בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם

בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם - הינה סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט יחזקאל הראל מבוא : הוגשה תביעת פיצויים התובע יליד 28.3.75 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 6.10.03 (להלן: "התאונה הראשונה") ובגין תאונה שאירעה ביום 5.4.04 (להלן: "התאונה השנייה"). התאונה הראשונה והתאונה השנייה (להלן: "התאונות") הינן "תאונות דרכים" כהגדרתן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק וכן אחוזי נכות. איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: " איילון") חבה בפיצויו של התובע בגין התאונה הראשונה ואילו שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה") חבה בפיצויו של התובע בגין התאונה השנייה פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובע ושל המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר גורדין, אורטופד. כן עיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, לרבות חוות דעתו של ד"ר גורדין. שמיעת הראיות התקיימה ביום 30.4.07. בתום ישיבה זו שמעתי את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין. בהתאם למוסכם עוכב מתן פסה"ד על מנת לאפשר למומחה להמציא מאמרים רפואיים, אם וככל שימצא לנכון (להלן: "הספרות הנוספת"). הספרות הנוספת הומצאה ע"י המומחה ביום 13.5.07. הצדדים הגיבו להתייחסות ד"ר גורדין למחלוקות שבין הצדדים. תגובת איילון התקבלה הנכות הרפואית : בסופו של יום אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה השנייה. ביום 22.1.06 נבדק התובע על ידי ד"ר גורדין, אשר מצא כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונות וכי ההגבלות שמצא אצל התובע בתנועות ע"ש צווארי הינן בגין מצב קודם ובעיקר בגין תאונת דרכים שעבר התובע ביום 16.1.01 (להלן: "התאונה הקודמת"). התובע חלק על ממצאיו של ד"ר גורדין ועל כן זימנו לחקירה על חוות דעתו בתחילת חקירתו הנגדית, העריך ד"ר גורדין כי נכותו הרפואית של התובע, בלא כל קשר לתאונות, הינה בשיעור של 10% בגין הגבלות בתנועות ע"ש צווארי. הצדדים חלוקים בשאלה מהו שיעור הנכות הרפואית שיש לקבוע לתובע, מה שיעור הנכות שיש לקבוע לתובע בגין התאונה הראשונה, וכמובן הנכות התפקודית של התובע אקדים ואומר כי שוכנעתי כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, בגין הגבלות ע"ש צווארי, הינה בשיעור של 16% וכי זו נגרמה בגין התאונה הראשונה בלבד. ביום 6.10.03 בשעה 23:20 לערך, נהג התובע ברכבו. במהלך הנהיגה ברכב אירעה התאונה הראשונה. ממקום התאונה הועבר התובע באמבולנס לבית החולים וולפסון בחולון. בבדיקה בחדר המיון התלונן התובע על כאבי גב תחתון וברכיים בלבד. צילומי רנטגן לע"ש מותני ושתי הברכיים, העלו כי לא נגרמו שברים. התובע שוחרר מבית החולים עם הוראות לנטילת אופטלגין בלבד ביום 9.10.03, בשעות הבוקר, פנה התובע לחדר המיון בבית החולים אסף הרופא, שם התלונן על כאבי צוואר ואגן מימין. בבדיקה נמצאו תנועות עמוד שדרה מלאות לכל אורכו. צילומי רנטגן שבוצעו לתובע לא העלו דבר. ביום 11.10.03, פנה התובע פעם נוספת לחדר המיון בבית החולים אסף הרופא, שם התלונן על כאבים בע"ש מותני. התובע שוחרר מבית החולים לאחר שהבדיקות וצילומי הרנטגן לא העלו ממצאים משמעותיים. עיון במסמכים הרפואיים מלמד כי עיקר תלונותיו של התובע בגין התאונה הראשונה התמקדו בע"ש מותני וברך שמאל במהלך בדיקתו את התובע ביום 22.1.06 מצא ד"ר גורדין "... בצוואר יישור מלא, בכיפוף מגיע עם הסנטר עד מרחק של 2.5 סמ' מהחזה, סיבוב הצוואר °30 לכל כיוון וההטיות °25 לכל צד...". במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר גורדין הציג בפניו ב"כ התובע ספרות רפואית מ-4 מקורות שונים. מספרות זו עולה כי נתוני תנועות הצוואר שנמצאו אצל בני גילו של התובע הינם כדלקמן: °80-°70 בצידוד, °45-°40 בהטיות. נתונים אלו מתייחסים לתנועות אקטיביות של ע"ש צווארי והם לקוחים מתוך שלושה מתוך ארבעת המחקרים הנ"ל. המחקר הרביעי, שלא הובא בחשבון על ידי, מתייחס לתנועות פסיביות בלבד מאחר וממצאי בדיקת התובע על ידי ד"ר גורדין מתייחסים לתנועות אקטיביות אין מקום להשוואה לממצאי תנועות פסיביות במאמר הרביעי. באשר לכיפוף הסנטר עד למרחק של 2.5 ס"מ מהחזה, אישר ד"ר גורדין כי המדובר בהגבלה שבין קלה לבינונית (שורות 22-21 בעמ’ 11 לפרוטוקול ישיבת יום 30.4.07). בטרם הוצגה בפני ד"ר גורדין הספרות הנ"ל, נמסרו על ידו נתונים אחרים, ככל שזכר, מהספרות הרפואית. מטעם זה ובהסכמת הצדדים אפשרתי לד"ר גורדין להמציא את הספרות הנוספת, אם וככל שתאותר על ידו בחקירתו הנגדית אישר ד"ר גורדין, נוכח הנתונים שהוצגו בפניו על ידי ב"כ התובע, כי ההגבלות שנמצאו אצל התובע הינן בדרגת חומרה שבין קלה לבינונית. בהמשך, אישר ד"ר גורדין נוכח הספרות שהוצגה בפניו במהלך חקירתו הנגדית, כי ייתכן שההגבלה שמצא קרובה יותר לבינונית מאשר לקלה הצדדים הגיבו להתייחסותו של ד"ר גורדין. לטענת התובע, הספרות הנוספת תומכת דווקא בטענת התובע ואף עולה ממנה באופן ברור כי יש מקום לקבוע כי תנועות ע"ש צווארי של התובע הינן מוגבלות בדרגה שבין בינונית לקשה ולא בינונית בלבד. מוסיף וטוען ב"כ התובע כי אין רלבנטיות למין התובע נוכח גילו. כמו כן טוען ב"כ התובע כי אין מקום להתייחס להמלצה האמריקאית לאימוץ שיטת הערכה אחרת שכן זו אינה מתיישבת עם התקנות איילון, בתגובתה שהוגשה ביום 24.5.07, אינה חולקת על הניתוח המפורט שערך ב"כ התובע לממצאים שנמצאו על ידי המלומדים דבורק ולאנץ. ב"כ איילון מצרף לתגובתו מאמר המעיד על טווחי תנועה תקינים שונים מאלו שהובאו ע"י התובע ובספרות הנוספת ועל כן מבקש הוא לקבוע כי "... אין 'טווח תקין' אחד, אלא קיים מצעד של טווחים כאלה אותם מגדירים מומחים שונים כטווחים תקינים..." (סעיף 6 לתגובת איילון). מוסיף וטוען ב"כ איילון כי יש לאמץ את קביעתו של ד"ר גורדין נראה כי מרבית הספרות שהוגשה בפני אכן תומכת במסקנה כי עסקינן בהגבלת תנועות שבין קלה לבינונית, יותר לכיוון הבינונית. הספרות הנוספת אין בה כדי לשלול מסקנה זו. הצעת האיגוד האורטופדי האמריקאי אינה רלבנטית במצב המשפטי הנהוג בישראל. לאור כל האמור לעיל מצאתי כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 17%. אדון עתה בשאלה האם נכות זו נובעת כולה בגין התאונה הראשונה בלבד. אין חולק כי בשנת 1988 בעת שהתובע היה כבן 13 בוצע לו צילום של ע"ש צווארי. כן אין חולק כי התובע שירת ביחידה קרבית בצה"ל וכי בשנת 1995, במהלך שירותו הצבאי, התלונן מספר פעמים על כאבי גב תחתון. סביר בעיני כי צילום הרנטגן משנת 1988 בוצע בשל כאבי גב תחתון, אולם אין לייחס כל משמעות לכך באשר לתאונה הקודמת - התובע נבדק בחדר מיון בסמוך לאחריה. בבדיקתו בחדר המיון התלונן התובע על כאבי גב תחתון ואגן, אולם לא התלונן על כאבים בע"ש צווארי. תנועות ע"ש צווארי נמצאו מלאות, יחד עם זאת בוצע לתובע צילום ע"ש צווארי (עמ’ 11 לפרוטוקול). בעקבות התאונה הקודמת עבר התובע שני טיפולי פיזיותרפיה בלבד כאשר הטיפול האחרון בוצע ביום 19.2.01, כחודש ימים לאחריה. בהפניה לפיזיותרפיה מיום 18.1.01 נרשם כי תנועות ע"ש צווארי מוגבלות וכן נמצאה רגישות מעל חוליות צוואריות. (עמ’ 5 לפרוטוקול). בגיליון הפיזיותרפיסט מיום 19.2.01 נכתב כי נמצאו "טווחים מלאים", אולם אין זה ברור האם הכוונה לע"ש צווארי או ע"ש תחתון לטענת התובע בתצהירו, "אכן, גם בעבר סבלתי מהתקפי כאבים בגב ובצוואר ואף נפגעתי בתאונת דרכים בשנת 2001, ואולם היו אלה התקפי כאבים, אשר בתוך ימים ספורים חלפו כאילו לא היו, ולא הגבילו אותי בתפקודי (פרט לתקופה שלאחר התאונה, בה סבלתי באמת כשלושה חודשים, אך גם תקופה זו חלפה והרגשתי לאחריה תקין לחלוטין עד לתאונה הראשונה נשוא התביעה). מכל מקום לא ניתן להשוות בין הכאבים שסבלתי בעברי לבין הכאבים מהם אני סובל מאז התאונות..." סעיף 9 לתצהיר התובע בא כוחו הקודם של התובע אשר ייצגו בגין התאונה הקודמת, שלח בחודש יוני 2001 מכתב דרישה למבטחת שאמורה הייתה לשאת בנזקי התובע בגין התאונה הקודמת. במכתב הדרישה שנשלח כ-5 חודשים לאחר אירוע התאונה הקודמת, נכתב כי התובע "...סובל מכאבים והגבלה בתנועות בצוואר ובגב תחתון..." (שורה 8 בעמ' 23 לפרוטוקול). ככל הנראה, בעקבות אותו מכתב, (שלא הוצג בפני), סולקו בפשרה נזקי התובע בגין התאונה הקודמת מבלי שמונה מומחה רפואי מוסכם בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי נכות לצמיתות בגין הגבלות בע"ש נקבעת בחלוף שנה לפחות ממועד החבלה. גם אם האמור במכתב הדרישה משקף את מצבו הרפואי של התובע נכון למועד כתיבתו כ-5 חודשים לאחר התאונה הקודמת- אין בכך כדי להשליך על התקופה שממועד כתיבתו ואילך. התובע נבדק בחדר מיון ביום 6.10.03, מיד לאחר אירוע התאונה הראשונה. בבדיקתו בחדר המיון התלונן התובע על כאבי גב תחתון בלבד. בתעודת חדר המיון לא נרשם דבר באשר לע"ש צווארי (מוצג 5 לתצהיר התובע). ביום 9.10.03 שב ופנה התובע לחדר מיון והתלונן, בין היתר, על כאבי צוואר. בבדיקה נמצאו תנועות ע"ש מלאות ללא רגישות. בוצעו לתובע מספר צילומי רנטגן, לרבות ע"ש צווארי, ולא נמצא שבר בתקופה שמיום 3.12.03 ועד ליום 2.6.04 עבר התובע 22 טיפולי פיזיותרפיה. התובע נעדר מעבודתו בגין התאונה הראשונה מיום 7.10.03 ועד ליום 17.10.03. בגיליון הפיזיותרפיסט (מוצג 18 לתצהיר התובע) תושאל התובע באשר למצבו הגופני, לרבות לחץ דם, סוכר וניתוחים שעבר וכן באשר לתאונות קודמות. באשר לתאונה הקודמת נכתב "ת.ד - 01 - כאבי גב תחתון + צוואר". תמים דעים אני עם ב"כ התובע כי רישום זה משקף את שאירע לאחר התאונה הקודמת ובעקבותיה ואין בו כדי להעיד על מצבו של התובע עובר לתאונה הראשונה, ככל שהוא נובע מהתאונה הקודמת בחקירתו הנגדית העריך ד"ר גורדין כי 40% מהנכות נגרמה בגין התאונה הקודמת ויתרת שישים האחוזים נגרמה בגין התאונה הראשונה. יחד עם זאת הבהיר ד"ר גורדין כי המדובר בהערכה בלבד שכן לא בדק את התובע בסמוך לאחר התאונות הנ"ל. לא אחת, עדים אנו לקביעות מומחים כי יש לשייך למצב קודם את ההגבלות שנמצאו אצל הנבדק. במרבית המקרים בהם נקבע כי כל ההגבלות נובעות ממצב קודם - לא נקבעת נכותו של הנבדק. כך גם במקרה דנן. דרך זו הננקטת על ידי המומחים, אינה מאפשרת בחינה אובייקטיבית של שיקול דעתם המקצועי, וזו מתאפשרת רק במהלך חקירתם הנגדית בביהמ"ש. התפתחות המהלכים בתיק זה מאששת מסקנתי זו להערכתי, לו ד"ר גורדין היה קובע בחוות דעתו את נכותו הכוללת של התובע, תוך שהוא מביע דעתו, (כפי שעשה), כי נכות זו אינה קשורה לתאונה הראשונה ו/או לתאונה השנייה - ניתן היה לנסות ולבחון באופן אובייקטיבי את קביעותיו אף בלא חקירתו הנגדית. משד"ר גורדין נהג, כפי שנוהגים מרבית המומחים - ניתן היה לבחון את מסקנותיו אך ורק במהלך חקירתו הנגדית. כזכור, עסקינן בהגבלות בתנועות ע"ש צווארי בהן עוסקת תקנה 37(5) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) - תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). תקנה 37(5) לתקנות קובעת נכויות שונות בגין הגבלת תנועות ע"ש צווארי. מקובל, (למעט מקרים חריגים), כי אין לקבוע נכות לפי סעיף 37(5) לתקנות מקום בו לא נמצאה אצל הנבדק הגבלה בתנועות ע"ש צווארי בתשובה לשאלת ביהמ"ש האם היה קובע לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה הקודמת לו היה בודק את התובע בחודש אוקטובר 2003 ומוצא כי תנועות ע"ש צווארי הינן ללא הגבלה - השיב ד"ר גורדין בשלילה. בהמשך לכששב ונשאל ד,ר גורדין בעניין זה על ידי ביהמ"ש האם היה קובע לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה הקודמת לו היה בודקו בשתי הזדמנויות שונות האחת באוקטובר 2003 והשנייה במועד בדיקתו את התובע ביום 22.1.06 והיה מוצא את אותם ממצאים שנמצאו באותם מועדים, השיב ד"ר גורדין: "ת. ייתכן מאוד שכן, כיוון שלפעמים תאונה גורמת לאיזשהו נזק שבתחילה לא גורם להגבלה בתנועה אבל יצא איזשהו נזק שעם הזמן מצטבר ומביא כן להגבלה. זה יכול להיות גם נזק מצטבר. לכולנו עם השנים אנו מאבדים טווחי תנועה וזה בחלקו תוצאה של כל מיני חבלות קטנות בעבר. אני לא יודע אם הייתי מייחס אבל כשאלה תיאורטית ייתכן." (שורות 19-15, עמ' 7 לפרוטוקול). הנני חולק על דעתו זו של ד"ר גורדין. קיימת סבירות גבוהה ביותר כי לו ד"ר גורדין היה מתמנה כמומחה רפואי לבדיקת התובע בגין התאונה הקודמת ולו היה בודקו בגינה לכל המאוחר ביום 9.10.03 וכן בשנית ביום 22.1.06 - הוא היה מגיע למסקנה כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה הקודמת, שכן היה מוצא אצל התובע תנועות ע"ש צוואר חופשיות. בנסיבות אלו היה על ד"ר גורדין לקבוע כי ההגבלות שמצא אצל התובע בבדיקתו אותו ביום 22.1.06 נובעות כולן מהתאונה הראשונה בלבד אבהיר מסקנתי שלעיל בהתייחס לראיות כדלקמן: בבדיקתו בחדר המיון בגין התאונה הקודמת לא התלונן התובע על כאבים בע"ש צווארי. בבדיקה בחדר מיון בגין התאונה הקודמת תנועות ע"ש צווארי נמצאו מלאות. התובע עבר שני טיפולי פיזיותרפיה בגין התאונה הקודמת. בבדיקה מיום 18.1.01, יומיים לאחר התאונה הקודמת, נמצאו רגישות והגבלה בתנועות ע"ש צווארי. בבדיקה מיום 19.2.01 נמצאו טווחים מלאים. בבדיקה מיום 6.10.03, בעקבות התאונה הראשונה, לא התלונן התובע על כאבים בע"ש צווארי. בבדיקה מיום 6.10.03 לא בוצע כל רישום ביחס לע"ש צווארי. בבדיקה מיום 9.10.03 התלונן התובע על כאבים בע"ש צווארי, אולם תנועות ע"ש צווארי נמצאו מלאות וללא רגישות. לא הומצא תיעוד המעיד על תלונות התובע על כאבים ו/או הגבלות בע"ש בתקופה שמיום 20.1.01 ועד ליום 5.10.03, למעט מכתבו של ב"כ הקודם של התובע לאור הנתונים שלעיל נשאלת השאלה מהי הסבירות, (בהתעלם מעצם אירוע התאונה הראשונה), כי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש שהיה מתמנה לקבוע את נכותו של התובע בגין התאונה הקודמת בלבד, ואשר היה בודקו ביום 9.10.03 וכן ביום 22.1.06, היה קובע, על בסיס ממצאי הבדיקות שבוצעו מיום 6.10.03 ועד ליום 9.10.03, כי נותרה לתובע נכות בשיעור כלשהי בגין התאונה הקודמת. מסקנתי הינה כי לא היה בסיס לקביעת נכות כלשהי בגין התאונה הקודמת לאור הממצאים שנמצאו ונוכח כך שהבדיקה האחרונה שבוצעה לתובע כשנתיים ומחצה קודם לכן (ביום 19.2.01) העלתה כי תנועות ע"ש צווארי חופשיות. על המומחה היה לקבוע כי ההגבלות שמצא נובעות מהתאונה הראשונה בלבד - בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם : התלבטתי בשאלה האם יהיה זה צודק לקבוע כי נכותו של התובע הינה בגין התאונה הראשונה בלבד. הן הצדק והן המשפט הביאוני למסקנה החד משמעית כי זו הקביעה שיש לקבוע ואין בילתה. לא אחת עדים אנו לניכוי בגין "מצב קודם" בגין תאונות ו/או תלונות על כאבים, לרבות הגבלות בע"ש, ולכאורה נראה כי יש להמשיך ולנהוג בדרך זו. ברם, לדעתי יש לבחון זאת במשקפיים משפטיות ולא בעיני הרפואה בלבד רפואית, אכן היה "מצב קודם". ברם, משפטית יש לשאול שאלה אחת ויחידה - האם בגין אותו "מצב קודם" היה מקום לקבוע נכות לצמיתות - אם התשובה חיובית יש לנכות בגין "מצב קודם" (בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם) ו/או לשייך את כל נכותו של הנפגע למצב קודם. אם התשובה שלילית - לא ניתן לנכות בגין "מצב קודם" ויש לקבוע כי הנכות כל כולה נובעת בגין האירוע נשוא הדיון. כל תוצאה אחרת תעשה עוול עם הנפגע ואינה נכונה משפטית במקרה שבפנינו, קביעת נכות לצמיתות בגין התאונה הקודמת (בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם) - אינה נכונה משפטית שכן אין לה כל בסיס על פי התקנות. כל קביעה אחרת אינה מתיישבת עם השכל הישר. עובר להכנת טיוטת פסק הדין וכן במהלכה נטיתי לקבוע כי נכותו של התובע נובעת בחלקה בגין התאונה הקודמת. ברם, במהלך כתיבת נימוקי למסקנתי זו הגעתי למסקנה חד משמעית כי דרכי שגויה רפואית ומשפטית כאחת. (גם אם היה בסיס רפואי לתשובתו של ד"ר גורדין - בסיס זה לא הוכח לצורך קבלתו כתוצאה מסתברת משפטית). סוף דבר, לא אחת תלונות, כאבים והגבלות, בע"ש מתחילות מספר ימים עד מספר שבועות לאחר חבלה, (כפי שאירע לאחר התאונה הראשונה), ועל כן יש לשייך את נכותו של התובע לתאונה הראשונה בלבד הנכות התפקודית : המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה מאז חודש אוגוסט 2002 עובד התובע כעובד ארעי בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). התובע החל את עבודתו כפקיד השקעות בבנק. בששת החודשים האחרונים החל התובע התמחות כתנאי לקבלת רישיון לייעוץ בהשקעות. התמחותו של התובע מתבצעת במסגרת עבודתו בבנק. התובע צפוי לסיים התמחותו בעוד כ-3 חודשים ובסיומם הוא אמור לקבל רישיון לעסוק כיועץ השקעות אין חולק כי התובע קודם בתפקידו מאז התאונות. עתידו של התובע בבנק מותנה בהערכות הממונים עליו ובמדיניות מחלקת משאבי אנוש בבנק בכל הנוגע למתן קביעות לעובדי הבנק (התובע בעמ’ 22 לפרוטוקול). שוכנעתי כי התובע אכן עושה כל מאמץ על מנת שנכותו לא תגביל את תפקודו בעבודתו בבנק, במיוחד נוכח היותו עובד ארעי. יחד עם זאת, חלה פחיתה קלה במספר השעות הנוספות שעבד התובע מאז התאונה הראשונה ביחס לכמותן בתקופה שקדמה לה להערכתי, ככל שיכולתי להתרשם מהתובע ובהתחשב בהערכות הטובות שקיבל מהממונים עליו - יש להניח כי ימשיך בעבודתו וכי בכפוף למדיניות הבנק, יקבל קביעות. יחד עם זאת, אין לשלול את האפשרות כי משיקולי הבנק (שאינם נוגעים למוגבלותו של התובע) - יאלץ התובע לחפש מקום עבודה אחר, היה ובסופו של יום לא יקודם למשרת עובד קבוע. כן אין לשלול את האפשרות כי התובע יבקש בשלב כלשהוא בעתיד לעבוד במקום עבודה אחר, לרבות בחברת השקעות. לטענת התובע, טענה הסבירה בעיני, הוא סובל מכאבי הצוואר; מתקשה בכיפוף ובישיבה ממושכת; נאלץ לקום לאחר ישיבה ממושכת ולהתהלך למשך מספר דקות; מתקשה למצוא תנוחה נוחה בשנתו (סעיף 8 לתצהיר התובע). לאור האמור לעיל מצאתי כי יהיה זה נכון לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 8 אחוז הפסד השתכרות : בחודשים ספטמבר 2005 - אוגוסט 2006 השתכר התובע בממוצע סך כולל של 8,425 שקלים ברוטו לחודש ולאחר ניכוי מס 7,526 שקלים לחודש. כן עולה מתלושי השכר של התובע כי מבוצעת הפרשה משכרו הבסיסי לקופת גמל. יש להניח כי הבנק מפריש הפרשה בשיעור מקביל לפחות. יש להביא בחשבון גם את התנאים הסוציאליים המשולמים לתובע. ע"א 9079/04 אלון לילך שושנה נ. חגי לאופר (2007) (טרם פורסם). על כן שכרו נטו של התובע מסתכם בסכום של כ-7,800 שקלים נטו לחודש יש להניח כי במרוצת השנים יקודם התובע בשכרו, בין היתר, בהתחשב בקבלת רישיון לייעוץ בהשקעות וקבלת קביעות. בנסיבות אלו מצאתי כי יהיה זה נכון לקבוע את בסיס השכר הממוצע לעתיד לפי 8,300 שקלים לחודש הפסד השתכרות לעבר : כפי שעולה מריכוז שכרו של התובע בשנת 2003 (מוצג 24 לתצהירו), בחודש אוקטובר 2003 חלה ירידה של ממש בשכרו של התובע ובהמשך ירידה קלה במספר השעות הנוספות שעבד ביחס למספר השעות שעבד לפני התאונה הראשונה. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 6,000 שקלים בגין אובדן שכר מלא וחלקי לעבר הפסד השתכרות לעתיד : התובע הינו כיום בן 31 שנים ועד לגיל 67 נותרו לו 36 שנות עבודה. לאור כל האמור לעיל מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 175,282 שקלים בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד כאב וסבל : בגין 16% מגיע לתובע פיצוי בסך של 26,911 שקלים. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד : לטענת התובע, מידי חודש הינו נושא בהוצאות בסך של כ- 50 שקלים לחודש בגין תרופות לשיכוך כאבים שהינו רוכש. התאונה הראשונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ועל כן זכאי התובע להחזר הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל. יחד עם זאת, בתוך עמי אני יושב, ועל כן ידוע לי כי בפועל המל"ל אינו מחזיר את כל ההוצאות ועל כן מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה סך של 2,500 שקלים לחודש עזרת צד ג' לעבר ולעתיד : לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד סיכום הפיצוי בגין התאונה הראשונה : אובדן השתכרות מלא וחלקי לעבר 6,000 שקלים כאב וסבל 26,911 שקלים אובדן כושר השתכרות לעתיד 175,282 שקלים הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 2,500 שקלים סיכום 210,693 שקלים התאונה השנייה : אין חולק כי יש לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני בלבד שנגרם לו עקב התאונה השנייה. התובע לא נעדר מעבודתו בגין התאונה השנייה, אולם טופל בחדר מיון והתלונן על כאבים בגב תחתון. התובע שוחרר מבית החולים עם הוראות למנוחה והמשך טיפול רפואי. לאחר התאונה השנייה המשיך התובע בקבלת טיפולים פיזיוטרפיים, 6 בסה"כ, כשמרביתם נתנו לו בגין התאונה הראשונה. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 4,000 שקלים תשלומי המל"ל : התאונה הראשונה הוכרה כאמור כתאונת עבודה. התובע לא הגיש תביעה לגימלת נכות מעבודה ועל כן הוסכם בין הצדדים כי יעוכב בידי איילון סכום השווה לנכות שתקבע על ידי בית המשפט בגין התאונה הראשונה. כאמור, מצאתי כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הראשונה הינה בשיעור של 16% שכרו הקובע של התובע עובר לתאונה הראשונה הינו 19,219 שקלים (מוצג 52 לתצהיר התובע). על כן, על פי חישובי יש לעכב סכום השווה ל- 55,000 ש"ח - להלן: "הסכום המעוכב" סיכום : אשר על כן, הנני מחייב את איילון לשלם לתובע את הסך של 210,693 שקלים בניכוי דמי פגיעה (בצרוף הפרשי הצמדה בלבד) ובניכוי הסכום המעוכב. ליתרה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, מחצית אגרת בית משפט והוצאות משפט לרבות שכרו של המומחה בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד כל הוצאה והוצאה ועד לתשלום המלא בפועל הסכום המעוכב ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד פסק הדין. התובע יגיש תביעתו למל"ל בתוך 21 יום ממועד קבלת פסק הדין. התשלום ע"י איילון יבוצע בתוך 30 יום מתום המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית במל"ל בגין התאונה הראשונה ובכפוף להמצאת החלטת הוועדה לידי ב"כ איילון, בצירוף תצהיר התובע כי לא הוגש על ידו ו/או על ידי המל"ל ערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון, וכי הוא מתחייב שלא להגיש ערעור היה ויוגש ערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון - יבוצע התשלום בתוך 30 יום מהמועד בו תהפוך לחלוטה קביעת הועדה הרפואית מדרג שני. מהסכום המעוכב ינוכו תשלומי המל"ל שישולמו בפועל לתובע בגין נכות זמנית ו/או צמיתה וליתרה יוסף שכר טרחת עורך דין ומע"מ. בהתאם למוסכם בין הצדדים לא יציג התובע בפני הוועדה הרפואית במל"ל את חוות דעתו של ד"ר גורדין היה ותהיה מחלוקת בין הצדדים באשר לניכוי רשאים הצדדים לפנות לביהמ"ש בעניין זה והחלטתי תהווה חלק בלתי נפרד מפסה"ד. שומרה תשלם לתובע את הסך של 4,000 שקלים בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ומחצית אגרת בית המשפט. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי מצב רפואי קודםתאונת דרכיםרפואה