נפילת ארגז כלים על היד

בעת שהתובע הוריד את ארגז הכלים מהרכב, נפל הארגז על כף ידו של התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת ארגז כלים על היד: 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע עקב דחיית תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 4.10.98. 2. התובע עבד אצל מר סאלם אלקרינאוי בעבודות חקלאיות. 3. בתאריך 3.10.98, הודיע לנתבע מעבידו , כי הרכב בו הוא משתמש להגעה לעבודה, יהיה בשימוש ועל כן עליו להגיע ברכב משלו. 4. התובע פנה לבן אחיו ושאל ממנו את רכבו - "טויוטה" מסחרית. 5. התובע ביצע ב 4.10.98, עבודות חריש ודסקוס ולאחר שסיימן, נסע למחסן של מעבידו על מנת לפרוק מהרכב את הכלים בהם השתמש. 6. בעת שהתובע הוריד את ארגז הכלים מהרכב, נפל הארגז על כף ידו של התובע. 7. התובע שחרר את ידו ונסע מיד לבן אחיו על מנת שיסייע לו להגיע לבית-החולים. 8. התובע אושפז בבי"ח סורוקה למשך 15 ימים. 9. לאחר מכן, נעדר התובע מעבודתו במשך כחצי שנה. 10. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי ביום 4.10.98, או בכל תאריך אחר, לא ארעה לתובע תאונת עבודה. 11. התובע טען, כי אין קשר בין העבודה של התובע לאי כושרו החל מ 4.10.98. 12. הנתבע טען, כי התובע נחבל בביתו שבוע לפני 4.10.98, בזמן שהיה בחופשה ללא קשר לעבודה. 13. התובע ובן אחיו נאיף אלטור, העידו בפנינו . מטעם הנתבע העיד החוקר מר יצחק פרץ. 14. הכרעה בכל מקרה בו נטען כי ארוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה, וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. ראה: דב"ע מ"ח/50-0 המוסד נ' מלכה ויקטור פד"ע כ' 284. 15. על התובע להביא ראשית ראיה ש "אכן קרה ארוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה". ראה: דב"ע מ"ד/90-0 צבי שפיר נ' המוסד פד"ע ט"ז 93. 16. נטל ההוכחה אין פרושו הוכחות גורפות ומושלמות ודי בהוכחות המראות, במידה מספקת של סבירות, כי אכן אפשרי שכך היה. ראה: דב"ע ל"ג/157-0 כרמלה רביע ואח' נ' המוסד פד"ע ה' 179. 17. על התובע להביא ראשית ראיה ש"אכן קרה ארוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה". ראשית ראיה משמעה עדים לקרות הארוע, או עדים שבפניהם התלונן התובע בסמוך לארוע על קרות הארוע. ראה: דב"ע מ"ד/90-0 צבי שפיר נ' המוסד פד"ע ט"ז, 93. 18. בהעדר עדים, יכולים רישומים רפואיים על אשפוז או בדיקה שנעשה בסמוך לארוע לתמוך בגרסתו לפיה קרה ארוע תאונתי. ההיזקקות לרישומים אלו באה מתוך ידיעה, ופרי נסיון שרישומים אלו מהימנים ומדוייקים, ויש להניח שחולה ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון. ראה: דיון מס' מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן פד"ע כ', 349. 19. במקרה שלפנינו, לבד מעדותו של התובע כפי שבאה בפני חוקר הנתבע, בתצהירו ובעדות בפנינו, הובאה גם עדותו של מר אלטורה נאיף, בן אחיו, שממנו שאל התובע רכב יום לפני התאונה, וביום התאונה לקח אותו לבית החולים. בתצהירו (ת/3) בסעיף 9 סיפר, כי התובע אמר לו שארגז נפל לו על האצבע ופצע אותה. 20. בחקירתו הנגדית בישיבה מיום 10.9.01, הכחיש מר אלטור, כי התובע אמר לו ממה נפגע (עמ' 3 לפרוטוקול ). זאת למרות שהתובע בחקירתו הנגדית אישר, כי סיפר לבן אחיו על המקרה (ראה: ישיבה מיום 27.2.01 עמ' 7). כך, לא ניתן להסתמך על עדותו של מר נאיף אלטורה כראיה תומכת לקרות הארוע. 21. במקרה זה, בהעדר עדים, פנינו לרישומים הרפואיים: בתעודת חדר מיון מיום 4.10.98 (נ/3) מצויין בסיבת הפנייה - "חבלת יד מלפני שבוע". ובסיכום המחלה מיום 15.10.98, (נ/4) צויין, כי התובע התקבל למחלקה לצורך טיפול בזיהום יד ימנית לאחר שנחבל ביד שבוע טרם קבלתו. לגרסת התובע, הרופא בבית החולים, רשם זאת על דעת עצמו, או שאחד מבני משפחתו אמר זאת - אלא שמי שליווה אותו, מר נאיף אלטורה הכחיש זאת מכל וכל, כיון שלא נכנס עם התובע לבית החולים. יכולנו להאמין לתובע שלא סיפר דבר לרופאיו בחדר המיון, אלמלא העקביות בשוני שבין הגרסה שהתובע טוען שהוא מסר לגרסה שנרשמה, כפי שקרה בארוע, שבוע לפני כן. התובע טען, כי נפל על הרצפה (בהודעה לחוקר מיום 28.2.99 ) (נ/1) ועיקם את אצבעותיו. בתצהירו טען בסעיף 31 (א), כי ב 27.9.98, נפל בביתו וקיבל מכה ביד ימין. ובעדותו בפני ביה"ד, סיפר התובע, כי "נפל רבות בחצר, נפל לאחור..." (ראה: ישיבה מיום 27.2.01 עמ' 8). אלא שבמכתב שחרור מבית החולים סורוקה מיום 28.9.98 (נ/2) נרשם באלו המילים: "לדבריו אתמול נפל עליו חפץ כבד". על כך אמר התובע בחקירתו הנגדית, "מה שבית חולים רשם, זה בסדר אני לא אשקר לבית החולים" (עמ' 8 לפרוטוקול הישיבה מיום 27.2.01). 22. כל אלו מביאים אותנו למסקנה, כי לא נפל כל פגם ברישומי בית החולים, לא באירוע הראשון ב- 27.9.98 ולא בפעם השניה ב 4.10.98. 23. התובע כזכור, התקבל ב 4.10.98 לצורך טיפול בזיהום, אשר מטבע הדברים, לא מתפתח באופן מיידי בעקבות פגיעה שארעה כשעה לפני כן. המסקנה היותר מתקבלת על הדעת, כי הזיהום הוא תוצאה מתמשכת של הפגיעה ביד שארעה שבוע לפני כן. 24. התובע לא הביא כל ראיה מצד מעבידו על ההוראה שנתן לו בקשר לעבודה באותו יום, ובקשר גם לשכר חודש אוקטובר שקיבל למרות שלא עבד במרביתו. בתלוש השכר לא מצויין, כי חלק מהשכר הוא בגין פדיון ימי חופשה או מחלה. 25. בנסיבות אלו, בהן התובע לא הוכיח שאכן ארע אירוע תאונתי בעבודה וזאת בהעדר כל תמיכה לגרסתו, ובקיומן של סתירות בגרסתו הוא - אין מנוס מדחיית התביעה. 26. אשר על כן, התביעה נדחית. נפילהידיים