ערר על החלטת ועדה מחוזית

ערר על החלטת ועדת הערר המחוזית טעונה אישור יו"ר ועדת הערר המחוזית: ##להלן החלטה בנושא מתן רשות ערר לפי סעיף 111 לחוק התכנון והבנייה:## לפני בקשה למתן זכות ערעור לפי סעיף 111 לחוק התכנון והבנייה על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל – אביב לדחות את הערר אשר הוגש על ידי העוררת נגד החלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן לתת למשיבה מס' 2 היתר בנייה, הכולל הקלות, להקמת בנין ברחוב אלוף שדה 183 רמת-גן. הבקשה, המנוסחת כערעור לכל דבר וענין, חוזרת למעשה על אותן טענות משפטיות ותכנוניות אשר נטענו על ידי העוררת במהלך הדיון בערר. אל לו ליו"ר ועדת הערר המחוזית ליתן רשות ערר על החלטות ועדת הערר המחוזית לועדה המחוזית לתכנון ובנייה כדבר שבשגרה. רשות שכזו תינתן אך ורק באותם מקרים שבהם הנושא שנדון מעלה שאלות תיכנוניות חשובות, או שיש להן השפעה על ציבור רחב. לפיכך מוטלת על יו"ר ועדת הערר החובה, בבואו לאשר מתן זכות ערר על החלטות ועדת הערר המחוזית, לסנן את אותן בקשות אשר אינן מעלות שאלות תיכנוניות חשובות או שאין להן השפעה על ציבור רחב, בין היתר על מנת למנוע עומס מיותר על הועדה המחוזית בעניינים מקומיים, אשר המחוקק התכוון להפקידם בידי הועדה המקומית וועדת הערר המחוזית. בעת"מ 266/01 החברה להגנת הטבע נ' יו"ר ועדה מחוזית י-ם ואח' נקבע כי : "הסמכות המסורה בידו של יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במתן רשות ערר למועצה הארצית, נועדה לאפשר לו לסנן מבין הבקשות הבאות לפניו את העררים המעלים סוגיות תכנוניות חשובות או שיש להן השפעה על ציבור רחב. זאת, גם תוך התחשבות בעומס העבודה המוטל עליה ובצורך לקצר את ההליכים התכנוניים" וכן בעת"מ (חיפה) 70/99 זהבה ויעקב סנטו ואח' נ' הועדה המחוזית נקבע: "אינטרס מוסדי, חשוב ולגיטימי, והוא יעילות תפקודם של רשויות התכנון והבניה בכלל ושל המועצה הארצית בפרט, ומניעת הצפת המועצה הארצית בעניינים מקומיים אשר ימנעו ממנה למלא את ייעודה העיקרי" בעע"ם 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית ואח' ו קובע כבוד השופט אור כי הוא מסופק אם ניתן או רצוי לעצב כבר עתה קריטריונים חדים וברורים אשר ינחו את יו"ר הועדה המחוזית להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף 110 לחוק התו"ב. יחד עם זאת קבע כבוד השופט אור כי כדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש כי העניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה "אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". יו"ר ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז, עו"ד אייל מאמו מעיר בהחלטתו בערר (מרכז) מס' 228/03 פורת נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה שרונים () כי הפסיקה המובאת לעיל מתיחסת להחלטתו של יו"ר הועדה המחוזית לפי סעיף 110 לחוק התו"ב לענין מתן זכות ערר על החלטת הועדה המחוזית למועצה הארצית, וכי יש מקום לסבור כי שיקולי מתן רשות ערעור של יו"ר ועדת הערר לפי סעיף 111 לחוק התו"ב יהיו דומים אם לא מצומצמים יותר שכן, סעיף 110 לחוק התו"ב עוסק בזכות הראשונית לערער בפני מוסד תכנון שני ומבחין בין מי שזכאים לערור לבין הנזקקים לרשות לשם כך. לדעתו מסעיף 110 לחוק התו"ב עולה, לכאורה, שלגבי מי שלא ניתנה לו זכות ערר, אין להצר מידי את הדלת הצרה שפתח בפניו המחוקק לערר אחד וראשון בפני מוסד תכנון שני. לעומת זאת סעיף 111 לחוק עוסק בערר שני בפני מוסד תכנון שלישי, אחרי הועדה המקומית וועדת הערר, ולאחר שהוגש כבר ערר לועדת הערר, וכפי הנראה בשל כך אין בסעיף זה זכות ערר אוטומטית לועדה המחוזית לאף גורם שהוא אלא שכולם נזקקים לרשות יו"ר ועדת הערר. הבדל זה מלמד לכאורה כי הפסיקה שהובאה לעיל הינה אף מרחיבה ביחס למצבים והמקרים בהם ראוי שיו"ר ועדת הערר יתן רשות ערעור לפי סעיף 111 , בהשוואה ליו"ר הועדה המחוזית לפי סעיף 110. אנו מסכימים עם ניתוח זה. ומן הכלל אל הפרט: העוררת לא הצביעה בבקשתה לפני על קיום אף אחד מהנימוקים אשר יש בהם כדי להצדיק מתן זכות ערר. במקרה הנדון נחלקו טענות העוררת לשניים: טענות כי היתר הבנייה שאושר למשיבה נוגד את תוכנית רג/904. טענות כנגד ההקלות שאושרו למשיבה, ובעיקר כנגד אישור תוספת קומות בהקלה. הטענה הראשונה הינה משפטית במהותה. החלטת ועדת הערר בענין זה אינה מצדיקה מתן רשות ערר, אשר כאמור נועדה בעיקר לשם בירור נוסף של שאלות תכנוניות חשובות, ולא לשם ערעור על החלטה משפטית. הטענות נגד ההקלות שאושרו הן אמנם טענות תיכנוניות, אך אין מדובר במקרה דנן על "שאלה תיכנונית חשובה", אלא על דיון והחלטה בשאלה המעסיקה את ועדות הערר המחוזיות כדבר שבשגרה, אם ובאיזו מידה יש באישור תוספת קומות בדרך של הקלה כדי לפגוע במתנגדים לאותה הקלה, ובשקילת האיזון בין פגיעה כאמור, ככל שזו קיימת, לבין ההצדקה התיכנונית לאשר ולאפשר את תוספת הקומות בהקלה. יש לזכור כי מדובר במקרה דנן על בנין אחד, אשר התבקשה לגביו הקלה לתוספת שתי קומות. החלטת ועדת הערר בענין זה, להתיר את ההקלה המבוקשת, הינה בעלת השפעה מקומית וסביבתית מצומצמת ביותר, ואין זה ממין המקרים בהם מדובר על החלטה בעלת השלכה ציבורית רחבה או בעלת חשיבות או רגישות ציבורית מיוחדת. לפיכך אין במקרה דנן לדעתנו כל נימוק המצדיק מתן רשות ערר על החלטת הועדה המקומית, והננו דוחים את הבקשה. בניהועדה מחוזית לתכנון ובניהערר