סעיף 12 לפקודת הנזיקין, עוסק באחריותו של משתתף ומשדל: "לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם." בפסיקה נקבע כי על מנת שתקום אחריותו של פלוני כמעוול במשותף מכוח הוראה זו, צריך שיתמלאו שני תנאים: הראשון, כי תרומתו או השתתפותו של פלוני תהיינה בביצוע מעשה של עוולה ולא בביצוע בלתי נאות של מעשה מותר; השני, כי בהצטרפו למבצע העוולה ידע לקראת מה הוא הולך (ע"א 6871/99 רינת נ' רום פ"ד נו(4) 72; ע"א 269/82 הילמן נ' כרמי פ"ד מא(4) 1; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ"ד מח(5) 661)). דומה כי מקום בו נדרש להוכיח כי פלוני הינו מעוול במשותף של עוולת תרמית, מתמזג למעשה התנאי השני, הדורש כי פלוני ידע לקראת מה הוא הולך, עם שניים מיסודות העוולה עצמה - היסוד בדבר העדר אמונה באמיתות המצג, והכוונה להטעות. לשון אחר: אם יוכח כי התגבשה עוולת התרמית, די אם יוכחו שני יסודות אלה בנוגע למודעות ולמעורבות הנתבע ואין צורך שיתגבשו כל יסודות העוולה בנתבע כמעוול במשותף.מעוולים במשותף / ריבוי מעווליםעוולה