פציעה בנסיבות מחמירות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בנסיבות מחמירות: השופט ש. ברלינר: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ח. שילוני, ת.פ. 270/97), בו הורשעו המערערים בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות והוטלו עליהם עונשים אלה: על המערער מס' 1- מאסר מותנה של 9חודשים למשך 3שנים שלא יעבור עבירה של אלימות, וקנס כספי בסך 500, 2ש"ח או 50ימי מאסר תמורתו; על המערער מס' 2- מאסר מותנה כאמור לעיל וכן קנס בסך 000, 2ש"ח או 40ימי מאסר תמורתו וכן ביצוע עבודות שירות למען הציבור במשך שנה במסגרת של 120שעות עבודה במוסד "בית הגפן", לפי תיאום תוכנית של קצין המבחן. הערעור מופנה כלפי ההרשעה וכלפי חומרת העונש בגזר הדין. .2הפרטים הם אלה: ביום 23.1.94הוגש נגד שני המערערים כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות איומים על כך שביום 28.11.92תקפו שני המערערים, אב ובנו, את המתלונן אמין זידאן, בעלה של בתו של המערער מס' 1, בכך שהמערער מס' 1היכה בראשו של המתלונן באמצעות מנורת חירום אותה ריסק על ראשו, חבט בראשו בסיר וזרק עליו כל מיני חפצים והמערער מס' 2החזיק במתלונן כדי לאפשר התקיפה, הפילו ארצה, בעט בגופו והיכה בו מכות אגרוף. כשהמתלונן הצליח לברוח, שבו והתנפלו עליו שני המערערים, איימו לרוצחו, היכוהו בעזרת מקלות וזרקו עליו חפצים שונים. המערער מס' 2אחז בסכין ורץ אחרי המתלונן ואיים כי ירצח אותו. כתוצאה מכל זה, נחבל המתלונן ונזקק לטיפול רפואי. לאחר שמיעת הראיות הורשעו המערערים בעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, אותה ביצעו בצוותא תוך ניפוץ מנורת החירום על ראשו של המתלונן וזוכו מעבירת האיומים. בגזר הדין סקר השופט קמא את פרטי המקרה, התחשב בתסקיר החיובי לגבי המערער מס' 2, לקח בחשבון שהמערער מס' 1"עסק בחינוך שנים רבות כמנהל בית הספר תיכון בעוספיה ובמקומות אחרים והוא מוכר בקהילתו כאדם מכובד העוסק בצרכי ציבור". השופט התחשב באישיותם החיובית של שני המערערים, בהעדר הרשעות קודמות, "בכך שמדובר בארוע על רגע התלהטות יצרים עקב סכסוך בתוך המשפחה", וכן בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה (שנת 92') ועד לגזירת הדין בשנת 98'. לאור האמור, הקל השופט קמא בדינם של המערערים, לא גזר עליהם מאסר בפועל, והטיל עליהם את העונשים דלעיל. .3בערעור מבוקש להורות על אי הרשעתם של המערערים ועל העמדתם בפיקוח שירות במבחן. למעשה, מבקשת עו"ד גב' אולמן, כי נפעל על פי האמור בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982(להלן - החוק), האומר: "הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור". עו"ד גב' אולמן מדגישה את אישיותו החינוכית והחברתית של המערער מס' 1שהיה מנהל בית ספר והיה פעיל במסגרות חברתיות שונות כמפורט בסעיף 6לכתב הערעור. היא מגדירה את המערער כ"איש אשכולות, מחנך מזה 37שנים במערכת החינוך, אשר עצם ההרשעה תפגע בקידומו ובמעמדו החברתי". באשר למערער מס' 2, מדגישה עו"ד גב' אולמן כי בעת ביצוע העבירה היה חייל בשירות סדיר והוא "מעוניין ללמוד ולהתקדם ולא תיתכן כי תעמוד לו הרשעה בגין עבירה אשר בוצעה 6שנים קודם לכן". עמדת המשיבה היא כי ההליך הפלילי בבית המשפט קמא, במסגרתו נשמעו הראיות שבעקבותיהן באה ההרשעה, צריך להסתיים בגזר דין ובעונש. אין במקרה דנן הצדקה לבטל את ההרשעה וגם לא להתערב בעונש הנוטה באופן ברור לקולא. .4אני סבור שהדין הוא עם עמדת המשיבה. אין להתעלם אמנם מהנסיבות האישיות לקולא. אכן, נראה שבעקבות הסכסוך המשפחתי והתלהטות היצרים חרגו המערערים ממנהג אנשי תרבות, כל שכן אנשי חינוך ופעילים בחברה כדוגמת המערער מס' 1, אך מצב דברים זה, אף בהעדר הרשעות קודמות לחובת המערערים, אין בו להצדיק כי לא ייגזר דינם ויוטל עליהם עונש. הכלל הוא, שבעקבות ההרשעה יש להטיל עונש ומבחן ללא הרשעה, או ביטולה של הרשעה ייעשו רק "בנסיבות נדירות ביותר כאשר יש בעצם ההרשעה משום תגובה חריפה באופן קיצוני למעשה העבירה מחד גיסא, ובנסיבות הענין אין מקום לענישה אלא בהעמדה במבחן. נסיבות נדירות אלו נוצרות בד"כ על רקע של נסיבות אישיות כגון: גיל, מצב בריאות, מצב משפחתי-כאשר ההרשעה כמוה כ"מכת מוות" לנאשם". (י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהדורת תשנ"ח, 938). .5בע.פ. 171/96ראובן מזרחי נ' מ"י, תקדין מחוזי 97(1), 1425דנו בענינו של נאשם שהיה שוטר והורשע בעבירה של מעשה מגונה. הערכאה הראשונה החליטה לבטל את ההרשעה והטילה עליו לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400שעות ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. החלטנו להשאיר את ההרשעה בעינה. ניתן להפנות לאסמכתאות המפורטות שם בסעיף 7לפסק הדין. בע.פ. 535/89פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד מד(3), 801דובר בעבירות מין וכב' השופט אילון אמר כי "לא זהו המקרה, מבחינת טיב העבירות ונסיבות ביצוען, שיש להעמיד במבחן ללא הרשעה שלומה של החברה והצורך להגן עליה מחייב כי ההרשעה תירשם במרשם הפלילי ובוודאי שכך הוא אם יחקק חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א - 1981אשר מכיל הוראות שונות בדבר מחיקת הרשעה והתנאים לכך". בע.פ. 703/98מדינת ישראל נ' חניפס, דנו בפרשה של תקיפה שכללה אלימות חמורה, שימוש במוטות ברזל והסטת הנפגע לעבר כלב זאב על מנת שינשך אותו. קיבלנו את הערעור על החלטת הערכאה הראשונה להימנע מלהרשיע את הנאשמים מהעבירה שיוחסה להם בכתב האישום. .6ובאשר לעניננו: העבירה כלפי המתלונן אופיינה באלימות חמורה שהתבטאה בניפוץ מנורת חירום על ראשו ובכך שהמערערים לא הירפו ממנו אף לאחר שנמלט. הזמן הרב שעבר מאז, אישיותו החיובית של המערער מס' 1, וגילו הצעיר של המערער מס' 2שעה שלשניהם אין הרשעות קודמות, אין בהם כדי להצדיק את ביטול ההרשעה שבאה בעקבות שמיעה ממושכת של הראיות ואת גזירת העונש בעקבות ההרשעה. המקרה דנן אינו בגדר המקרים הנדירים והמיוחדים הבאים בחשבון לביטולה של ההרשעה, תוך העמדת הנאשם תחת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, כאמור בסעיף 192א לחוק. על כן, עמדתי היא כי יש לדחות את הערעור. ש. ברלינר - שופט השופט מ. הס: אני מצטרף לפסק דינו של חברי השופט ברלינר. מ. הס - שופט השופט י. גריל: אני מסכים. י. גריל - שופט הוחלט לדחות את הערעור. חבלה ופציעה בנסיבות מחמירותאלימותמשפט פלילי