שחרור מוקדם מבית הסוהר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור מוקדם מבית הסוהר: .1בפנינו עתירתו של האסיר X שהינו יליד 1954, המרצה עונש מאסר של 7שנים, 7חודשים, ו- 19יום - לשחרור מוקדם. לאחר תום ריצוי 2/3מתקופת מאסרו התייצב העותר בפני ועדת השחרורים בראשותו של כב' השופט נ. עמית. ועדת השחרורים הזו החליטה בהחלטה ארוכה ומפורטת ביום 21.7.97, על שחרורו של העותר כאסיר ברשיון, בכפוף לתנאים מסויימים. ועדת השחרורים הזו השתכנעה כי חלה תפנית חדה בהתנהגותו של העותר וכי העותר לא יחזור עוד לדרך הפשע. אומנם התנגדה הפרקליטות נמרצות לשיחרורו המוקדם של העותר, והתנגדות זו נסמכה על חומר מודיעיני חסוי. .2היועץ המשפטי לממשלה הגיש בג"צ כנגד ועדת השחרורים והעותר, וזאת בגין החלטת ועדת השחרורים לשחרר את העותר שחרורו מוקדם. (בג"צ 5319/91מיום 28.7.96, לא פורסם). בית המשפט העליון בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק קבע כי לאור עברו הפלילי של העותר בעבירות אלימות והעובדה כי הוא זכה לאימונם של ועדות שחרורים קודמות, שוחרר שיחרור מוקדם, ונמצא כל פעם מפר את האמון אשר ניתן בו, הרי מוטל עליו נטל הוכחה כבד על מנת שינתן בו אמון פעם נוספת לצורך שיחרורו המוקדם ממאסרו. בית המשפט העליון עיין בחוות הדעת החיוביות המצביעות על התנהגותו הטובה של העותר בבית הסוהר וכן במידע החסוי המצביע התנהגותו השלילית של העותר והגיע למסקנה כדלהלן: "הועדה היתה רשאית, כמובן, לתת משקל להתנהגותו הגלויה של המשיב בין כותלי בית הסוהר וסיכויי שיקומו; אך אנו סבורים שלאור החומר הכתוב שהיה לפניה המסקנה ההפוכה למסקנת ההחלטה היתה בלתי נמנעת לא ניתן המשקל הראוי למערכת הראיתית לסתור. לא זו בלבד שהועדה לא נתנה דעתה על נטל ההוכחה הכבד שרבץ על המשיב אלא גם משקרסו נדבחים מרכזיים בהחלטת הועדה... שוב אין מקום לקיים את החלטה . אם זאת יוכל המשיב לחזור ולפנות לועדה לאחר חלוף שנה מיום ההחלטה. אנו מקבלים את העתירה והופכים את הצו על תנאי מוחלט" . .3עם חלוף השנה חזר העותר לועדה השחרורים ועתר לשחרורו המוקדם. ועדת השחרורים בראשותו של השופט דניאל בארי הגיעה למסקנה כי התנהגותו של העותר בין כותלי בית הסוהר הינה אכן התנהגות נאותה וכי במידה והוא ישוחרר שחרור מוקדם הרי ממתין לו מקום עבודה. אולם לאור החומר המודיעיני החסוי אשר הוגש לועדה הגיעה הועדה למסקנה "כי הוא (העותר) ממשיך להיות מעורב בתחומי העיסוק העבריניים". ומאחר והעותר כבר הפר בעבר את אמונן של 3ועדות שחרורים לגבי המשך דרכו בחיים, הרי הגיעה הועדה "לידי מסקנה כי האסיר עדיין מהווה סיכון לחברה, ועל כן הננו דוחים את בקשתו לשחרור מנהלי" . על החלטה זו הוגשה עתירה בפנינו. .4לאחר שמיעת טיעונם הארוך והמפורט של שני עורכי הדין אשר טענו בטוב טעם עבור העותר, ותשובתה המפורטת של ב"כ המשיבה סיימנו הדיון לצורך עיון מעמיק במכלול המסמכים אשר הוגשו לעיוננו (כולל המידע החסוי א'-לב'). .5מטיעונם של עורכי הדין מ. כץ וא. כהן עולה כי כלל לא מדובר בהענקת 1/3לעותר אלא לאור הזמן שחלף לא נותר לו אלא כ- 1/7מתקופת מאסרו הכוללת. לטענת ב"כ העותר הרי הם כמגששים באפלה, דהיינו אין הם יודעים דבר וחצי דבר לגבי תוכן המידע החסוי הרב אשר הוגש לועדה וכן לעיונינו. על כן נטען כי מאחר ומדובר במשפחה ידועה ועניפה הרי יתכן עד מאוד כי חלה טעות בזיהוי והמידע המודיעיני לא מתייחס לעותר אלא לאחד מאחיו. כן נטען כי מדובר במידע "היסטורי" אשר מטבע ברייתו הינו מוגבל בזמן, ועל כן לאור אי התגשמותו של המידע המפליל, ומאחר ולא נפתחו תיקים פלילים כנגד העותר בגין מידע זה, הרי אין מנוס מלקבוע כי מדובר במידע בלתי אמין. והרי מטבע הדברים כאשר מדובר באדם מסוגו של העותר, הרי רבים האנשים המבקשים לעצמם טובת הנאה בתמורה למסירה מידע כנגד העותר. התוצאה היא כי העותר וב"כ כלל אינם יודעים כנגד איזה מידע עליהם להשיב. ומכאן טענתם של ב"כ העותר כי הזכות הבסיסית, דהיינו זכות-הטיעון נשללה מהעותר באשר אין לדעת מה טעון במידע החסוי. התוצאה היא, לגירסת ב"כ העותר, ועדת השחרורים נתנה משקל מכריע למידע המודיעיני החסוי לא נתנה את המשקל המתאים לעובדה כי העותר שינה את טעמו ומתנהג כיאות בבית הסוהר. .6יאמר מפורשות כי לא כל מידע מודיעיני חסוי חייב בהכרח להניב פרי בצורת כתב אישום. המדובר במידע מודיעיני רב ממקורות שונים, מידע המתייחס גם לתקופה האחרונה (ראה מסמך לב' מיום 13.7.97, ראה בג"צ 473טוביה בוגץ נגד מדינת ישראל פד"י כז' (1) 222, 223; וכן בג"צ 232/68בן מיכאל נ. ועדת השחרורים פד"י כב' (2) 533, 534). בבוא ועדת השחרורים לדון בשחרורו המוקדם של אסיר הרי היא חייבת לקחת בחשבון את עברו הפלילי, את שחרורו המוקדם כאסיר ברשיון - בעבר, את התנהגותו בבית הסוהר וכן גם את המידע המודיעיני השוטף. התוצאה היא כי ועדת השיחרורים צריכה לאזן בין השיקולים השונים וליתן לכל אחד ואחד מהם את משקלו היחסי במכלול השיקולים (ראה בג"צ 1877/93היועץ המשפטי לממשלה נ. ועדת השחרורים ויוסף בן רפאל מלכה, לא פורסם). הקריטריון המרכזי - אולם לא היחיד הוא הסיכוי כי האסיר לא יחזור לפעילות העברינית לאחר שיחרורו. יחד עם זאת בל נשכח כי אין לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם (עע"א 2/87ועדת השחרורים נגד מאיר בן מסעוד סויסה פד"י מא' (2) 445ועמוד 446). .7לענין היות המידע המודיעיני חסוי בפני ב"כ העותר הרי ברור כי הועדה נזקקת למידע מודיעיני אשר הוא כשלעצמו איננו בגדר ראיה קבילה ואיננו ניתן לגילוי בפני העותר. זו אכן הסיבה שהמחוקק ראה לנכון להושיב שופט בראש הועדה על מנת להבטיח כי זכויותיהם של האסירים לא יפגעו שלא לצורך. לפיכך ניקבע כי: "חזקה על הועדה שתדע לאזן את האינטרסים הליגיטימים של האסירים מכאן ושל השלטונות מכאן" (ראה עע"א 2/87, שם 447וכן בג"צ 21/79כהן נגד ועדת השחרורים פד"י לג' (1) 474ובג"צ 611/78- לא פורסם). .8לענין זהויו של העותר ביחס לאחיו, הרי יש לענין זה התייחסות מפורשת בחומר המודיעיני, ולא נראה לנו שיש מקום לחשש מסוג זה. הוא הדבר גם לגבי אינטרסים שונים של יריבים, הדבר הזה אף הוא מוצא ביטוי בחומר המודיעיני. .9תפקידה של ועדת השחרורים ליתן דעתה ביחס לסכנה הצפויה בעתיד לשלום הציבור ולבטחונו ולסיכויי השיקום של האסיר (בג"צ 287/82היועץ המשפטי נגד ועדת השחרורים ודניאל עלי פד"י לז' (3) 264עמוד 8- 267ואילך). לעיתים מוכנה ועדת שחרורים "ליטול" סיכונים בתיקווה כי האסיר לא ישוב לפעילות עברינית מחוץ לכותלי בית הסוהר, ולעיתים אין חברי ועדת השחרורים מוכנים ליטול סיכון כזה. כבר נאמר: "אכן, אסיר, המתנהג כראוי בין כותלי בית הסוהר עשוי להיות מסוכן לציבור מחוץ לבית הסוהר. הועדה אינה יכולה להתעלם משיקול זה. כמובן, השאלה היא, מהו המשקל שיש ליתן לשני השיקולים האמורים. איני רואה כל חוסר סבירות בגישתה של ועדת שחרורים, הגורסת, כי בסוגים מסויים של עבירות. . . ובסוגים מסויימים של עברינים (בעלי עבר פלילי קודם), המשקל היחסי של שמירה על שלום הציבור יגבר, ועל כן גם חשש מפני מעורבות פלילית עתידית עשוי להכריע את הכף כנגד שחרור מוקדם, גם אם ההתנהגות בין כותלי הכלא ראויה" (עע"א 2/83ועדת השחרורים נ' יהודה בין יעקב אסיאס, פד"י לז' (2) 688, 15). .10ניראה כי זרימת המידע ביחס לקשריו של העותר עם העולם העברייני גם לגבי התקופה האחרונה הביא את ועדת השחרורים למסקנה כי בפועל לא חלה כל תפנית חיובית. אומנם התנהגותו של העותר בבית הסוהר הינה טובה אולם הועדה לא השתכנעה ביחס לסיכויי שיקומו של העותר. על כגון דא כבר נאמר: "מטבע הדברים, שלא נוכל לפרט בזה את תוכנו של המידע המודיעיני, אותו הציג העותר בפני ועדת השיחרורים, כל שנוכל לומר הוא, כי בריכוז הנתונים, אשר ניטלו מתוך דוחות מידע ספציפים שעניינם בפעילויות פליליות מוגדרות המתייחסים לתקופה... יש משום תמיכה בטענות העותר למעורבותו של המשיב בעברינות. . . דוחות המידע אינם מהווים ראיה כנגד המשיב, ואפשר שבאחדים מהם אין די אף כדי להחשידו ולהצדיק פתיחה של חקירה פלילית. אך ריבוי המאורעות שעליהם סבים הדוחות, ומיגוון המקורות שמהן הפיקה המשטרה את תוכנם, מחזקים את ההתרשמות כי המדובר במידע אמין ובעל מישקל". (בג"צ 550/89היועץ המשפטי נ. ועדת השחרורים פד"י מג' (2) 739עמוד 742-ז). הדברים האמורים לעיל טובים הם לענייננו ועל כן רשאית היתה ועדת השחרורים להגיע למסקנה, אליה הגיעה. אין אנחנו יושבים כערכאת עירעורים לגבי החלטות ועדת השיחרורים ואין חשיבות לשאלה מה אנחנו היינו מחליטים. תפקידנו מצטמצם לביקורת הנהוגה במשפט המנהלי. לשון אחרת, עלינו לבחון באם חלה טעות בשיקול דעתה של הועדה או באם הועדה הגיעה למסקנה החורגת ממתחם הסבירות. (ראה: עע"א 2/83- אסיאס, שם עמ' 695- ג-ה). לאור המידע המודיעיני אשר הוצג ניראה כי הועדה לא היתה מוכנה לקבל על עצמה את הסיכון הכרוך בשחרורו של העותר, שחרור מוקדם. אומנם שערי התשובה לעולם לא ננעלים (ראה בג"צ 287/82, דניאל עלי שם 271- ד'), אולם עברו הקשה והמכביד של העותר מחייב אותו לשכנע את חברי ועדת השחרורים כי הוא אכן נמצא על דרך השיקום, ואיננו מהווה יותר סיכון לחברה. משהעדיפה ועדת השחרורים להמנע מלקחת סיכון, תוך הסתמכות על המידע החסוי הקשה והמכביד, הרי אין באפשרותינו לקבוע כי בכך חרגה ועדת השחרורים ממתחם הסבירות. רשאית גם רשאית ועדת השחרורים להעדיף את האינטרס הציבורי לאור החששות הגלומים במידע החסוי. משהגיעה ועדת השחרורים למסקנה כי שחרורו המוקדם של העותר יוצר סכנה לציבור, בנסיבות שפורטו לעיל לא ניראה לנו שיש מקום להתערבותנו. העתירה נדחית. שחרור מוקדם מהכלאמאסרבית סוהר / כלא