תביעה כספית נזיקית בגין פגיעה בעמוד חשמל

תביעה "כספית, נזיקית", על סך 10,382 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעת, כך לטענתה, עקב פגיעת הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") בעמוד חשמל. התובעת טוענת, כי ביום 4/1/12 נהג הנתבע במשאית מ.ר. 37-072-15 (להלן "המשאית"), פגע בעמוד חשמל/תאורה שבכניסה למתחם התובעת, וגרם לנזק. התאונה, כך נטען, נגרמה בשל רשלנות הנתבע ו/או הפרת הוראות שבחוק מצידו, ומשכך על הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה. לגבי הנתבעת מס' 1, צוין, כי במועד הרלוונטי הייתה המבטחת של המשאית. הנתבעים, בהגנתם, מכחישים מעורבות כלשהי של הנתבע בתאונה, וטוענים, כי הלה כלל לא פגע בעמוד החשמל ולבטח שלא גרם לנזקים הנטענים. עוד נטען, כי במקום היו משאיות רבות נוספות וככל שנגרם נזק על ידי משאית - לא הייתה זו המשאית בה נהג הנתבע. לחילופין, טוענים הנתבעים, כי במקום בוצעו עבודות מטעם חברת חשמל וקיימת אחריות על התובעת ו/או על חברת חשמל אשר לא גידרו את שטח העבודה, לא הכווינו את הנהגים והניחו כבלים על הרצפה ללא השגחה. עדויות הצדדים מטעם התובעת העידו מרדכי שניידר, המשמש כקצין בטיחות לתעבורה אצל התובעת (להלן: "שניידר"), ומוחמד דיאב, המשמש כסייר מטעם חברת SIA בע"מ אשר נותנת שירותי שמירה ואבטחה במתחם התובעת (להלן: "דיאב"). מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו. בכל הנוגע לעדותו של שניידר, שלא נכח בזמן האירוע, הרי שהיא נסמכת אודות דיווח שקיבל לגבי האירוע (משהגיע בשעות הבוקר למתחם התובעת וראה, כך לטענתו, את עמוד התאורה שכוב על הרצפה). לעומתו, דיאב העיד, כי ביום האירוע בשעה 23:00 לערך עמדו הוא ושומר נוסף בשם שמעון בעמדת השמירה שבכניסה למתחם התובעת, שמרוחקת כ - 20 מ' מעמוד התאורה, וכאשר במקום בוצעו עבודות של חברת חשמל. לטענתו, הוא ראה את חלקה האחורי של המשאית מושך כבל של חברת החשמל, שפגע בעמוד התאורה והפיל אותו. נהג המשאית המשיך בנסיעה, עד שעובדים של חברת חשמל צעקו לו לעצור. הוא אישר שהיו גם אנשים של חברת החשמל שראו את האירוע. לפי העד, עמוד התאורה שנפל גרם קצר חשמלי וכי שומרים של חברת שחף (מהמתחם הסמוך) ועובדי חברת החשמל עמלו כמעט שעה כדי לשחרר את הכבל מהמשאית. בשלב זה, לדבריו, רשם את המספר של המשאית ("לקחתי את המס' של האוטו וחזרתי לעבודה שלי"), מבלי שראה את הנהג ("לא ראיתי את הנהג...חברת חשמל הם שדיברו איתו"). לטענתו, אחרי שהנהג החנה את המשאית "הוא יצא עם הפרייבט עצרו אותו ודיברו איתו על הפרטים, דיברו איתו בזמן שחרור הכבל אני לא יודע על מה דיברו איתו". משנשאל מתי דיברו עם הנהג לראשונה, האם רק כאשר יצא עם "הפרייבט" או עוד לפני כן בזמן האירוע בעת ששחררו את הכבל, השיב דיאב, כי היה זה "בזמן האירוע". דיאב הוסיף, שאת הפרטים של הנהג הם קיבלו מאוחר יותר ממנהל העבודה של חברת חשמל ושבשעות הבוקר הוא (דיאב) דיווח על האירוע לשניידר ומסר לו את פרטי הנהג והמשאית. הנתבע העיד, כי ביום האירוע הנטען חזר למפעל בשעה 00:30 (ולא בשעה 23:00 כפי שטענה התובעת) כדי להחנות את המשאית ולחזור משם לביתו ברכב פרטי. לפני הכניסה למפעל, הדרך הייתה חסומה על ידי המשטרה ונפתחה, לסירוגין, בגלל עבודות של חברת החשמל. בעת שהדרך נפתחה, נסע לכיוון המפעל, נכנס למפעל, החנה את המשאית ויצא מהמקום עם רכבו הפרטי בדרכו הביתה. הוא מציין כי היה במתחם המפעל "בסביבות 20 דקות חצי שעה" וכי רק בעת יציאתו מהמתחם, פנה אליו מישהו אשר טען בפניו כי מתח כבל חשמל והפיל עמוד חשמל והוא (הנתבע) השיב לו שלא פגע בשום כבל ("השומר של מילומור עצר אותי אחרי שיצאתי, גליל מערבי זה צד שמאל שלא תתבלבלו, הוא אמר לי שפגעתי בכבל אמרתי לו שלא פגעתי לא בכבל ולא בכלום"). הנתבע מכחיש מכל וכל את הטענה כאילו העובדים שנכחו במקום עמלו במשך כשעה לשחרר את הכבל מהמשאית שלו. הוא הוסיף כי נתן את "הפרטים למחרת כשבאתי לעבודה לאדם בשם חלבי...הוא אחראי על השומרים של מילומור", וציין, "אתם רשמתם מספר אחר של האוטו, המספר של העגלה מאחורה הוא אחר 37-071-15 הם רשמו את המספר של האוטו ולא של העגלה". כאן יצוין, כי העד דיאב, בתשובה לשאלת בית המשפט האם רשם את מספר העגלה או את מספר הגורר (כלומר המשאית), השיב: "לקחתי את המספר של העגלה מאחורה", ולכך שלא מדובר באותו מספר, ענה "אבל העגלה הייתה קשור באוטו". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. נטל ההוכחה בדנן רובץ לפתחה של התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". התובעת מייחסת לנתבע נהיגה רשלנית תוך פגיעה בעמוד חשמל וגרימת נזקים. דא עקא, התובעת כשלה בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה, באשר לא שוכנעתי בדבר מעורבותו של הנתבע באירוע הנטען, כך שבסופו של יום טענת הנתבע לפיה כלל לא פגע בעמוד החשמל ושאין לו קשר לנפילת העמוד כמו גם לנזקים הנטענים, לא נסתרה. התובעת לא הביאה עדים רלוונטיים להוכחת תביעתה. בכגון דא, דיאב אישר, שבמקום היו אנשי חברת החשמל שראו את האירוע. ברי, כי עדים פוטנציאליים אלו היה בהם כדי לשפוך אור על התביעה, והימנעות התובעת מלהביאם לעדות, יש בה כדי להיזקף לחובתה. מעדותו של דיאב אף עולה, שמלבד אנשי חברת החשמל, נכחו במקום ו/או בקרבתו אנשים נוספים: השומר שמעון (שהיה עמו בעמדה) ושומרים מטעם קבוצת שחף. לא ברור באם גורמים אלו ראו את האירוע או שהיו מעורבים בחלקים ממנו, אלא שאת התשובות בעניין זה ובשים לב לטענות הנתבע בדנן, על התובעת היה לספק. לעניין זה, ברי כי בדבריו של שניידר לפיהם "אם הייתי יודע שזה התפתח לאירוע כזה, הייתי מביא גם את מנהל העבודה וגם את כולם. לא תיארתי לעצמי שאירוע צד ג' יתפתח לאירוע שכזה" (עמוד 7, שורות 17 - 18 לפרוטוקול הדיון) , אין כדי ליתן מענה הולם. גרסתו של הנתבע והכחשתו את מעורבותו באירוע הייתה ידועה לתובעת כבר בכתב ההגנה, כך שהיה עליה לכלכל צעדיה בהתאם. עדותו של שניידר עצמו אין בה כדי לסייע לתובעת בכל הנוגע לאירוע. כפי שכבר צוין לעיל, עד זה לא ראה את האירוע, כך שעדותו, בעיקרה, הינה עדות שמיעה, וככזו אינה יכולה לתרום מאומה בשאלת מעורבות/אי מעורבות הנתבע באירוע. זאת ועוד, שניידר העיד, כי דיאב מסר לו את הפרטים של הנהג והמשאית כשהם רשומים על פתק (ראו בעניין זה עדות דיאב ועדות שניידר בעמודים 5 ו- 6 סיפא לפרוט' הדיון), אלא שפתק כאמור לא הוצג וזאת ללא כל הסבר מדוע. לגבי השיחה הטלפונית שהתקיימה בין שניידר לבין הנתבע (אין חולק בדבר עצם קיומה), איני סבור שמדברי הנתבע באותה שיחה עולה שכביכול קשר עצמו לאירוע. בעניין זה מקובלים עליי הסבריו של הנתבע, כי באומרו לשניידר "תפנה לחברת חשמל אני לא אשם" התכוון לכך שהוא עצמו לא קשור לאירוע ("מה ההבדל בין אני לא עשיתי את הדבר הזה ובין לא אשם זה אותו דבר"). אשר לעדותו של דיאב, עד זה אמנם טוען כי ראה את האירוע, ברם עדותו מעלה ספקות וסימני שאלה מהותיים באשר לזהות הנהג והמשאית המעורבים באירוע הנטען. ספקות אלה ביחד עם הימנעות התובעת מהבאת ראיות ו/או עדים רלוונטיים (כמפורט לעיל), מחייבים שלא לסמוך על עדות יחידה זו כקושרת את הנתבע לאירוע הנטען. בכגון דא, דיאב אישר כי לא ראה את נהג המשאית ("לא ראיתי את הנהג...חברת חשמל הם שדיברו אתו"); לטענתו רשם את מספר הרכב וחזר לעמדה שלו, אך בהמשך העיד כי רשם את "המספר של העגלה מאחורה" (ולא של המשאית). דברים אלה, בשים לב שהפרטים בתביעה (וכך גם בתצהיר דיאב) מיוחסים לרכב/משאית, מבלי כל הבחנה בין מספר המשאית למספר "העגלה מאחורה", ולאור דבריו של הנתבע כי אין מדובר באותו מספר, יש בהם כדי להחליש את גרסת התביעה מחד גיסא ולחזק את גרסת ההגנה מאידך גיסא. מסקנה זו מתחדדת גם לאור הקוטביות שבין גרסאות הצדדים; התובעת קושרת את הנתבע לאירוע וטוענת שלאחר הפגיעה בעמוד החשמל, הנוכחים במקום עמלו משך כשעה כדי לשחרר את הכבל מהמשאית, בעוד הנתבע מכחיש כל קשר לאירוע וכלשונו "אף אחד לא דיבר איתי ולא רץ אחריי ועצר אותי ואף אחד לא שחרר שום כבל מהמשאית שלי". נוכח חולשת ראיות התובעת ודלותן, כמפורט בהרחבה לעיל, אין כל מקום להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבע. בסיכומים מטעמו, טען ב"כ התובעת להרחבת חזית מצד הנתבע. טענה זו לא פורטה כנדרש ודי בכך כדי לדחותה. למעלה מהצורך, ככל שהדברים כוונו לעדות הנתבע לפיה מסר את הפרטים למחרת, כשבא לעבודה, לאדם בשם חלבי ו/או עדותו לעניין המספר של העגלה, הרי שאין לראות בכך משום הרחבת חזית, מקום בו דברים אלו באו בעקבות שאלות שנשאל הנתבע בחקירה נגדית. זאת ועוד, התובעת כשלה גם בהוכחת שעת כניסת המשאית למתחם. גם בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים (התובעת טוענת, כי היה זה בערך בשעה 23:00, בעוד הנתבע טוען שנכנס עם המשאית בשעה 00:30), אלא שטענת התובעת לא גובתה בראיות כנדרש, הגם שבנקל יכולה הייתה לעשות כן. בהקשר זה ראו החלטתי בעמוד 4 רישא לפרוט' הדיון לעניין אי קבלת המסמך שצורף לתצהיר דיאב והתעלמות בית משפט הימנו. בנוגע למסמך זה, ציין ב"כ התובעת, כי "מי שערך את המסמך זה עורך (צ"ל-שומר) לש (צ"ל-של) שחף שלא הסכים לתת תצהיר" (עמוד 3 סיפא לפרוט' הדיון). דא עקא, שלתובעת עמדה האפשרות לבקש את זימון העד הרלוונטי, דבר שלא עשתה. ודוק, בנסיבות אלה ובשים לב שנטל ההוכחה מוטל על כתפיה, אין התובעת יכולה להלין על הנתבע בשל אי הבאת ראיות בדנן, במעין היפוך של סדרי הדין. למעשה, די באמור לעיל כדי להביא לדחיית התביעה. עם זאת, למעלה מהצורך יצוין, שגם אם הייתה התובעת מוכיחה את מעורבות הנתבע באירוע הנטען, עדיין היה עליה להוכיח את רשלנותו של הנתבע באותו אירוע. רשלנות שכזו, גם היא לא הוכחה. אין חולק שבמקום בוצעו עבודות של חברת החשמל. באשר להתנהלות במקום, טען דיאב בעדותו, "חברת חשמל התעסקו עם הכבלים והם הזהירו אותו לנסוע לאט שם". שניידר, בעדותו, טען, "הם שמו שומרים משני הצדדים, ואלה הזהירו, הם חסמו את הכניסה, בכל פעם נתנו מעבר...כל נהג שנכנס אמרו לו סע בזהירות יש כבלים של חשמל על הרצפה סעו בזהירות". אלא שעדויות אלה הן עדויות שמיעה, ומשלא הובאו ע"י התובעת אנשי חברת החשמל להעיד על נסיבות המקרה ועל כך שהזהירו, כביכול, את הנהג לנסוע לאט וכי הנהג ראה ו/או היה עליו לראות את הכבלים על הרצפה ולא נזהר, פשיטא שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדנן. לא זו אף זו, בנסיבות העניין, באם עסקינן בעבודות של חברת החשמל, בכבלים של חשמל ובאנשים של חברת החשמל שנכחו במקום בזמן האירוע הנטען, נשאלת השאלה מה חלקה של חברת החשמל בעניין והאם מוטלת עליה אחריות כלשהי בגין האירוע. שאלה זו תישאר פתוחה שעה שלא הובאו אנשיה לעדות וכאשר חברת החשמל לא צורפה על ידי מי מהצדדים כבעלת דין. סוף דבר השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות, וכך אני מורה. בנסיבות אלה, מתייתר הדיון בשאלת הנזק ובחוות הדעת שהגישו הצדדים. התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט וכן תישא בשכ"ט עו"ד בסך 1,700 ₪ + מע"מ כחוק. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזיקיןחשמל