברית גרם להם ולמשפחתם עגמת נפש רבה. יש לבדוק מהן ההשלכות המשפטיות של העובדות שגרמו לכישלון זה ובעיקרן אינן במחלוקת. ההסכם בין התובעים לנתבעת אין מחלוקת בין הצדדים כי נוצר ביניהם הסכם מחייב- לעריכת חגיגת הברית באולמה של הנתבעת. הנתבעת התחייבה להעמיד לרשות התובעים ביום 8.2.2008 (מועד האירוע) אולם שמחות, החל מהשעה 12:00 בצהריים ועד לשעה 16:00 אחר הצהריים, לרבות מוזיקת רקע, תאורה וחשמל. הנתבעת התחייבה לספק לאורחי התובעים אוכל ושתייה במהלך האירוע, בהתאם לתפריט האוכל אשר סוכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). פרטי ההתקשרות סוכמו בפגישה שנערכה בין התובע וגיסו מר לבין מנהלת האירועים מטעם הנתבעת, הגב' ציפי סייקביץ' ותפריט האוכל הוסדר בכתב, ועל כך אין מחלוקת (סעיפים 6-8 לכתב ההגנה). סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים הכללי") אשר כותרתו "צורת החוזה", קובע כי: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". בענייננו, הצדדים הסכימו, על מרבית פרטי ההתקשרות בעל פה (מועד עריכת האירוע, מקום האירוע, עלות מנת אוכל וכו'), בצירוף תפריט האוכל בכתב והסכמתם זו מחייבת אותם. לאור האמור, בין התובעים לנתבעת נכרת הסכם מחייב. 29. הפרת ההסכם סעיף 1(א) לחוק החוזים תרופות מגדיר "הפרה" כ"מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה"; סעיף 1(ב) מוסיף כי: "כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת-חוזה - גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע". הפרת חוזה הינה למעשה כל סטייה ממה שהובטח בחוזה והיא יכולה להתבטא באי קיום מוחלט של החיוב, קיום פגום, רשלני ואף מאוחר. ההפרה יכול שתהא אקטיבית ויכול שתהא במחדל, כאשר די בכך שהצד המפר לא נקט בפעולה אשר נדרש ממנו לבצע בהתאם להתחייבותו בחוזה [ראו: גבריאלה שלו, יהודה אדר דיני חוזים-התרופות - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009), 108-109]. הוכח כי, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעים במסגרת ההסכם, בכך שלא סיפקה לתובעים תאורה, חשמל ומוסיקה במהלך האירוע וכן לא סיפקה את הכיבוד אשר הוזמן עבור האורחים, אשר היה אמור להיות מוכן טרם פרצה השריפה בחדר החשמל. הנתבעת אישרה כי עקב שריפה בחדר החשמל, לא סופקו חשמל ותאורה במהלך האירוע נשוא התביעה וכי הגנראטור, אשר נועד ליתן גיבוי במצב חירום, לא פעל מאחר והמפסק של הגנראטור היה מחובר אף הוא למערכת החשמל ונשרף במהלך השריפה (ישיבה מיום 24.12.2010 עמ' 14, ש' 20-28). במצב בו הופר חיוב בחוזה, הרי שהאחריות החוזית היא מוחלטת, בכפוף לחריגים, ללא קשר לכוונתו או רצונו של המפר להשתדל לקיים את החוזה (ראו ספרם של שלו ואדר הנ"ל דיני חוזים התרופות, עמ' 114-116). הנתבעת הפרה את התחייבויותיה ועל כך למעשה אין מחלוקת. גם אם ערכה את השולחנות והגישה שתיה סלטים וכיבוד קר אחר, עדיין לא סופק כל המזון שהוזמן. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לאפשר צילום כראוי מוסיקה ותאורה. מאחר והנתבעת הפרה את חיוביה על פי ההסכם בכך שלא סיפקה חשמל ותאורה במהלך האירוע ולא סיפקה את עיקר המזון שהוזמן עבור האורחים, הרי שהפרה את ההסכם. 30. תוצאות ההפרה - הזכות לפיצויים סעיף 2 לחוק החוזים תרופות קובע כך: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה". הפרת החוזה פותחת בפני הניזוק את הפתח לתבוע את תרופת הפיצויים בגין נזקיו. תרופת הפיצויים מותנית בכך שהנזק נגרם עקב הפרת החוזה, בין אם על הניזוק להוכיח את נזקו, בין אם הדין מייחס את גרימת הנזק להפרה, במקרה של פיצוי ללא הוכחת נזק. פיצוי בגין נזק ממוני כאשר ניזוק מבקש כי ייפסק לו פיצוי בגין נזקו, עליו להוכיח, במצטבר, ארבע דרישות, כדלקמן: א. קיומו של נזק; ב. קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת החוזה; ג. הצד המפר היה צריך לצפות את הנזק כתוצאה של ההפרה בעת כריתת החוזה; ד. הוכחת שיעור הנזק . אקדים ואציין, כי אין כל מחלוקת, כי התובעים לא שילמו תשלום כלשהו לנתבעת בגין עריכת האירוע ולו בגין השירות החלקי שסופק להם (שם עמ' 10, ש' 5-6). 31. הוצאות עבור הכנת האירוע - התובעים מבקשים פיצוי בסך כולל של 7,770 ₪ בגין ביגוד והנעלה שרכשו עבורם ועבור הרך הנולד למסיבת ברית המילה, בגין תשלום למספרה, בעבור תשלום לרב שביצע את טקס ברית המילה, בעבור תשלום לצלם שתיעד את האירוע ובגין הדפסת הזמנות. ההוצאות הנטענות אינן בבחינת נזק ישיר של הפרת ההסכם והתובעים לא הוכיחו את הדרישות הקבועות בדין על מנת לזכות בפיצוי. 32. תשלום לרב: טקס ברית המילה ברך הנולד התקיים במועד האירוע, למרות העדר חשמל באולם האירועים. משכך, אין כל קשר סיבתי בין הוצאה זו לבין הפרת ההסכם. התשלום לצלם שולם בגין תיעוד האירוע ושירות זה סופק לתובעים, הגם שהתנהלות האירוע לא הייתה כמתוכנן. יחד עם זאת, התובעים העידו כי האירוע התקצר באופן משמעותי מן המתוכנן לאור אי אספקת חשמל ומזון באולם האירועים וכי הצלם הוסיף בעריכה תאורה ומוסיקה, ועדותם זו לא נסתרה. מצפייה בקלטת ניתן לראות כי האירוע צולם ללא תאורה והדבר ניכר באיכות הצילום. הסרט מלמד כי אכן היו שולחנות ערוכים, והיה כיבוד ושתיה אך העגמומיות מחמת חוסר תאורה בולטת. לאור האמור, צילום האירוע היה קצר מן המתוכנן וכך גם התקצרה נוכחותו של הצלם במקום האירוע ומשך עבודתו. התובעים לא צירפו קבלה/חשבונית או מסמך כלשהו אשר יש בהם כדי להעיד על התשלום ששולם לצלם, הגם שהיה בידם לצרף זאת בנקל; יחד עם זאת, הנני סבורה כי יש לפצותם בגין נזק זה והנני מעריכה את סכום הפיצוי בסך של 1,000 ₪. באשר להוצאות עבור ביגוד, הנעלה ותספורת, התובע לא שלל את הטענה כי היו מוציאים הוצאות אלה גם בגין עריכת האירוע בבית (עמ' 9, ש 17-18) ומכל מקום גם אם לא כך הדבר, הרי שלתובעים לא נגרם כל הפסד, מאחר והבגדים נשארו ברשותם ולשימושם. דרישת התובעים לפיצוי בגין הדפסת ההזמנות לאורחים, בסך של 2,000 ₪ איננה ברורה, התובעים אישרו כי לא שילמו בגין הדפסת ההזמנות אשר סופקו להם בחינם על חשבון הנתבעת (תצהירי תשובות התובעים לשאלונים, מסומן "נ/1"). 33. הפסד מתנות מן האורחים - התובעים טענו בתצהירי עדויותיהם כי באירוע נכחו 90 אורחים, כאשר 70% מהם לא נתנו להם מתנה עקב כשלון האירוע, וכי הם מעריכים כי כל אורח היה מעניק להם במתנה סך של 300 ₪ ובסך הכל טוענים להפסד מתנות בסכום של 18,900 ₪. הלכה פסוקה היא, כי כאשר קיימת אפשרות להביא נתונים מדויקים בדבר שיעור הנזק שנגרם, חובה על הטוען לנזק לעשות כן, אולם שעה שישנו קושי אובייקטיבי להביא ראיות מדויקות באשר להיקף הנזק, די בהבאת נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם בנסיבות המקרה, כאשר לבית המשפט ישנו שיקול דעת להעריך את שיעור הנזק על דרך האומדנא (ראו: דעת כב' הנשיא ברק בע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-810 (1981), וכן ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (טרם פורסם, 11.11.2010, פסקה 27). כל אשר צירפו התובעים לביסוס טענתם בדבר הפסד מתנות מן האורחים הינו תצהיר של הגב' גלית אביטן, אחותה של התובעת, לפיו לא העניקה מתנה כספית לתובעים בגין כשלון האירוע וציפייתה כי ייערך אירוע נוסף. אפשר לתמוה על עצם ההתנהלות, אך אין די בכך לקבוע כי אכן רוב האורחים התנהלו בצורה זו. התובעים לא הצביעו על אינדיקציה כלשהי ממנה ניתן להסיק כמה אורחים לא העניקו להם מתנות ולמעט תצהירה של גב' אביטן לא הובאה כל ראיה נוספת בענין זה, ובכלל זה כמה אורחים הוזמנו וכמה הגיעו. אני מקבלת את עדותם כי ככל הנראה חלק מן האורחים לא נתנו להם מתנה, פיצוי בגין כך נכלל במסגרת הפיצוי בגין עגמת נפש בהעדר כמותו ואין אפשרות לקבוע גם על דרך האומדנא. לא למותר לציין כי בכתב התביעה הסכום הנרשם כראש נזק זה היה 40,000 ₪. 34. פיצוי בגין נזק לא ממוני: הבסיס לקביעת פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפרת חוזה קבוע בסעיף 13 לחוק החוזים תרופות הקובע כדלקמן: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשקול דעתו של בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות בדבר שיעור הנזק (ראו ספרם של המלומדים שלו ואדר דיני חוזים - התרופות, עמ' 302-303) וכן ע.א. 8588/06 הנ"ל פסקה 31 נפסק לא אחת כי פיצוי בגין עגמת נפש היא אכן מלאכה לא קלה, איננה מתמטית ויש להביא בחשבון גורמים משתנים ממקרה למקרה. התובעים נערכו לקראת מסיבת ברית המילה לבנם הבכור, כינסו את בני משפחתם וחבריהם, אשר חלקם נסעו כברת דרך על מנת להגיע לאירוע אשר ערכו התובעים ודקות ספורות לפני קבלת פני האורחים, קרסה מערכת החשמל באולם השמחות של הנתבעת, האירוע התנהל ללא חשמל ותאורה ותפריט האוכל המגוון אשר הוזמן עבור האורחים כלל לא הוגש להם, למעט כיבוד חלקי וראשוני. מרבית האורחים עזבו את אולם השמחות זמן קצר לאחר עריכת טקס ברית המילה על ידי הרב, אשר נערך בעזרת תאורת חירום שהשיג התובע ובעזרת אור יום ששרר בחוץ, וכך גם התובעים, אשר חזרו לביתם עם הרך הנולד, מבלי לחגוג את מסיבת הברית של בנם. יחד עם זאת, טענת התובעים כי שולחנות האוכל באולם כלל לא היו ערוכים אינה מדויקת. מצפייה בקלטת ניתן לראות כי השולחנות היו ערוכים ומוכנים עם מפות וכלי אוכל, לקבלת פני האורחים וכי הוגשו אוכל ושתייה קלה לאורחים, גם אם באופן חלקי ולא בהתאם לתפריט שהוזמן מבעוד מועד. מתיעוד האירוע, כפי שניתן לראות בקלטת, הונחו בקבוקי שתייה קלה ומנות ראשונות על מספר שולחנות אשר חוברו יחד, ברם לא הוגשו המנות העיקריות ועיקר הדברים שסוכמו בתפריט. 35. הנתבעת טענה בהגנתה כי, הוצע לתובעים בזמן אמת להעביר את האירוע לבית כנסת, וכי לאחר עריכת האירוע הכושל, הוצע כי ייערך לתובעים אירוע במועד חלופי, על חשבונה של הנתבעת, וזאת על מנת לרצות את התובעים. התובעים דחו הצעה זו ולא היו מעוניינים באירוע נוסף (סעיף 10 לתצהיר עדות ראשית של גב' סייקביץ' וכן פרוטוקול מיום עמ' 18, ש' 9-10, 13-14). טענה זו הוכחשה על ידי התובעים (עמ' 8, ש' 17-21) ולטענתם לו הייתה עולה הצעה כזו על הפרק, סביר כי היו נענים לה (עמ' 11, ש' 13-19). גם בעלי הנתבעת מר גרובשטיין תמך בגרסתם, מר גרובשטיין כאשר העיד כי לא ראה לנכון להציע לתובעים לערוך אירוע חלופי על חשבון הנתבעת (עמ' 3, ש' 2). גם במידה ואכן הוצעה בזמן אמת הצעה לעריכת אירוע חלופי על חשבונה של הנתבעת, וזאת לא הוכח, עדיין אין בכך כדי לגרוע מעוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעים עת הכניסו את בנם בטקס ברית המילה, בבחינת את הנעשה אין להשיב. מצפייה בקלטת האירוע, ניכר על פני התובעים כי הינם מתוחים ועצובים וכי האווירה באירוע הושפעה מהתנאים המאולצים בהם התנהל האירוע. 36. בנסיבות דנן, נגרמה לתובעים עוגמת נפש המצדיקה הענקת פיצוי כספי, ולפיכך הנני מקבלת רכיב זה של התביעה וקובעת כי יש לפצות את התובעים בגין הפרת ההסכם ועוגמת הנפש שנגרמה להם ולבני משפחתם, בסך של 20,000 ₪. 37. טענת סיכול : הנתבעת טענה כי אירוע השריפה בחדר החשמל היה אירוע מסכל ומשכך הפרת ההסכם אינה מהווה בנסיבות אלה עילה המזכה את התובעים בפיצויים, בהתאם לסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות). על מנת שצד שתעמוד לה טענת הסיכול היה עליה להוכיח מספר תנאים מצטברים, כדלקמן: א. המפר לא ידע או לא צפה את הנסיבות אשר גרמו לסיכול; ב. המפר לא יכול היה למנוע את הנסיבות המסכלות שאירעו לאחר כריתת ההסכם; ג. התרחשותן של נסיבות המסכלות את קיומו של ההסכם. בבחינת התנאי הראשון, על הנתבעת להוכיח כי לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת על הנסיבות שגרמו לסיכול וכי לא צפתה ולא היה ביכולתה לצפות נסיבות אלה. בבחינת מבחן הציפיות, תקלה במערכת החשמל היא דבר צפוי (שאלמלא כן לא היה צורך בגנרטור). אדם סביר בנעלי הנתבעת היה צריך לצפות כי ייתכן מקרה בו מערכת החשמל תקרוס במבנה שבבעלותו עקב תקלה בחדר החשמל ולדאוג לאלטרנטיבה ראויה; אין המדובר באירוע בלתי צפוי כטענת הנתבעת. אין זה משנה אם אירוע של שריפה בחדר חשמל או אירוע אחר מביא לאי אספקת חשמל. 38. גם אם אקבל את טענת הנתבעת, כי לא יכלה לדעת או לצפות את התרחשות השריפה בחדר החשמל, עדיין לא הוכיחה הנתבעת כי התרחשות השריפה בחדר החשמל, היא אשר סיכלה את קיומו של ההסכם. על הנתבעת היה לדאוג להכנת תפריט המזון אשר יוגש באירוע עוד בטרם התרחשה השריפה, כך שהמזון היה צריך להיות ערוך ומוכן להגשה ובעלי הנתבעת, העיד כי האוכל אכן היה מוכן, אך לא הוגש מחמת הבלבול וההתרחשויות (עמ' 15, ש' 11-17). בשעה 11:45 כל המזון כבר היה אמור להיות מוכן על השולחנות. האורחים אמורים להגיע בשעה 12:00. כמו כן, היה על הנתבעת לדאוג לגיבוי נפרד למערכת החשמל ולקיומה של תאורת חירום ולהיות ערוכה לספק תאורה במקרה של קריסת חשמל באולם האירועים. הנתבעת אף אישרה כי פעלה תאורת חירום במטבח ובמסעדה (עמ' 15, ש' 22-25) ולא ברור מדוע לא פעלה תאורת חירום גם באולם בו ישבו האורחים. משקרסה מערכת החשמל, הרי שנפגע אמצעי עזר שנועד לשמש בביצוע ההסכם, אך עדיין אין בכך כדי להפוך את קיום ההסכם לבלתי אפשרי ועל הנתבעת היה לפעול באמצעות אמצעים אלטרנטיביים לביצועו של ההסכם [ראו: דניאל פרידמן, נילי כהן חוזים, כרך ג' (2003), עמ' 419-420]. לאור האמור, הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי מתקיימים כל התנאים בסעיף 18(א) לחוק החוזים תרופות, המצדיקים לפטור אותה מתוצאות הפרת ההסכם בין הצדדים. 39. מישור היחסים שבין התובעים לנתבעת - עילה נזיקית התובעים טוענים, כי הנתבעת התרשלה כלפיהם בכך שלא נקטה באמצעי זהירות למניעת השריפה בחדר החשמל, אשר הובילה לקריסת החשמל באולם האירועים ובכך שלא דאגה לגיבוי במצב של העדר חשמל באולם האירועים, בין היתר, באמצעות החזקת גנראטורים. אקדים ואומר, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי במקרה דנן התקיימו יסודות עוולת הרשלנות. 40. על מנת להוכיח את קיומה של עוולת הרשלנות, יש להוכיח: קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, כי הייתה התרשלות - דהיינו, סטייה מסטנדרט התנהגות סביר, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)]. המבחן המשמש לצורך בחינת קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הינו מבחן הצפיות, הווה אומר, האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק והאם במקרה הקונקרטי היה על המזיק לצפות את נזקו של הניזוק [ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)]. בעל עסק סביר המשכיר את עסקו לצדדים שלישיים, לצורך עריכת אירוע, ומתחייב לספק להם שירותי תחזוקה והפעלה של המקום, צריך לצפות כי תתרחש פגיעה באספקת החשמל לעסקו. כך, הנתבעת, כבעלת אולם אירועים, המעמידה את חצריה לשימוש המזמינים ומספקת להם שירותים נלווים, לרבות חשמל, תיאורה והכנת מזון, צריכה הייתה לצפות כי תתכן שריפה ברכיבי החשמל אשר בחדר החשמל בו מצוי לוח החשמל המספק הזנה לעסקיה ובאספקת החשמל לחצריה. על כן, הנני קובעת כי במקרה דנן הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים. 41. כעת, יש לבחון האם התרשלה הנתבעת כלפי התובעים בכך שהפרה את החובות המוטלות עליה. דומני, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. כאמור, מערכת החשמל שבחדר החשמל - בו פרצה השריפה, משרתת מספר עסקים, ביניהם, אולם האירועים של הנתבעת, כאשר לכל עסק יש מפסק ורכיבי חשמל משלו. מר גרובשטיין, בעלי הנתבעת, העיד כי הנתבעת תחזקה באופן שוטף את לוח החשמל שלה, הממוקם בחדר החשמל (עמ' 14 ש' 32 - עמ' 15 ש' 1) ועדות זו לא נסתרה על ידי התובעים. התובעים לא הגישו חוות דעת מקצועית באשר לסיבת השריפה בחדר החשמל ולא הוכיחו כי מקור האש היה ברכיב חשמל שבשליטת הנתבעת. מנגד, הנתבעת הגישה חוות דעת של חוקר שריפות - מר מאור סלוצקי - לפיה מקור האש היה ברכיבי חשמל של חברת פרטנר ולא ברכיבי חשמל של הנתבעת. התובעים לא חקרו את המומחה מטעם הנתבעת ולא הוכיחו כי האש פרצה מרכיבי החשמל שבשליטת הנתבעת. מבלי שאקבע ממצאים באשר לקביעות בחוות דעתו של מר סלוצקי, בדבר מקור השריפה, הרי לא הוכח כי מקור האש הוא ברכיבי החשמל של הנתבעת. 42. התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעת התרשלה כלפיהם בכך שלא החזיקה גנראטור לצורך גיבוי במקרה חירום, או בכך שלא החזיקה גנראטור במנותק מחדר החשמל. מר גרובשטיין העיד כי הנתבעת כן החזיקה גנראטור למקרה חירום, אשר היה ממוקם על גג המקלט ומחובר באמצעות מפסק ללוח החשמל שבחדר החשמל (עמ' 14, ש' 10-19). כאשר נשאל מר גרובשטיין מדוע הגנראטור לא פעל בשעת השריפה, השיב כדלקמן: "ת. הכל מחובר לחדר החשמל. המפסק בתוך חדר החשמל מחובר ללוח. ש. תפקיד הגנרטור הוא שבשעה שמערכת החשמל קורסת הגנרטור נותן מענה. ת. כן. אבל הוא מחובר[ת] למערכת החשמל. ש. לא שמרת גנרטור שיש ביכולתו לפעול. ת. איך הוא יפעל מהאוויר, הוא מחובר למערכת החשמל. ש. למה הוא לא עבד באירוע זה. ת. כי גם המפסק נשרף. או שהוא עובד או שהגנרטור. גנרטור עובד כשחברת חשמל לא עובדת. זה נכנס באותו מקום, זה מזין את הלוח". (עמ' 14, ש' 20-28) התובעים לא התמודדו עם טענת הנתבעת, כי על הגנראטור להיות מחובר לזרם החשמל ולא הוכיחו כי יש אפשרות להחזקת גנראטור ללא כל חיבור רשת לחשמל. התובעים לא הוכיחו כי הצבת הגנראטור מחוץ לחדר החשמל, כאשר הוא מחובר במפסק לאותה רשת חשמל, מהווה התנהלות לא סבירה של הנתבעת. משכך, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת התרשלה כלפיהם ואין הם זכאים לפיצוי מכוח עוולת הרשלנות. 43. לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה לא הוכח כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעים, איני נדרשת לדון במסגרת תביעה זו בטענות הרשלנות המועלות בהודעת צד ג' כנגד הצדדים השלישיים ומשכך הנני מורה על מחיקת הודעת צד ג'. למען הסר ספק, אין בהכרעתי זו כדי לקבוע ממצאים באשר למקור השריפה ולנתבעת שמורה הזכות למצות טענותיה כנגד הצדדים השלישיים. סוף דבר: 44. לאור האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: א. התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 21,000 ₪ בגין הפרת ההסכם. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. ב. ההודעה כנגד הצדדים השלישיים נמחקת. הנתבעת תישא בהוצאות הצדדים השלישיים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 5,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן, תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אירועים (תביעות)חשמלאולם / גן אירועים