נפילה בבית - פגיעה אורטופדית ברגל

הפגיעה העיקרית בתאונה הייתה אורטופדית, והרגל השמאלית נפגעה קשות. באוגוסט 2009 נפל התובע בביתו ונגרם לו שבר נוסף בעצם הירך השמאלית בחלק שמעל מפרק הברך. הוא נזקק עקב כך לאשפוז ולניתוח. ד"ר אנג'ל קבע בהשלמה לחוות דעת מיום 13.11.10 כי "למרות שמדובר בפגיעה בנפילה בבית, יש קשר סיבתי בין הנפילה בבית לתאונת הדרכים שמאוקטובר 09 (צ"ל - 07) משום שהנפילה והשבר ארעו בגלל הליקויים שנותרו מתאונת הדרכים". קביעה זו מקובלת עלי ולפיכך יש לפסוק לתובע את הפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה על פי כלל פגיעותיו שנגרמו הן בתאונת הדרכים עצמה והן בנפילה בבית, אם כי, הנפילה הזאת לא הביאה לשינוי בנכות האורטופדית הכוללת שנקבעה קודם לכן על ידי ד"ר אנג'ל, שכן השבר בירך התרפא בעמדה טובה מאוד, כך קבע. המחלוקת בין הצדדים נסבה אך על שיעור הפיצויים. 2. התובע נפגע בתאונה באורח קשה (עיקר פגיעותיו - שברים בגפיים וקרע באב העורקים). ממקום התאונה הוא הובהל באמצעות אמבולנס לבית החולים רמב"ם, היחידה לטיפול נמרץ, שם הוא נותח. בהמשך התובע הועבר למחלקת כירורגיה ואחר כך למחלקה כירורגית כלי-דם בבית החולים רמב"ם. לצורך שיקומו התובע הועבר ביום 5.11.07 לבית החולים אלישע. מאז ועד מחצית שנת 2008, כך מלמד התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, התובע אושפז מספר פעמים נוספות בבית החולים רמב"ם ובבית החולים אלישע. עקב התאונה נזקק התובע לאשפוזים ממושכים. בהתחשב במניין ימי האשפוז ובנכות, זכאי התובע בראש הנזק הבלתי ממוני לפיצויים בסכום המקסימאלי בצירוף ההפרשים המתחייבים מיום התאונה ואילך. 3. להערכת מצבו של התובע מונו 4 מומחים רפואיים: ד"ר אנג'ל בתחום האורטופדי, ד"ר לוברמן בתחום כירורגית כלי הדם, פרופ' קליין בתחום הפסיכיאטרי וד"ר שמפנייר בתחום הפה והלסת. 4. ד"ר אנג'ל מפרט בחוות דעתו מיום 11.4.09 את פגיעותיו של התובע, תולדת התאונה, בתחום זה: שברים באגן ובזיז רוחבי של חוליה מותנית חמישית, שבר בעצם הזרוע בכתף ימין, שבר מרוסק בשוק שמאל עם דיסלוקציה של הברך, שבר בעצם הפיבולה מימין, וכן נזק לעצב ברגל שמאל וכתוצאה ממנו Drop-Foot וקשיון של הקרסול השמאלי. ד"ר אנג'ל מציין כי הפגיעה ברגלו השמאלית של התובע הינה נרחבת. קיימת סובלוקסציה בברך שמאל הגורמת להגבלה ניכרת ביישור הברך, המצדיקה נכות בשיעור 25% לפי סעיף 48(2)(ו)III-IV לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - המבחנים); הקשיון הלא נוח של קרסול שמאל מצדיק נכות בשיעור של 30% לפי סעיף 48(3)(ג) למבחנים. הרופא מציין כי אין מקום לקבוע נכות נפרדת לפגיעה העצבית ולקשיון, שכן אלה "סיבה ונסובה". בנוסף לפגיעה ברגל שמאל העריך ד"ר אנג'ל כי נותרה בתובע נכות בשיעור של 15% בגין ההגבלה בתנועות כתף ימין לפי סעיף 41(4)(ב) למבחנים, וכן 15% נכות בגין הצלקות בחזה, בצוואר וברגל שמאל, לפי סעיף 75(1)(ב)-(ג) למבחנים. אין לחלוק על כך כי פגיעתו האורטופדית של התובע קשה ביותר. עד היום הוא מתהלך בעזרת קביים. אפשר שבעתיד הרחוק, כך קבע ד"ר אנג'ל, יהיה צורך בניתוח להחלפה מלאה של ברך שמאל, דבר שככל הנראה לא ישנה את שיעור הנכות באופן מהותי. מצבו של התובע אינו רחוק ממצב של אדם שרגלו נקטעה מתחת לברך, תוך הישארות פגיעה של ממש בברך עצמה. לכך יש להוסיף את הפגיעה בכתף ימין, שיש בה השפעה של ממש לרעה על תפקודיות התובע בהליכה ובניידות לאור היזקקותו להתהלך בעזרת קביים. עולה מן העדויות כי כאמור, הפגיעה בתובע קשה ביותר, והיא מתבטאת בפגימות רבות הן מוטוריות והן סנסוריות. בכל הקשור לרגל שמאל, ד"ר אנג'ל הגביל את עצמו לנכות של 55%, הנכות הכוללת לקטיעה מתחת לברך. יש מקום לטענה כי למגבלה זאת צריך להוסיף את ההגבלה עצמה שנותרת בברך לאחר הקטיעה מתחת לברך. כך או אחרת, באשר לשיעור הפיצויים בראש הנזק הבלתי ממוני אין לכך חשיבות ובאשר לתפקודית השתכנעתי כי הפגיעה בתפקודו של התובע ברגל האמורה קשה ביותר, בין אם הנכות הרפואית היא כפי שקבע ד"ר אנג'ל ובין אם נקבל את המסקנה כי ניתן היה לקבוע נכות רפואית גבוהה יותר. 5. ד"ר לוברמן קבע לתובע נכות בשיעור של 10% בגלל הקרע באבי העורקים, על פי סעיף 11(3)(א) למבחנים. הוא ציין כי "כעת אין הפרעה לזרימת הדם. אך מאידך, מדובר בעורק גדול, אבי העורקים החזי של מר דגש, צפויים בו שינויים עם הזמן עקב העובדה שתוקן ודרך התיקון (החלפת חלק ממנו לצינור סינטטי). לפיכך, אני סבור כי סעיף נכות מותאם יענה על הצרכים שתוארו למעלה." צרכים אלה נובעים משינויים בצינור הסינטטי ובמקומות החיבור שלו לכלי הדם המקורי. יש לשער אם כך שצפויה לתובע בעתיד החמרה בכל הקשור למצב כלי הדם, לרבות ניתוחים נוספים המלווים בסיכונים. 6. פרופ' קליין העריך "כי למרות פציעתו הגופנית הקשה בתאונה נשואת התביעה וחרף הנכות הפיזית שנותרה לתובע בגינה, הרי שככל שהדבר נוגע לבעיות נפשיות שניתן לייחס לתאונה, לא קיימת אצלו הפרעה פסיכיאטרית או מצוקה נפשית חריגה הגורמת לנכות נפשית. לאור כל האמור, אני סבור כי לתובע לא נותרה כתוצאה מהתאונה נשואת התביעה נכות נפשית צמיתה." פרופ' קליין לא נחקר על חוות דעתו. קביעתו מקובלת עלי. 7. ד"ר שמפנייר העריך את מצבו של התובע עקב הפגיעה בפה ובלסת. כתוצאה מן התאונה נשברה לתובע שן חותכת עליונה מרכזית מימין וניתק שבב של זגוגית מן החותכת המרכזית הראשונה משמאל. הטיפול יצריך פעולות לא מעטות בעלות כוללת של 22,150 ₪. 8. מדובר אפוא באדם צעיר שנפגע בצורה קשה בתאונת דרכים שארעה לפני כ- 6 שנים, כאשר היה כבן 28.5 שנה. מאז התאונה הוא אינו עובד, מתהלך בעזרת קביים, כאשר נכותו הרפואית המשוקללת מגעת לכדי 66%. התובע לא סיים בית ספר תיכון, מן הצבא השתחרר שחרור מוקדם בפרופיל 21, תוך ציון הערה לגבי אישיותו והפרעה תפקודית קשה. הוא נעדר רישיון נהיגה ותיק המכון לבטיחות בדרכים מלמד כי בחודש יולי 2007 הומלץ שלא ליתן לו רישיון נהיגה לעת ההיא משום אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה. אין לו רצף תעסוקתי ותקופות של ממש המשתערות על פני 6 שנים נזקק להבטחת הכנסה. בתקופות אחרות השתכר יפה כמאבטח והוצגו תלושים על השתכרות של 7,805 ₪ ביולי 2007, 6,868 ₪ באוגוסט ובספמטבר 6,407 ₪. יש לקחת בחשבון שבמועד התאונה היה התובע צעיר ורווק. כיום הוא נשוי ואב לילדה. עם נישואיו והקמת המשפחה יש להניח כי היה משפר במידה זאת או אחרת את מיצוי כושר העבודה שלו. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי לנוכח מגבלותיו השפעת התאונה עליו קשה יותר מזו שהייתה נגרמת לאדם בעל השכלה, הכשרה מקצועית, ניסיון תעסוקתי קודם מתאים וגמישות בהסתגלות למצב החדש, יתרונות שאינם מוקנים לו נוכח אישיותו ותכונותיו כפי שעמדתי עליהם למיטב ידיעתי על פי החומר המונח בפני. 9. בהתחשב בנתונים הנ"ל נראה לי להגיע למסקנה כי כושר השתכרותו של התובע אלמלא התאונה נמוך מן השכר הממוצע במשק וניתן להעריכו בסכום של 6,000 ₪ לחודש, לאחר ניכוי מס הכנסה. הגריעה בכושר ההשתכרות גבוהה מן הנכות הרפואית ועולה כדי 75% מכושרו אלמלא התאונה. 10. מאז התאונה ועד היום התובע לא עובד כלל. ניתן להכיר באובדן מלא של כושר העבודה לתקופה של שנתיים וחצי. ביתר התקופה ניתן לילך על פי אובדן כושר בשיעור של 75% וכך גם לעתיד. מיום התאונה (8.10.07), למשך שנתיים וחצי (30 חודשים) ההפסד הוא בסך של 180,000 ₪. מיום 8.4.10 עד היום (39 חודשים), לפי אובדן כושר של 75% ההפסד הוא 175,500 ₪. מהיום לעתיד, עד הגיע התובע לגיל 67 שנים (30.5.2046), ההפסד לאחר היוון הוא 1,127,000 ₪. להפסדי ההשתכרות יש להוסיף סכום מתאים עבור הפסדי הפנסיה - 100,000 ₪. סך הפיצוי עבור הפסדי ההשתכרות בעבר ולעתיד, לרבות הפסדי פנסיה, עולה כדי 1,582,500 ₪. 11. פגיעתו של התובע מצריכה עזרה בחיי היום יום. עד היום לא העסיק התובע, וככל הנראה גם לא יעסיק בעתיד, עזרה בשכר. הוא מקבל עזרה מאשתו, גם מעבר למידה המקובלת במצב רגיל ובמיוחד מאת אחיו שהרבה ללוותו ולשהות עמו. תקופות ממושכות היה התובע מאושפז שאז סופקו לו צרכיו על ידי בית החולים. יחד עם זה, נזקק התובע לביקורי בני המשפחה בתקופת האשפוז. האשפוזים היו לסירוגין, וביניהם נזקק התובע לעזרה מוגברת. את העזרה בעבר וזו לה יזקק התובע בעתיד, עד תוחלת חייו, אעריך בסכום כולל של 750,000 ₪. 12. הפגיעה האורטופדית הקשה מצדיקה הוצאות מוגברות לניידות ולנסיעות. כך הוא בין אם התובע, שאין לו רישיון נהיגה, ירכוש רכב ובין אם לאו. אעריך ראש נזק זה בסכום של 275,000 ₪. 13. הנכות האורטופדית הקשה שנגרמה לתובע מקשה עליו עלייה וירידה במדרגות. אף כי ד"ר אנג'ל העיד כי התובע מסוגל לעלות ולרדת מהלך מדרגות של קומה, אין הצדקה להעמידו בפני קושי זה וראוי לאפשר לו, בבוא העת, להסדיר לעצמו מגורים בקומת קרקע תוך גישה נוחה אל הבית. כמו כן, לאור המצב הקשה של הרגל יש לקחת בחשבון צורך בעתיד לעשות התאמות בבית תוך הרחבה של מפתחי הכניסה כך שיתאפשר תמרון מתאים ונוח להתניידות בבית, אם לשימוש בקביים ואם בעתיד לשימוש בכסא גלגלים. אעריך זאת בסכום של 75,000 ₪. 14. יש להוסיף את המגיע עבור ההוצאות שהוציא התובע להסעות רבות באמבולנס על פי קבלות שהוצגו. כך גם עבור טיפולי פיזיוטרפיה שלאור מצבו והמלצות הרופאים מוצדק כי תוכרנה כהוצאה נוספת מעבר לסל הבריאות של ביקורים בביתו ולא במרפאה קהילתית. סכום זה, בהתחשב כי בעתיד התובע יזקק להוצאות רפואיות נוספות שלא בסל הבריאות או שלא יאושרו על ידי רופאי הקופה, אם כי בהיקף קטן, אעריך בסך של 150,000 ₪. 15. לאור כל הנ"ל מתקבלת הערכת נזקים זאת: א. בראש הנזק הבלתי ממוני, סך של 194,000 ₪ ב. הפסדי השתכרות בעבר ולעתיד והפסד פנסיה, סך של 1,582,500 ₪ ג. עזרת הזולת, סך של 750,000 ₪ ד. ניידות, סך של 275,000 ₪ ה. התאמת דיור, סך של 75,000 ₪ ו. הוצאות רפואיות, סך של 150,000 ₪ ז. טיפולי שיניים, סך של 22,150 ₪ נזקיו של התובע עולים אם כן לסכום של 3,048,650 ₪. 16. התובע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה במסגרת נכות כללית. קצבת המל"ל ניתנת בהתבסס על הנכויות הבאות: תסמונת פוסט טראומתית - 20%; הגבלה בתנועות הברך השמאלית - 25%; קשיון לא נוח בקרסול שמאל - 30%; הגבלה בכתף ימין - 15%; ניתוח בבטן - 10%, וכן צלקות - 10%. אחוזי הנכות שקבע המל"ל בתחומים השונים (פרט לשוני באחוזי הנכות שניתנו עבור צלקות - 15% שהעריך מומחה בית המשפט לעומת 10% שקבע המל"ל) להוציא הנכות הנפשית - זהים. אשר לנכות הנפשית, כזכור, פרופ' קליין העריך כי לא נותרה בתובע נכות נפשית עקב התאונה. חוסר הלימה זה בין מומחה בית המשפט לבין קביעת המל"ל, יחד עם עברו של התובע, כמפורט לעיל, מצדיקים לבצע ניכוי חלקי של תגמולי המל"ל, המוציא את הנכות בתחום הפסיכיאטרי. על מנת לחלץ את שיעור ניכוי תגמולי הנכות הכללית, על פי דרך החישוב שהותוותה ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 27.3.11, תחילה תחושב הנכות המשוקללת המשקפת את מצבו הכולל של התובע (שקלול הנכויות שהוערכו על ידי מומחי בית המשפט, יחד עם הנכות הנפשית שנקבעה במל"ל); מן הנתון המתקבל (72.69%) נפחית את הנכות שאינה משויכת לתאונה (20%) ואת התוצאה (52.69%) נחלק בנכות הכוללת המשוקללת (72.69%). יוצא כי יש לנכות 72.5% מתגמולי המל"ל בענף נכות כללית. על פי חוות הדעת של האקטואר גד שפירא, מיום 29.4.13, תגמולי הנכות הכללית עולים לסכום של 920,091 ₪ ליום 31.1.13. החלק היחסי לניכוי הוא בסך של 667,066 ₪. 17. תביעת התובע לתגמולי שירותים מיוחדים ותביעתו לניידות טרם התבררו עד תום. יש להניח שתוך כשנה ייקבעו הדברים. מתוך הסכום המגיע לתובע אקפיא בידי הנתבעת סך של 600,000 ₪ (ובתוספת שכר טרחת עורך דין - 692,040 ₪) ובאשר לגורלם ייקבעו הדברים על פי בקשה שתוגש בבוא העת. 18. הנתבעים, על פי חלוקה המוסכמת עליהם, מחויבים לשלם לתובע סך של 1,781,584 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 273,295 ₪ והוצאות משפט. מן התוצאה המתקבלת יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, כמפורט בסיכומי הנתבעים (עמ' 72 לפרוטוקול) בסך של 385,276 ש"ח.רגלייםנפילהתאונה בבית