פציעות ספורט הן תאונות נפוצות המצריכות במרבית המקרים ליווי של עורך דין המתמחה בתאונות ספורט. להלן סקירה של סוגיות חשובות בנושא פציעות ספורט:

אחריות העירייה לפציעות ספורט

בהתאם לעקרונות דיני הנזיקין, הטלת אחריות מכוח עוולת הרשלנות תלויה בקיומה של - חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין המזיק לניזוק, הפרת החובה וקיומו של קשר סיבתי לנזק שנגרם. העירייה חבה בחובת זהירות כבעלים של מקום בו נגרמת פציעת ספורט, כמי שמתחזקת את מרכזי ספורט ואולמות ספורט ומחויבת למנוע מפגעים במקום ועלייה לדאוג לשלמות גופם של המטופלים באמצעות הנחיות למטפלים ולמדריכי הספורט, השגחה ופיקוח. יחד עם זאת, אחריות הרשות המקומית כמחזיקה במקרקעין, אינה אחריות מוחלטת ויש להוכיחקיומו של מפגע באולם ו/או הפרת חובת זהירות מושגית או קונקרטית של הרשות המקומית כלפי התובע. לדוגמא בטענה להעדר הדרכה ו/או פיקוח וכדומא.

 

טענת רשלנות כלפי מי שמאפשר לקטינים להשתתף במשחק "אגרסיבי" ללא ביטוח

בת"א (מחוזי י-ם) 514/88, דוד מויאל נ' אגודת הספורט בית"ר ירושלים, הייתה טענה כי כאשר הצטרף התובע שם, לקבוצת בית"ר, נאמר מפורשות לאביו כי קיים ביטוח המכסה כל פגיעה אפשרית. לאחר שבית המשפט קבע כממצא עובדתי, שאכן נאמרו אותם דברים, נקבע שהיה מצג שווא רשלני. על בסיס מצג זה, התקבלה התביעה שם. הדברים שאמר כב' הנשיא זיילר כי לדידו גם ללא אותה הבטחה, קיימת רשלנות, כאשר מאפשרים לקטינים להשתתף במשחק אגרסיבי ללא כיסוי ביטוחי, נאמרו באוביטר בלבד.

 

חובת עריכת ביטוח תאונות ספורט לפי חוק הספורט

סעיף 7(א) לחוק הספורט קובע, בהתייחס לחובת עריכת ביטוח, כדלקמן: "אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם ." אין מחלוקת שהחוק חל גם על פעילות ספורט שאינה תחרותית, אך סעיף 7 לחוק, העוסק בחובת הביטוח, חל רק על תחרויות ספורט, ועל אגודות ספורט, כמשמען בחוק. נפסק כי: "יצוין כי חוק הספורט מבחין בין "פעילות ספורט" לבין 'תחרות ספורט'. בעוד שהוראות החוק, המתייחסות לבטיחות והסמכת מאמנים, מתייחסות לפעילויות ספורט בכללותן ראוי לציין כי סעיפים 5 ו-7 לחוק, המסדירים חובת ביצוע בדיקות רפואיות וחובת ביטוח, מתייחסים, על פי לשונם, לתחרויות ספורט." (השופטת טולקובסקי בת.א. (שלום ת"א) 211112-02 מרידור דניאל נ' בית"ר רמת גן, מרכז הספורט הארצי לבית"ר.) ד"ר דרורה פלפל, מציינת בספרה, "הספורט בראי המשפט", הוצאת פרלשטיין-גנוסר 1994, בעמ' 272, כדלקמן: "סעיף 7 לחוק הספורט מחייב אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד, לבטח את הספורטאים שנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידם או מטעמם. חובת הביטוח היא בעת משחק ולא בעת אימון". כן ראו בעניין זה, פסק דינו של כב' השופט שנלר בת.א (שלום פ"ת) 1449/00 בועז סנדלר נ' עירית פתח - תקווה שם נקבע : "...הרובד השני, עניינו פעילות ספורט תחרותית. כפי שצוין לעיל, הן ביחס לחובת הביטוח והן ביחס לנושא הבדיקות הרפואיות, מצוין מפורשות כי לא מדובר בפעילות ספורט מאורגנת, אלא בתחרות ספורט מאורגנת... המסקנה המתבקשת הינה, שרק פעילות ספורט תחרותית, מאורגנת, הממלאת אחר הסממנים המפורטים לעיל, תחייב עריכת ביטוח ובדיקות רפואיות מוקדמות."

 

טענת רשלנות באי עריכת ביטוח המכסה פציעות ספורט

בע"א 4493/05 איל ירושלמי נ' פולריס ייבוא כלים בע"מ (ניתן ביום 7.3.2007), נבחנה האפשרות לקבוע רשלנות, עת לא נערכה פוליסת ביטוח אישית המכסה פציעות ספורט, ברם המסקנה שם הייתה כי הטלת חובה ממין זה - היא בעייתית ביותר. אף שכב' השופטת חיות התייחסה בהרחבה ליתרון שיהא, עת תוטל חובת ביטוח, במקרים של ספורט אתגרי (כפי שהיה באותו מקרה), בו עשוי להיגרם נזק רב למרות העדר רשלנות של מאן דהו - עמדתה הייתה כי מוטב שחובת הביטוח תקבע בחוק. באשר לאפשרות לקבוע בנסיבות מסוימות, רשלנות, מחמת העדר ביטוח (גם מקום בו אין חובה בחוק לעורכו), אמרה: "גישה זו מעוררת קשיים ואין לקבלה. כפי שכבר צוין, מבחינה נורמטיבית יש משום אי-סבירות בכך שמיזם שעניינו השתתפות במרוץ אופנועים יוצא לדרך ללא ביטוח תאונות אישיות. יחד עם זאת, הבחירה במשטר הרשלנות כאמצעי ליצירת חובת ביטוח, מאתגרת את גבולותיה של העוולה ומעוררת חשש מפני "זליגה" של הרשלנות אל עבר האחריות החמורה או המוחלטת. זאת, נוכח הקירבה שבין הטלת חובה לערוך ביטוח ובין הטלת אחריות מוחלטת עליה עמד פרופ' י' אנגלרד באומרו "אחריות מוחלטת היא במהותה ביטוי לרעיון של ביטוח" (ראו יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 6 (מהדורה שלישית, תשס"ה)). אכן, קביעת חובה לבטח כנורמה המוגנת במסגרת עוולת הרשלנות עלולה לטשטש את הקו המפריד בין משטר של אחריות מוחלטת לבין משטר של אחריות המבוססת על עקרונות של אשם". אומנם באותו מקרה הייתה מסקנתה כי ייתכנו מקרים בהם תוטל אחריות, על בסיס טענה שבנסיבות המקרה הספציפי, הימנעות מרכישת ביטוח עולה כדי רשלנות. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי כדי להטיל את אותה חובה - יש צורך שיתקיימו נסיבות מיוחדות, כגון הסתמכות על דברים שנאמרו, יחסי קרבה מיוחדים וכיוצ"ב. וכך נאמר שם בהמשך הדברים: "...עם זאת ועל אף הקשיים הכרוכים בגישה לפיה אי-עריכת ביטוח מהווה התנהגות רשלנית המקימה חבות על פי דיני הנזיקין, אין בעיניי מקום לשלול אפשרות זו מניה וביה ויש לבחון כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. ... כמו כן, בנסיבות שבהן מתקיימים בין המזיק לניזוק יחסי קירבה והסתמכות, עשויה לקום חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק לשמור על טובתו הכלכלית. יתכן שבנסיבות כאלה ניתן יהיה לראות באי ביטוחו של הניזוק על ידי המזיק מחדל רשלני. יחסי קירבה והסתמכות כאמור עשויים להתקיים, בין היתר, מקום שבו צד אחד הבטיח מפורשות לאחר לערוך עבורו ביטוח או מקום בו מתחייב הדבר מנוהג בין הצדדים. לעומת זאת, מקום שבו בחר הניזוק להיות מעורב בפעילות מסוכנת בשל טובות ההנאה שהיא מצמיחה לו יתקשה לטעון, בהיעדר סיכום מפורש, כי הסתמך על אחר לעניין ביטוחו".

 

פציעות ספורט בראי חוק הספורט

"מטרתו הברורה של חוק הספורט הינה להסדיר את הפעילות המאורגנת, מה שמכונה כבר כיום ללא כחל וסרק: "הספורט המקצועי", או לפחות הספורט כעיסוק מרכזי" . ר' הספורט בראי המשפט, ד"ר פלפל, הוצאת פרלשטיין- גינוסר, 1994 בעמ' 272. החוק לא נועד אפוא לחול על ספורטאי חובב, אלא על מי שהספורט מהווה חלק מעיסוקו המקצועי ("נבחרות הישג" - כפי שכינו זאת התובעות בסיכומיהן). זאת ועוד, בעוד חלק מהוראות החוק מתייחסות לפעילויות ספורט בהקשרים רחבים (פעילות ספורט - במכון ספורט או במועדון ספורט וכן בתחרויות ספורט) - קיימות הוראות אחרות שהן מצמצמות יותר. עסקינן בהוראות, שאינן מפנות להגדרה הרחבה של פעילות ספורט, אלא עוסקות רק במקרה בו מתקיימת תחרות ספורט. החובה לביצוע בדיקות רפואיות ו/או חובת ביטוח, יוחדו בחוק דווקא לתחרויות ספורט (ר' לשון סעיפים 5 ו- 7). בעניין זה ראו ת"א (שלום- פ"ת) 1449/00 בועז סנדלר נ' עיריית פתח תקווה, שם קבע כב' השופט שנלר כי יש צורך שידובר בפעילות תחרותית מאורגנת, אשר אליה נוגעים תקנונים, שיפוט, קיום כרטיס שחקן ורישום כחבר באגודה הרלוונטית. מסקנתו באותו מקרה הייתה: "שרק פעילות ספורט תחרותית מאורגנת, הממלאת אחר הסממנים המפורטים לעיל, תחייב עריכת ביטוח ובדיקות רפואיות מתאימות". עוד אמר: "הרובד השני, עניינו פעילות ספורט תחרותית. כפי שצוין לעיל, הן ביחס לחובת ביטוח והן ביחס לנושא הבדיקות הרפואיות, מצוין מפורשות כי לא מדובר בפעילות ספורט מאורגנת אלא בתחרות ספורט מאורגנת "

 

פציעה בפעילות ספורטיבית "מסוכנת"

הפסיקה קבעה כי עת מדובר בפעילות ספורטיבית אשר הפגיעה שנגרמה במסגרתה, אינה חורגת מהסיכונים הצפויים בפעילות שכזו ולא הוכחה רשלנות מיוחדת - הרי שאין מקום להטלת אחריות וחובת פיצוי. כך בדומה, בת"א (שלום -חי') 14772/06 מרעאנה נ. מועצה מקומית פרדיס (ניתן ביום 8.3.10) - נדחתה תביעה של מתאמן בחוג קראטה אשר במהלך ביצוע תרגיל נפגע בידיו. באותו מקרה, נאמרו הדברים הבאים היפים בהתאמה לענייננו: "בהתחשב בכך שהתרגיל שבוצע היה בסיסי ופשוט (בעיטה וחסימה נגדית), תרגיל אותו ביצע התובע אלפי פעמים במהלך כל השנים, ברור שהיה עליו לדעת כיצד לבצעו והעובדה שבמקרה הנדון ארעה תאונה בה נפגע אינה מלמדת על קיומה של רשלנות מצד הנתבעת... מעבר לכל האמור לעיל אין להתעלם מהעובדה כי חוג קראטה שונה מחוג "מקרמה". מדובר בחוג שמעצם מהותו וטיבו מתרחשת בו פעילות הכרוכה בהפעלת כוח פיזי והיא בעלת סיכון לפגיעה. ילדים המגיעים לחוג זה מגיעים אליו בידיעה כי החוג מאפשר להם עימות גופני הכולל מעצם טיבו שימוש בבעיטות ומכות העלולים לגרום לפגיעה במתאמן. במקרה הנדון התממש סיכון הקיים בפעילות מסוג זה, ברם אין בכך כדי להטיל חבות על הנתבעת משלא הוכח כי הופרה חובת זהירות קונקרטית. עניין לנו בתאונה מצערת שעשויה להתרחש אגב ותוך כדי פעילות ספורטיבית, ברם אין היא ברת פיצוי. ראה במקרים אחרים תביעות שנדחו על ידי בתי המשפט (בהתרחשות תאונות שאירעו במהלך חוגי קראטה וג'ודו: ת.א. 1942/05 שפונט עוזי נ' אריה חברה לביטוח ניתן ביום 18/6/06, וב ת.א. 5433/02 נזרוב נ' מתנ"ס אור עקיבא ניתן ביום 20/10/03, ת.א. 1607/01 כהן נאור נ' קובי מאיר ניתן ביום 26/7/09)." ר' גם ת.א. (שלום נת') 3168/09 רבקה בן עוזיה נ. הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (ניתן ביום 6.5.13).

 

פסיקה בנושא תאונות ספורט

בת"א ( הרצליה) 52456/08 יורשי המנוח אנפואה צאסוואה ז"ל נ' אילון חברה לביטוח בע"מ (7.11.13) היה המנוח שחקן כדורגל בשורות מועדון הכדורגל "הפועל באר שבע", בעת שנפטר ביום 29.08.2007, במהלך אימון רשמי במסגרת הקבוצה הרשומה והפועלת במסגרת ההתאחדות לכדורגל בישראל, והנתבעת ביטחה את שחקני קבוצת "הפועל באר שבע" ובכלל זה את המנוח, בביטוח תאונות אישיות בפוליסה שנעשתה באמצעות הקבוצה. המחלוקת היתה בשאלה היחידה האם סיבת המוות נכנסת בגדרי מקרה הביטוח.

 

פסיקה בנושא פציעות ספורט

##מתי פציעה במהלך אימון ספורט תקים זכאות לפיצויים?## פציעות המתרחשות תוך כדי פעילות ספורטיבית מעוררות שאלה משפטית באשר לגבול שבין סיכונים טבעיים ואינהרנטיים לפעילות לבין אירועים המזכים בפיצוי עקב קיומו של מפגע, התרשלות מצד מארגנים ומאמנים, או תחת הגדרת "תאונה" בפוליסות ביטוח. כפי שעולה מההליכים המשפטיים, כאשר מדובר בסיכון טבעי ורגיל של ענף הספורט או בחוסר זהירות עצמי, התביעות נדחות; לעומת זאת, כאשר הנזק נגרם עקב ליקוי בתחזוקת המתקן, יצירת סיכון בלתי סביר או במסגרת פוליסת ביטוח מתאימה, תוכר הזכאות לפיצוי כספי. ##הבחנה בין סיכונים טבעיים ורגילים לבין סיכונים בלתי סבירים בספורט## בתי המשפט נדרשים שוב ושוב לשאלת גבולות האחריות בנזיקין בעת קיום פעילות ספורטיבית. במסגרת ##ת"א 15454-06-09 (שלום חדרה)## עלתה השאלה לגבי היקף חובת הזהירות של מאמן ומדריך כלפי מתאמן. באותו מקרה אירעה פציעה במהלך אימון "קרב מגע", שהוא אימון שמעצם טבעו מדמה תקיפות הדדיות. בהליך זה הובהר כי מי שמשתמש במתקן ספורט, כמשתתף או כצופה, עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית, ועד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות. לפיכך, חובת הזהירות הקונקרטית של מדריך קמה אך ורק כלפי אותם סיכונים שאינם טבעיים ורגילים לפעילות ולאותן סכנות שאינן ברורות ונחוצות. עקרון דומה נדון גם במסגרת ##ת"א 10469-11-16 (שלום תל אביב - יפו)##, שם נדונה תביעה בגין שתי נפילות במהלך פעילות ספורטיבית של תלמידה. באותו עניין, ביום 22.1.14, במהלך אימון כדורעף שנערך באולם הספורט, תוך כדי תנועה לצורך הגשת מכת פתיחה והטיית הגוף על רגל שמאל, קרסה ברכה השמאלית של התלמידה תחת משקל גופה והיא נחבלה. בית המשפט ציין כי אירועי ספורט מטיבם ומטבעם מהווים סיכון להיפצע, והנוטל חלק בהם נוטל על עצמו את הסיכון להיפצע, ועל כן התביעה נדחתה. גם במסגרת ##ת"א 31414-08-19 (שלום בת ים)## נדחתה תביעת נזיקין בגין פציעה שאירעה ביום 6.4.2018 במהלך אימון בשטחי מועדון ספורט כנגד המועדון והמאמנת שהעבירה את האימון, עקב היעדר הוכחת רשלנות וקשר סיבתי, ומתוך קביעה כי הפגיעה התרחשה כתוצאה מסיכונים טבעיים ורגילים של פעילות ספורטיבית שאין בהם להטיל חבות. בנוסף, במסגרת ##ת"א 44547-04-23 (שלום תל אביב - יפו)## נדונה פציעת גוף של מתאמן במהלך אימון במתחם פעילות ספורט אתגרי ונינג'ה. באותו הליך נקבע כי בפעילות ספורט אתגרי, פגיעה הנובעת מסיכונים טבעיים ואינהרנטיים אינה מטילה אחריות בנזיקין; אולם כאשר מארגן הפעילות מתרשל ומגביר את הסיכון, תוטל עליו אחריות, תוך בחינת אשם תורם מצד המתאמן בהתאם לנסיבות המקרה, גילו, מיומנותו ומידת זהירותו. ##אחריות בעלי ומפעילי מתקנים בגין מפגעי בטיחות וליקויי תחזוקה## כאשר הפציעה אינה נובעת ממהלך המשחק הרגיל אלא מקיומו של מפגע פיזי במשטח האימונים, בתי המשפט נוטים להטיל אחריות נזיקית על הגופים המחזיקים והמפעילים את המתקנים. במסגרת ##ת"א 4047/08 (שלום חיפה)## (החלטות משנים 2014 ו-2015) נדונו נסיבות פציעתו של מתאמן יליד 1983, אשר נפגע בברכו השמאלית ביום 23.1.2001 במהלך אימון כדור-יד לנוער באולם ספורט. הנתבעות טענו כי מדובר בתאונת ספורט גרידא הנובעת מהיתקלות בשחקן אחר המכונה "תיקול", הנפוצה במשחקי כדור. מנגד, נטען כי המתאמן מעד עקב מפגע שנוצר לאחר שחיפוי רצפת אולם הספורט ניזוק מחמת חדירת מי גשמים חריגה. בית המשפט קבע כי המפעילות חייבות היו לצפות שתוך כדי אימון עלול אחד המתאמנים להיפגע מחמת פגם בחיפוי הרצפה, ומשאפשרו קיום פעילות ולא סגרו או ביטלו את האימון לאחר רדת הגשמים, הן התרשלו. בערעור חויבו הגופים האחראים לפצות את הנפגע בסכום של 532,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 שקלים. במקרה נוסף שנדון במסגרת ##ת"א 39617-02-23 (שלום ראשון לציון)##, הוגשה תביעת נזיקין על ידי שחקן כדורגל, יליד שנת 2000, אשר נפגע ביום 16.11.2021 במהלך אימון קבוצה במגרש עשוי דשא סינטטי. התובע טען כי רגלו השמאלית נתפסה במשטח הדשא, שהיה רפוי ובלתי מתוחזק, וכתוצאה מכך רגלו הסתובבה ונגרם לו קרע ברצועה צולבת קדמית, קרע במיניסקוס ונכות רפואית בשיעור 19% לפי מומחה בית המשפט. מנגד, חובת ההוכחה לקיומו של מפגע מוטלת על התובע. במסגרת ##ת"א 17812-11-10 (שלום נתניה)##, נדחתה תביעתה של מתאמנת שהשתתפה באימון כדורסל ביום 24.6.07 ונחבלה. התובעת טענה כי בעת שביצעה תרגיל עלייה לסל החליקה בעוצמה על רצפה שהייתה רטובה ממים ומזיעת מתאמנים, איבדה את הכרתה וסבלה משברים בעצמות המסרק בכף רגל שמאל שחייבו גיבוס ואיסור דריכה למשך חודש. התביעה נדחתה עקב היעדר הוכחת רשלנות בתחזוקת אולם הספורט. בדומה לכך, במסגרת ##ת"א 51923-12-17 (שלום עכו)## נדחתה תביעת פיצויים של מתאמן שטען כי נחבל בקרסול שמאל בעת שהודרך לבצע תרגיל "החלפת רגליים" על ספסל שבדי לא מקובע במכון כושר. בית המשפט הבהיר כי לא כל פציעת מתאמן מטילה אחריות על הבעלים או המפעיל, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הקונקרטיות. כאשר הפציעה היא תוצאה של סיכון טבעי או איבוד שווי משקל פתאומי במהלך ביצוע תרגיל אימון בסיסי בשל חוסר זהירות או חוסר תשומת לב של המתאמן עצמו, אין הצדקה להטיל אחריות נזיקית על מכון הכושר. ##פרשנות המונח תאונה ודרישת הגורם החיצוני בפוליסות ביטוח## סוגיה מרכזית נוספת עוסקת בתביעות לתגמולי ביטוח בגין פציעות ספורט על פי פוליסות תאונות אישיות, ובפרט בשאלת התקיימותה של דרישת ה"תאונה" והיותה תוצאה של "גורם חיצוני". במסגרת ##ת"א 73504-01-23 (שלום קריות)## נדונה תביעתו של שחקן כדורגל אשר במהלך אימון קבוצה ביום 2.2.21, אגב ריצה מהירה (ספרינט), חש לפתע כאב פתאומי חד במפשעה ימין. חברת הביטוח כפרה בהגדרת האירוע כתאונה. השחקן טען כי מרבית פציעות ספורטאים בכדורגל הן פציעות עצמיות הנגרמות מחבלה סיבובית, תנועה לא נכונה או מאמץ בריצה, וכי הפוליסה שנרכשה הייתה יקרה באופן משמעותי מפוליסות שגרתיות של מי שאינו עוסק בספורט מקצועי. בית המשפט הכיר באירוע כמזכה וקבע כי משלא נטען ולא הוכח שהפציעה נבעה מליקוי פנימי בגופו, עצם הימצאותו של השחקן על כר הדשא והיציאה לריצת ספרינט מהירה ועוצמתית מהווים מענה לדרישת ה"גורם החיצוני". הגדרה זו נבחנה גם במסגרת ##ת"א 5233-03-18 (שלום רמלה)##. באותו עניין נדונו שתי פציעות של ספורטאית בענף הג'ודו: פציעה ראשונה מיום 13.4.15 שבה נגרם קרע באחת מרצועות קרסול ימין במהלך אימון במכון וינגייט, ופציעה שנייה מיום 19.7.15 במסגרת קרב ג'ודו בתחרות ברוסיה, שבה נגרמו בלטי דיסק בעמוד השדרה. הפוליסה הגדירה תאונה כחבלה גופנית מאירוע פתאומי ובלתי צפוי שנגרם במישרין מהפעלת כוח פיזי על ידי גורם חיצוני גלוי לעין. המבטחת טענה כי מנגנוני התאונות היו חבלה עצמית ונפילה על מזרן ללא הפעלת כוח פיזי חיצוני. בית המשפט דחה טענה זו וקבע בנוגע לאימון מיום 13.4.15, כי גם אם האימון היה אימון עצמי שלא נערך מול מתאמן אחר, האירוע נכנס לגדר הגדרת ה"תאונה". ##השפעת פציעות ספורט על תביעות להכרה בפגיעה בעבודה## פציעות ספורט עשויות להשפיע גם על זכויות סוציאליות והליכים לפי דיני עבודה וביטוח לאומי. במסגרת ##ב"ל 15874-08-20 (אזורי לעבודה באר שבע)## נדחתה תביעה להכרה בליקוי ניווני פוסט-טראומטי בברכיים כפגיעה בעבודה. מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין קבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצב ברכיו. המומחה מצא בתיקו הרפואי של התובע תיעוד על פעילות ממושכת בענף הכדורגל בין השנים 2001 ל-2008 ופציעות חוזרות וניתוחי ארתרוסקופיה בעבר. נקבע כי לתיעוד זה בספרות הרפואית יש תרומה משמעותית ביותר, וכי הליקוי נובע מפעילות ספורטיבית אינטנסיבית במשחקי כדורגל ולא מתנאי העבודה. ##צעדים מעשיים למימוש זכויות ובירור אחריות בעקבות פציעה באימון## 1. ##תיעוד מיידי של זירת האירוע והמפגע:## ככל שהפציעה אירעה בעקבות ליקוי פיזי במשטח האימון (כגון מרצפת פגומה, רטיבות, שטיח דשא רפוי או ציוד לא מקובע), יש לצלם את המפגע באופן ברור מוקדם ככל האפשר. 2. ##רישום נסיבות המקרה והעדים:## יש לאסוף פרטי התקשרות של עדים שנכחו במקום (מתאמנים, מאמנים ומנהלי מתקן) ולתעד במדויק את תרגיל האימון שבוצע ואת מנגנון הפגיעה. 3. ##פנייה לקבלת טיפול רפואי ראשוני ופירוט תלונות:## מומלץ לוודא שבמסמכי חדר המיון או המרפאה נרשמות במדויק נסיבות הפציעה והתרחשותה במסגרת האימון, לרבות פגיעות אורתופדיות (רצועות, מיניסקוס, שברים או בלטי דיסק). 4. ##בדיקת פוליסות ביטוח רלוונטיות:## יש לבחון קיומן של פוליסות תאונות אישיות פרטיות, פוליסות של אגודות ספורט או מוסדות לימוד, תוך בחינת הגדרת ה"תאונה", דרישת ה"גורם החיצוני", ותנאי החרגה כגון ספורט מקצועי. 5. ##בירור עבר רפואי רלוונטי:## יש לקחת בחשבון כי פציעות עבר ופעילות ספורטיבית קודמת עשויות להיבדק על ידי מומחים רפואיים, במיוחד בהליכים מול חברות ביטוח או תביעות להכרה בפגיעות בעבודה. ##שאלות ותשובות## ##ש: האם כל פציעה המתרחשת במהלך אימון ספורטיבי מזכה בפיצוי נזיקי מבעל המקום?## ##ת:## לא. כפי שנקבע בפסיקה, פציעה הנובעת מסיכונים טבעיים ורגילים הכרוכים בפעילות הספורטיבית, או שנגרמה בשל איבוד שווי משקל וחוסר זהירות עצמי של המתאמן, אינה מטילה אחריות נזיקית על המפעיל. אחריות תוטל כאשר מוכחת התרשלות, כגון קיומו של מפגע בטיחותי או הגברת סיכון בלתי סבירה. ##ש: מתי ליקוי במשטח האימון יטיל אחריות על בעלי האולם או המגרש?## ##ת:## כאשר קיים פגם פיזי במשטח שאינו מהווה חלק מהסיכון הרגיל של המשחק – כגון חדירת מים שגרמה לפגם בריצוף או משטח דשא סינטטי רפוי – וכאשר האחראים ידעו או שהיה עליהם לצפות את הסיכון לפגיעה ולא ביטלו את הפעילות או תיקנו את המפגע. ##ש: האם פציעה עצמית ללא מגע בשחקן אחר יכולה להיחשב כ"תאונה" לצורך קבלת תגמולי ביטוח?## ##ת:## כן, בהתאם לפרשנות שניתנה בבתי המשפט, אירועים כגון קרע ברצועה במהלך אימון עצמי או כאב חד אגב ריצת ספרינט מהירה על כר הדשא עשויים להיחשב כאירוע תאונתי הממלא אחר דרישת "הגורם החיצוני", כל עוד לא הוכח שהנזק נבע מליקוי גופני פנימי קודם בלבד.דיני ספורטתאונות ספורט