תביעה בגין נזקי רכוש עקב רטיבות במכולה בה אוחסן

תביעה בגין נזקי רכוש עקב רטיבות במכולה בה אוחסן כללי 1. בפניי תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקי רכוש אשר לטענתו נגרמו לו בטענה להפרת חוזה והתרשלות מצד הנתבעים. לפי הנטען, בין הצדדים נקשר הסכם ביום 1.5.2007, בגדרו הסכימו הנתבעים לאחסן במכולה שבבעלותם ציוד השייך לתובע, ולשמור עליו. לאחר כשלוש שנות שכירות, נמצא שהציוד נהרס כליל מחמת בעיות רטיבות קשות במכולה. התובע מבקש שיפוי כספי - וזאת בהתאם לחוות דעת שמאית שהגיש. הנתבעים מצידם הכחישו כל אחריות לרכושו של התובע. לטענתם, המכולה נמסרה לאחת בשם גאולה, וזאת במצב "כמות שהוא", ו"רק להקצאת השטח" ומבלי שנטלו על עצמם כל אחריות לשמירת התכולה שגב' גאולה הניחה בה. הודגש כי "השליטה והפיקוח על הקונטיינר היתה בידי אותה גאולה שכן מפתחות המכולה נמסרו לידיה ולחזקתה הבלעדית" (ר' סעיף 3ד-ה לכתב ההגנה). 2. במישור הדיוני: מטעם התובע העיד הוא עצמו, גב' גאולה עוזרי - בת זוגו בעת הרלבנטית ואשר פעלה בעיסקה מטעמו, וכן הוגשה חוות דעתו של השמאי שבתאי בלילי. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, וכן מר שלמה אנג'ל, אשר פעל מטעמו בעסקה הנ"ל. כל העדים נחקרו בפניי. עם תום שמיעת הראיות ולאחר הפסקה - ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענותיהם כסדרן. דיון 3. התובע טען כי בינו לבין הנתבעים נכרת הסכם ביום 1.5.2007 "לפיו בתמורה לתשלום של 50$ לחודש, יאופסן הציוד שלי במכולה אשר בבעלותם וממוקמת בכפר טרומן" (ס' 2 לתצהירו). מתברר כי בעת הרלבנטית ריצה התובע עונש מאסר ממושך יחסית (ר' עדותו בפ"ע 18 ש' 9-10). בת-זוגו באותה עת, גב' גאולה עוזרי, פעלה על מנת לאחסן ציוד אישי השייך לו, ואשר עד אותו זמן היה מאוחסן במושכר אחר (ר' עדותה בפ"ע 9 ש' 21-25: "הציוד [של התובע] היה מאוחסן בביתו ברמת אביב ברח' אלי כהן 1. היה מחסן שם וזה היה מאופסן שם. באותה תקופה בעל הדירה... היה צריך כבר את המחסן ולכן מן הראוי... ללכת ולאפסן לפחות לאחר שהוא ירצה את העונש שלו לחברה, לפחות שכשהוא יצא יהיו לו אתה דברים האישיים שלו. זה הדבר הכי הוגן למרות הכל, הוא אב בתי"). 4. גב' עוזרי העידה כי פעלה למצוא מקום אחסון חלופי לציוד האישי של התובע: "קיבלתי על עצמי לאחסן במקום בטוח ותו לא" (פ"ע 11 ש' 3). לדבריה, התובע "כבר ידע שהוא הולך למאסר, איחסן את הכל [במחסן המקורי], סידר את הכל כמו שצריך ושם במחסן [שבמושכר המקורי]" (פ"ע 14 ש' 27-28). גב' עוזרי מצאה מקום איחסון חלופי בכפר טרומן: "באתי לכפר טרומן עם בתי לטייל שם וגם חיפשתי באותה תקופה איזה שהוא קונטיינר כי הבנתי שקונטיינר יכול להיות אפשרות מאוד טובה, כי שאלתי חברים ואמרו שכן, זה גם פחות עלויות מאשר במרכז, וזה היה בשבילי אפשרות מאוד טובה גם לצמצם עלויות... שמעתי שבכפר טרומן יש קונטיינרים שניתנים להשכרה" (פ' ע' 15 ש' 6-10). 5. באמצעות מכר משותף בשם שלמה אנג'ל, גב' עוזרי יצרה את קשר ההשכרה בינה לבין הנתבע 1, ואשר מבוטא במסמך שצורף כנספח א' לתצהירה. במסמך זה, מיום 1.5.2007, כתב הנתבע 1 בכתב-ידו (כפי שאישר בעדותו בפ' ע' 29 ש' 7-9): "קיבלתי 1,200 ₪ על חשבון השכרת קונטיינר ומהתאריך הנ"ל ל-6 חודשים". בהמשך לכריתת הסכם זה, גב' עוזרי הובילה את הציוד האישי השייך לתובע מהמחסן המקורי למכולה שבכפר טרומן, ואיחסנה אותו במכולה. גב' עוזרי העידה כי שילמה את דמי השכירות למר אנג'ל, ומר אנג'ל העביר את הכסף לנתבע 1 (פ' ע' 16 ש' 21-24). 6. מר אנג'ל העיד כי פעל כמתווך בין הצדדים (פ' ע' 31 ש' 2-9: "הייתי איתה [עם גב' עוזרי] בקשר קצר מאוד, לא זוכר כמה חודשים. היא סיפרה לי שיש לה ציוד שהיא צריכה לפנות ושאלה אם אני מכיר מישהו שיש לו מקום אחסון. פניתי לאיציק [הנתבע 1] שאני מכיר מילדות ושאלתי אם יש לו מקום לאחסן, אמר שכן. דיברנו על המחיר, עדכנתי את גאולה וסגרו את הפרטים. הם ביניהם, אני סה"כ עשיתי את התיווך. אז הגיעה גאולה עם מזומן, עד כמה שאני זוכר, כך נדמה לי, ועם משאית ופגשתי אותה, היא באה ברכבה ואני ברכבי. התקשרתי לאיציק איפה המכולה, הראה לנו, פתחו לנו אותה, הסבלים פרקו את הציוד והמתנו בצד, גאולה ואני פטפטנו. ברגע שסיימנו לפרוק נעלו את המכולה, היא לקחה את המפתחות, נכנסה לאוטו ונסע לדרכה" (פ"ע 31 ש'2-9). 7. מר אנג'ל העיד כי הנתבע 1, מר קלקודה, לא נכח בעת פריקת הציוד: "הוא הראה לי את המקום והלך לעניינו. אני הייתי באזור, עמדנו בצד ופטפטנו [הכוונה למר אנג'ל ולגב' עוזרי]" (פ"ע 31 ש' 11). עדותו של מר אנג'ל בנקודה זו תומכת בעדותו של הנתבע 1, לפיה לא נכח בעת אירוע פריקת הציוד למכולה (ר' עדותו בפ"ע 23 ש' 23-25). גם גב' עוזרי אישרה כי הנתבע 1 לא נכח בעת פריקת הציוד (פ' ע' 12 ש' 13-14, שם העידה כי נכחו היא ומר אנג'ל ל והמובילים). מר קלקודה אישר שידע כי העסקה נעשית עבור אפסון ציוד (עדותו בפ"ע 25 ש' 19-20), ואולם טען כי ההשכרה של המכולה נעשתה "AS IS לכל מטרה שתבחר בה אותה מחזיקה" (ס' 4ב לתצהירו). 8. מן התשתית הראייתית עולה כי בין הנתבע 1 לבין גב' עוזרי נכרת הסכם להשכרת קונטיינר, כמבוטא במסמך מיום 1.5.2007. מתברר כי גב' עוזרי פעלה בעסקה הנ"ל בשמו של התובע, וכבת זוגו לשעבר. הצדדים חלוקים בשאלה, אם יש לראות בהסכם זה הסכם שכירות גרידא, או שמא - כטענת התובע - הנתבע 1 נטל על עצמו אחריות לשמירת הציוד שאוחסן במושכר. לאחר עיון בראיות שהצדדים הניחו בפניי, אני סבורה כי במהות העסקה עמדה השכרה של המכולה הנ"ל, וכי הנתבע לא נטל על עצמו אחריות לשמירת הציוד שאוחסן במכולה. הטעמים למסקנה עובדתית זו הם כדלקמן: א. ראשית, יש ליתן את הדעת לערך ההשכרה. דמי השכירות לתקופה של 6 חודשים הועמדו על סך 1,200 ₪ - קרי 200 ₪ לחודש. זהו סכום נמוך יחסית וגלובאלי. אין הוא מתחשב בשימוש בפועל שייעשה במקום ובמיוחד לא בערך הפריטים המאוחסנים. עובדה זו תומכת בטענת הנתבעים, כי המכולה הושכרה כפי שהיא, וללא אחריות לשמירת החפצים שיאוחסנו בה. ב. שנית, לא נערך הסכם מפורט ומסודר המעלה על הכתב חובה של המשכיר לשמור על תכולה שתאוחסן על ידי השוכר. השכירות אינה מדברת בעד עצמה. עצם ההשכרה, אין בה כדי להקים אוטומטית אחריות של הבעלים לשמור על התכולה, אלא אם הסכמה כזו עולה ונובעת מהיחסים שבין הצדדים או מנסיבות העניין. כאשר מדובר בשכירות, מקובל כי השוכר דווקא הוא הגורם המחליט מה ייעשה במושכר, ומה יאחסן בו, וברגיל הוא נוטל על עצמו אחריות לתחזק ולשמור על הפריטים שהוא בוחר לשים במושכר. ג. בנוסף, לא נערכה כל רשימה של המיטלטלין המאוחסנים. אם אמנם דובר בהסכם שמירה, או בהתחייבות שהנתבע נטל על עצמו לשמור על פריטים כאלה או אחרים, הדעת נותנת כי היתה נערכת רשימה ולו כללית, ובה פירוט של המיטלטלין, ולמצער ציון אופיים או טיבם. במיוחד כך הוא, מקום בו מדובר בפריטים שהם לכאורה בעלי ערך. בחוות דעתו של השמאי בלילי נרשם כי אוחסנו 10 מעילי עור, חליפות ארמני, מעילי חורף קשמיר, מחשבים ניידים, לוח שש-בש עתיק, מכונת אספרסו, הדפסים של פיקאסו, מערכת קולנוע ביתית ועוד. הפריטים הוערכו על ידי השמאי בערך כולל של 230,600 ₪. אין מדובר בסכום מבוטל. כאשר מאחסנים ציוד יקר ערך כגון דא, הדעת נותנת כי תיערך רשימה מסודרת, על מנת שה"שומר" ידע מה עומד לשמירתו. קשה להניח כי הנתבע 1 הסתפק בתשלום 200 ₪ בלבד לחודש עבור שמירת פריטים כה יקרים. ד. ולבסוף, הנתבע גם לא ביטח את תכולת המושכר. אם אמנם נטל על עצמו התחייבות לשמור על פרטי הציוד, הדעת נותנת כי היה עורך ביטוח, כמקובל במקרים כגון דא. 9. סיכומה של נקודה זו: התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנתבע נטל על עצמו אחריות כשומר. ולהיפך: הראיות שהוגשו מלמדות כי הנתבע הסכים להשכיר את המכולה כפי שהיא, ולשימוש של אחסנה כפי שגב' עוזרי תמצא לנכון, ומבלי להתחייב לשמור על הפרטים המאוחסנים. הנתבע לא נטל על עצמו התחייבות מפורשת לשמור: ההסכם נספח א' מדבר על "השכרה" בלבד; והעיקר: ערך ההשכרה הנמוך והעדר רשימה של פריטים שוללים גם הם את טענת התביעה אודות התחייבות לשמור. 10. עתה יש לבחון, אם הנתבע 1, כמשכיר, הפר את הסכם השכירות, או התרשל כלפי התובע, בכך שלא דאג לתחזוקת המכולה. לשיטת ב"כ התובע, יש למצוא פסול בהתנהלות המשכיר, בכך שלא וידא כי המכולה אטומה למים, אף שידע כי מאוחסן בה ציוד. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, גב' עוזרי העידה כי ביקרה במקום כ-5 פעמים במהלך שלוש שנות השכירות (ר' עדותה בפ"ע 11 ש' 24-29). לדבריה: "באתי לבדוק, ראיתי שהכל מונח בסדר. הייתי שקטה, יצאתי" (שם, ש' 24-25). דברים אלה מלמדים כי לא היה דבר שעשוי היה לעורר את הנתבע 1 לכלל פעולה. לא ניראו בעיות רטיבות גלויות לעין, שאחרת יש להניח כי גב' עוזרי היתה מתריעה עליהן. כאן המקום לציין, כי גב' עוזרי קיבלה לידיה את מפתחות המכולה ואחזה בהם, עד אשר מסרה אותם לתובע (פ' ע' 13 ש' 24-29). 11. זאת ועוד: עיון בתמונות המכולה שצורפו לחוות הדעת השמאית מלמד כי תקרת המכולה היתה פגומה מבפנים, ונראה כי צמר המילוי נשמט פנימה (ר' דף 1). זהו, ככל הנראה, המקור לנזקי הרטיבות אשר לכאורה נגרמו לפרטי הלבוש (ר' ערימות הבגדים הנראים מלוכלכים, בתמונות בדפים 2-4 שצורפו לחוות הדעת השמאית). ואולם, המכולה לא צולמה במבט מבחוץ. לא הוכח כי נפערו בה חורים נגלים לעין, אשר הנתבע 1 יכול היה לראות בעת שחלף במקום מעת לעת. לדבריו, "כשהשכרתי אותה היא היתה אטומה למים (פ' ע' 23 ש' 15). טענה זו לא נסתרה. בהעדר אינדיקציה לחורים חיצוניים או ליקויים גלויים במכולה, וכאשר המפתח מצוי אצל השוכרת, אין מקום להטיל על הנתבע 1 אחריות לנזקי הרטיבות. 12. יוער כי הצדדים חלוקים גם בשאלת משך השכירות. אין חולק כי הנתבע 1 קיבל תשלום מלא עבור 6 חודשי שכירות, כעולה מנספח א' הנ"ל. גב' עוזרי טענה כי שילמה לו תשלום נוסף, באמצעות העברה לחשבון הבנק של הנתבעת 2, ואולם לא זכרה מה היה הסכום ששילמה (פ"ע 17 ש' 26-27). כך או אחרת, נראה כי תקופת השכירות נמשכה בהסכמה גם ללא תשלום, שהרי הנתבע 1 לא דרש את פינוי המכולה ולא עשה דבר כדי לתפוס מחדש את ההחזקה בה. ואולם בכך בלבד אין כדי להופכו ל"שומר" על התכולה, שהרי הדבר מנוגד למסקנה העולה מן הסכם ומהתנהלות הצדדים. 13. סיכומם של דברים: אין עילה להטיל על הנתבעים אחריות למצב הציוד שאוחסן על ידי התובע במכולה. בנסיבות אלה, התביעה נדחית. 14. אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, וזאת נוכח העובדה שהתובע הוא אסיר לשעבר ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, וכן באובד הציוד האישי. רטיבותנזקי רכושנזקי מים