תחולת צו הרחבה

שאלת תחולת צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"א נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). בהקשר זה נפסק כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו יש לקבוע מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע 18/99 אפרימי - לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג (23) 24). מבחן נוסף שיושם בהקשר זה מתמקד בשאלה מהו התחום שבו עוסקים מרבית עובדי המפעל, ואז הדין הוא כי חל עליהם צו ההרחבה שהתייחס ליחידת המיקוח הגדולה מבין קבוצות העובדים (וראה ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ לא פורסם, 27.3.06, ומאמרו של כב' נשיא בית הדין הארצי, השופט סטיב אדלר הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום ספר בר ניב 32). עוד נפנה לכך שהלכה היא כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד), המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג (ר דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ - מרדכי סקילי פד"ע ח 321) וכן על הסיווג בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954. עוד נפסק כי נטל ההוכחה בדבר תחולתו של צו ההרחבה מוטל על העובד (דב"ע תשן/7-1 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום (1086) בע"מ פד"ע כג 45). בית הדין הארצי הוסיף ופסק כי כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו (דב"ע נב4-6 קרן הביטוח של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137). ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תחולת צו הרחבה:## רקע כללי 1. בפנינו תביעתן של 2 מעובדות הנתבעת (להלן: "התובעות") לתשלום הפרשות לקופת גמל, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשי שכר עבודה - משמרות לילה ופיצויי פיטורים, בהתאמה לכל אחת מהתובענות. 2. בין הצדדים נטושה המחלוקת בשאלה - האם עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום הפלסטיקה וזאת, כפי טענת התובעות או שמא בתחום הצעצועים כפי טענת הנתבעת. מחלוקת זו, אליה נדרש בהמשך, נוגעת לתחולתו של צו ההרחבה בענף הפלסטיקה - צו הרחבה משולב מיום 15/11/74 וכפי שתוקן (ראה: י"פ 2961, התשל"ה, עמ' 351; 2339, עמ' 1801; י"פ 2513, עמ' 941), אשר הרחיב את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי (להלן: "צו ההרחבה בענף הפלסטיקה"). ההכרעה במחלוקת זו משליכה על היקף הזכאות של התובעות לתשלום שכר עבודה - משמרת לילה, הפרשות לקופת גמל ודמי חג. 3. נציין כי סוגיה זו נדונה בעבר במסגרת תיק תב"ע 2300/99 - 51 (אזורי ת"א התאחדות התעשיינים בישראל - דיאמנט צעצועים בע"מ), שם נדונה השאלה מהו צו ההרחבה החל על הנתבעת, וכך נקבע בפסק הדין: "הנתבעת בסיכומיה מסתמכת על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מנת לקבוע כי "ייצור צעצועים" הוא ענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה. אנו מקבלים עמדה זו. בנספח לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות שנחתם בין לשכת המסחר לבין ההסתדרות, פורטו כל הענפים עליהם חל צו ברשימה תחת הכותרת "רשימת ענפים". בין הענפים ברשימה נמצא הענף "צעצועים" (מס' 185). כמו כן, בתוספת השניה לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי - מלאכה ותעשיה זעירה שנחתם בין התאחדות בעלי המלאכה ותעשיה זעירה לבין ההסתדרות פורטו הענפים שעליהם חל הצו, וביניהם נמצא הענף "צעצועים". ללמדך כי ייצור צעצועים או מסחר בהם הם ענף נפרד בתעשיה או במסחר. מאידך, תקנה 1(ב) מתייחסת מפורשות למעביד שמפעלו "עוסק בענף שקיים בו הסכם קיבוצי כללי ענפי" תוך קביעה כי ישלם דמי טיפול "לארגון המעבידים שהוא צו לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי". התובעת לא הביאה בפנינו הוכחה לקיומו של הסכם קיבוצי כללי ענפי בינה לבין ענף "צעצועים" שהוא עיסוקו של הנתבעת. משכך - לא חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובעת דמי טיפול גם לפי תקנה זו. 12. הבאנו לעיל (סעיף 7) את טענתה החלופית של התובעת לחייב הנתבעת לשלם לה דמי טיפול על צווי הרחבה של מספר הסכמים קיבוציים כלכליים ענפיים עליהם חתומה התובעת והם בענפי המתכת, הפלסטיקה והגומי, באשר הנתבעת משמשת לייצור צעצועים מחומרים אלה "ובנסיבות אלה חלים עליה מי מצווי ההרחבה האמורים." אין לטעמנו לקבל טענה זו. ה"תקנות" מתייחסות למעביד אשר מפעלו עוסק בענף, לאמור, ענף ספציפי, מוצר ספציפי, שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי ענפי ספציפי, וכבר קבענו שייצור צעצועים (או מסחר בצעצועים) שייך לענף ספציפי, העומד ברשות עצמו, ואין להרבות עליו. האומנם נאמר כי מוצר המורכב מרכיב פלסטי, רכיב מתכת ורכיב נייר - בהכרח יש להחיל עליו כל אחד מההסכמים בתחומים דלעיל?! - אנו, בכל הכבוד, סבורים כי התשובה לכך שלילית-היא. 13. בשולי הדברים, מן הראוי לאזכר את שנאמר ע"י כבוד בית הדין הארצי: "מודע בית הדין לכך שהוא מפרש את הדיבור "תעשיה מלאכה" (ובענייננו "הסכם קיבוצי ענפי"), פירוש שמוציא עובדים רבים מגדר תחולת הצו, אך מודע הוא גם שבפירוש זה הוא נמנע מלהטיל "מס"... מכוח הוראה שבמקרה הטוב ביותר, מבחינה הגובה, אינה ברורה וחד משמעית כדרוש לעניין החיוב ב"מס" (דב"ע לו/5-6 מבטחים - מ. סקילי, פד"ע ח' 321)" (ההדגשות שלי, י.כ.). יוצא איפוא, כי כבר נפסק, בפסק דין חלוט, כי צו ההרחבה בענף הפלסטיק אינו חל על הנתבעת וכי "ייצור צעצועים" הוא הענף בו עוסקת הנתבעת, המשמש כענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה, בהתאם לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 4. חרף האמור, על מנת שלא יהיה סיפק בלב התובעות, כי מוצה יומן בבית הדין, נדון בטענותיהן לגופו של עניין, אחת לאחת. 5. הרכיבים הנתבעים מבוססים הן על הוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, והן על חוקי העבודה השונים. לצורך בחינת זכאותן של התובעות לרכיבים השונים נכריע תחילה במחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים ושעניינה הגדרת עיסוקה של הנתבעת ושאלת חלותו של צו ההרחבה על מערכת היחסים בינה לבין עובדיה. ככל שייקבע מקור זה, ייבחנו הרכיבים השונים להם עתרו התובעות בכתב התביעה שהגישו. לאחר מכן נבחן את זכאותן של התובעות לרכיבים המבוססים על חוקי העבודה. הגדרת המפעל ובחינת המקור הנורמטיבי החל עליו 6. שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"א נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). בהקשר זה נפסק כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו יש לקבוע מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע 18/99 אפרימי - לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג (23) 24). מבחן נוסף שיושם בהקשר זה מתמקד בשאלה מהו התחום שבו עוסקים מרבית עובדי המפעל, ואז הדין הוא כי חל עליהם צו ההרחבה שהתייחס ליחידת המיקוח הגדולה מבין קבוצות העובדים (וראה ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ לא פורסם, 27.3.06, ומאמרו של כב' נשיא בית הדין הארצי, השופט סטיב אדלר הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום ספר בר ניב 32). עוד נפנה לכך שהלכה היא כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד), המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג (ר דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ - מרדכי סקילי פד"ע ח 321) וכן על הסיווג בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954. עוד נפסק כי נטל ההוכחה בדבר תחולתו של צו ההרחבה מוטל על העובד (דב"ע תשן/7-1 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום (1086) בע"מ פד"ע כג 45). בית הדין הארצי הוסיף ופסק כי כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו (דב"ע נב4-6 קרן הביטוח של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137). טענות הצדדים 7. לטענת התובעות, צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל על העסקתן בנתבעת וזאת, מהטעמים הבאים: א. עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו ייצור מוצרים וחלקים מפלסטיק. ב. רוב עובדי הנתבעת מועסקים בתחום הפלסטיקה - ייצור ואריזה. ג. יותר ממחצית חומרי הגלם שמייצרת הנתבעת הינם פלסטיק. ד. הנתבעת לא מייצרת צעצועים אלא מייצרת אריזות לצעצועים, טושים, אמבטיות לתינוקות ועוד. 8. לטענת הנתבעת, צו ההרחבה בענף הפלסטיקה אינו חל על העסקתן של התובעות וזאת, מהטעמים הבאים: א. הנתבעת מייצרת ומרכיבה צעצועים, מחומרים שונים (נייר, מתכת, פלסטיק, קרטון, עץ וכד') ולא "מוצרי פלסטיק". הנתבעת מייצרת פריט אחד בלבד שאינו צעצוע - אמבט תינוקות. ב. לרוב העובדים אין קשר לחלקים העשויים מפלסטיק; וכולם עוסקים בייצור צעצועים, ולא מוצרי פלסטיק. ג. הנתבעת אינה מייצרת חמרי גלם, וחלק הפלסטיק במוצרים נמוך מאוד, ביחס למחזור הכספי. ד. אריזות הצעצועים הן חלק אינטגרלי מהצעצוע, ורחוקות מלהיות הרכיב היחיד המיוצר או מורכב במפעל. דיון והכרעה 9. במסגרת תצהיריהן העידו התובעות כי מפעל הנתבעת הינו מפעל המייצר פלסטיק מחומרי גלם כדוגמת פוליפרופילן. התובעות הוסיפו והעידו כי למפעל שתי מחלקות, מחלקה לייצור פלסטיק ומחלקת אריזה של המוצרים המוגמרים מפלסטיק. עוד ציינו התובעות כי במחלקה לייצור פלסטיק במפעל ישנן 18 מכונות להזרקת פלסטיק ו-4 מכונות לניפוח פלסטיק. מלבד המכונות, קיימות מכונות נוספות במחלקת האריזה, המדובר במכונות האורזות את המוצרים המוגמרים. אליבא דתובעות, הנתבעת אינה מייצרת צעצועים אלא מייצרת אריזות מפלסטיק למשחקים אותן הנתבעת ככל הנראה מייבאת מחו"ל. הנתבעת מייצרת מוצרי פלסטיק אשר אינם משחקים כדוגמת, אמבטיה לתינוק. התובעות בתצהיריהן טענו כי בניגוד לטענת הנתבעת, היא אינה מייצרת משחקים אף מנייר, מתכת, קרטון, עץ, רכיבי צבעים לצביעה, טושים, סיבים אופטיים, מגנטים, מצברים, רכיבים אלקטרוניים, כל הרכיבים הללו מגיעים אל המפעל כמוצרים מוגמרים ע"י ספקים של המפעל ומוכנסים ומודבקים ע"י העובדים לאריזות הפלסטיק אשר המפעל מייצר. התובעות צירפו לתצהיריהן קטלוג משחקים של הנתבעת לשנת 2011, תמונות של המכונות וחומרי הגלם וסרט וידאו של מחלקת הפלסטיק במפעל, שמהם ביקשו להוכיח שעיקר פעילות הנתבעת היה ייצור מוצרים מפלסטיק. 10. בחקירתה אישרה התובעת 1 שהנתבעת ייצרה מוצרים גם מקרטון, מתכת, נייר, צבעים ומחומרים אחרים. אולם, בחקירתה החוזרת ציינה התובעת 1 כי המוצרים שאינם מפלסטיק, אינם מיוצרים במפעל הנתבעת אלא מיובאים מחו"ל (פרוטוקול מיום 15/1/12, עמ' 9, ש' 32 - עמ' 10, ש' 2). ויודגש כי מעיון בקטלוגים שצירפו התובעות עצמן, עולה כי ישנם מארזי משחקים לא מעטים העשויים מקרטון. עוד התברר במהלך חקירתה, כי במפעל קיימות מחלקות אריזה נוספות, אשר לא צויינו בתצהירה של התובעת 1, ובמחלקות אלו התוצרת נארזת באריזות קרטון ולא מפלסטיק (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 27, עמ' 8 ש' 1, עמ' 9, ש' 24). 11. באשר למהות עבודתה, ציינה התובעת 1 במהלך חקירתה החוזרת הדברים הבאים: "בעיקר הייתי יושבת ליד המכונה, נופלת מזוודה למשל, אני לוקחת אותה לידי, המזוודה היא מזוודת פלסטיק קטנה, ש גדולות יותר או קטנות יותר, אני חייבת לנקות אותה ולהוריד את החלקים המיותרים ואז אני לוקחת ומכניסה את המשחק לתוך המזוודה, זה יכול להיות משחק שהוא מורכב ממספר חלקים וצריך להרכיבו ולהכניס. ש. ומאיפה המשחק הזה מגיע? ת. מביאים מתוך אריזות קרטון ושמים את זה. ש. ונניח יש 10 מזוודות זהות, וצריך לשים את כולן במארז אחד, איפה שמים אותן? ת. היינו אורזים את זה ליד המכונה, שתי נשים שעבדו ליד המכונה, אחת מעבדת ואחת אורזת לתוך אריזת קרטון ולאחר מכן מתחלפות, היינו אורזות מ-6 עד 12 מזוודות לאריזת קרטון. ש. איזה משחקים היית מייצרת? ת. משחקים שנועדו לילדים. מדובר במשחקים שהיו מוכנסים למזוודות". (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 17-26). יש לציין כי התובעת העידה באשר למחלקה בה עבדה, אולם כאמור, לא ידעה לומר על היקף העבודה וכמה עובדים מועסקים במחלקות האריזה האחרות, שם התוצרת נארזת באריזת קרטון כאמור. 12. התובעת 2 אישרה בעדותה כי יש עוד 2 מחלקות נוספות במפעל הנתבעת אשר בהם אורזים המוצרים באריזות מקרטון (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 22-28). 13. שתי התובעות לא ידעו לציין איזה מוצר חוץ מאמבטיה לתינוק, מייצרת הנתבעת, שהוא לא משחק (ראה עמ' 9 ש' 25-26; עמ' 14 ש' 20-22). 14. מטעמה של הנתבעת הוגש תצהיר של מר אילן גבאי, אשר משמש בתפקיד סמנכ"ל הנתבעת החל מיום 20/3/05. הגרסה העולה מתצהירו של מר גבאי היא כי הנתבעת כשמה כן היא, מייצרת ומרכיבה משחקים וצעצועים. מר גבאי צירף לתצהירו את תקנון הנתבעת ממנו עולה כי מטרותיה של החברה הן כדלהלן: "לייצר, לעבד, למכור, לרכוש, לייבא, לייצא, להיות סוכנים מורשים ולעסוק בכל דרך שהיא במוצרי משחק, צעצועים, בידור, בציוד ספורט, מחנאות, טיולים, נווט, אופטיקה ובציוד ואביזרים מנייר, קרטון, פלסטיק, פוליטי אלן, ברזל, נירוסטה, ומתכות אחרות מכל מין וסוג שהן לצריכה פרטית, ציבורית ותעשייתית, הן במוצרים מעובדים ו/או בלתי מעובדים מכל סוג ומין שהם, וכן לייצר, לשווק, לבנות, לתכנן, משחקים, ציוד ואביזרים מכל סוג ומין. לעסוק בכל עבודות ניהול, פקוח והשגחה, ולתת כל חוות דעת מקצועית ויעוץ בכל תחום הקשור למוצרים הנ"ל. (להלן: "הטובין")." (ההדגשות שלי, י.כ.). לגרסתו, הצעצועים והמשחקים המיוצרים במפעל מורכבים מרכיבים רבים, חלקם מיוצר ע"י הנתבעת מחמרי גלם שונים, חלקם נרכש מיצרנים מקומיים וחלקם - מיובא. מר גבאי מציין כי במפעל פלסטיקה, לעומת מפעל הנתבעת, כמעט כל חמרי הגלם הם פלסטיק למיניו. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת מייצרת גם "מוצרי פלסטיק אשר אינם משחקים, כגון אמבטיה לתינוק", טוען מר גבאי כי טענה זו אינה נכונה שכן, האמבטיה מפלסטיק היא הפריט היחידי שאינו צעצוע או משחק, וחלק המוצר הנ"ל במחזור הכספי של הנתבעת בשנת 2010 היא כאחוז אחד מהמחזור בלבד. 15. מר גבאי סקר את עיסוקה העיקרי של הנתבעת ודרך פעילותה תוך שציין כי, הנתבעת מייצרת ומרכיבה משחקים וצעצועים, הנארזים באריזות קרטון או פלסטיק. מר גבאי מציין כי רק כ-37% ממוצרי החברה הינם באריזות מפלסטיק עם תכולה מחומרים שונים, ומפנה לשם כך לקטלוג המוצרים שצירפו התובעות עצמן. בניגוד לטענת התובעות, חלק מהרכיבים הנכללים באריזות (כולל האריזות) מיוצרים (בחלקם או במלואם) במפעל הנתבעת, והיתר אכן נרכשים, ומורכבים במוצר הסופי. מר גבאי מדגיש בתצהירו כי אחוז עלות רכישת חומרי גלם מפלסטיק עומד על 3.92 אחוז מהמחזור הכספי של הנתבעת וצירף לתצהירו אישור רואה החשבון של הנתבעת. מר גבאי מוסיף וטוען שאחוז כל כך נמוך לא יכול להיות בחברה שעיקר עיסוקה פלסטיק. מר גבאי צירף עוד לתצהירו את מכתבו של מר אייל דקל, מזכיר אגוד הפלסטיקה והגומי בהתאחדות התעשיינים, המציין כי האחוז המקובל במפעלי הפלסטיקה של מרכיב חומר הגלם הינו כ-40% לפחות מתפוקת המפעל. 16. מעבר לכך, מעיד מר גבאי בתצהירו כי מתוך מעל 100 עובדי הנתבעת וכ-80 עובדי התפעול (עובדי ייצור, מחסנאות, אחזקה ובקרת איכות), 6 עובדים בלבד מועסקים במחלקת הפלסטיקה, כ-46 עובדים מועסקים בהרכבת מוצרים, והתובעות היו חלק ממערך זה. באולם הייצור יש גם גיליוטינות לנייר, מכונת מילוי גואש, מכונת מילוי טושים, מכבשים למתכת ופלסטיק, ומכונות אריזה לקרטוניות, שרינק ופלופאק. לתובעות אין כל קשר למחלקת הפלסטיקה, הן אכן נמצאות בקרבה פיזית למכונות ההזרקה, אך זה מסיבות של ייעול בלבד. התובעות אינן עובדות במכונות ההזרקה, אינן מבינות בהן דבר, ובוודאי אינן מכוונות, מתקנות תקלות, ממלאות חומר גלם, מפעילות, או כל פעולה אחרת. התובעות עובדות במחלקת אריזה, ומקבלות מהמכונה את הקופסה בה ייארז המוצר הסופי, וממלאות בה רכיבים אחרים - מכל מיני סוגי חומרים. הרכיבים הם כולם "חלקי צעצועים". התובעות אינן אורזות את קופסת הפלסטיק, שאיננה המוצר הסופי, אלא שמות בתוכה רכיבים שונים, בין אם אלה מיוצרים במכונות המפעל, נרכשים מקבלני משנה בארץ או מיובאים. צו ההרחבה בענף הפלסטיקה מתייחס ל"עובדי אריזה אשר עיסוקם באריזת המוצר בלבד", ואילו הנתבעת עוסקת בעבודות היוצרות את המוצר המוגמר - משחק או צעצוע - כלומר, עבודות מסוג אחר. מר גבאי מציין כי מצפייה בסרט שצירפו התובעות ניתן לראות שהעובדות אינן מתפעלות את המכונות אלא עובדות לידן. 17. מר גבאי מדגיש בתצהירו כי, במקביל למחלקת האריזה בה עבדו התובעות, קיימות שתי מחלקות נוספות דומות, שעוסקות בהרכבת המוצרים שמוכנסים לקופסאות קרטון. נצילות מכונות ההזרקה עמדה בשנת 2011 על 23% בלבד, והן עובדות רק פחות מרבע זמן העבודה האפשרי. עוד מציין מר גבאי כי אילו היה מדובר במפעל שעיקר עיסוקו הזרקת פלסטיק, הנתבעת הייתה נאלצת מזמן לסגור את המפעל. מר גבאי מציין בתצהירו כי הנתבעת מפעילה קו ייצור ג'יפים בעלי מנוע חשמלי. קו זה עתיר פעולות הרכבה ורכיבים חשמליים ומכאניים. בשנת 2010 נמכרו כ-2,500 יחידות בהכנסה של כ-960 אלף ₪. קו כזה לא אופייני למפעל פלסטיק אלא למפעל צעצועים, כאשר לקוחות הנתבעת הם חנויות צעצועים ומשחקים בלבד. 18. מר גבאי נשאל בחקירתו הנגדית לגבי רשימת עובדי המפעל שמחולקת למחלקות (ת/1) ובתשובה לשאלה כמה עובדים במחלקת מכונות, השיב: "כל מה שכתוב כאן זה שטויות. תחת הכותרת מחסן מופיע השם מורדי נתן שהוא עובד במפעל למעלה מ-20 שנה והוא אחראי אבטחת איכות. מופיע השם לובה והיא עובדת אבטחת איכות, מופיעה עובדת בשם גרינברג אינה שהיא אחראית על משלוח דוגמאות ואינה עובדת במחסן. הכותרות בכתב ידן אינן נכונות, שמות העובדים אכן קיימים במפעל אך הפונקציות שנרשמו אינן נכונות." (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 24-28). בחקירתו החוזרת הבהיר מר גבאי כי מהות המסמך - ת/1 הוא, ציוות עובדים לספירת מלאי שנערכת פעם בשנה, ואין הוא מצביע על חלוקת כח האדם במפעל (עמ' 24, ש' 17). בהמשך נשאל מר גבאי לגבי עיסוקה העיקרי של הנתבעת, והשיב: "זה מפעל לייצור צעצועים לחלוטין, וכך הוא הוגדר". (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 2). לגבי העבודה עם חומרים שונים שאינם פלסטיק, העיד מר גבאי: "ש. ...אתם מייצרים במפעל מתכת? ת. אנו במפעל מעבדים מתכת, לא מייצרים... ש. כמה מכונות לייצור נייר יש במפעל? ת. יש מכונות לאריזת קרטונים, ויש מכונות שיכפול, שאנו מקבלים נייר ומשכפלים. אנו לא מייצרים את הנייר, רק עובדים עם נייר, משכפלים אותו ואורזים. ש. קרטונים אתם קונים? ת. קרטונים אנו קונים את המעובדים ועושים עליהם חיתוכים וכל מיני עבודות." (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 4-13). 19. אשר לדעתנו, לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות שנפרשו בפנינו, סבורים אנו שיש לדחות טענות התובעות כי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל על העסקתן, שכן לא שוכנענו כי אכן עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום הפלסטיקה. ונפרט. 20. בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שיצאה מטעמה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי ענף הפלסטיקה כולל: "תעשיית מוצרי פלסטיק וגומי, תעשיית צינורות פלסטיק, שרוולים ויריעות מפלסטיק, מכלים ובקבוקים מפלסטיק, תעשיית מוצרים מפלסטיק לשימושים טכניים, חקלאיים ותעשייתיים, ועוד, על תתי סעיפיהם" (ראה - ענפי משנה 250-256 לסיווג האחיד של ענף הכלכלה, מהדורה שנייה 1993, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מעיון בסיווג האחיד עולה עוד כי "ייצור צעצועים" הוא ענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה. בפריט 3920, מצויין: "תעשיית משחקים וצעצועים: כולל ייצור משחקים וצעצועים מכל הסוגים: ממתכת, מעץ, מנייר, מפלסטיק, מטקסטיל וכו'; תלת אופניים ילדים" כמו כן, בתוספת השנייה לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי - מלאכה ותעשיה זעירה שנחתם בין התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה לבין ההסתדרות פורטו הענפים שעליהם חל הצו, וביניהם נמצא הענף "צעצועים". משמע, ייצור צעצועים או מסחר בהם הם ענף נפרד בתעשייה או במסחר. בדברי המבוא לסיווג של ענפי הכלכלה, הוגדר "מפעל" כיחידה כלכלית העוסקת בפעילות כלכלית אחת או בפעילות עיקרית אחת, כשפעילות זו היא הפעילות התורמת את עיקר "ערך המוסף" למפעל. בדברי המבוא הודגש כי התפוקה של מפעל על פעילויותיו העיקריות והמשניות הוא "מוצרים למכירה בשוק, לחלוקה ללא תשלום או לשימושים אחרים". דהיינו: המוצרים המוגמרים שנעשים במפעל. לצורך קביעת עיקר הפעילות בוחנים את חלקו של הפדיון בפעילות ובהעדר מידע זה - את מצבת כח האדם. מסיכום דבריו של מר גבאי, אשר מצאנו לנכון לקבלם כמתארים את הנסיבות לאשורן, עולה שאכן ייחודיותה של הנתבעת הוא בייצור צעצועים מחומרים שונים, כשגם אם יש למוצרים ולרכיבים העשויים מפלסטיק משקל מסוים בין שאר המוצרים והרכיבים שמייצרת הנתבעת, הרי לא ניתן להגדיר את עיקר פעילותה של הנתבעת בתחום הפלסטיקה דווקא. הסבר זה מקובל עלינו, ומכל מקום לא נסתר כלל ועיקר. מדבריו של מר גבאי, אותם, כאמור, קיבלנו, עולה כי אחוז עלות רכישת חומרי גלם מפלסטיק עומד על 3.92% מהמחזור הכספי של הנתבעת, כעולה מאישור רואה החשבון של הנתבעת, ורק 37% ממוצרי הנתבעת הינם באריזות מפלסטיק, עם תכולה מחומרים שונים. גם בעניין כח האדם דבריו של מר גבאי לא נסתרו, זאת על אף שנחקר אודות נתונים אלה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 27-30). 21. למעלה מכך, טענת הנתבעת מקובלת עלינו, כי שיטת התובעות חוטאת להבנת עיקר עיסוקה של הנתבעת, כפי שהיא עצמה טוענת לאורך כל כתבי טענותיה, שהוא ייצור והרכבת צעצועים מחומרים שונים. ניכר היה להתרשם מגרסת התובעות כי הן התעלמו בתצהיריהן מעובדות המצביעות על כך כי במפעל הנתבעת קיימות עוד 2 מחלקות נוספות אשר בהן אורזים הצעצועים באריזות מקרטון ולא מפלסטיק. עניין זה צץ ועלה רק בחקירתם הנגדית של התובעות. (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 27, עמ' 9 ש' 24, עמ' 13, ש' 2-28). 22. יתרה מזו, בענייננו, וכעולה מתקנון הנתבעת אליו הפנה מר גבאי בתצהירו, עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא: "2. המטרות: א. לייצר, לעבד, למכור, לרכוש, לייבא, לייצא, להיות סוכנים מורשים ולעסוק בכל דרך שהיא במוצרי משחק, צעצועים, בידור, בציוד ספורט, מחנאות, טיולים, נווט, אופטיקה ובציוד ואביזרים מנייר, קרטון, פלסטיק, פוליטי אלן, ברזל, נירוסטה, ומתכות אחרות מכל מין וסוג שהן לצריכה פרטית, צבורית ותעשייתית, הן במוצרים מעובדים ו/או בלתי מעובדים מכל סוג ומין שהם, וכן לייצר, לשווק, לבנות, לתכנן, משחקים, ציוד ואביזרים מכל סוג ומין. לעסוק בכל עבודות ניהול, פקוח והשגחה, ולתת כל חוות דעת מקצועית ויעוץ בכל תחום הקשור למוצרים הנ"ל. (להלן "הטובין"). לעסוק בייצור, ביבוא וביצוא של הטובין ו/או מוצרים ו/או חמרי גלם מכל סוג ו/או ידע ו/או לרכוש ו/או לשכור ו/או לרשום כל פטנט ו/או זכות מכל מין וסוג, בכל הקשור לעבוד ולשווק מוצרים וציוד הקשור לטובין הנ"ל." כך שלא ניתן לדבר על עיסוק עיקרי בתחום הפלסטיקה, שהרי לעניין זה טוענת הנתבעת כי עיסוקה העיקרי הוא תחום הצעצועים, וכפי שלמדנו "ייצור צעצועים" הוא ענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה. 23. לעניין זה יש להפנות גם לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתיק תב"ע 51-2300/95, אשר הוזכר ברישא של פסק דין זה. 24. התובעות, שנטל ההוכחה עליהן, הסתפקו בעדותן בלבד, ועל עדותן לא ניתן היה לבסס קביעות לפיהן עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו כנטען. אמנם, איננו מצפים מפועלות ייצור, ותיקות במפעל ככל שיהיו, לספק מידיעתן האישית נתונים אודות הכנסות המפעל, עלויות של חומרי גלם או חלוקת כוח האדם שבו. יחד עם זאת, יש לתמוה על כך שהתובעות לא מצאו לנכון להזמין את רואה החשבון של הנתבעת בבקשה להצגת מסמכי הנתבעת המלמדים על התפלגות היקף ההכנסות והרווחים של הנתבעת בתקופות השונות בהתאם לסוג הפעילות, ואף לא עתרו להצגת מסמכים מהנתבעת אודות חלוקת כוח האדם במפעל. כאן המקום לציין, כי לאחר שמיעת עדותו של מר גבאי, ותשובותיו לגבי מסמך ת/1, התרשמנו כי מסמך זה אינו משקף נכונה את חלוקת כוח האדם במפעל (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 24-28; עמ' 24, ש' 17). 25. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שעל הנתבעת חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, כפי שביקשו התובעות לטעון. כמו כן, התובעות לא הרימו את הנטל ולא סתרו ברמת ההוכחה הנדרשת את גרסת הנתבעת, לפיה עיקר עיסוקה הוא - בתחום הצעצועים. מקביעות אלה עולה כי אין לקבל את תביעת התובעות בכל הנוגע לרכיבים שנתבעו מכח צו ההרחבה בענף הפלסטיקה. בשל כך נדחית טענתן לעניין השכר הקובע מכוח צו ההרחבה ונדחית תביעתן לתשלום הפרשי שכר עבודה - משמרות לילה, הפרשות לקופת גמל ודמי חגים, ככל שהתבססו על הוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה. תביעותיה של התובעת 1 תביעת התובעת 1 לפיצויי פיטורים 26. התובעת 1 טענה בכתב התביעה כי פוטרה מעבודתה ולכן הינה זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לתקופת הוותק שלה בנתבעת והשכר החודשי הקובע בסך 21,096 ₪ (3,516 ₪ x 6 שנים). 27. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת קיבלה סך של 23,006 ₪ בגין פיצויי פיטורים ,קרי מעל הסכום שתבעה בתביעתה (סך של 13,624 ₪ קיבלה התובעת מח' הפניקס עבור פיצויי פיטורים וביום 16/3/10 קיבלה מהנתבעת סך של 9,742 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים). 28. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת לגבי תשלום פיצויי הפיטורים, והשיבה כדלקמן: "ש. את ביקשת פיצויי פיטורים ובתצהיר לא הזכרת כלל פיצויי פיטורין? ת. העניין בעצם בכך שפיצויי פיטורים אני אכן קיבלתי, אך במרוצת אותם שנים שעבדתי אני לא קיבלתי את השעות הנוספות ושעות הלילה. ש. לשאלת בית הדין - ת. אני קיבלתי פיצויי פיטורים, קיבלתי מה שמגיע, ברם אינני יודעת עד כמה הסכום הוא מדוייק, אשר על כן מצאתי לנכון לפנות לעורך דין." (פרוטוקול מיום 15/1/12, עמ' 7, ש' 9-14). 29. לאור הודאת התובעת כי שולמו לה פיצויי הפיטורים, אזי יש לדחות התביעה לפיצויי פיטורים. 30. בשולי הדברים נציין, כי לאור קביעתנו כי לא חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה אזי יש לדחות את טענת התובעת לעניין השכר הקובע, ובכל מקרה אפילו הייתה זכאית התובעת לתוספת עבור עבודה במשמרות, תוספת זו אינה נכללת בחישוב פיצויי הפיטורים. 31. יש לתמוה על כך שבתצהיר התובעת 1 אין כל זכר לתביעה לפיצויי פיטורים, בעדותה בפנינו מציינת התובעת כי קיבלה תשלום בגין פיצויי פיטורים, ואילו בסיכומיה מציינת התובעת כי מאחר והנתבעת לא טענה בתצהירה כי שילמה פיצויי פיטורים, עליה לשלמם. 32. לאור כל המפורט לעיל, משהודתה התובעת עצמה כי שולמו לה פיצויי הפיטורים ומשלא הסבירה ולא הבהירה תביעתה והסכום הנתבע, דין התביעה לפיצויי פיטורים - להידחות. תביעת התובעת 1 לפדיון חופשה שנתית 33. התובעת 1 טענה בתביעתה כי בכל תקופת עבודתה אצל הנתבעת, לא יצאה לחופשה בפועל ואף לא קיבלה את מלוא פדיון החופשה לאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד. עוד טענה התובעת כי קיבלה חופשה בתלושי שכר שונים בניגוד לחוק חופשה שנתית, קרי - קיבלה דמי חופשה ללא יציאה לחופשה בפועל. הנתבעת הייתה כופה על התובעת לצאת לחופשה בימים בהם היה מצטמצם היקף העבודה במפעל ומשלמת לתובעת חופשה. הנתבעת אף כפתה על התובעת במספר מקרים להעלות על הכתב בקשה לחופשה, כאשר זו נכפתה עליה. כך למשל, שילמה הנתבעת לתובעת יום חופש בתלוש השכר לחודש 11/07, כאשר התובעת עבדה בחודש זה 193 שעות. 34. בנסיבות העניין, טענה התובעת 1 כי היא זכאית לפדיון חופשה שנתית כדלקמן: א. לאור תקופת הוותק של התובעת 1 זכאית היא בשנה הרביעית, החמישית והשישית לסך הכל 42 ימי חופשה. ב. בהתאם לשכר היומי הקובע של התובעת 1, על הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 6,187 ₪ בגין פדיון חופשה. 35. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת ניצלה במלואה את זכאותה לחופשה, בחודשים בהם לא עבדה באופן מלא. הנתבעת הכחישה טענת התובעת כאילו כפו עליה לצאת לחופשה. לתצהיר עדותו של מר גבאי צירפה הנתבעת גיליון הנוכחות של התובעת 1 לחודש 8/08 וכן בקשות החופשות שלה. לטענת הנתבעת, מהבקשות עולה כי התובעת ביקשה מראש חופשה, ובקשתה אושרה על ידי הדרגים המוסמכים במפעל. 36. על פי הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית תשי"א - 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלום. 37. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו ועל המעביד לנהל פנקס חופשה אשר במסגרתו יירשמו באופן ברור מכסת הימים להם זכאי העובד ומכסת הימים אותם ניצל העובד (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). 38. לא מצאנו כי הנתבעת עמדה בנטל האמור. הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה ובו רישומים מפורטים מטעמה המתייחסים למועדים שבהם התובעת 1 יצאה לחופשה, ואף לא הוכיחה את מספר ימי החופשה שנוצלו בתקופה הרלוונטית לעבודתה של התובעת. 39. התובעת 1 העידה, ועדותה לא נסתרה, כי הנתבעת הייתה כופה עליה לצאת לחופשה בימים בהם היה מצטמצם היקף העבודה במפעל ומשלמת לה חופשה. בעניין זה יש להדגיש כי אין מקום לתשלום שכר הכולל דמי חופשה (סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958; דב"ע נה/3-223 עמותת אפק - מאיר בן ארי, מיום 6/5/98). מטרת חוק חופשה שנתית היא להבטיח, כי העובד יזכה בחופשה בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד (דב"ע מז/3-10 זכריה טרוסט - מדינת ישראל, פד"ע יח' 442). ודוק, כל האמור ביחס לפדיון חופשה מתייחס לזכאות מכוח החוק בלבד בסיום יחסי עובד-מעביד. פדיון חופשה הוא מושג שהחוק הולידו, ואין הוא בא אלא בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה (דב"ע לו/3-14 יהושע חגי - פריגן בע"מ, פד"ע ז, 439). מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חופשה שנתית, אין לקבל את הצורה שבה מתנהלת הנתבעת, כפי שעולה מעדותו של מר גבאי: "ש. לשאלת בית הדין - יש לעיתים מצב בשל מיעוט עבודה אתם מוציאים עובד לחופשה? ת. עובד שצבר ימים, אנו מודיעים מראש על לוח טבלאות, והם יוצאים לחופשה. התקופות החלשות הן מחודש 11 עד אפריל, בתקופת הכיסטמס, מחודש מאי אנו מתחילים לשלוח לחו"ל את הצעצועים". (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 9-12) (ראה ע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ). 40. בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א (1951), תקופת ההתיישנות לתביעה על בסיס החוק, היא בת 3 שנים. עוד יש לציין כי הזכות לפדיון חופשה נולדת עם סיום יחסי עובד מעביד. 41. לפיכך, בענייננו מוגבלת התובעת 1 לתבוע דמי פדיון חופשה שנתית שמחודש נובמבר 2006 ועד למועד ניתוק יחסי העבודה, בנובמבר 2009. 42. שלושת השנים האחרונות לעבודתה של התובעת 1 הן השנים הרביעית, החמישית והשישית לעבודתה אצל הנתבעת. אשר על כן, ומכוח הוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, עומדת לתובעת מכסת חופשה שנתית בת 12 ימים עבור שנת עבודתה הרביעית, 14 ימים עבור שנת עבודתה החמישית ו-15 ימים עבור שנת עבודתה השישית; ובסה"כ 41 ימי חופשה. 43. בהתחשב בהיקף משרתה של התובעת אשר עמדה על 93% משרה בממוצע, זכאית התובעת ל-38.13 פדיון ימי חופשה, ובסך הכל: 165.6 ₪ x 38.13 ימים = 6,314 ₪. משהעמידה התובעת תביעתה ברכיב זה על סך 6,187 ₪, זהו הסכום שייפסק לתובעת 1. תביעת התובעת 1 לדמי הבראה 44. בסיכומיה זנחה התובעת 1 את תביעתה ברכיב זה. משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות. תביעת התובעות לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה 45. ההסכם הקיבוצי הכללי בענף תעשיית המתכת, החשמל, האלקטרוניקה במלאכה ובתעשייה הזעירה, דורשת ממעביד לדאוג להסדר ביטוח פנסיה מקיפה לעובד. 46. אין מחלוקת כי התובעות לא בוטחו בהסדר של פנסיה מקיפה מתחילת עבודתן. 47. יחד עם זאת, מצאנו כי לתקופה שמחודש 7/06 ואילך - בוצעה הפרשה לתגמולי מעביד, זו בוצעה מהשכר הרגיל לקרן פנסיה בחברת "הפניקס". 48. אמנם לכתב ההגנה ולתצהירה לא צירפה הנתבעת כל אסמכתא. לסיכומיה צירפה הנתבעת אסמכתאות המצביעות על ההפרשות לפנסיה החל מ-7/06, ותכתובות הצדדים לעניין זה. יצויין כי התובעת 1 השיבה בעניין זה בחקירתה הנגדית כדלקמן: "ש. את זוכרת שב-2006 חתמת לחברת פניקס הצעה לביטוח? ת. כן. ש. אז למה את אומרת שאת לא יודעת מה זה קופת גדודו? ת. ...מי זה גדודו אני כן יודעת הוא הגיע וביטח את כולנו". (עמ' 10, ש' 19-25). 49. יצויין כי התובעת 2 טענה בכתב תביעתה כי: "הנתבעת ניכתה משכרה של התובעת החל מחודש 7/06 סכומים שונים ל"קופת גדודו" ולא פירטה לתובעת בגין מה נוכו סכומים אלה". 50. עדות התובעת 1 והאמור בכתב התביעה מטעם התובעת 2, תומך בטענות הנתבעת כי הפרשות לקופת גמל אכן נעשו מחודש 7/06 ואילך. 51. בשל תקופת ההתיישנות, לתובעת 1 מגיעים הפרשות לפנסיה החל מחודש 5/04 ועד לחודש 6/06, כולל. סך הכל השתכרה התובעת 1 בתקופה זו שכר יסוד בסך 83,374 ₪. על כן, היה על הנתבעת להפריש לתובעת 1 סך של 6% מתוך 83,374 ₪, ובסה"כ - 5,002 ₪. 52. בשל תקופת ההתיישנות, לתובעת 2 מגיעים הפרשות לפנסיה החל מחודש 5/04 ועד לחודש ,6/06 כולל. סך הכל השתכרה התובעת 2 בתקופה זו שכר יסוד בסך 83,374 ₪. על כן, היה על הנתבעת להפריש לתובעת 2 סך של 6% מתוך 83,374 ₪, ובסה"כ - 5002 ₪. תביעת התובעות לדמי חגים 53. התובעות טוענות כי הן זכאיות ל-9 ימי חגים בשנה וכי עבדו בסמוך לחגים, יום לפני ויום אחרי. התובעת 1 תבעה סך של 3,903 ₪ עבור דמי חג והתובעת 2 תבעה סך של 4,140 ₪ עבור דמי חג. 54. הנתבעת טענה שימי חג שחלו בימי שישי או שבת - אינם בתשלום וכמו כן חלק מהחגים שולמו כימי עבודה. 55. הלכה פסוקה היא, כי אף אם עבד העובד ביום חג, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצירוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק, בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו. זאת, בהתייחס כאמור, לטענת הנתבעת כי חלק מהחגים שולמו כימי עבודה (דב"ע מג/3-91 מולה נוהד - חברת אל וו בע"מ, פד"ע טו' 163). 56. עוד נפסק כי הנטל להוכיח תשלום דמי חג, מוטל על כתפי המעסיק וכי הנטל על המעביד להוכיח, כי נעדר העובד סמוך ליום החג (ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן, ניתן ביום 28/5/07). 57. הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות או כרטיסי עבודה, על מנת להוכיח טענותיה, כאשר נשאל מר גבאי מדוע לא הציג יומני עבודה או דוחות נוכחות, השיב: "עשיתי הכי טוב שאני יכול". (פרוטוקול מיום 15/11/12, עמ' 22, ש' 26). 58. משכך הם פני הדברים, על הנתבעת לשלם לתובעת 1 את ימי החג שפורטו בסעיף 27 לכתב התביעה ובסך הכל 3,903 ₪. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת 2 את ימי החג שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה ובסך הכל 4,140 ₪. סוף דבר 59. התביעה מתקבל בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים: לתובעת 1: א. פדיון חופשה שנתית בסך: 6,187 ₪ ב. חלף הפרשות לגמל בסך: 5,002 ₪ ג. דמי חגים בסך: 3,903 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/09 ועד לתשלום המלא בפועל. לתובעת 2: א. חלף הפרשות לגמל בסך: 5,002 ₪ ב. דמי חגים בסך: 4,140 ₪ הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/11 ועד לתשלום המלא בפועל. 60. לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעות, כל צד יישא בהוצאותיו. 61. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. צו הרחבהצווים