תאונת דרכים 7 אחוז נכות

המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשעור של 7% לצמיתות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא 7 אחוז נכות מתאונת דרכים: 1. התובע, יליד 23.12.58 נפצע בתאונת דרכים ביום 14.9.93. התאונה ארעה בצומת בית ליד, בעת שהתובע עצר את מכוניתו לצידי הכביש לצורך הסעת חיילים. הרכב הפוגע פגע בצידו השמאלי של רכבו של התובע, אשר ברגע הפגיעה היטה את ראשו לכיוון שמאל על מנת לוודא אם הוא יכול לחזור ולהשתלב בתנועה. כתוצאה מהפגיעה ברכב טולטלו ראשו וגבו של התובע. הנכות הרפואית: ד"ר ולנטין ז'טלני, המומחה מטעם בית המשפט, קבע כי התובע נחבל בעמוד שדרה צווארי ובכתף שמאל, כי קיימת אצל התובע התכווצות של שרירים הפרהורטברליים מתניים, הגורמת לשינוי קל בצורתו התקינה של עמוד השדרה המתני. בעמוד שדרה צווארי ובכתף שמאל לא נמצאו ממצאים אוביקטיביים, המעידים על הפרעה תפקודית. הואיל ובתיקו הרפואי של התובע לא נמצאו, קודם לתאונה, ממצאים המעידים על הפרעה כלשהי בעמוד השדרה המתני לפני תאונה, והואיל וממצאים כאלה נמצאו לאחר התאונה, קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשעור של % 7לצמיתות. הנכות התפקודית: בתצהיר עדות ראשית ובחקירה נגדית ניסה התובע להאדיר את עצמת הפגיעה וליחס לה מחושים וכאבים שונים, החל מכף היד ועד לכאבי בטן ואולקוס. מצד שני טוענת הנתבעת כי התובע לא נפגע כלל בתאונה. חקירת המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות, שנקבעה על ידו, לא נסתרה בחקירתו. אולם, אני דוחה בשאת נפש את נסיונו הכמעט פאתטי של התובע לנסות ולצייר פגיעה קשה בחלקי גופו השונים, אשר נטרלה אותו במשך כשנה וחצי מעבודה כלשהי, כמו גם לאחר מכן. עדותו של התובע אינה מהימנה עלי ואציין אך מספר דוגמאות להמחשת הרושם המטעה שהוא ניסה ליצור במהלך עדותו: א. בחדר המיון התלונן התובע על פגיעה בכתף שמאל, מה שסביר והגיוני לאור העובדה שהרכב הפוגע פגע במכוניתו בצידה השמאלי. התובע שוחרר מחדר המיון עם מתלה ליד שמאל. התובע מנסה לטעון כי הוא התלונן על כאבים בכתף ימין וכי המתלה היה לכתף ימין. תעודת חדר המיון מאזכרת ארבע פעמים את המלה "שמאל" ולא ימין, ואין זה סביר, כפי שמנסה לטעון התובע, כי הרופא טעה. יתר על כן, התובע במשך שמונה חדשים לאחר התאונה לא התלונן בפני רופא כלשהו על כאבים בכתף ימין, אלא על מקומות אחרים ושונים בגופו: עורף, גב תחתון, צוואר, כף יד שמאל. לפיכך, לא הייתה זו טעות של חדר המיון משנרשם כי התלונות היו על כתף שמאל ולא ימין. גם בפני המומחה לא התלונן התובע על כאבים בכתף ימין, למרות שהבדיקה נערכה שנה לאחר התאונה. אם ההאשמה היתה מופנית רק כלפי חדר המיון בדבר הטעות ברישום, ניחה, אולם התובע מעז פנים וממשיך לטעון כי אותן תלונות הוא שטח אף בפני המומחה מטעם בית המשפט, אשר אף הוא לא התיחס אליהן (עמוד 33לפרוטוקול שורות 12-17). ב. על מנת לנסות לתאר פגיעה קשה נרשם בתצהיר התובע (סעיף 3(ב)) כי ברגע התאונה גופו היה מוטה ימינה וראשו שמאלה. אולם בחקירה נגדית הוא מעיד; ת. הפניתי את הגוף והמבט יחד עם הראש לכיוון שמאל. לא אמרתי שהפניתי את הגוף ימינה. הסתכלתי ימינה רק כשדיברתי עם החיילים. ש. כשאמרת בתצהירך שראשך שמאלה וגופך מוטה ימינה זה בלתי אפשרי? (עמוד 39שורות 24-28) בנקודה קריטית זו בחקירה נגדית מתפרצת פרקליטתו של התובע בנסיון לעזור לו להשיב ולישב את הסתירה והיא אומרת; (עמוד 39שורה 31) אולם התובע מבולבל, אינו מבין את הרמז של פרקליטתו ומשיב; "הגוף הלך אחרי הראש לכיוון שמאל..." וממשיך ומתקן; "... המבט היה יותר מהיר מאשר שסובבתי את הגוף" (עמוד 40שורות 6, 7) ג. מתוך הודעתו במשטרה, שלוש שעות לאחר התאונה, עולה כי הפגיעה שנפגע התובע הינה קלה, ולא כפי שהוא ניסה לצייר בתצהירו ועדותו כי כל גופו כאב עליו וכי הוא היה בהלם והזעיק את אשתו שתקח אותו לבית חולים. מי שנפגע ונמצא בהלם כאמור, אינו מעיד בתחנת המשטרה כי הוא מדווח על התאונה רק לצורך קבלת אישור לחברת הביטוח. בהקשר זה ראוי לציין כי ספק בעיני אם אשתו של התובע אכן הוזעקה על ידו לקחתו לבית החולים. על כך לא סיפר התובע בתחנת המשטרה ואפילו לא בכתב התביעה. דומה כי סיפור האישה נועד לחזק את הרושם, שמנסה ליצור התובע, לפגיעה קשה ולהלם לאחר התאונה. הנהג הפוגע העיד כי לאחר התאונה הוא החליף פרטים עם התובע ולא מצא שום סימני הלם. אף אם איננו מומחה, אם נכונה היתה טענת התובע, אין ספק כי "סימני הלם" כלשהם, היו ניכרים בו. על "עצמת ההלם" נלמד גם מתעודת חדר המיון מול ההודאה במשטרה. התובע התקבל בחדר מיון פחות משעה לאחר התאונה, טופל ושוחרר ותוך שעה הוא כבר התייצב בתחנת המשטרה לדיווח. אין המדובר בפגיעה שגרמה לכאבים בכל חלקי הגוף והלם, כפי שמנסה לטעון התובע. ד. בסעיף 7(ב) לתצהיר עדות ראשית מצייר התובע תמונה של מי שעובר לתאונה רמת הכנסתו היתה גבוהה כך שרכש בית פרטי, מכונית, שעורי נגינה ושעורים פרטיים לילדים והוצאות שוטפות של משפחה, המונה שש נפשות. רמת הכנסתו במשך ארבע השנים שקדמו לתאונה לא עלתה כמעט על רמת השכר הממוצע במשק וקשה להבין כיצד התובע הצליח לקיים רמת חיים, כפי הנטען על ידו, מאותה רמת הכנסה. אינני נותנת אמון בעדותו של התובע אשר לעצמת הפגיעה, ואני דוחה את נסיונו להאדיר ולהעצים אותה. אני מאמצת את חוות דעת ד"ר ו. ז'טלני וקובעת כי הנכות התפקודית הינה כפי שעור אחוזי הנכות הרפואית. נזקים מיוחדים: 1. תקופת אי כושר זמני: התובע טוען לאי כושר מוחלט, לאחר התאונה, לתקופה של כשנה וחצי והוא המציא אישורים רפואיים בדבר חופשת מחלה, שהעניקו לו רופאיו. המומחה מטעם בית המשפט השיב כי פגיעתו של התובע מצדיקה, לכל היותר, תקופת אי כושר של ארבעה חדשים. אפשר שהתובע הצליח להרשים את רופאיו כפי שניסה לעשות בפני בית המשפט, ואם בחר שלא לעבוד במשך שנה, זה ענינו שלו. יתר על כן, ד"ר קפלניק, הרופא התעסוקתי, העיד כי מספר ימי המחלה שהוא העניק לתובע, נתנו על סמך אבחנת האורטופד, ואבחנתו שלו (עמוד 26, שורה 20). אני מעדיפה - אם כן - את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אשר למספר ימי אי כושר שיש להכיר לתובע לאחר התאונה, דהיינו ארבעה חדשים. רמת ההכנסה: עובר לתאונה התובע ניהל מסגריה ורמת הכנסתו במהלך ארבע השנים שלפני התאונה היתה, בממוצע כרמת השכר הממוצע במשק. לפיכך, יש להעמיד את הפסד שכרו עבור ארבעה חדשים לאחר התאונה על סך של: 835, 14ש"ח = 945 4, 4x% 75xש"ח כפי שציינתי לעיל, אם בחר התובע שלא לנהל את עסקיו במשך כשנה וחצי לאחר התאונה, זהו ענינו. שעור הנכות, שלקה בו התובע, כתוצאה מהתאונה לא הצדיק, כפי שהובהר לעיל, העדר כושר מעבר לתקופה שקבע המומחה מטעם בית המשפט. יתרה מכך, התובע יכול היה להעסיק עובדים, כפי שעשה מעת לעת קודם לקרות התאונה ולא היתה כל מניעה לחזור ולנהל את המסגריה, גם מבלי לסחוב חפצים כבדים, לאחר חלוף ארבעה חדשים מקרות התאונה. 2. הפסד השכר, לגבי התקופה שלאחר חלוף ארבעה חדשים ועד היום, יקבע על בסיס גלובלי שכן, כפי שבואר לעיל, הפסד השכר, עליו הצביע התובע, לא היה כורח המציאות ולא נבע כתוצאה מהתאונה. אני מעמידה את הפסד השכר שמתחילת שנת 1994ועד היום, על סך של 000, 13 ש"ח. 3. התובע לא הציג קבלות על נסיעות במונית והוא טוען כי רוב הנסיעות היו ברכבו הפרטי. בהעדר קבלה כלשהי, אני מעמידה הוצאה זו על סכום של 750 ש"ח. 4. עבור תרופות שיכוך כאבים או כל תרופה אחרת, לא הוצגו קבלות ואינני רואה סיבה מדוע תרופות פשוטות אלה לא תסופקנה על ידי קופת חולים. אני דוחה התביעה בגין ראש נזק זה. 5. עבור הוצאות אחרות, אשר לגביהן הוצגו קבלות, אני פוסקת לתובע סך של 740 ש"ח. 6. עזרת האשה - עבור 4חדשי אי כושר ובהתחשב בכך שהתובע היה נייד ופציעתו לא הצריכה טיפול צמוד - סך של 000, 2 ש"ח. כאב וסבל - לפי % 7 נכות צמיתה, סך של 307, 8 ש"ח. הפסד השתכרות לעתיד: כפי שפורט לעיל, יש לחשב את הפסד ההשתכרות לעתיד על בסיס גלובלי, שכן הפסד השכר הלכאורי, אותו ניסה להציג התובע, אינו משקף את נכותו התפקודית. בהתחשב ברמת הכנסתו של התובע במשך ארבע השנים שקדמו לתאונה ובהתחשב בדרגת נכותו, אני פוסקת לו סכום גלובלי בסך 000, 60 ש"ח. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כדלקמן: א. ארבעה חדשי אי כושר - 835, 14 ש"ח ב. הפסד שכר לעבר - 000, 13 ש"ח ג. נסיעות - 750 ש"ח ד. הוצאות מיוחדות - 740 ש"ח ה. עזרת האשה - 000, 2 ש"ח ו. הפסד שכר לעתיד - 000, 60 ש"ח 325, 91 ש"ח מסכום זה יש להפחית את התשלום התכוף, ששולם לתובע, משוערך להיום. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט פרקליטו בסך של % 13 על הסכום הפסוק. אחוזי נכותנכותתאונת דרכים