תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בגין ביטול עסקת טרייד אין לרכישת רכב

תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בגין ביטול עסקת טרייד אין לרכישת רכב: התביעה ורקע עובדתי התובעת היא בעלת רכב מסוג סובארו שנת 2001. התובעת בקשה לרכוש רכש חדש יותר ולצורך כך פנתה לנתבע, שמנהל עסק לממכר מכוניות משומשות תחת השם המסחרי "פרייבט קאר". הנתבע הציע לתובעת לרכוש רכב מסוג מאזדה שנת 2006 בתמורה לרכב הסובארו שברשותה ובתוספת סך של 28,000 ₪. התובעת לקחה את המאזדה לבדיקה במכון רכב (על חשבונה). לאחר הבדיקה, בו ביום, 29/10/12, נחתם בין הצדדים זיכרון דברים (נספח א' לכתב התביעה. להלן: ההסכם). במעמד החתימה על ההסכם, התובעת שילמה לנתבע סך של 5,000 ₪. למחרת הגיעה התובעת עם רכבה (סובארו) למגרש, על מנת לסיים את העסקה, לשלם את ההפרש ולבצע העברת בעלות ברכב. התובעת שילמה לנתבע סך של 20,000 ₪ במזומן וסך של 1,359 ₪ בכרטיס אשראי. לטענת התובעת, להפתעתה, לאחר ביצוע התשלום, אמר לה הנתבע שרכב הסובארו שברשותה אינו תקין וכי היא נדרשת לשלם לו סך של 5,000 ₪ נוספים מעבר לתמורה המוסכמת בכדי לקיים את העסקה. התובעת סירבה ודרשה את כספה בחזרה. בעדותה ציינה כי הנתבע הסכים להחזיר לה את הכסף בניכוי סך של 2,000 ₪ (עמ' 4 ש' 19,21). התובעת לא הסכימה להצעות הנתבע. העסקה לא בוצעה, התובעת חזרה לביתה כלעומת שבאה, עם רכב הסובארו, כשכספה נותר בידי הנתבע. בו ביום פנתה התובעת לבא כוחה עו"ד ג'וליאן, וזה שלח לנתבע מכתב התראה מיום 30/10/11 (התקבל אצל הנתבע ביום 31/10/11), תוך שנתן בידו שהות לקיים את העסקה בתוך 24 שעות, ובטרם שתנקוט התובעת הליכים משפטיים. במענה לכך השיב בא כוחו של הנתבע במכתב מיום 8/11/12 (נספחים ג'-ד' לכתב ההגנה), כי העסקה התפוצצה לאחר שהתברר לנתבע, שהצהרת התובעת בדבר תקינות רכב הסובארו היא שקרית, שכן ידעה היטב כי לרכב ליקוי יסודי שאינו בר תיקון במנוע. לאחר שכך התברר, היא הסכימה שרכב הסובארו יעבור בדיקת קניה שלפיה ייערך תמחור מחדש של העסקה. לפיכך, אם התובעת מעוניינת לחזור בה מהסיכום הנ"ל ולוותר על העסקה, היא נדרשת לשלם לנתבע סך של 2,500 ₪ פיצוי על ההוצאות והטרחה שנגרמו לו בשל התנהלותה הנפסדת. התובעת התבקשה להודיע אם היא מעוניינת לקיים את העסקה בתמחור מחדש או לבטל אותה תוך תשלום פיצוי כאמור. לנוכח תשובה זו, מיהרה התובעת (שכספה מצוי בידי בידי הנתבע), להגיש תביעתה ביום 11/11/2012.במקור הוגשה התביעה על סך של 43,858 ₪ להשבת הכספים ששילמה לנתבע, לפיצוי מוסכם בשיעור של 25% לפי ס' 8 להסכם בשל הפרתו ע"י הנתבע שחזר בו מהעסקה, ולפיצוי נוסף בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אלא שלאחר הגשת התביעה, החזיר הנתבע לתובעת את כספה. קודם להגשת כתב ההגנה, פנה ב"כ הנתבע לב"כ התובעת במכתב מיום 16/1/13, אליו צורף שיק שתאריך פירעונו 10/1/13. התובעת קיבלה את השיק ופרעה אותו תחת מחאה ומבלי לוותר על טענותיה (ראו התכתובת, נספחים ו'-ח' לתצהיר התובעת). לאחר ביצוע התשלום כאמור, ביקשה התובעת להקטין את סכום התביעה, והעמידה את התביעה על סך של 7,000 ₪, בגין הפיצוי המוסכם בלבד. על כך, בסופו של דבר, נסב הדיון שלפניי. התביעה היא, אפוא, תביעה לפיצוי מוסכם לפי ס' 8 להסכם, שלפיו "במידה ואחד הצדדים יהיה מעוניין בביטול העסקה יפצה הצד המבטל את הצד השני בסכום של 25% מערך העסקה". לטענת התובעת, הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם וביטל את העסקה תוך שבגד באמונה, הוליך אותה שולל וניצל את תמימותה, במטרה לסחוט ממנה כספים לאחר שסוכמו פרטי העסקה,והעסקה נחתמה ובוצעה על ידה במלואה. טענות הנתבע לטענת הנתבע, הוא שאל את התובעת למצבו של רכבה והתובעת השיבה שהרכב במצב מצוין וכל המערכות התקינות. לאור מצג שקרי זה, תמחר הנתבע את העסקה לפי התמחור לעיל. לטענת הנתבע, כשהתובעת הגיעה למחרת בכדי לשלם את יתרת התמורה ולבצע העברת בעלות, הדבר הדליק אצלו "נורה אדומה" (עמ' 8 ש' 30). על כן, שלח אחד מעובדיו, מר גלעד כהן, לעשות סיבוב עם הרכב ולוודא שהוא תקין. אחרי דקות ספורות חזר העובד ודיווח שבעת הנסיעה נכנס עשן לתא הנוסעים דרך פתחי האוורור. הרכב נשלח לבדיקה במוסך והתברר, כי המנוע "גמור" באופן שמחייב החלפתו. עוד טוען הנתבע, כי התובעת הודתה בפניו שרצתה "להיפטר" מהרכב ולחסוך הוצאה בגין החלפת המנוע. כפי שציין בא כוחו במכתב מיום 8/11/12, התובעת היא שהפרה את זכרון הדברים עת שהציגה מצג שוא בגין תקינות רכב הסובארו. הנתבע מצדו הסכים להשלים את העסקה, אך לאחר תמחור מחדש. יתר על כן, מלכתחילה העסקה כפופה לבדיקת תקינות רכב הסובארו, כפי שעולה במפורש מטופס הגילוי הנאות שעליו חתמה גם התובעת (נספח ב' לכתב ההגנה. להלן: טופס גילוי נאות או הטופס). הראיות התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. תצהיר הנתבע שהוגש בתמיכה לכתב ההגנה בסדר דין מהיר, שימש כתצהיר עדות ראשית. הצדדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ואת טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהגישו לתיק, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,000 ₪, סכום הפיצוי המוסכם כפי שנתבע. עדותה של התובעת ביחס לסיפור המעשה הייתה שוטפת ומהימנה. ניכרה סערת הרגשות בה הייתה מצויה שעה שיצאה את מגרש המכוניות של הנתבע בערב יום 30/12/11, עם רכב הסובארו הישן כשרכב המאזדה נותר בידי הנתבע וגם כספה נתון בידיו. כפי שהעידה, חזרה לאזור מגוריה וחיפשה עו"ד שיסייע בידה לאלתר. כך מצאה את בא כוחה, שקיבל את עניינה לטיפולו המיידי בשעות אחה"צ המאוחרות/ערב של אותו יום. אני דוחה את טענת הנתבע, כי התובעת הציגה בפניו מצג שקר ביחס לתקינות רכב הסובארו, שהתברר כי צריך להחליף לו את המנוע. התובעת מכחישה מכל וכל את הטענה שהרכב לא היה תקין וטוענת, כי היה תקין, היא השתמשה בו ונהגה בו גם למגרש המכוניות וממנו חזרה, אלא שרק ביקשה לשדרג לרכב חדש יותר (משנת 2001 לרכב משנת 2006). מעבר לכך עוד טוענת התובעת, כי הנתבע בדק את הרכב ופתח את מכסה המנוע ואף היה בידו זמן לבדוק את רכבה בזמן שהיא נסעה למכון לבדיקת רכב על מנת לבדוק את רכב המאזדה, על חשבונה. הנתבע לא הוכיח את טענתו, כי רכב הסובארו לא היה תקין וכי צריך היה להחליף לו מנוע. הנתבע לא תמך טענתו בראיה כלשהי מעבר לתצהירו. כך, הנתבע נמנע מלהעיד את העובד גלעד, שלפי הטענה בעת שנסע ברכב נכנס עשן לרכב. התובע לא הביא לעדות גם מי מעובדי המוסך שבו לפי הטענה נבדק הרכב ואף לא הומצא מסמך כלשהו ביחס לבדיקה (לפי טענתו של הנתבע אין מסמכים בנדון). הימנעותו של הנתבע מלהביא את העד גלעד או את עובד המוסך ליתן עדות ביחס למצבו של הרכב, פועלת לרעתו ואין אלא להניח, כי אילו הובאו לעדות, הייתה עדותם מחזקת את גרסת התובעת. אני דוחה את טענת הנתבע, כי נוכח סכום התביעה לא היה מקום שיביא ראיות מצדו בעניין אי-תקינות הרכב, ויכביר הוצאות. משעה שמתנהלת תביעה, יש להתגונן כראוי. מה גם שהבאת העובד לעדות איננה מסוג הראיות שהמצאתן כרוכה בממון רב. כך גם עובד המוסך, שכן אין מדובר בחוו"ד. אני דוחה גם את הטענה כאילו היה על התובעת להוכיח שרכבה תקין או להמציא מסמכים ביחס לכך שתיקנה את המנוע כשנה לפני כן (מסמכים שלא דרש טרם שהעלה את הטענה לחסרונם בח"נ ובסיכומיו). הנתבע טוען שהרכב איננו תקין, עליו הנטל להוכיח את טענתו ואף היו בידו לכאורה ראיות זמינות ופשוטות להוכחת טענתו כמפורט לעיל (גם אילו הובאו המסמכים הנ"ל לא ברור כיצד היה בכך כדי להוכיח את טענת הנתבע שבעת ביצוע העסקה, שנה לאחר מכן, היה הרכב בלתי תקין). ברי, נוכח האמור, כי הנתבע לא הוכיח את הטענה שהתובעת הציגה בפניו מצג שקרי ביחס לתקינות הרכב. אזכיר בהקשר זה, כי אף שהנטל בהוכחת טענה זו הוא הנטל של מאזן ההסתברויות כמקובל במשפט האזרחי, כמות הראיות והרף הראיות הנדרש, לגבי טענות מעין- פליליות מסוג זה, הוא גבוה יותר. בנוסף, איש המקצוע מבין השניים הוא הנתבע, שהעיד על עצמו כי הוא עוסק בתחום כבר 10 שנים ומבצע עסקאות כזו שעשה עם התובעת, על בסיס יומי. הנתבע הינו בעל הידע והניסיון. התובעת היא לקוחה פרטית שאינה מתמצאת בתחום (מעדותה אף עלה כי אינה יודעת לקרוא עברית ועל כן, נעזרה באדם אחר, מר עמרם, אך היא דוברת ומבינה את השפה העברית ברמה טובה ומספקת. כך גם התרשמתי מעדותה). קשה לקבל את טענתו של הנתבע, כי הסתמך על הצהרת התובעת בלבד ביחס לתקינות רכב הסובראו ולא עשה לרכב בדיקה כלשהי ולו מינימאלית בדמות כניסה לרכב והנעתו ופתיחת מכסה המנוע (להבדיל מהעלאת הרכב על "ליפט" לבדיקתו בצורה יסודית). גם הטענה כי לא ניתן היה לבדוק את הרכב בשל החושך ביום 29/12/11, אינה משכנעת (אף אין בה כדי להסביר מדוע לא נבדק הרכב טרם קבלת התשלום בבוקר יום 30/12/11). יש לזכור, כי לגרסתו של הנתבע עצמו, התקלה ברכב התגלתה כשנכנס העובד שלו לרכב והחל לנסוע. לא נדרשה כל בדיקה מיוחדת על מנת לדעת שיש תקלה. מכל מקום, לו כך נהג הנתבע וסיכם את כל פרטי העסקה, חתם על ההסכם וגבה מהתובעת את מלוא התשלום מבלי לבדוק את הרכב כלל, אין לו אלא להלין על עצמו. יש לזכור, כי טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטולה לפי חוק החוזים. לטענת הנתבע, גם לאחר שכבר נחתם ההסכם ושולמה מקדמה, הייתה העסקה כפופה לבדיקת תקינות רכב הסובארו. הנתבע מסתמך לעניין זה על טופס הגילוי הנאות שבו מצוין, בס' 10, כי "עסקת ההחלפה כפופה לבדיקת תקינות רכב הסובארו 2001 (אימפרזה)". אני דוחה טענה זו. ראשית, בהסכם המכר (המוכתר "זכרון דברים"), לא צוין כי השלמת העסקה כפופה לבדיקת תקינות שעל הנתבע לעשות לרכב הסובארו. לו כך הסכימו הצדדים, צריך היה ההסכם לכלול גם הסכמה זו. תניה כזו מקומה בהסכם המכר. שנית, טופס הגילוי הנאות הוא טופס שעל הנתבע לערוך בהתאם לסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע ולגילוי נאות), תשס"ח - 2008. הוא כולל התחייבות של הנתבע כמי שעוסק במכירת רכב משומש כנדרש לפי הדין והוא אשר חתום על ההתחייבויות בטופס. חתימת התובעת (ככל שחתמה), הן בחלק השני של הטופס, שכותרתו "אישור הקונה" ובו היא מאשרת כי הטופס נמסר לה לפני החתימה על הסכם המכר וכי ניתנה לה אפשרות לבדוק את הרכב שרכשה, לרבות באמצעות בדיקתו במכון מורשה. הא ותו לא. אין בין הצהרתה של התובעת בחלק השני של הטופס לבין התחייבויות המוכר בחלק החלק הראשון והעיקרי של הטופס, דבר. אין מקום לאפשר לנתבע לעשות בטופס זה שימוש כנגד הקונה, הוא הצרכן, שעליו ביקש המחוקק להגן בחקיקת חוק זה. שלישית, התובעת לא זיהתה את חתימתה על הטופס ומכחישה את חתימתו עליו. על הנתבע המבקש לעשות שימוש במסמך הנטל להוכיח את חתימתה של התובעת עליו והוא לא עמד בנטל זה (ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים, מז (3) 240). רביעית, אפילו נניח כגרסת הנתבע כי ביצוע עסקת המכר הייתה עוד כפופה לבדיקת רכב הסובארו, אין הוא יכול לחזור בו ולדרוש לשנות מתנאי ההסכם, לאחר שקיבל לידו את מלוא התמורה מידי התובעת ואף המציא לה קבלה, עובדות המעידות על גמירות דעת של הנתבע בהשלמת העסקה. לו סבור היה בזמן אמת כי טרם השלמת העסקה, בין תשלום המקדמה לבין השלמת מלוא התמורה, היה עליו עוד לבדוק את תקינות רכב הסובארו, לא היה מקבל את מלוא התמורה לידיו טרם ביצוע בדיקה. לבסוף אציין, כי בסיכומיו ציין ב"כ הנתבע כי התובעת לא הביא לעדות את מר עמרם שליווה אותה בעסקה בשל כך שאינה יודעת לקרוא ולכתוב עברית. אציין, כי דבר נוכחותו עלה רק במסגרת ההוכחות ולא נזכר בתצהירי שני הצדדים. אף לא מצאתי שעדותו הייתה דרושה על מנת להוכיח טענה מטענות התובעת. אם בכלל, וככל שהיה הנתבע סבור כי בעדותו יש כדי לשפוך אור על עניין כשלהו לביסוס גרסתו שלו, יכול היה לבקש לזמנו להעיד מטעמו, ולא ביקש לעשות כן. לא מצאתי ממש ביתר הטענות והן נדחות. נוכח האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום הפיצוי המוסכם כפי שנתבע, בסך של 7,000 ₪. אציין כי לא נטענה כל טענה ביחס לסכום הפיצוי או לצורך הפחתת הפיצוי המוסכם. התיק התנהל בסדר דין מהיר וההנמקה תמצית כנדרש. סוף דבר: התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, החזר האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד שולמה ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 1,300 ₪. בחשבון קביעת ההוצאות הבאתי גם את העובדה שהנתבע השיב לתובעת את כספה ואף הסכים לקצר ההליך במתן פ"ד לפי סעיף 79א בסוגיית הפיצוי המוסכם. קניית רכבביטול עסקה (רכב)פיצויים מוסכמיםפיצוייםרכב