עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, אי ציות לאור אדום ברמזור וגרימת תאונת דרכים

עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, אי ציות לאור אדום ברמזור וגרימת תאונת דרכים הנאשם כפר באשמה שמיעת הראיות החלה ביום 6.5.12 ופרשת התביעה נשמעה במשך שלוש ישיבות עקב אי הופעת חלק מהעדים. הנאשם עצמו העיד ביום 9.10.12 וביקש לזמן עדים אשר אינם בשליטתו. עדים אלה היו אמורים להעיד בחודש דצמבר 2012, אך לא אותרו במועד ונשמעו רק ביום 14.4.13. התיק נקבע לשמיעת סיכומים לחודש מאי, אולם במהלך טיעוני הצדדים "נזכרו" הצדדים בצורך בצפייה בסרט שצולם בידי הבוחן מר לוי, לפיכך נקבעה ישיבה נוספת לצורך הצגת הסרט וחקירה נגדית של מר לוי לחודש יוני 2013. לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי מהעדים, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוען. על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ברכבו ביום 24.10.09 בשעה אחת לפנות בוקר ביציאה ממעיליא לכיוון כביש 89. הנאשם נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור במקום והתנגש ברכב מסוג סיאט אשר הגיע משמאלו. בבדיקת דם שנערכה לנאשם לאחר האירוע נמצא אצלו אלכוהול בריכוז של 188 מ"ג. אירוע התאונה: אני מקבל את טיעוני ב"כ המאשימה לפיהם יש להעדיף את עדות נהג הרכב המעורב, מר קאסם עבאס על עדותו של הנאשם. מר עבאס סיפר: "אני נסעתי מכיוון מעלות לכיוון כברי כפר אבו סנאן בשעה 12.00 בלילה בערך. הייתי ליד מעיליא, היה רמזור ירוק. אני המשכתי בנסיעה ככה רגילה בצד ימין של הכביש, ראיתי רמזור ירוק. פתאום אני רואה בא רכב מגיע מלמעלה ואני רואה שהוא ממשיך לנסוע ונכנס בי. ניסיתי לברוח קצת אבל בסופו של דבר פגע בי. האוטו ירד מהכביש. אני ירדתי מהרכב, שאלתי מה קרה ואיך הוא נוהג. למזלי היה שוטר אחריי בדיוק. אמרתי לו איך אתה נוהג, אמר לי תעזוב אותי אני שיכור". לא מצאתי סיבה שלא לקבל עדות זו כאמינה ומהימנה. עדות זו נתמכת בעדותו של עד אובייקטיבי מר מרואן ווהבה, אשר ישב עם חבריו במסעדה סמוכה והבחין בתאונה. מר ווהבה העיד כי ראה את רכבו של הנאשם מתקרב לצומת וחוצה אותו ברמזור אדום. עד זה נחקר ארוכות בידי הסנגור, ולא מצאתי בתוצאות החקירה הנגדית דברים שיש בהם כדי לערער את אמינותו או מהימנותו של העד. הסנגור ביקש להסתמך על עדותם של שני עדי ההגנה נאדי ואשרף טפאש ולדחות את עדותו של ווהבה. אין ספק כי עדויות אלה אינן מחזקות את עדותו של ווהבה, ואף ב"כ המאשימה אישר זאת בהגינותו, אולם אין בהן כדי לשלול אותה. שני העדים סיפרו כי ישבו במקומות שונים במסעדה וכי מר והבה יצא ונכנס מחלל המסעדה עצמו, כך שהם בוודאי אינם יכולים לספר מה ראה בעת האירוע. כל עד העיד על התרשמותו שלו מהאירוע לפי זכרונו, שני העדים סיפרו כי לא ראו כלל את אירוע התאונה עצמו, אולם אין בדברים אלה כדי לשלול את גרסת מר ווהבה שמצאתי אותה אמינה כי ראה את שהתרחש. מנגד, גרסתו של הנאשם הייתה: "אני נסעתי למעיליא, שתיתי בקבוק בירה במעיליא, במסעדה. לא זוכר את השם. הייתי לבד. אחרי ששתיתי בקבוק בירה, ישבתי באוטו, ונסעתי. לפני הרמזור התחיל להדרדר האוטו שלי. נכבה. ניסיתי להניע את הרכב, ופתאום אני שומע היו שם שני בחורים. מדובר ברכב אוטומטי. פתאום אני שומע מאחורה שני בחורים ששואלים אותי אם אני רוצה שיעזרו לי. אמרתי שכן. ניסיתי להניע את הרכב עם המפתח והם דחפו את האוטו. עשיתי פעמים סוויץ' , פתאום האוטו נדלק ועשיתי ברקס. זה היה 2-3 מ' אחרי הרמזור ואז קרתה התאונה. אני לא זוכר מה היה צבע האור ברמזור. לא הסתכלתי על הרמזור כשהתקרבתי וניסיתי להדליק את האוטו. קיבלתי מכה". ב"כ המאשימה הצביע על סתירות בגרסת הנאשם לעומת גרסתו במשטרה ועל היעדר סבירות שבדחיפת רכב אוטומטי, אולם אינני רואה הכרח להכריע בטעות אלה. הנאשם מודה כי חצה את הצומת מבלי שהוא יודע כלל את צבע האור ברמזור, ובוודאי שאינו יכול לשלול את עדות הנהג המעורב עבאס והעד האובייקטיבי ווהבה. לעניין דחיפת הרכב בידי אחרים, הרי שאף בעניין זה אני מעדיף בצורה ברורה את העדויות מטעם המאשימה על פני עדות הנאשם, אולם סבורני כי אף זו שאלה שהינה פחות רלוונטית. החובה לציית לאור ברמזור, כמו לכל שאר חוקי התנועה חלה גם על מי ששולט ברכב הנדחף בידי אחר, בין אם מנועו פועל או לאו, ולכל היותר יכולה להיות כאן שאלה של מידת רשלנותו של הנאשם, אך לא חשיבות של ממש לעניין אחריותו. אשר על כן, אני קובע כממצא עובדתי כי הנאשם נהג ברכבו וחצה את הצומת בניגוד לאור האדום ברמזור. אני דוחה את גרסת הנאשם כי בעת חציית הצומת נדחף בידי הולכי רגל אך חוזר ומבהיר כי גם אם הייתי מקבל טענה זו לא היה בכך כדי להשפיע, לדעתי, על החלטתי לעניין אחריות הנאשם לתאונה. שאלת השכרות ובדיקת הדם: ד"ר אשר גופר ועובד המעבדה מר סולימאני נחקרו ארוכות בשאלת דגימת הדם שנקלחה מהנאשם והסבירו כיצד הם בטוחים שהדגימה שנבדקה על ידם היא הדגימה שנשלחה בידי הבוחן מר לוי ד"ר גופר שלל בעדותו אפשרות שתרופות שנטל הנאשם השפיעו על תוצאות הבדיקה. הבוחן מר לוי הסביר את תהליך נטילת בדיקת הדם מהנאשם וכן העיד בעניין ד"ר נודלמן אשר נטל את דגימת הדם בבית החולים בנהריה. למרות שהסנגור ניסה ליצור בחקירה רושם כי הרופא עשה שימוש במבחנה של בית החולים הרי שהוא הסביר כי מדובר ב"מבחנה ספציפית של המשטרה" ובהמשך "אני מעביר מהמזרק למבחנה שנותנים לי". לא מצאתי סיבה כלשהי לפקפק בתוצאות הבדיקה שערך ד"ר גופר או בכך שדגימת הדם שנבדקה על ידו היא הדגימה שניטלה מהנאשם בבית החולים. הסנגור התייחס לסתירות אפשריות בין גרסת ד"ר נודלמן לגרסת עובדי המעבדה והטפסים. לא מצאתי מקום לייחס לסתירות אלה משקל של ממש. ד"ר נודלמן ביצע את הבדיקה במסגרת תורנות בחדר המיון ואין צורך להסביר את העומס והלחץ שעל רופאי חדר המיון. בנסיבות אלה, לא ניתן לצפות כי יזכור את פרטי האירוע, האם מילא מבחנה אחת או שתיים ומי בדיוק היה נוכח בעת הבדיקה. באותה מידה יש לקבל הבנה השמטה מצידו במילוי הטפסים בדקדקנות. מצאתי כי הפרטים המהותיים מולאו ונרשמו, וכאמור אינני מוצא מקום לפקפק כי הבדיקות שנערכו במעבדה בידי ד"ר גופר מתייחסות לדם שניטל מהנאשם בבית החולים לאחר התאונה. מעבר לאמור לעיל, לעניין שכרותו של הנאשם קיימות עדויות רבות מעבר לבדיקת הדם. על מצבו של הנאשם העידו המעורבים בתאונה, העד מר ווהבה והשוטרים שהגיעו למקום, לרבות השוטר מלול, אשר הסנגור ביקש להסתמך עליה בנקודות רבות, ואשר סיפר כי הנאשם "היה שיכור לגמרי". כאמור לעיל בסיום העדויות הוצג סרטון המתעד את השאלות שהפנה הבוחן לוי לנאשם בתחנת המשטרה בעניין סירוב לבדיקת נשיפה. בסרטון נראים הנאשם והשוטרת בלום ונשמע קולו של הבוחן מר לוי. מהסרטון להתרשם כי מדובר באדם המצוי תחת השפעת אלכוהול או סמים, ובוודאי שהרושם העולה מצפייה בנאשם אינו של אדם המצוי במלוא חושיו. אפשר וכל העדויות הסובייקטיביות והסרטון אין בהן די כדי להרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות, אולם בוודאי שיש בהן חיזוק לתוצאות בדיקת הדם שנערכה לו, ואשר הצביעה על רמת אלכוהול גבוהה בהרבה מהרמה המותרת בחוק. טיעוני הסנגור: אין ספק כי סנגורו של הנאשם ערך עבודה יסודית והצליח להצביע על לא מעט פרטים חסרים או בלתי מושלמים בפרשה דנן. יחד עם זאת, במבט כולל לא מצאתי כי יש בחסרים אלה כדי להעלות ספק של ממש באשמתו של הנאשם ולהשפיע על מסקנתי בעניין הכרעת הדין. כך למשל לא הוברר האם היה הנאשם ברכב לבדו, או שהייתה עמו נוסעת כפי שמסרו חלק מהעדים. אין ספק כי לו הייתה נוסעת מן הראוי היה לחקור אותה ולקבל את גרסתה, אולם הנאשם עצמו מכחיש קיומה. לפיכך, לא ניתן להתייחס לכך כמחדל חקירתי, אלא לכל היותר כטעות מצד הנהג המעורב אשר השפיעה ככל הנראה על רישומי השוטרים. יצוין כי אף אחד מהעדים לא היה בטוח בקיומה של אותה נוסעת והדבר הועלה כאפשרות בלבד. מנגד, אם טוען הסנגור כי הייתה נוסעת כאמור שעל המשטרה היה לחקור, הרי חובה היה על הנאשם להביאה לעדות מטעמו, או למסור הסבר מדוע אינו עושה כן. הסנגור ציין כי המתנדב מר מלול לא ערך מזכר כלשהו למרות מעורבותו באירוע. אין חולק על עובדה זו, אולם מעורבותו של מלול הוזכרה בידי השוטרים האחרים, הוא זומן לעדות וניתנה לסנגור אפשרות מלאה לחקור אותו, כך שאף לעניין זה אין לייחס חשיבות מהותית. הסנגור הוסיף והצביע על ליקויים לכאורה בבדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם, אולם בתיק זה המאשימה כלל אינה מסתמכת על בדיקה זו, כך שאין מדובר בעדות רלוונטית כלל לתיק. הסנגור הצביע על גרסת חלק מהשוטרים לפיה נלקח הנאשם ישירות לבית החולים לבדיקת הדם וזאת לעומת גרסת השוטרת בלום לפיה נלקח ראשית לתחנה. אין חולק כי עדותה של גב' בלום היא הנכונה ונוכחותו של הנאשם בתחנת המשטרה אף הונצחה בסרטון הווידאו בידי מר לוי. העדות העיקרית עליה הסתמך הסנגור בעניין זה היא של מר מלול, אשר כאמור לעיל לא ערך מזכר כלשהו, כך שהעיד מזכרונו בלבד מספר שנים לאחר המקרה, ואין ספק שעדותו הייתה לקויה במובנים רבים. הסנגור שב וטען כי המשטרה לא מילאה אחר הוראות הנוהל המשטרתי לנטילת בדיקת דם. עיינתי בחומר העדויות בתיק ובנוהל שהוגש בידי הסנגור ולא מצאתי חריגה המצדיקה פסילת הבדיקה. סבורני כי דרישות הנוהל מולאו בצורה מספקת ואף למעלה מכך. לא מצאתי כי הייתה במקרה זה חריגה של ממש אשר יש בה כדי להצדיק פסילת הבדיקה. סיכומו של דבר: לאחר שמיעת כל העדויות ועיון חוזר בחומר, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, נהג ברכבו כשהוא שיכור, חצה את הצומת בניגוד לאור ברמזור וגרם לתאונת דרכים. אשר על כן, אני קובע כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה במשפט פלילי, ואני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.נהיגה רשלניתרשלנותאי ציות לתמרורנסיעה באור אדוםרמזורשכרותתאונת דרכיםמשפט תעבורה