הנתבעת טוענת שהפרטית הייתה בנסיעה וניסתה להידחק לרווח שנוצר מימין המשאית, בשעה שזו החלה מעבר מנתיב ימין לנתיב שמאל לקראת פנייה שמאלה בצומת הקרוב בהמשך הדרך. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעת בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעת גם לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור לבן של נזקי הפרטית. תמונה בצבע של משאית מסוגה של המשאית של הנתבעת (לצורך המחשה). עדויות מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהג הפרטית; מטעם הנתבעת - נהג המשאית וכן עד ראייה (קרוב משפחה של נהג המשאית). אישורים על פתיחת תיק משטרה רלוונטי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעת [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעת בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: הצדדים והעדים הציגו גרסות מנוגדות שלא ניתן ליישב ביניהן, ולכן הכרעתי מבוססת בעיקרה על מבחני מהימנות. מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מזו של נהג ועד הראייה מטעם הנתבעת. אני מוצא להדגיש באופן מיוחד, כי עדות נהג הפרטית עוררה את אמוני, ללא סייג (אותות האמת ניכרו בה), מה שאיני יכול לומר על עדות נהג המשאית ועד הראייה קרוב משפחתו. נהג הפרטית העיד כי הבחין במשאית, עוד בטרם מועד התאונה, כאשר המשאית הייתה אז מאחוריו משמאל. נהג הפרטית מתאר בעדותו את המשאית כשהיא מנסה "לפלס" דרך בין המכוניות, ודיבור זה על "פילוס" מתיישב למעשה עם עדויות הנתבעת על כוונת ומגמת המשאית לעבור מנתיב ימני לנתיב שמאלי (לקראת פנייה קרובו שמאלה בצומת בהמשך הדרך), ולכן דברים אלה מחזקים את גרסת התובעת. בעדותם של נהג המשאית וקרובו נטען כי נהג הפרטית יצא רגלית מרכבו וניגש ליד חלון דלת נהג במשאית לשיחה עם נהג המשאית, ולדברי נהג המשאית נערכה שיחה כזו. לא שוכנעתי ואיני מאמין שנערכה שיחה כזו. בכתב ההגנה ואף בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעת לא נזכר אירוע שכזה, ולו במילה (ומדובר באירוע חשוב ורלוונטי מאוד), ולמעשה, מגרסת הנתבעת בכתב ההגנה ומטופס ההודעה הנ"ל עולה, שנהג הפרטית ברח ולא נוצר עימו כל קשר, ולכן האירוע הנטען הנ"ל לא מתיישב עם גרסה זו של בריחת נהג הפרטית מהמקום. מעניין מאוד מה דיווח נהג המשאית למשטרה, אך, כמפורט להלן, הנהג והנתבעת בחרו שלא לחשוף בפניי את דיווחו הנ"ל, מסיבותיהם. מצאתי שקיים דמיון רב בין עדות נהג המשאית לבין עדות קרוב משפחתו בחלק מהדברים (שניהם השתמשו בדיוק באותו ביטוי של "שלושת רבעי" המשאית), באופן שמעורר את החשד שהם תיאמו גרסות ועדויות ביניהם, בטרם העידו בפניי. תיאום שכזה אפשרי גם לנוכח קרבת המשפחה ביניהם. הדבר מחליש מטבע הדברים את גרסת הנתבעת. מעדויות עדי הנתבעת עולה, שהשניים כלל לא ראו כל פגיעה בין המשאית לבין הפרטית, ולכן קשה לקבל את עדותם לגבי אופן ומיקום הנסיעה של הפרטית עובר לתאונה ובזמן התאונה, במיוחד כאשר אין חולק שהיה פקק גדול בכביש, ומטבע הדברים בנסיבות כאלו נהגים לא נוטים להבחין ברכב מסוים כזה או אחר דווקא. לחובת הנתבעת נזקפים מחדלים ראייתיים של ממש: ראשית, הנתבעת לא הציגה את תוכן תיק המשטרה, שנפתח בעקבות תלונתו של נהג המשאית על בריחת הפרטית מהמקום, ויצוין שקיומו של תיק המשטרה נזכר אף בכתב ההגנה; ושנית, לא הוצגה עדותו של עד ניטרלי, שלא שוכנעתי שהנתבעת עשתה מאמץ סביר להזמינו לעדות. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 6,591 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםמשאיתנזיקיןתאונת משאית