התנגשות ג'יפ במכונית מאחור בשל אי שמירת מרחק

האם הג'יפ התנגש בפרטית מאחור בשל אי-שמירת מרחק וחוסר זהירות של נהג הג'יפ (כגרסת התובעת), או האם הפרטית היא זו שהתנגשה בג'יפ, עת הוסעה לאחור לעבר הג'יפ, בשל רשלנות נהג הפרטית (כגרסת הנתבעים). המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. עדויות מטעם שני הצדדים: מטעם התובעת - נהג הפרטית; ומטעם הנתבעים - נהג הג'יפ (הנתבע 1) ועד ראייה (קרוב משפחתו של הנתבע 1). הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר (הרבה יותר) מזו של נהג הג'יפ ושל עד הראייה. מצאתי את עדות נהג הפרטית ראויה לאמוני המלא, משניכרו בה אותות האמת, מה שאיני יכול לומר על עדות שני עדי הנתבעים. לא שוכנעתי, ממכלול הראיות, שהייתה סיבה הגיונית וסבירה כלשהי שבגינה הפרטית תיסע לאחור במועד ובזירת התאונה, כאשר גם נהג הג'יפ לא ידע לומר מדוע הפרטית נסעה לאחור אם, עובר לתאונה, לא נכנסה לכיכר התנועה ולכן לא הפריעה לתנועה בכיכר התנועה ולא הייתה אמורה להפריע או להתפנות לאחור. לנהג הג'יפ יש אינטרס אישי ברור בתוצאת הדיון, מאחר שהוא צפוי לשלם לנתבעת 2 דמי השתתפות עצמית עפ"י פוליסת הביטוח שזו הוציאה לו. בהקשר זה יצוין כי איני נותן אמון בדברי נהג הג'יפ לפיהם אין לו כל מושג לגבי גובה דמי ההשתתפות העצמית, גם בשים לב לכך שנהג זה כבר היה מעורב בעבר בתאונות וכבר שילם בעבר דמי השתתפות עצמית. לגבי עד הראייה. מלמד העובדה שמדובר בעד שהינו קרוב משפחה של הנתבע 1 ומלמד העובדה שבטופס ההודעה שנמסר לנתבעת 2 צוין שמו של עד בשם אחר לגמרי, הרי שהעד העיד היום כי כלל לא ראה את התאונה עצמה, ולכן אין ביכולתו להעיד על נסיבות התאונה. בהקשר זה יצוין שתמוה שהעד הבחין בכל ההתרחשות שקדמה לרגע התאונה, אך דווקא ברגע הזה לא הבחין. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 6,099 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהרכבג'יפתאונת דרכיםהתנגשותשמירת מרחק