תאונת דרכים בצומת בלתי מרומזר ובלתי מתומרר בתוך חניון

לבית המשפט הוגשה תביעת רכוש בגין תאונת דרכים בצומת בלתי מרומזר ובלתי מתומרר בתוך מתחם החניון, כאשר כל אחד משני הרכבים הגיע מכניסה אחרת לצומת (הכניסות נמצאות במאונך האחת ביחס לשנייה, כאשר המסחרית הגיעה מכניסה הממוקמת מימין לכניסה ממנה הגיעה הפרטית) וכאשר כל אחד משני הרכבים ביקש להמשיך לנסוע ישר בצומת, ובתאונה התנגשה חזית הפרטית במרכז דופן שמאל של המסחרית. המחלוקת היא בשאלה, למי משני הרכבים הייתה זכות קדימה בכניסה לצומת ובשאלה הכללית יותר, איזה מבין שני הנהגים נהג בחוסר זהירות בנסיעתו בצומת. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור לבן של נזקי הפרטית. תמונות שחור לבן של זירת התאונה (לא מיום התאונה אך בסמוך לאחר מכן). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי שיש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים המעורבים בחלקים שווים, כך שכל אחד משני הנהגים נושא ב-50% אחריות לכל נזקי התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: כל אחד משני הנהגים סבור שזכות הקדימה בצומת היא שלו. קשה להכריע בשאלת מיהות בעל זכות הקדימה בצומת בנסיבות, מאחר שלא מדובר בצומת רגיל (הצומת ממוקם בחניון ונעדר רמזור ותמרור), מאחר שלכאורה הכביש ממנו נכנסה הפרטית לצומת הוא ראשי ומרכזי יותר בחניון, אך מאידך מאחר שלכאורה חל הכלל שלפיו נהג הפרטית היה צריך לתת זכות קדימה למסחרית שבאה מימינו. איני סבור שיש צורך להכריע בשאלה זו, משבכל מקרה, וגם אם זכות הקדימה הייתה נתונה באופן ברור לאחד משני הנהגים (וכאמור לא כך במקרה שלנו), סבורני שבנסיבות היה מחובתם של שני הנהגים להיזהר היטב בטרם כניסתם לצומת, חובה שלטעמי שניהם גם יחד הפרו אותה באופן ברור, ולכן האחריות מוטלת על שניהם. ההתרשמות הברורה היא, שביטחונם האישי המופרז של כל אחד משני הנהגים בכך שזכות הקדימה בצומת היא שלו, הניע את הנהגים שלא להיזהר מספיק בכניסה לצומת ובנסיעה בו. נראה כי התאונה התרחשה כפי שתיאר והמחיש נהג הפרטית עם מכוניות הצעצוע בעדותו: כל אחד משני הרכבים נסע ישר ומהר לתוך הצומת ובצומת, מבלי לעצור ולהאט, עד רגע התנגשות הרכבים. ממכלול הראיות והעדויות עולה, כי לשני הנהגים היה שדה ראייה מספיק בהחלט להבחין ברכב השני בטרם נכנסו לצומת, וכי, לכן, אם שניהם גם יחד היו נוהגים לאט יותר, סביר שהיה באפשרות שניהם לבלום או להסיט את רכבם ללא התנגשות ובכך למנוע את התאונה. ממכלול הראיות והעדויות עולה ברורות, כי שני הנהגים גם יחד הבחינו האחד בשני, רק זמן קצר מאוד ומרחק קצר מאוד מזמן וממקום התאונה. בהינתן שדה הראייה שהיה לשניהם ושאר נתוני הדרך, הדבר אינו סביר, ונראה כי ההסבר הינו, כאמור, הביטחון המופרז של שני הנהגים גם יחד כי זכות הקדימה נתונה להם ולכן הם פטורים מלבדוק מצב התנועה בכניסה האחרת לצומת. לחובת התובעים נזקף מחדלם הראייתי, לפיו לא הביאו לעדות את נוסעת הפרטית. לחובת הנתבעים נזקף מחדלם הראייתי, לפיו לא הציגו מסמכי נזקי המסחרית (תמונות וחוות דעת שמאי). ניתן להוסיף לחובת הנתבעים גם העובדה שלא הגישו (לפחות עד כה) תביעה בגין נזקם העצמי (גם לא כתביעה שכנגד בתיק זה), דבר המהווה אינדיקציה מסוימת לגבי ראייתם את נהג המסחרית כאחראי לתאונה. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג המסחרית). על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 10,010 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ב"כ התובעים ידאג להעביר לכל אחד משני התובעים המגיע לו מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבע כל אחד מהשניים. ניתן לתובע 2 היתר לפיצול סעדים, באופן שבו הוא יוכל לתבוע בנפרד/בעתיד פיצוי בגין נזקי הנחת היעדר תביעות שבגינם לא תבע בתביעה זו. חניוןצומתתאונת דרכיםמשפט תעבורה