##האם מותר להתנות רישיון עסק בשיקולים דתיים לפי הפסיקה?## סוגיית התנייתם של רישיונות עסק בשיקולים הדוחקים את גבולות החוק המסמיך, ובפרט עירובם של שיקולים דתיים, עומדת במרכזם של דיונים משפטיים רבים בבתי המשפט בישראל. במסגרת ההליך ##עת"מ (תל אביב - יפו) 11860-07-10 אי.אם. פי.אם. בע"מ נ' עיריית רמת גן##, עלתה שאלת פסילת התניית רישיונות עסק בשמירה על השבת משיקולים דתיים אשר אינם קשורים למטרותיו של חוק רישוי עסקים. בנסיבות אותו מקרה, צוין כי יש מקום לברר את העתירה הן לאור האינטרס הציבורי והן בשל החשש כי התנהלות העירייה אל מול העותרת חטאה בחוסר תום לב. מן המסמכים השונים שצורפו לעתירה עלה כי ההחלטות של הרשות המקומית היו, לכאורה, חלק ממדיניות כללית שמטרתה למנוע פעילות עסקים בימי שבת מתוך מניעים דתיים, שבינם לבין תכליתו המקורית של חוק רישוי עסקים אין דבר. נקבע כי אסור לרשות השלטונית לערב שיקולים דתיים או כל שיקול זר אחר שאינו מקדם את תכליות החוק המסמיך. ##הלגיטימיות של סמכויות מינהליות ומניעת פגיעה ברגשות הציבור## לצד האיסור על עירוב שיקולים דתיים זרים במסגרת חוק רישוי עסקים, נדונה בפסיקה השאלה מתי פגיעה ברגשות דתיים עשויה להוות שיקול לגיטימי בהפעלת סמכות מינהלית. במסגרת ##בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה##, הובאה סקירה של מקרה קודם שבו נבחנה השאלה אם רשות שלטונית רשאית לסרב להעניק רישיון הנדרש על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בשל הטעם שפתיחת העסק תגרום נזק קשה לרגשותיהם של התושבים המתגוררים בסביבה. כפי שעלה מן הדיון באותו עניין, תשובתו של בית המשפט העליון הייתה בחיוב. צוין כי בהוראות החוק יש כדי להצדיק מניעת רישיון מעסק אשר מעצם טיבו פוגע קשות ברגשות הציבור בסביבה שבה מתוכנן לפעול העסק, ובלבד וכתוצאה מכך קיים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור. כדוגמה לכך הוזכר כי אם יבקש אדם לפתוח מועדון לילה בלב שכונת מאה שערים, או בית מרזח בשכונה מוסלמית-דתית, תהיה רשות הרישוי מוצדקת בהחלטתה לסרב למתן הרישיון. ##פסילת שיקולים דתיים והאצלת סמכויות בחוקי עזר עירוניים## סוגיית עירוב שיקולים דתיים במסגרת חוקי עזר עירוניים נבחנה בהרחבה בהליך ##בג"ץ 347/84 עיריית פתח תקוה נ' שר הפנים##. באותו מקרה נדונה טענה בנוגע לפסילת תיקון לחוק עזר עירוני אשר יעד להעניק לראש העירייה סמכות להעניק רישיונות עסק בניגוד לאיסור פתיחה בימי מנוחה, וזאת משיקולים של עניין ציבורי. במסגרת הדיון המשפטי נטען כי לא השיקולים המפורטים במכתבו של השר הם שהניעו אותו לסרב לאשר את התיקון לחוק העזר, אלא שיקולים זרים שהשפיעו עליו במסגרת תפקידו כראש מפלגה דתית והמאבק האלים שהתפתח סביב פתיחתו של בית קולנוע. על פי המתואר בתיק, צוין כי השר הודרך על ידי שיקולים דתיים, ונקבע כי אלו מהווים שיקולים זרים ופסולים כאשר מדובר בניהול עניינים עירוניים. יתרה מזו, הועלתה עמדה לפיה האצלת סמכות מסוג זה הינה גם אנטי-דמוקרטית, שכן היא מוסרת את שיקול הדעת בנושא הרגיש שעלול לפלג את הציבור לידיו של אדם יחיד, אשר עשוי להיות מושפע, ולו בתת-מודע, מהשקפת עולמו הפרטית. ##מנגנוני הגרלות להיתרי שבת והתמודדות תאגידים עם תנאי רישוי## היבט נוסף של פעילות מרכולים בימי מנוחה והשפעת הרקע הדתי על תנאי הרישוי נדון במסגרת ##עת"מ (תל אביב - יפו) 74079-01-19 טיב טעם רשתות בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו##. בתיק זה נדחתה עתירה שכוונה נגד נוהל הגרלות למתן היתרי פתיחת מרכולים בשבת בתל אביב. במסגרת ההכרעה נקבע כי אין להחיל שיקולי דת או היעדר דת כעילה למתן היתר פתיחה, או כחריג לתנאי הסף הנדרשים לצורך קבלת רישיון עסק. כפי שעלה מן הטיעונים בתיק, העותרת הצביעה על מקרה שבו בעל מרכול שאינו יהודי נאלץ לסגור את עסקו הן בימי שבת ומכורחי מועדי ישראל, והן בימי המנוחה המקובלים על פי עדתו ודתו. בעניין זה צוין כי ההיתר המיוחד המיועד לבעלי עסקים הסוגרים את עסקיהם בימי מנוחה של דתות אחרות אינו חל בכל תחומי העיר תל אביב, אלא הוגבל לתחומי יפו בלבד. כמו כן, העותרת טענה כי לא ניתן להחיל עליה את חוק העזר העירוני ואת הנוהל שנקבע מכוחו, וזאת מתוך תפיסתה כתאגיד חסר דת, בעוד שתכלית הנוהל המנהלי היא לאזן, בין היתר, בין זכויות שונות הנקשרות בדת. מנגד, הובהר כי הסעיף האמור עוסק במי שסוגר את עסקו ביום מנוחה אחר לפי עדתו, ובהתקיים תנאים מסוימים, הוא זה שיהיה זכאי לקבלת היתר מיוחד בימי שבת. ##גבולות סמכות הרשות בהצבת תנאים לרישיונות לפי חוקי הסמכה רחבים## שאלת גבולות הסמכות של רשויות שלטוניות בקביעת תנאים מוקדמים למתן רישיונות נבחנה במסגרת ##עת"מ (נצרת) 57744-02-14 רסטל בע"מ נ' נציב כבאות והצלה##. באותו מקרה נדחתה עתירה שהוגשה נגד דרישות בטיחות אש שהוצבו כתנאי הכרחי למתן רישיון עסק למלון. במסגרת הניתוח המשפטי בתיק זה, הובאה התייחסות לקביעות מתוך ##בג"ץ 3676/10 כתר כדרך המלכים בע"מ נ' השר לשירותי דת##. צוין כי בפני בית המשפט עמדו סעיפי הסמכה רחבים: ##חוק שירותי הדת##: התניית הענקת הרישיון ביכולתו של הגוף המבקש לעשות את הסידורים המינהליים והכספיים הדרושים לשם מילוי תפקידיו. ##חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית##: היעדר דרישה מפורשת מוגדרת בחוק עצמו, למעט הקביעה כי השר יתקין תקנות לרישוי תאגידים לענייני קבורה (תוך ציון כי חוק שירותי הדת יחול עליו בשינויים המחויבים). על רקע הוראות אלו, נבחנה טענת העותרת כי סעיפי הסמכה רחבים מסוג זה אינם מעניקים לרשות מוסמכת את הכוח להציב תנאים שונים למתן רישיון. לפי קו טיעון זה, מקום שבו המחוקק מעוניין להעניק סמכות להתנות תנאים, הוא מציין זאת באופן מפורש בגוף החוק או קובע כי השר מוסמך לקבוע תנאים תוך פירוט העניינים המדויקים שבהם מותר לקבוע תנאים אלו. עם זאת, בנסיבות העניין הובהר כי דרישות בטיחות, כגון בטיחות אש, עומדות בתקנות ובסמכויות המוקנות לרשויות לצורך שמירה על תכליות הרישוי. ##בחינת השיקולים המותרים והאסורים במתן רישיונות עסק## מן המקרים וההליכים המשפטיים שנבחנו עולה תמונה מורכבת לגבי גבולות הפעולה של רשויות מקומיות וגופי רישוי. מצד אחד, נקבע בצורה ברורה כי עירוב שיקולים דתיים פולשניים, אשר אינם משרתים את תכליתו המקורית של חוק רישוי עסקים, מהווה שיקול זר ופסול שאין לו מקום בהחלטות מנהליות. רשות מקומית אינה רשאית להשתמש בסמכויות הרישוי שלה כדי להכפות נורמות דתיות על בעלי עסקים או להפלות בין תאגידים ובעלי עסקים שונים. מנגד, הפסיקה הכירה בכך שבנסיבות חריגות ומסוימות, שבהן מדובר בפגיעה קשה ומשמעותית ברגשות הציבור הדתי בסביבה המיידית של העסק – באופן המקים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור – עשויה הרשות להיות מוסמכת לסרב למתן רישיון. האיזון שבין שמירה על שלום הציבור לבין מניעת כפייה דתית והפעלת שיקולים זרים ממשיך להנחות את בתי המשפט בבואם לבחון את חוקיותן של החלטות רישוי.דתרישיון עסק