כמה פיצויים מקבלים על פיטורים בהריון ?

כמה פיצויים מקבלים על פיטורים בהריון ? סעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים קובע את גובה הפיצוי שיש לפסוק במקרה של פיטורים בהריון: "(1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה, ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו לפסוק פיצויים בסכום אחר שייקבע.... (2) לענין סעיף קטן זה, 'התקופה המזכה' - תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור, (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 - יום תחילת תוקפו של ההיתר. (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה - יום החזרה לעבודה". עובדת בהיריון שפוטרה ונקבע כי פיטוריה נעשו ללא היתר, זכאית לתשלום בגובה שכר העבודה בעבור התקופה שבה לא עבדה, אם קיבלה דמי אבטלה בגין אותה תקופה, יהא על המעביד לשלם לה את מלוא התשלום, ועל העובדת יהא להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שגבתה (דב"ע נב/3-24 דפנה מזרחי - קירור ירושלים בע"מ פד"ע כה 417) בפסק הדין להלן נפסק כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, הרי, היא זכאית לפיצוי בגובה שכר העבודה שהיתה משתכרת מיום 10/8/09 ועד למועד הלידה 1/2/10 (להלן:התקופה מזכה"). עוד נפסק כי התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה המזכה בסכום של 17,250 ₪, כשבמקביל, יהא עליה להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שגבתה בסכום של 5,032 ₪. התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין הסכומים הנ"ל, אלא שדין תביעה זו להידחות מן הטעם שאין מדובר ב- "שכר עבודה" אלא בפיצוי בגובה השכר ולכן אין הוא נושא פיצויי הלנת שכר. 1. האם פיטוריה של התובעת אשר עבדה אצל הנתבע, כמנהלת חשבונות נעשו בניגוד להוראותיו של סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן:"חוק עבודת נשים") - זוהי השאלה העיקרית בה עלינו להכריע במסגרת פסק דין זה. התובעת עבדה אצל הנתבע מחודש 2/2009 ועד חודש 8/2009, עת פוטרה, לטענתה, במהלך הריונה, שלא כדין וחרף החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, מיום 21/12/09, שלא התירה את פיטוריה (להלן:"ההחלטה" - נספח ח' לתצהיר התובעת). בכתב תביעתה, ביקשה התובעת, לחייב את הנתבע בתשלום סכומים שונים, ביניהם מכח חוק עבודת נשים ומכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988 (להלן:"חוק שוויון הזדמנויות העבודה"). 2. מהלך הדיון בתאריך 6/2/11, התקיים דיון מוקדם וביום 29/12/11, התקיימה ישיבת הוכחות לפנינו, במהלכה נחקרה התובעת על תצהיר עדותה הראשית, וכן נחקרו מטעמה, הגב' בתיה חן (להלן: "גב' בתיה") והגב' ימית אהרון, שהיא בתו של הנתבע, (להלן:"גב' ימית"),באותה ישיבה נחקר אף הנתבע על תצהירו. 3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מחומר הראיות ומהעדויות: א. הנתבע, הינו הבעלים והמנהל של חנות לממכר מוצרי חשמל (להלן:"החנות"). ב. בטרם התקבלה התובעת לעבודה אצל הנתבע, היא חיפשה עבודה דרך שירות התעסוקה. ג. הנתבע ערך לתובעת ראיון, וקיבל אותה לעבודה כמנהלת חשבונות, ואחראית על המלאי בחנות וזאת לאחר שאישרה לו כי עבדה בתוכנת "רווחית". ד. הנתבע טען כי קיבל את התובעת לעבודה, לתקופה זמנית, עד לחזרתה של בתו הגב' ימית לעבודה. דא עקא שבפועל, לא חזרה הגב' ימית לעבודה (עמ' 20 שורות 29-30 לפרוטוקול). ה. לא נכרת בין הצדדים חוזה העסקה. ו. התובעת קיבלה תלושי שכר רצופים החל מחודש 2/09 ועד לחודש 7/09. ז. התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום מתאריך 1/3/09 ועד לתאריך 15/3/09. ח. הממונה על עבודת נשים, לא התירה את פיטוריה של התובעת, בקובעה, כי הפיטורים קשורים להריון. הנתבע לא הגיש ערר כנגד החלטה זו. ט. חרף החלטת הממונה, לא החזיר הנתבע את התובעת לעבודתה. י. ביום 1/2/10 ילדה התובעת. 4. להלן הסוגיות השנויות במחלוקת בהן יש להכריע: א. מתי החלה התובעת את עבודתה אצל הנתבע ? ב. האם פוטרה התובעת בניגוד להוראותיו של סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים? ג. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אובדן הכנסה לתקופה מיום הפסקת עבודתה ועד למועד הלידה בשיעור שלא יפחת מ- 150% משכרה? ד. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אובדן הכנסה בתקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, ובגין דמי הודעה המוקדמת? ה. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין נזק לא ממוני בהתאם לסעיף 13 א(א)(א) לחוק עבודת נשים? ו. האם זכאית התובעת לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם להוראת סעיף 10 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה? ח. האם זכאית התובעת לפיצויים בשל פיטוריה שלא כדין והיעדר שימוע? ט. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אי קבלת דמי אבטלה במלואם? י. האם זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה? י"א האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה? י"ב האם זכאית התובעת לשכר בגין ימי עבודתה בחודש אוגוסט 2009? 5. מתי החלה התובעת את עבודתה אצל הנתבע? טענת באת כח התובעת התובעת החלה לעבוד, אצל הנתבע, ביום 4/2/09. טענת בא כח הנתבע התובעת החלה את עבודתה ביום 8/2/09. דיון והכרעה במסגרת סעיף 7 לתצהירה, הצהירה התובעת כי החלה את עבודתה ביום 4/2/09, וכי במהלך תקופת עבודתה ניהלה רשומי שעות, שביצעה בעצמה (נספח ב' לתצהיר התובעת- להלן: "נספח ב'"), בסעיף 9 לתצהירה הצהירה כי: "אצל הנתבע לא היה שעון נוכחות ולמיטב ידיעתי הנתבע היה רושם ביומנו שעות כניסתי ויציאתי....". כמו כן לחיזוק טענתה, צירפה את תלוש השכר בגין אותו חודש (נספח ד' לתצהיר התובעת- להלן: "נספח ד'"). בפנייתו של הנתבע אל הממונה, כמו גם בכתב הגנתו, הוא ציין כי התובעת החלה לעבוד ביום 4/2/09, כאשר בסעיף 4 לתצהירו הצהיר, כי החלה לעבוד ביום 8/2/09, בהתאם לרישום ביומן ימי עבודה (נספח א' לתצהירו של הנתבע- להלן:"נספח א'"), תוך שהוא מציין בסעיף 22 לתצהירו, את האמירה "לשקול לצרף את צילום ימי העבודה מיום 04/02/2009 ועד ליום 07/02/2009", ובחקירתו העיד: "ש. לעניין התחלת העבודה יש לי שלוש גרסאות, מפנה לכתב ההגנה שלך בסעיף 6, אתה אומר כי היא התחילה לעבוד ב- 4.2.09. במכתב שאתה בעצמך כותב לתמ"ת, נספח ו' לתצהיר התובעת כתוב שהיא החלה לעבוד ב- 04.02.09 איך זה מסתדר עם מה שכתבת בתצהירך, שהיא החלה לעבוד ב- 08.2.09. (עמ' 26 שורות 27-30 לפרוטוקול). ת. ב- 4.2.09 היא הייתה אצלנו בחנות לראיון, זה היום הראשון שהכרנו אותה והיא ישבה אצלנו מספר שעות. את השעות האלה גם שילמתי לה. פיזית היא החלה לעבוד אצלנו ביום ראשון 8.2.09". (עמ' 27 שורות 1-3 לפרוטוקול). בעניין זה השיבה התובעת בחקירתה "...התחלתי לעבוד ב- 04/02/2009" (עמ' 13 שורה 8 לפרוטוקול). בשים לב לגרסתה העקבית של התובעת בכל הקשור למועד התחלת עבודתה ובשים לב למסמכים שצרפה לביסוס גרסתה וכן בשים לב לעבודה שגרסתה העקבית זכתה לביסוס בחלק מהגרסאות שהציג הנתבע הרינו קובעים כי יום תחילת עבודתה של התובעת היה ב - 4/2/09. 6. האם פוטרה התובעת בניגוד להוראותיו של סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים? טענת באת כח התובעת: א. התובעת התקבלה לעבודתה כמנהלת חשבונות, אחראית על המלאי בחנות ובתנאי שהיא שולטת בתוכנה "רווחית". ב. בהסכמת הנתבע, יצאה התובעת לחופשה ללא תשלום מיום 1/3/09 ועד ליום 15/3/09. ג. ביום 26/7/09, פנתה התובעת אל הנתבע וביקשה ממנו לצאת מוקדם ובאותה הזדמנות הודיעה לו לראשונה, על הריונה. ד. ביום 6/8/09, הודיע הנתבע לתובעת, כי בימים הקרובים תסיים את עבודתה מהסיבה, שבתו שבה לעבוד אצלו, ומהסיבה שממילא התקבלה לתקופה זמנית וכמחליפה לבתו. טענה, שלא הייתה בידיעתה של התובעת, בעת קבלתה לעבודה. ה. ביום 9/8/09, הגיעה התובעת לעבודתה לשעה אחת לאחר שנאלצה לצאת לבדיקה רפואית. ו. ביום 10/8/09, התקשר הנתבע אל התובעת והודיע לה שהיא מפוטרת מאותו נימוק שציין בשיחה הקודמת, וביקש ממנה להגיע לחנות בכדי לקבל את מכתב הפיטורים. ז. למחרת היום, קרי ביום 11/8/09, כשהגיעה התובעת לחנות, נמסר לה על ידי הנתבע, פנייתו, אל משרד התמ"ת שעניינה בקשה להיתר פיטורים של עובדת בהיריון. לטענתה, סירבה לחתום על פניה זו ואז נאמר לה על ידי הנתבע, שאינו רוצה לראותה יותר בעבודה, דבר אשר אומת בתמליל ת/1. ח. בנסיבות אלו - יש לקבוע כי פיטורי התובעת נעשו מחמת הריונה. טענת בא הנתבע א. התובעת התקבלה לעבודתה, לתקופה מותנית, עד שבתו של הנתבע - הגב' ימית תחזור לעבודתה. ב. לא מתקיימת רציפות בעבודה, משעזבה, התובעת, מיוזמתה את עבודתה ביום 26/2/09 וחזרה ביום 15/3/09. ג. במהלך עבודתה, גרמה התובעת לנזקים רבים ולהפסדים כלכליים, שנבעו מחוסר שליטתה בתוכנה הרווחית ומטעויות ברישום המלאי וכן מתפקודה הלקוי. ד. בשלהי חודש 6/09 או בתחילת חודש 7/09, הודיע הנתבע לתובעת על סיום עבודתה בסוף חודש יולי, ובטרם ידיעתו על הריונה. ה. הסיבות לפיטורי התובעת - תיפקודה הלקוי וחזרת בתו לעבודה. ו. ביום 2/8/09 הגיעה התובעת לעבודה, על אף ידיעתה שהיא מפוטרת, והודיעה לראשונה, על הריונה. ז. התובעת נהגה בחוסר תום לב בכך שהכחישה את הריונה, טרם פיטוריה, במענה לשאלה שנשאלה על ידי הנתבע, בכמה הזדמנויות מה הסיבה להשמנתה. ח. יום עבודתה האחרון של התובעת היה 9/8/09. ט. הנתבע הגיש בקשה לממונה על עבודת נשים (להלן:"הממונה") בכדי להתיר את פיטוריה של התובעת. ולאור החלטת הממונה שלא התירה את פיטוריה, נשלח לתובעת מכתב (נספח ד לתצהיר הנתבע- להלן:"נספח ד"), אודות חזרתה של התובעת לעבודה. י. התובעת לא חזרה לעבודתה. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון, הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". בית הדין הארצי פרש את הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בעניין אפלבוים - הולצמן, פד"ע לט 459 (2003), באופן הבא: "סעיף 9 (א) מורכב משני חלקים שהם בבחינת כלל וסייג לכלל, החלק הראשון והוא הכלל, קובע שאין לפטר עובדת שהיא בהריון, ללא היתר מאת השר הנוגע בדבר. החלק השני - קובע סייג לתחולתו של הכלל. הסייג הוא שהאיסור אינו חל על עובדת, בין קבועה ובין זמנית, שעבדה אצל המעסיק פחות מששה חודשים רצופים". (לאמור, עובדת שעבדה אצל מעסיקה במשך שישה חודשים, אינה באה בגדר הסייג, אלא בגדר הכלל). על משמעותם של פיטורים בניגוד לסעיף 9 (א) לחוק עבודת נישם והפיצוי המגיע על הפרת הוראת הסעיף נאמר, בדב"ע מח/8-3 אבנר קופל- עדי וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57, בעמ' 59: "פיטורים בניגוד לחוק מגן, בטלים מעיקרם. לכן היתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר, עד יום הלידה". כמו כן, בעניין עפרון - המועצה המקומית אריאל, פד"ע יז 209 (1986), אליו הפנה ב"כ הנתבע ואשר בו נדונה הוראת סעיף 9(א) (בנוסחה הקודם), נקבע כי "אין החוק מדבר על קיום יחסי עובד-מעביד במשך ששה חודשים וכו'... אלא בלשון 'עבדה', משמע שהתכוון לעבודה בפועל. השווה לאבחנה שבסעיף 3 (ב) (ג) לחוק חופשה שנתית בין קיום קשר משפטי בין העובד והמעביד מזה ומספר הימים בהם 'עבד' העובד, מזה". מכאן, שהדרישה בהוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים משמעה עבודה בפועל במשך ששה חודשים, אף אם אינם רצופים. מן הכלל אל הפרט - האם הועסקה התובעת תקופה העולה על ששת החודשים? כפי שקבענו לעיל, התובעת החלה לעבוד אצל הנתבע ביום 4/2/09 ועבדה עד ליום 9/8/09, כאשר במהלך תקופת עבודתה, היא ניצלה חופשה ללא תשלום מיום 1/3/09 ועד ליום 15/3/09. הנתבע טוען כי בהתאם לפס"ד עפרון, אין למנות את התקופה בה שהתה התובעת בחל"ת כחלק מתקופת עבודתה, לענין סעיף 9 לחוק עבודת נשים ומכאן שיש לקבוע כי לא עבדה אצלו שישה חודשים. במסגרת סיכומיו הבהיר הנתבע כי טענה זו לא הועלתה על ידו, במסגרת פנייתו לממונה ולפיכך לא נבחנה על ידי האחרונה. ובמסגרת חקירתו הנגדית, הסביר הנתבע את פנייתו אל הממונה : "ת. הדבר מאוד פשוט, התייעצתי עם רוה"ח שלי כי לא חשבתי בכלל יש צורך לפנות לעו"ד ולכן התייעצתי עם רוה"ח מה עושים במקרה כזה והוא אמר שאנו צריכים למלא מסמכים מסוימים, לשלוח למשרד התמ"ת ובהתאם למה שיחליטו, נפעל. לשאלתך, היא לקחה את הרגליים והלכה אף אחד לא אמר לה ללכת הביתה". עמ' 25 שורות 22-25 לפרוטוקול) בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, משהנתבע ראה עצמו כמי שהעסיק את התובעת שישה חודשים ולכן פנה אל הממונה ומשבחר שלא להגיש ערר כנגד החלטת הממונה שלא לאשר את הפיטורים שנעשו בשל עובדת הריונה של התובעת, הרינו רואים אותו כמי שמנוע מלטעון, כיום, שסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, אינו חל על התובעת. בנקודה זו נציין כי ממילא וגם אם היינו מוציאים מכלל חשבון את ימי החל"ת בהם שהתה התובעת ממניין הימים, הרי שנראה שבמקרה שלפנינו היינו קובעים שמדובר בפיטורים שנעשו סמוך מאוד לתום ששה חודשים לעבודת התובעת, וככאלה ניתן לראותם כקיום של חוזה עבודה שלא בתום לב המזכה את התובעת בפיצוי בגובה הנזק הממשי שנגרם לה (עע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן פד"ע לט 495). כאמור לעיל, ענין זה פחות רלוונטי במקרה שלפנינו משהנתבע עצמו התייחס אל התובעת כמי שעבדה אצלו שישה חודשים, עת פנה אל הממונה לקבלת היתר לפיטוריה. לטענת הנתבע כי לא ידע על הריונה של התובעת בעת מתן ההודעה על פיטוריה (טענה אשר, ממילא נדחתה על ידי הממונה - סעיף 7 לנימוקי הממונה) וההחלטה לפטרה נבעה בעיקר, בשל תפקודה הלקוי, טענה זו - לאו טענה היא, שכן החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהיריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון, [דב"ע לו/3-78 רחל פאלק- מדינת ישראל, פד"ע ט 197 (1977)]. לנוכח האמור לעיל, משהגיעה הממונה למסקנה כי "הפיטורים קשורים להריון" ובהתאם להוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, פיטורי התובעת בטלים מעיקרם ולפיכך היא זכאית לפיצוי בגובה הזכויות שנמנעו ממנה עקב מעשה הפיטורים. בנקודה זו, נציין כי אנו לא מקבלים את טענתו של הנתבע, שהתובעת נהגה בחוסר תום לב, בכך שהכחישה את הריונה טרם פיטוריה, במענה לשאלה מה הסיבה להשמנתה? טענה זו, נטולת בסיס משנקבע כבר בסעיף 10 לחוק עבודת נשים, כי חובת הגילוי על עובדת בהיריון, או מועמדת לעבודה, חלה רק בחודש החמישי להריונה. בנקודה זו נוסיף ונציין כי לא מצאנו לנכון להכנס לדיון מעמיק בטענות הנתבע באשר לתפקודה הלקוי של הנתבעת או באשר להפסקת עבודתה בשל חזרתה של בתו לעבוד וזאת מכמה טעמים: א. החלטת הממונה היתה ברורה עת קבעה כי לא נמצאו ראיות לתפקוד לקוי המגבה את טענת הנתבע לעילות הפיטורים ועת קבעה כי הפיטורים קשורים להריון. ב. הנתבע לא ערר על החלטת הממונה על עבודת נשים ולכן הפכה זו לחלוטה. ג. גם אותנו לא הצליח הנתבע לשכנע כי פיטורי התובעת נעשו בשל ליקוי בתפקודה ולא מחמת הריונה, ובוודאי שלא הצליח לשכנע אותנו כי פיטוריה נעשו בשל השבת בתו הגב' ימית לעבודתה, כשבפועל, לא חזרה זו לעבודה. 7. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן השתכרות לתקופה מיום הפסקת עבודתה ועד למועד הלידה בשיעור שלא יפחת מ- 150% מהשכר? טענת באת כח התובעת מכח סעיף 13 (ב)(1) לחוק עבודת נשים, זכאית התובעת להחזר אובדן ההכנסה ממועד פיטוריה מיום 10/8/09 ועד ליום 1/2/10 בסכום של 18,630 ₪. טענת בא כח הנתבע הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות על התובעת, כשפיטוריה נעשו כדין, ללא קשר להריונה. התובעת לא השלימה שישה חודשים מאז תחילת העסקתה. לחילופין, אם הנתבע יחויב בתשלום שכר העבודה, הרי יש לנכות מכל סכום שייקבע את הסכומים שהתובעת קיבלה בגין דמי אבטלה. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית סעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים קובע את גובה הפיצוי שיש לפסוק במקרה של פיטורים בהריון: "(1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה, ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו לפסוק פיצויים בסכום אחר שייקבע.... (2) לענין סעיף קטן זה, 'התקופה המזכה' - תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור, (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 - יום תחילת תוקפו של ההיתר. (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה - יום החזרה לעבודה". עובדת בהיריון שפוטרה ונקבע כי פיטוריה נעשו ללא היתר, זכאית לתשלום בגובה שכר העבודה בעבור התקופה שבה לא עבדה, אם קיבלה דמי אבטלה בגין אותה תקופה, יהא על המעביד לשלם לה את מלוא התשלום, ועל העובדת יהא להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שגבתה (דב"ע נב/3-24 דפנה מזרחי - קירור ירושלים בע"מ פד"ע כה 417) משקבענו כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, הרי, היא זכאית לפיצוי בגובה שכר העבודה שהיתה משתכרת מיום 10/8/09 ועד למועד הלידה 1/2/10 (להלן:התקופה מזכה") הרינו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה המזכה בסכום של 17,250 ₪, כשבמקביל, יהא עליה להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שגבתה בסכום של 5,032 ₪. התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין הסכומים הנ"ל, אלא שדין תביעה זו להידחות מן הטעם שאין מדובר ב- "שכר עבודה" אלא בפיצוי בגובה השכר ולכן אין הוא נושא פיצויי הלנת שכר. 8. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אובדן הכנסה בתקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, ובגין דמי הודעה המוקדמת? טענת באת כח התובעת מאחר והתובעת לא הוחזרה לעבודתה, לאחר חופשת לידתה, הרי שהיא זכאית לאובדן ההכנסה בגין התקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה ובגין דמי הודעה מוקדמת, כמתחייב בסעיף 9 (ג) (1) לחוק עבודת נשים. בסכום של 6,210 ₪. טענת בא כח הנתבע בהתייחס לתקופת עבודתה בפועל, זכאית התובעת ל- 6 ימים. בהתאם לאמור, נמסרה הודעה מוקדמת ביום 26/7/09, בעת שסיימה התובעת את עבודתה ביום 9/8/09. בגין תקופה זו קיבלה שכר ואינה זכאית יותר לתשלום דמי הודעה מוקדמת. דיון והכרעה בעקבות החלטת הממונה, הנתבע שלח מכתב (נספח ד' לתצהירו), בו התבקשה התובעת לחזור לעבודתה. בחקירתו העיד, הנתבע: "ש. אחדד - את המכתב ששלחת, נספח ד' לתצהירך, אנו מבינים כי שלחת את זה בדואר רגיל. ת. כן. ש. ואתה לא מרים אליה טלפון. ת. נכון כי אני לא רוצה שהיא תבוא לעבוד, אני עושה את זה רק כדי לצאת ידי חובה". (עמ' 27 שורות 22-26 לפרוטוקול). ועוד - "ש. הרי אתה יודע את מספרה הטלפוני של התובעת, אז למה לא הרמת לה טלפון הרי קיבלת את החלטת התמ"ת ורצית לקיימה. ת. אם היתה עובדת שכל כך שמחתי לקחת אותה בחזרה זה היה משהו אחר, היא זו שהיתה זקוקה למשרה ולכן היתה צריכה להרים טלפון" (עמ' 28 שורות 3-6 לפרוטוקול). העובדה שהנתבע לא היה מעוניין שהתובעת תחזור לעבוד אצלו, עלתה גם מהתמליל (ת/1) "….לעבוד פה אני לא רוצה אותך. מה שמגיע לך אני אשלם לך. אני לא רוצה שקל ממך. אני לא רוצה שתעבדי אצלי" (עמ' 3 שורות 3-6 לתמליל). לטענה זו השיבה התובעת בחקירתה: "ש. האם ב- 21.12.09 כאשר קיבלת את החלטת התמ"ת פנית אל הנתבע וביקשת ממנו לחזור לעבודה. ת. לא. (עמ' 18 שורות 10-12 לפרוטוקול). ועוד ש. "האם הנתבע שלח לך או מסר לך בדואר את המסמך הזה, נספח ד' לתצהירו של הנתבעת. ת. לא ראיתי את המסמך הזה עד שקיבלתי את התצהיר של הנתבע ומסמכיו". (עמ' 18 שורות 22-23 לפרוטוקול) נקדים ונאמר, כי אין כל דרישה בחוק, מעובדת שפוטרה בניגוד לסעיף 9, לפעול באופן אקטיבי לצורך חזרה בפועל למקום העבודה, והדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק (עע 285-09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן ). מכל מקום, כפי שעלה מחקירתו של הנתבע, התובעת לא הוחזרה לעבודתה, וזאת בניגוד לסעיף 13 (ג) (1) לחוק עבודת נשים, לפיו נאסר על הנתבע לפטר את התובעת בחופשת לידה ובמשך תקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, כעבור, תקופה זו היתה מוטלת עליו החובה להשיב אותה לעבודתה ולתת לה אפשרות אמיתית וכנה להוכיח את יכולותיה ולהשתלב מחדש במקום עבודתה. מאחר והנתבע לא הצליח להוכיח כי נספח ד' לתצהירו אכן נמסר לתובעת ומאחר ואין חולק כי לא פנה אל התובעת וביקש ממנה לחזור לעבודתה, הרינו קובעים כי הוא הפר את הוראת סעיף 13 (ג)(1) לחוק עבודת נשים ולפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין התקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה בסכום של 4,140 ₪, וכן לדמי הודעה מוקדמת (בגין 15 ימים) בסכום של 1,035 ₪. 9. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין נזק לא ממוני בהתאם לסעיף 13 א(א)(1) לחוק עבודת נשים? טענת בא כח התובעת התובעת זכאית לפיצויים מכח הוראות סעיף 13 א (א) (1) לחוק עבודת נשים בסכום של 40,000 ₪ אף אם לא נגרם נזק של ממון. לתובעת, נגרמו עוגמת נפש, אובדן הזדמנויות וקידום מקצועי והפסד זכאותה לפיצויי פיטורים בשל פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים. טענת בא כח הנתבע התובעת אינה זכאית לפיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק עבדות נשים. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית סעיף 13 א (א) (1) לחוק עבודת נשים קובע כי: "לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי- (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין ". לעניין סעד זה, שאלת המניע לפיטורים רלוונטית הן לצורך קביעת עוצמת ההפרה והן כפועל יוצא וישיר מכך, את עוצמת הפגיעה בתובעת. מאחר ובמקרה שלנו קבעה הממונה שפיטורי התובעת היו קשורים להריונה, מאחר והנתבע לא ערר על החלטה זו ואף לא שכנע אותנו כי מסקנתה של הממונה היתה שגויה, הרינו סבורים שיש לפסוק לזכותה פיצוי כלשהו בגין סעיף 13 א (א) (1) לחוק עבודת נשים. אולם בשים לב לתקופת עבודתה הקצרה יחסית החלטנו לפסוק לזכותה סכום של 4,140 ₪, העולה כדי שתי משכורות. 10. האם זכאית התובעת לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם להוראת סעיף 10 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה? טענת באת כח התובעת פיטורי התובעת נעשו שלא כדין ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לפיכך היא זכאית לפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ₪ בהתאם לסעיף 10 (א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות. טענת בא כח בתובע חוק שוויון הזדמנויות אינו חל במקרה דנן, הואיל ועל פי סעיף 21 (ג) שבו, הוראת החוק אינה חלה על האדם המעסיק פחות משישה עובדים. דיון והכרעה התובעת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה כי בחנות עבדו שישה עובדים (או יותר). בנסיבות אלו והואיל ובנקודה זו האמנו לנתבע אשר הבהיר כי מדובר בעסק קטן למכירת מוצרי חשמל אשר מספר עובדיו אינו מגיע כדי שישה, הרינו קובעים כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו מכח סעיף 10(א) לחוק שיויון הזדמנויות בעבודה. 11. האם זכאית התובעת לפיצויים בשל פיטוריה הלא חוקיים והיעדר שימוע? טענת באת כח הנתבעת התובעת זכאית לפיצויים בסכום של 8,068 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין ובהיעדר שימוע. לטענתה, פוטרה התובעת, בחוסר תום לב בעת הריונה, תוך שלילת זכות טיעון, כאשר פיטוריה נגועים בחוסר חוקיות ובפגמים חמורים גם בשל אופן ביצועם. טענת בא כח הנתבע הטענה בדבר העדר שימוע כדין - אינה נכונה. התובעת ידעה כי תקופת עבודתה זמנית. הנתבע העיר לתובעת, במשך כל תקופת עבודתה על תפקודה הלקוי. הנתבע, העלה את טענותיו לפיטוריה עוד בתחילת יולי. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית "זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן. להציג את האידך- גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד- להציג בפי העובד את הטענות המופנות כלפיו, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד...... גם אם לעובד אין זכות קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך, עוד את ההתקשרות עימו, לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה, לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה" (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל (פורסם ביום 07.07.03). במסגרת סעיף 10 לתצהירו, הצהיר הנתבע כי: "לקראת סוף יוני או בתחילת חודש יולי הודעתי לתובעת כי בסוף חודש יולי אני מפסיק את עיסוקיה אצלי וכי היא מתבקשת שלא להגיע לעבודה יותר הן בשל הטעויות ..... והן בגין כך שבתי ימית אמור לחזור לעבודה" . בסעיף 16 לתצהירה הצהירה התובעת כי "ביום 26/07/2009 הייתה לי בדיקת היריון שהצריכה יציאה מוקדמת מעבודה וכאשר ביקשתי היתר ליציאה הודעתי לנתבע על היותי בהיריון למרות שלא הייתי צריכה לעשות כן, בתגובה הודיע לי הנתבע כי אסיים את עבודתי בקרוב מאחר וביתו צריכה לחזור לעבודה" . בחקירתו הסביר הנתבע "... היא לקחה את הרגליים והלכה אף אחד לא אמר לה ללכת הביתה" (עמ' 25 שורות 24-25 לפרוטוקול). ועוד- "ש. מפנה אותך לת/1, יש שם לפחות שלוש פעמים שאמרת שאתה לא רוצה אותה. איך זה מסתדר עם מה שאמרת עכשיו. ת. מתי היא באה. היא עבדה אצלנו עד חודש יולי והודענו לה מראש כי בחודש זה היא מסיימת את עבודתה כי בתי חוזרת וזאת בנוסף לכל הטעויות שעשתה עוד באותו יום, הכוונה סוף יולי 26.7 או 25.7....." (עמ' 25 שורות 26-30 לפרוטוקול). כמו כן, בסעיף 17 לתצהירו הצהיר כי :".....ומאז החלטת משרד התמ"ת מיום 21/12/2009 ועד היום, התובעת לא טרחה להתקשר/ ואו להגיע על מנת להמשיך ולעבוד אצלי. בעקבות החלטת משרד התמ"ת ולכן התובעת היא זו שהפרה את החלטת משרד התמ"ת ולא אני" מהאמור לעיל, ניתן לראות כי הנתבע, נהג, לכל הפחות, כמי שטמן ראשו בחול, תוך שהוא מייחס לתובעת את האשם בכך שלא חזרה לעבודה אצלו (למרות שלא יכולה להיות מחלוקת שהוא לא רצה שתחזור לעבוד אצלו). למעשה - הנתבע לא הצליח להוכיח כי ערך לתובעת שימוע במסגרתו הציג לפניה את טענותיו כנגדה, בהגינות ובתום לב בכדי שתהא לה הזדמנות להשמיע את דבריה. הנתבע אף לא הצליח להוכיח כי פעל בצורה סבירה לשם החזרת התובעת לעבודה, בעקבות החלטת הממונה. לפיכך הרינו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה. מהו שיעור הפיצויים שיש לקבוע, אם כן, בשל פיטורי התובעת בלא שימוע? פסק הדין שהנחה אותנו הוא בג"צ 4485/08 אלישע - בית הדין הארצי לעבודה ואח' (טרם פורסם, פסק-הדין מיום 5/10/09). במסגרת פסק דין נקבע כי אמת המידה לפיצוי היא, שיעור שכרו של העובד. התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בארבע משכורות- בסיכומיו טען הנתבע כי התובעת קיבלה דמי אבטלה ואינה זכאית לפיצוי דנן. לעניין זה, במסגרת חקירתה, התובעת העידה כי, התייצבה בשירות התעסוקה כדורשת אבטלה (עמ' 15 שורות 23-25 לפרוטוקול), וצירפה לתצהירה פירוט חישוב דמי אבטלה (נספח י' לתצהירה להלן:"נספח י'") כמו כן, בסיכומיה, ציינה כי לא הצליחה להתקבל לעבודה אחרת בעת הריונה. בנסיבות אלו - לאחר שהתובעת הוכיחה כי פנתה לשרות התעסוקה, ואף פנתה למוסד לביטוח לאומי בדרישה להכיר בה כמובטלת, הגם שאין בידה מכתב פיטורים וכי המוסד דחה את תביעתה לתקופה מ- 8/09 ועד 10/09. בצירוף העובדה שלא הצליחה להתקבל לעבודה אחרת. בהתחשב במכלול השיקולים לרבות התקופה בה עבדה התובעת בפועל השתכנענו כי יהיה זה צודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 2,070 ₪ (משכורת אחת) בגין פיצוי להיעדר הליך שימוע. 12. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אי קבלת דמי אבטלה במלואם? טענת בא כח התובעת כתוצאה מפיטוריה בהיותה בהיריון, נשללה זכאותה של התובעת לקבלת דמי אבטלה במלואם. שכן אלמלא פוטרה, התובעת, היא היתה זכאית לעוד 70 ימים ולכן יש לחייב את הנתבע לשלם לה את אותם 70 ימי האבטלה שלא שולמו לה וזאת בסכום של 5,180 ₪. טענת בא כח הנתבע התובעת קיבלה את הקביעה של המוסד לביטוח לאומי מבלי לנסות להוכיח אחרת, ולכן, דינו של רכיב זה להדחות . דיון והכרעה משקבענו לעיל כי התובעת זכאית לשכר מוגדל בתקופה המזכה וכן עליה להחזיר את הכספים שגבתה מהמוסד לביטוח לאומי בגין ימי האבטלה - הרי שאין מקום לחייב את הנתבע לשלם לה את רכיב השלמת ימי האבטלה. 13. האם זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה? טענת באת כח התובעת התובעת זכאית לפדיון 12.5 ימי חופשה בסכום של 1,037.5 ₪. טענת בא כח הנתבע התובעת עבדה במשרה חלקית וזכאית לכל היותר ל- 2.5 לפדיון ימי חופשה. דיון והכרעה כידוע, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לנהל פנקס חופשה כמצוות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית ותקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז - 1957 ולרשום בו את הפרטים הרלוונטיים, מכאן שעליו לדעת כמה ימי חופשה נתן לעובד ומה יתרת חופשתו (דב"ע לא/ 22-3 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215, 219, דב"ע נו/201-3 שמש ירושלים בע"מ - מאיר חסון, עבודה ארצי ל (2), 154). במסגרת סעיף 35 לתצהירה של התובעת הצהירה כי "כאמור, ניהלתי רישום שעות עבודה מידי יום ביומו וגם הנתבע עצמו עשה כן. מרישומים אלו עולה כי בכל תקופת עבודתי לא קיבלתי ימי חופשה בתשלום", כנגד טענה זו וחרף נטל ההוכחה המוטל עליו, לא טרח הנתבע להמציא פנקס רישום חופשות או כל ראיה להוכחת ימי החופש שנטלה התובעת. לפיכך, הרינו קובעים כי התובעת זכאית לסכום של 1,037.5 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. 14. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה? טענת באת כח התובעת התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה מיום תחילת עבודתה ועד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת בסכום של 304 ₪. טענת בא כח הנתבע התובעת עבדה פחות משישה חודשים ואינה זכאית להפרשות לקרן פנסיה לפי צו ההרחבה. דיון והכרעה משקבענו כי פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין, מחמת הריונה, הרינו מקבלים את תביעתה גם בכל קשור לאי ביצוע הפרשים לקרן פנסיה מיום תחילת עבודתה ועד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת, בסכום של 304 ₪. 15. האם זכאית התובעת לשכר בגין ימי עבודתה בחודש אוגוסט 2009? טענת בא כח התובעת התובעת זכאית לסכום של 920 ₪ (ברוטו) בגין עבודתה בחודש 8/09. כאשר לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית הצמדה כחוק (סעיף 27 לכתב התביעה). התובעת ביקשה שביה"ד, יחייב את הנתבע למסור לה את תלוש חודש 8/09 ומשהומצא תלוש זה (כאשר רשום עליו תאריך הפקה 2/1/12), טענה התובעת כי מדובר ב"ראייה שקרית". טענת בא כח הנתבע בסעיף 20 לתצהירו, הצהיר הנתבע כי הוא שילם לתובעת את כל התשלומים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה לרבות שכר חודש 8/09. דיון והכרעה במסגרת חקירתו העיד הנתבע כי שילם לתובעת את שכרה בגין חודש 8/09 (עמ' 29 שורות 23-26 לפרוטוקול), אולם לא הוכיח טענתו זו באסמכתא כלשהי. בנוסף, השיב הנתבע, במסגרת חקירתו (עמ' 29 שורות 19-22 לפרוטוקול), כי התובעת לא עבדה באופן רצוף וזאת תוך שהוא מפנה אל הרישום בנספח א' לתצהירו. עיון בנספח א' לתצהיר הנתבע מלמד כי על פי הרישום שניהל ביומנו, עבדה התובעת כ -20.45 שעות, כאשר מעיון בנספח ב' לתצהירה של התובעת עולה כי מספר שעות עבודתה מסתכם ב- 23 שעות. מאחר והנתבע לא המציא ראיות לתשלום שכרה של התובעת בחודש 8/09 ומאחר וגם בנושא רישום שעות העבודה השתכנענו כי התובעת היא שערכה רישום בצורה מסודרת הרינו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת סכום של 476 ₪ בגין 23 שעות העבודה שעבדה בחודש 8/09 (וזאת על בסיס תעריף שעתי של 20.7, העולה מתלושי שכרה - נספח ד לתצהירה) 16. לסיכום משקבענו כי התובעת פוטרה שלא כדין ובניגוד להוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים תוך התעלמות הנתבע מהחלטת הממונה, ולאחר שדחינו את תביעתה בגין פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ותביעתה בגין השלמת דמי אבטלה, ולאחר שקיבלנו חלק ניכר מרכיבי תביעתה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סכום של 17,250 ₪ בגין פיצויי אובדן הכנסה בתקופה המזכה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, כאשר על התובעת להחזיר את הסכום 5,032 ₪ למוסד לביטוח לאומי בגין דמי האבטלה . ב. סכום של 4,140 ₪ בגין פיצויי אובדן הכנסה בתקופה המוגנת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. סכום של 1,035 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. סכום של 4,140 ₪ בגין פיצוי בשל נזק לא ממוני מכח חוק עבודת נשים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ה. סכום של 2,070 ₪ בגין היעדר שימוע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ו. סכום של 1,037.5 ₪ בגין פדיון לימי חופשה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ז. סכום של 304 ₪ בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ח. סכום של 476 ₪ בגין שכר עבודה חודש 8/09 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/9/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 17. הוצאות בשים לב לתוצאה אליה הגענו, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט וכן סכום של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 18. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. פיטוריםשאלות משפטיותפיטורים בהריוןפיצוייםהריון