גמלת שמירת הריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי

התובעת עותרת להכיר בה כמי שזכאית לגמלת שמירת הריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי סעיף 59 לחוק שעניינו גמלה לשמירת הריון קובע כי "מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה ...... והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר". שמירת הריון הוגדרה בסעיף 58 לחוק, כנוסחו במועד הרלוונטי, כך: "היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל אחד מאלה: מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה." התובעת, ילידת שנת 1986, עבדה כקצינת בטחון בשופרסל. במהלך עבודתה הרתה התובעת, הריון ראשון, והגישה לנתבע תביעה לגמלת שמירת הריון, וזאת לתקופה שמיום 1.4.09 ועד למועד הלידה - 10.9.09. הנתבע הכיר בזכאות התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 1.8.09 ועד למועד הלידה, ולגבי התקופה שקדמה ללידה: 1.4.09 - 31.7.09 (להלן - התקופה שבמחלוקת) - נדחתה התביעה ומכאן התביעה שלפנינו. הצדדים הסכימו לתשתית העובדתית וד"ר פטר יעקובי מונה כיועץ רפואי לבית הדין (להלן - המומחה). ביום 10.3.11 ניתנה חוות דעתו של המומחה (להלן - חוות הדעת). להלן עיקרי חוות הדעת: א. ההמלצה על שמירת הריון ניתנה לתובעת על ידי רוםא נשים - ד"ר אליאס דוד, ביום 1.4.09, בעת שההריון של התובעת היה בן 13 שבועות. הסיבה לשמירת ההריון היתה "כאבי גב קשים על רקע סקוליוזיס קשה". אישורו של ד"ר אליאס ניתן על יסוד בדיקת רופא אורתופד מיום 25.3.09. ב. המומחה סקר את המצבה הרפואי של התובעת וציין כי היא סובלת מעקמת בגב על רקע אדיופטי עוד מילדות. המומחה ציין כי אין תיעוד לכאבי גב בתיק הרפואי הכללי והפניות לאורתופד אף הן מעטות - צילום אחרון נעשה בשנת 2004 ובדיקה אחרונה בקשר לעקמת מתועדת בשנת 2005. ג. ביקורה הראשון של התובעת אצל רופא נשים - ד"ר אליאס, היה ביום 25.3.09. לא תועדה בדיקה גופנית. צויין שהריון תקין. בביקור מיום 30.3.09 צויין כי נבדקה על ידי אורתופד, ככל הנראה ביום 25.3.09. ד"ר אליאס ציין כי האורתופד המליץ "להימנע ממאמץ פיזי ומנוחה". ד. לענין העקמת של התובעת מסכם המומחה כך: "העקמת בגב של התובעת לא נבעה מההיריון, לא הוחמרה ע"י ההיריון וגם לא סיכנה את האם או העובר בזמן ההיריון. בהיריון מתקדם, אך לא בהיריון מוקדם, ההיתכנות לכאבי גב במצב שכזה היא גבוהה יותר, אך זאת ללא קשר לעבודה, שאיננה כרוכה במאמצים מוגברים לגב. גם במקרה שכזה, אין כל סכנה לאם ולעוברה. לכן, בהקשר זה דעתי היא, כי ההיעדרות מהעבודה של התובעת בתאריכים 1/04/09 (שבוע 13) ועד 01/08/08 (שבוע 30), לא התחייבה ממצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את התובעת או את עוברה. בשלבים מתקדמים של ההיריון, המלצה להימנעות ממאמצי גב מוגברים, אם קיימים שכאלה בתעסוקתה, היא המלצה רפואית הגיונית, אך אין פירושו של דבר כי יש להמליץ על "שמירת היריון". ה. מוסיף המומחה ומציין כי לתובעת אובחנה שליה נמוכה, "אך בהעדר דימום נרתיקי, המצב אינו מסכן את התובעת ואת עוברה טרם הלידה. לכן, ממצא זה אינו סיבה לשמירת הריון". בקשת התובעת להעביר למומחה שאלות הבהרה הצריכה השלמת התשתית העובדתית. לאחר הגשת תצהירים וראיות נוספות הסכימו הצדדים, בדיון מיום 15.2.12, על העובדות הנוספות להלן: "1. התובעת עבדה כקצינת בטחון במשרה מלאה. במהלך יום עבודתה התובעת עמדה או הלכה שעות רבות. 2. במסגרת יום העבודה הרימה התובעת, מעת לעת, משאות של עד 10 ק"ג. 3. במסגרת עבודתה התובעת עלתה לעיתים על סולמות." המומחה התבקש, במסגרת שאלת הבהרה, להשיב האם יש בעובדות הנוספות כדי לשנות מחוות דעתו. ביום 29.2.13 ניתנה תשובת המומחה לשאלת ההבהרה. וכך הוא השיב: "בחוות דעתי הקודמת הסברתי, מדוע במקרה שבנדון ההיעדרות מהעבודה בתקופה הנבחנת לא התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה. העובדות הנוספות לגבי אופי עבודתה של התובעת, שהועברו אלי ע"י כבוד המשפט לשאלת הבהרה, נוגעות לתנאי עבודתה של התובעת בפרק הזמן שבנדון, כלומר לתנאי מס' 2, המופיע בטופס בקשת גמלת שמירת היריון, כי על ההרה להפסיק את עבודתה בשל מצבה הרפואי "הנובע ממקום העבודה או סוג העובדה ומהווה סכנה לה או לעוברה". עבודה הכרוכה בעמידה והליכה ברוב שעות העבודה. כל מקצוע, שעקרונית לא ניתן לבצעו בישיבה רוב הזמן, אינו מהווה סיבה לשמירת היריון בתקופה הנדונה. להזכיר, שהתובעת החלה בעבודתה זו לפני היריון ובמגבלותיה שהיו קיימות. למיטב ידיעתי, אין כל הוכחה בספרות הרפואית שלתנאי העבודה הללו השפעה שמסכנת את ההיריון. לקראת סוף ההיריון, הדבר עשוי להוות קושי מסויים, באופן סובייקטיבי והשונה מיולדת ליולדת, ואז ניתן לבקש הקלות בעבודה בתנאים הללו, או, עקב סיבות כגון אלה מתאפשרת לכל יולדת לצאת לחופשת לידה מוקדמת לפי בחירתה (החל משבוע 34). לפיכך, במקצועות רבים שלא ניתן לבצען בישיבה (דיילות, אחיות ורופאות בבית חולים), אין תנאי עבודתן, שלא מאפשרת עבודה בישיבה, מהווה סיבה כשלעצמה לשמירת היריון, שמשמעותה, הפסקה מוחלטת של העבודה, בוודאי שלא בשבועות המוקדמים 13 - 30. הרמת משאות מעת לעת עד 10 ק"ג. בכדי לקבל פרופורציות, מצ"ב עקומת משקל של ילדים לפי הגיל שבשימוש משרד הבריאות (נספח א'). מעקומה זו מסתבר, ש-10 ק"ג הוא משקלו הממוצע של תינוק בגיל 14 חודשים (פעוט בגיל מעט מעל לשנה). אין כל הגבלה רפואית בריאותית שמונעת מאימהות שבהיריון, שלא להרים את התינוק שלהן בגיל זה מעת לעת במשך היום, ואומנם כך הן נוהגות. גם מטפלות בפעוטונים, אינן זכאיות לשמירת היריון מיד עם היכנסן להיריון. לקראת סוף ההיריון, כאשר הבטן גדלה, פעולת ההרמה קשה יותר לביצוע (לא מסוכנת) וראוי שפועלות ישוחררו ככל האפשר ממטלות הכרוכות בפעולות כגון אלה. עליה על סולמות מדי פעם בפעם. גם בפעולה זו, הדומה לעליה במדרגות גדולות, אין כל סיכון רפואי ליולדות או להיריון או כל קושי בתחילת ההיריון, למשל בשבוע 13. החל מהחודש השביעי לערך, בפעולה זו תיתכן סיכון בטיחותי (לא בריאותי): עקב הבטן ההריונית האישה מאבדת את קשר העין עם רגליה (שעוזרת לנו לשים לב לצעדינו אף בלא משים) והיא עלולה לדרוך בין השלבים של הסולם וליפול. בטן הריונית גדולה עלולה גם לגרום לאיבוד היציבה ושיווי המשקל ולנפילה מהסולם. לכן, בגילאי היריון מתקדמים, מסיבות בטיחותיות, בהחלט מומלץ לנשים הרות שלא לטפס על סולמות. אציין עוד, כי כאשר תנאי העבודה ככלל מסכנים את היולדת או את עוברה, למשל עבודה בסביבה של חומרים נדיפים שמסכנים את העובר או את דרכי נשימה של האישה ההרה, במעבדה למשל, ולכן נדרשת החלפת תנאי העבודה ע"י המעסיק, הדבר יעשה ע"י פנייה לרופא תעסוקתי. כאשר עיקר עבודתה של האישה ההרה איננה מסכנת את היולדת ואת עוברה, אלא רק נדרשת לפעילויות מסוימות לעיתים במהלך העבודה שמהוות קושי או סיכון בטיחותי, כגון עליה על סולמות לעיתים או הרמת משאות לעיתים, נהוג לפנות למעסיק בבקשה ובהמלצה להתחשבות ביולדת במכתב רפואי כגון "נא להימנע מ..."). כפי שהבהרתי, הימנעות מפעילויות כנ"ל איננה נדרשת בהריונות צעירים, כגון החל משבוע 13, אך יתכן ויהיה צורך להמליץ להימנע מהן לקראת היריון מתקדם. באם רוב העבודה נעשית בתנאים הללו והמעסיק איננו מוכן/יכול לוותר על סוגי הפעילויות הללו, כי אז יש מקום לשקול שמירת הריון המתקדם או על יציאה לחופשת לידה מוקדמת" ביום 9.5.12 הותר להעביר למומחה שאלת הבהרה נוספת מטעם התובעת. בשל הצורך באיתור חוזר של החומר הרפואי התעכב משלוח השאלה למומחה. המומחה השיב על שאלת ההבהרה הנוספת ביום 20.9.12. להלן שאלת ההבהרה הנוספת והתשובה לה: שאלה האם על רקע קביעתו של האורתופד, ד"ר אברמוך, והמלצתו מיום 25/3/2009 "להימנע ממאמצים, מנוחה" תוך שהוא מציין כי מדובר ב"הריון 11 שבועות, עבודה פיזית", היה סיכון לאם (התובעת) להחמרה במצבה האורתופדי נוכח קיומה של הבעיה האורתופדית הידועה (סקוליוזיס קשה) וזאת בשילוב ההריון ובצירוף העובדה כי עובדת בעבודה פיזית? תשובה "1. בשבוע 11 עת נכתבה ההמלצה האורטופדית הנ"ל, הרחם ההריוני שגודלו כתפוח, שוקל כ-200 ג"ר ועדיין חבוי באגן הקטן, הוא נטול כל השפעה על עמוד השדרה ולכן כושר העבודה, סיכוניו ומגבלותיו דומים לאלה שלפני תחילת ההיריון, עת התובעת עבדה בעיסוק שבנדון. 2. באשר לחלקה השני של השאלה, האם הייתה צפויה החמרה של הבעיה האורטופדית הידועה בשילוב ההיריון והעבודה הפיזית, גם התייחסתי בחוות דעתי, כי החמרה שכזו תיתכן, אלא שהיא תלויה בראש ובראשונה בהתקדמותו של ההיריון לשלבים שבהם נוצר משקל נוסף הממוקם בבטן של היולדת וצפויה רק בשלבים מתקדמים של ההיריון ולא בתחילתה. ואצטט שוב: "המשקל העודף של ההיריון בבטן מושך את כוח הכובד קדימה בכל היריון ואצל כל אישה, ומהווה מעמסה על עמוד השדרה, השרירים והיציבה של היולדת, בנסותה להתיישר ולהישאר זקופה כאשר קיים פגם מבני בעמוד השדרה, כמו בתובעת, מעמסה זו יכולה להיות אף קשה מהרגיל" סעיף 3.2; "בגיל היריון זה (25 שבועות, י.פ.) המשקל הממוצע של העובר מגיע לכדי 750 ג"ר בלבד, וכלל מוצרי ההיריון " (רחם, מים ועובר), פחות מ-1.250 ק"ג" - סעיף 3.3; ו-"ובשבוע 30, עת אושרה גמלת שמירת ההיריון ע"י הביטוח הלאומי מגיע לכדי 1.5 ק"ג בלבד" - סעיף 3.2. מהסיבות הללו הייתי בדעה ואני עדיין מחזיק בה, כי הבעיה האורטופדית הידועה, לא הייתה סיבה לתחילתה של שמירת היריון בשלבים המוקדמים של ההיריון, בודאי שלא בשבוע 11 עת ניתן האישור האורטופדי, זמן קצר בלבד לאחר שעובדת היותה של התובעת בהיריון אך אובחנה". תחת סיכומים הגישה התובעת בקשה למנות מומחה רפואי מתחום האורתופדיה, זאת נוכח השאלות המתעוררות. בשל תקלה, הבקשה לא הובאה להכרעה במועד, אלא ביום 18.4.13. בקשת התובעת נדחתה מן הטעם ש"השאלה אינה אם מצבה האורתופדי של התובעת עלול להחמיר, אלא אם יצר סיכון לתובעת. על שאלה זו השיב המומחה, ולא מצאתי בתשובתו חוסר בהירות שתצריך מינוי מומחה נוסף מתחום אחר". התובעת לא הגישה סיכומים, חרף ההחלטה מיום 18.4.13 וההחלטה מיום 21.5.13 על העברת התיק לפסק דין גם בהעדרם. לפי תקנה 52 (ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות), דין מי שלא הגיש סיכומים כדין מי שלא התייצב לדיון "זולת אם הורה בית הדין אחרת". בנסיבות הענין ולאור תקנה 49 (ב) (1) רשאי בית הדין למחוק או לדחות את התובענה. לאחר ששקלנו את האמור בחוות הדעת של המומחה, אנו סבורים כי דין התובענה להדחות לגופה. שכן, מחוות הדעת עולה כי מצבה הרפואי של התובעת ועבודתה בתקופה שבמחלוקת לא סיכנו אותה או את עוברה. לא מצאנו כל הצדקה שלא לסמוך ידינו על חוות הדעת של המומחה שהיו מקיפות ויסודיות. סוף דבר - התובענה נדחית. אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ביטוח לאומישמירת הריוןגמלה לשמירת הריוןהריון