תשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה ובכלל זה פיצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, פיצוי חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, השבת ניכויי שכר ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. העובדות התובע הועסק באמצעות הנתבעת בפרויקט הרכבת הקלה בתפקיד של מחסנאי. לתובע שולם שכר שעתי. שכרו האחרון של התובע עמד על 30 ₪ לשעה. לתובע הונפקו תלושי שכר והם משקפים את התשלומים ששולמו לו בפועל. אין מחלוקת שהנתבעת לא הפרישה משכרו של התובע סכומים לקרן פנסיה (חלק המעביד). בחודש 3/11 ניכתה הנתבעת משכרו של התובע סך של 3,129 ₪ עבור חלקו של התובע בהפרשות לקרן פנסיה. אין מחלוקת בין הצדדים שפרויקט הרכבת הקלה הסתיים ביום 30.4.11. המחלוקות להלן הפלוגתאות הדורשות את הכרעתנו: האם התובע זכאי לפדיון חופשה ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לדמי חגים ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לדמי הבראה ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי להשבת סך של 3,129 ₪ שנוכה משכרו בחודש 03/11 בגין חלק העובד בהפרשות לפנסיה? האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (חלק המעביד) ובאיזה שיעור? מהן נסיבות סיום עבודתו של התובע- האם כטענתו פוטר או כטענת הנתבעת הוא התפטר? כפוף לכך, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור? העדויות מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, מר עדי אהד ומר חסן אבו סנינה, שהועסק אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה בתפקיד מנהל עובדים בפרויקטים ובבתי מלון. פדיון חופשה התובע עתר לתשלום בסך 3,212 ₪ בגין פדיון חופשה. לטענתו, הוא לא ניצל את כל ימי החופשה השנתית המגיעים לו על פי דין. לטענת התובע, בגין תקופת עבודתו הוא זכאי ל- 30 ימי חופשה בסך 7,200 ₪ (לפי חישוב 30 ₪ לשעה X 8 שעות= 240 שכר יומי X 30 ימים) בניכוי הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעת בגין חופשה במהלך תקופת עבודתו בסך 3,987 ₪ (סכום של 1,377 ₪ בחודש 04/11, סכום של 726 ₪ בחודש 11/10, סכום של 157 ₪ בחודש 04/09, סכום של 1,727 ₪ בחודש 03/09). הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי שילמה לתובע את כל המגיע לו בגין חופשה במועד סיום עבודתו. כידוע, נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי העובד, ובנוגע ליתרת החופשה שנותרה לזכותו, מוטל על המעסיק (דב"ע לא/22-3 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי שילמה לתובע את כל המגיע לו בגין חופשה. הנתבעת גם לא הגישה תחשיב נגדי מטעמה ועל כן אנו מקבלים את תחשיבו של התובע, אשר מקובל עלינו. דמי חגים לטענת התובע, במשך כל תקופת עבודתו לא שילמה לו הנתבעת דמי חגים בגין החגים המוסלמיים חרף היעדרותו מעבודתו בימי החג ועל כן היא נותרה חייבת לו סך של 7,920 ₪ בגין דמי חגים. לטענת הנתבעת, במועד סיום עבודתו הצהיר התובע על כך שהוא עבד בימי החגים וקיבל עבורם תשלום וכן כי הוא קיבל את כל המגיע לו על מהנתבעת (להלן- "כתב הויתור" - צורף כנספח ד' לכתב התביעה). לטענתה בתלושי שכרו של התובע בימים שבהם חלו חגים מוסלמיים ניתן לראות כי שולמה לתובע תוספת 25% ו-50% בגין עבודתו. בע"ע 633/09 אולג לונגו ואח' נ' אשרמים בעמ' ואח' (מיום 31.1.12) חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה הקובעת כי על המעסיק נטל ההוכחה להוכיח כי לא מתקיימים בעניינו של העובד התנאים המזכים בתשלום דמי חגים: "על המעסיק, שברשותו נמצא כל המידע בעניין נוכחות העובד במקום העבודה, להראות כי העובד לא הגיע יום לפני או יום אחרי" (עניין מנרב; ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן (1980) בע"מ, מיום 28.5.07). לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי בתובע לא מתקיימים התנאים המזכים בדמי חגים או כי שילמה לתובע את כל המגיע לו בגין דמי חגים. איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה התשלומים שפורטו בתלושי שכרו כ"תוס. 25%" ו"תוס. 50%" מהווים ראיה לכך שלתובע שולמו דמי חגים בתקופת עבודתו. יצוין כי מהתלושים הבודדים שהוצגו בפני בית הדין (צורפו לכתב התביעה תלושי שכר בגין חודשים 9/10- 4/11) עולה כי תוספות אלה מופיעות בכל התלושים (למעט חודשים 9/10- 10/10) בגין אותן מספר שעות (7.5 שעות 25% ו- 15 שעות 50%). איננו מקבלים גם את טענת הנתבעת לפיה התובע חתם בתום תקופת עבודתו על כתב ויתור. כידוע, עובד אינו יכול לוותר על זכויות קוגנטיות המגיעות לו מכוח חקיקת המגן והסכמתו לויתור כאמור אינה תקפה. הצהרת התובע בכתב הויתור (נספח ד' לכתב התביעה) לפיה הוא עבד בימי חג וקיבל את כל המגיע לו בגין דמי חגים, אינה תופסת שכן היא נסתרה בראיות שהובאו בהליך. התובע פירט בסיכומיו 28 ימי חג מוסלמיים שחלו בתקופת עבודתו ובגינם הוא זכאי לטענתו לסך של 6,240 ₪ (סכום נמוך מהסכום שתבע בכתב התביעה). הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי מטעמה ולפיכך אנו מקבלים את תחשיבו של התובע. דמי הבראה לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו את כל דמי ההבראה המגיעים לו בגין תקופת עבודתו. התובע עתר לתשלום בסך 3,277 ₪ בגין שתי שנות עבודתו האחרונות (לפי חישוב 12 יום X 351 ₪ - 584 ₪ ששולם לו על ידי הנתבעת בחודש 11/10). הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי נותרה חייבת לתובע סכומים בגין דמי הבראה, אך לא פירטה מהו הסכום אותו נותרה חייבת ולא הגישה כל תחשיב נגדי מטעמה. על כן אנו מקבלים את תחשיב התובע. השבת ניכויי שכר אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת ניכתה משכרו של התובע סך של 3,129 ₪ בחודש 03/11 שהופיע בתלוש כרכיב "ב פנסיוני". לטענת הנתבעת, התובע סירב לחתום על טפסים לפתיחת קרן פנסיה ועל כן, בלית ברירה, היא ניכתה משכרו את חלקו על מנת להעביר לקרן שהיא פתחה עבורו. הנתבעת הודתה בסיכומיה כי השיק שהעבירה לסוכן הביטוח הוחזר אליה, כך שאין מחלוקת כי כספים אלה מצויים ברשותה ולא הועברו בפועל לקופת פנסיה על שמו של התובע. בנסיבות אלה, על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שנוכה משכרו בסך 3,129 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.11 ועד למועד התשלום בפועל. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה אין מחלוקת שהנתבעת לא הפרישה עבור התובע סכומים לקרן פנסיה בגין חלקה בהפרשות. משכך ובהיעדר תחשיב נגדי מטעמה, מתקבל תחשיבו של התובע ולפיכך נחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 3,570 ₪. נסיבות סיום יחסי העבודה כמבואר לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי פרויקט הרכבת הקלה הסתיים ביום 30.4.11. לטענת התובע, על רקע סיום פרויקט הרכבת הקלה, הוא פוטר מעבודתו מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 13,842 ₪ (לפי חישוב ממוצע שכרו בשנה האחרונה בסך 4,614 ₪ X 3 שנים). לטענת הנתבעת היא הודיעה לתובע במכתב מיום 31.3.11 (שנשלח אליו בדואר רשום) כי עבודתו ברכבת הקלה תסתיים ביום 30.4.11, וכי הוא מוזמן להגיע למשרדי הנתבעת לצורך קבלת הצעות עבודה חלופיות (העתק המכתב צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי היא שלחה לתובע מכתב נוסף מיום 6.5.11 (שאף הוא נשלח אליו בדואר רשום) המפנה אותו לעבודה במלון דן פנורמה החל מיום 8.5.11, וזאת לאחר שקיימה עימו מספר שיחות טלפוניות בעניין זה (העתק המכתב צורף כנספח ג' לכתב ההגנה). אין מחלוקת בין הצדדים כי המכתבים הנ"ל הוחזרו לנתבעת לאחר שהתובע לא הגיע ליחידת הדואר על מנת לקבלם. לאחר שבחנו את הראיות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. גרסתו של התובע לא הייתה מהימנה עלינו והיא אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו. התובע לא הזכיר בתביעתו את העובדה כי הוצעה לו על ידי הנתבעת עבודה חלופית במלון עין כרם בתפקיד של איש אחזקה, שירדה מהפרק הואיל ולתובע לא היתה תעודת הסמכה. עובדה זו אושרה על ידי ב"כ התובע בדיון המוקדם מיום 12.3.12 ועל ידי התובע בחקירתו (עמוד 7, שורות 6-7). התובע העיד בבית הדין כי נודע לו "ביום האחרון בעבודה" על סיום עבודתו בפרויקט הרכבת הקלה (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.12, שורות 23-27): "ש. איך ידעת שעבודתך ברכבת הולכת להסתיים. ת. נודע לי ביום האחרון בעבודה. הודיעו לי שזה היום האחרון שלי בעבודה. קובי רפפורט הודיע לי. קובי, שהיה אחראי עלי. ש. רק ב-31.4 ידעת על סיום העבודה. ת. כן." עדות התובע אינה מתיישבת עם מכתב ההמלצה מיום 26.4.11 שהוכן לו על ידי מנהל המחסן בסיטאדיס, מר קובי רפפורט (צורף כנספח א' לכתב התביעה). כשהתובע עומת עם העובדה שמכתב ההמלצה הוכן לו ביום 26.4.11 הוא השיב כי "ייתכן שהוא כתב את זה ב-24 אבל הוא סיפר לי רק ביום האחרון" (עמוד 6, שורות 28-31): "ש. איך אתה מסביר את מכתב ההמלצה מקובי מ-26.4 שבו הוא כותב לך שאתה מסיים את עבודתך בחברה בסוף החודש. ת. יתכן שהוא כתב את זה ב-24 אבל הוא סיפר לי רק ביום האחרון. הוא אמר לי אחרי הפסקת האוכל שזה היום האחרון לעבודה." עדותו של התובע בעניין זה אינה משכנעת. מכתב המלצה מכינים על פי בקשת עובד, כך שהתובע ידע על מועד סיום עבודתו ואף ביקש מכתב המלצה ממי שהיה ממונה עליו משך תקופת הפרויקט. בהתחשב בכך שהתובע הסתיר את העובדה שהוצעה לו עבודה במלון עין כרם (הגם שלא היתה קונקרטית עבורו) בצירוף עדותו הבלתי משכנעת לפיה נודע לו על סיום עבודתו בפרויקט הרכבת הקלה "ביום העבודה האחרון" מובילים אותנו למסקנה כי גרסת התובע אינה אמת. מר חסן אבו סנינה מטעם הנתבעת העיד כי הוא התקשר לתובע בתחילת חודש מאי והציע לו עבודה במלון פנורמה, ולאחר שהתובע לא התייצב לעבודה הוא התקשר לברר מדוע לא הופיע בעבודה והתובע השיב לו כי הוא מצא עבודה אחרת (עמוד 9, שורות 18-21, עמוד 10, עמוד 11, שורות 1-5). עדותו של מר חסן היתה מהימנה עלינו והיא לא נסתרה. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת על רקע סיום עבודתו בפרויקט הרכבת הקלה. חרף האמור, אנו סבורים כי נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. זאת, על יסוד ההלכה הקובעת כי "ההינתקות ממקום עבודה רב שנים היא כשלעצמה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות ביחסי העבודה, המזכות את העובד המתפטר בפיצויי פיטורים" (ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה שמירה ניקיון ושירותים בע"מ נ' מתוקה דמארי, מיום 2.1.06). באותו מקרה נקבע כי עובד ניקיון שהתפטר על רקע הפסד המעסיק במכרז, זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אף שהוצעו לו עבודות חלופיות. אנו סבורים כי הלכה זו יפה גם למקרה שבו עובד חברת כוח אדם מתפטר מעבודתו על רקע סיום עבודתו בפרויקט בו הוצב לעבודתו משך שנים רבות, כבענייננו. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי מטעמה ולפיכך תחשיבו של התובע מקובל עלינו. החלטנו להפחית את פיצויי ההלנה לכדי אפס בהתאם לסעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, שכן שוכנענו כי בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות שיש בהם ממש לעניין זכאות התובעת לפיצויי פיטורים. סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך 3,212 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.11 ועד למועד התשלום בפועל. דמי חגים בסך 6,240 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.5.11 ועד למועד התשלום בפועל. דמי הבראה בסך 3,277 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.11 ועד למועד התשלום בפועל. השבת ניכוי שכר בסך 3,129 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.11 ועד למועד התשלום בפועל. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 3,570 ₪. פיצויי פיטורים בסך 13,842 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. בית הדין השרעי (מוסלמי)דמי חגים