טרם הוכרע האם העדרו של הסכם בכתב שולל גם השבה של קרן ההלוואה

טרם הוכרע האם העדרו של הסכם בכתב שולל גם השבה של קרן ההלוואה אולם, בית המשפט העליון אישר, כי במקרה שבו התובע לא הוכיח את עסקת ההלוואה, לרבות גובה הקרן, שיעורי הריבית כמו גם הסכומים שנפרעו ע"ח ההלוואה - יש מקום לדחות את התביעה אף מבלי להורות על השבה. זאת, על אף אי הנוחות שעולה מן האפשרות שבידי הנתבע ייוותרו כספים שקיבל כהלוואה מבלי להשיבם. התובע הוא שאחראי לכך, משהגיש את תביעתו כפי שהוגשה בניגוד להוראות החוק, ללא ציון הפרטים הדרושים הנ"ל ומבלי שיוכחו הפרטים הדרושים, שנחוצים לפסיקת השבה. לפי סעיף 8(א) לחוק, מלווה המגיש תובענה כנגד לווה, לרבות בקשה לביצוע שטר בהוצל"פ בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה העתק של חוזה ההלוואה. בנוסף, קובע ס' 8(ב) רשימה של פרטים שיש לציין בתובענה, כדלקמן: על התובע (המלווה) לפרט "את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו"; את "כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב)"; את "התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום"; את "יתרת החוב במועד הגשת התובענה"; את "התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה"; ו"כל סכום שמועד פירעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה". לפי סעיף 11 לחוק, אוחז בשטר שחתם לווה בקשר לחוזה הלוואה, כפוף להוראות החוק כאילו היה מלווה (אלא אם הוא אוחז כשורה ולא ידע כי מקור השטר בחוזה הלוואה, סייג שלא רלבנטי לענייננו, משמדובר בצדדים קרובים לעסקה). דהיינו: גם כשעסקינן בעילה שטרית שיסודה בהסכם הלוואה, יש לצרף לתובענה את הסכם ההלוואה ולפרט את כל הדרוש לפי סעיף 8(ב) לחוק. על אף שמדובר בתביעה שטרית, בית המשפט נזקק לעסקת היסוד. הנטל הוא על התובע-המלווה, להוכיח את כל היסודות הדרושים לתביעתו בהתאם לחוק ולהניח את התשתית הדרושה לכך (ע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם, מיום 21.1.09, ס' 18-19 לפסק הדין של הש' שנלר. להלן: עניין בס). בפסק הדין הדין של כב' הש' שנלר בעניין בס נקבע, כי סעיף 8 קובע סדרי דין מיוחדים לתביעה שעניינה הלוואה שחל עליה החוק; כי צירוף העתק מחוזה ההלוואה וכן פירוט כל הדרוש לפי ס"ק(1)-(6) לסעיף 8, הינו תנאי סף פרוצדורלי להגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר הוא; וכי בטרם תיבחן ותידון כלל תביעה כאמור, על המלווה להציג בפני בית המשפט את הסכם ההלוואה על כל פרטיו השונים. לפי פסק הדין, המחוקק אמנם לא קבע סנקציה מפורשת במקרה של אי עמידה בסדרי הדין לפי סעיף 8, אולם אין לראות בשתיקה זו של המחוקק משום רצון להקל על המלווה או כוויתור על תנאי הסף שקובע סעיף 8. "עניינו של סעיף 8 אינו בהיבט הפרוצדוראלי בלבד אלא יש בו היבט מהותי, לרבות בהתחשב בהוראות האחרות שבחוק". המטרה היא לגלות גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה הן בשלב החוזי והן בשלב הגשת התביעה או הבקשה לביצוע השטר (ס' 17-18 לפסק הדין). עוד נקבע בעניין בס, כי כתב תביעה שמוגש בהתייחס להלוואה שחל עליה החוק, חייב לכלול את כל הפרטים הדרושים לפי סעיף 8. מדובר למעשה ביישום של הוראות תקנה 9(5) לתקסד"א שמפרטת מהם הפרטים האמורים להיכלל בכתב התביעה. בהעדרם, כתב התביעה אינו מגלה עילה ועל כן, דינו שיימחק לפי תקנה 100 (ס' 23). כב' הש' שנלר הדגיש והבהיר עוד "ודוק: על התובע להציב את התשתית העובדתית כתנאי מוקדם לדיון בתביעתו. לא הנתבע צריך להציב תשתית עובדתית ביחס לסכומי ההלוואות, תנאיהן, ואשר נפרע מהן. הנטל מוטל על התובע-המלווה, כולל נטל של הצגת מסמכים בכתובים המצביעים אודות אשר הוא טוען לו" (ס' 29). בעניין בס הגיש התובע שיקים לביצוע. כב' הש' שנלר דחה את התביעה לביצוע השטרות (לגופה) תוך שפטר את הנתבע מתשלום כלשהו בקובעו, כי אין לתובע עילת תביעה בהעדר הסכם בכתב ומשאין התביעה עונה לדרישות סף מהותיות שלפי סעיף 8 לחוק. עוד הוסיף, כי "ערים אנו כי יכול ולעתים התוצאה תהא בלתי צודקת. אולם על בית המשפט לומר דברו תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו". כב' הש' ד"ר ורדי ראה לנכון לציין, כי בנסיבות העניין "אין צורך להכריע מה הייתה התוצאה אם היה מדובר בתביעה לפי החוק כשלא צורף הסכם הלוואה, אך היה מוכח גובה הקרן והאם היה מקום להשבת סכום זה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט". כב' הש' לבהר-שרון הצטרפה לדברי כב' השופטים שנלר וד"ר ורדי. על פסק הדין בעניין בס הוגשה בר"ע, שנדחתה בהחלטת כב' הש' רובינשטיין (רע"א 2132/09 מיום 8.7.09). כב' הש' רובינשטיין סבור היה, כי השאלה מהי הסנקציה במקרה שבו לא עמד המלווה בדרישת הכתב שבחוק היא, כשלעצמה, שאלה נכבדה הראויה לדיון. זאת מהטעם ששיקול העומד כנגד ההקפדה שיש לנקוט ביישום הוראות החוק לדקדוקיו על מנת להגן על הלווה מפני אופיה הנשכני של ההלוואה החוץ בנקאית, הוא התוצאה שלפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה, כי יוכל להתנער מהשבת הסכומים שקיבל לידיו, אינה פשוטה. ואולם, בסופו של יום, סבור היה, כי "הסיבה לכך שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי ההלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה". בהקשר זה בית המשפט מצא להביא מדבריו של כב' הש' שנלר לפיהם בין היתר, סכום ההלוואה אינו ברור, ואין זה ברור אם בסכומי השיקים מגולמת ריבית זאת או אחרת. עוד הדגיש כי למציאות זו של העדר פרטים ביחס לסכום הקרן והריבית אחראי התובע, שבאופן שבו הגיש את תביעתו לא אפשר דיון אמיתי בשאלת ההשבה. בנסיבות אלה, נדחתה הבקשה לרשות ערעור. הלוואהחוזה