חוק המעצרים מקנה לקצין משטרה סמכות מעצר ובמקביל מקנה לקצין הממונה סמכות לשחרר בערובה או להטיל ערובה. מכוח הסמכות לעצור, נגזרת, ממילא, גם הסמכות לנקוט בפעולה שחומרתה פחותה, כמו שחרור בערובה ובתנאים. סמכות מקבילה לשחרורו של חשוד, שטרם הוגש נגדו כתב אישום, נתונה גם לבית המשפט, המוסמך לשחרר בנוסף גם נאשם או נידון שערעור תלוי ועומד על פסק דינו והוא נתון במעצר או במאסר, וזאת בהתאם להוראות סעיף 44 לחוק המעצרים. בהחלטתו, על השופט לשקול את השיקולים המנויים בסעיף 46 לחוק המעצרים, ובמקרה של אי המצאת הערובה, כמו במקרה של הטלת ערובה על ידי קצין משטרה מוסמך, תוצאות אי המצאת הערובה שנקבעה הינה מעצרו של המשוחרר בערובה, והבאתו בפני שופט תוך 24 שעות מעת מעצרו. כשם שסעיף 42 לחוק המעצרים קובע את התנאים, שהקצין הממונה רשאי להתנות בהם את שחרורו של המשוחרר בערובה, כך קובע סעיף 48 לחוק המעצרים את התנאים, שבית המשפט רשאי להתנות בהם את השחרור בערובה, וזאת על מנת להבטיח, שהמשוחרר בערובה - יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט.מעצרמשטרהקציניםערובהשחרור בערובה (בערבות)