היקפה ומעמדה של זכות השתיקה: כך למדנו מפסיקת בית המשפט העליון: בבג"צ 6319/95, 6836/95 יוסף חכמי נ' דוד לוי, פ"ד נא(3), 750 , מפי כבוד השופטת שטרסברג-כהן [להלן: "פרשת חכמי"]: "זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע לטרילמה בה הוא מטלטל בין החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת לבין החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו, לבין הסתבכות בביזיון בית המשפט עקב סירובו להעיד. כל אלה נמנעים על ידי זכות השתיקה." בע"פ 1382/99 דוד בלחניס נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3), 1777, מפי כבוד השופט אילן: "זכות היסוד היא החיסיון מפני הפללה עצמית שממנו נגזרת זכות השתיקה (ראה קדמי "על הראיות" חלק א' עמוד 14 והאסמכתאות המובאות שם. על ההבדל בין הזכות להמנע מהפללה עצמית לבין זכות השתיקה ראה בג"צ 6836/95 6315/95, יוסף חכמי נגד דוד לוי, תקדין עליון כרך 2)97) ע' 202). זכות השתיקה בשלב החקירה מוצאת את בטויה החקיקתי בהוראות סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), הפוטרות את הנחקר מלהשיב תשובות מפלילות וכן בסעיף 47(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) הפוטר אדם מלמסור בעדות ראיה שיש בה משום הודיה בעבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה. הזכות באה לידי בטוי חקיקתי גם בחקיקה מאוחרת יותר, דהיינו בסעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב 1982 הקובע את זכותו של נאשם להמנע מלהעיד במשפטו (אך דוקא על ידי מעשה חקיקה זה חל כרסום מסוים בזכות השתיקה שכן השתיקה במשפט עצמה קבלה ערך ראייתי בסעיף 162 לאותו חוק)." ביחס למהותה - ברע"א 5381/91 חוגלה שיווק (1982) בע"מ נ' משה אריאל, פ"ד מו(3), 378, מפי כבוד השופט מצא: "זכות השתיקה הינה הביטוי המובהק ביותר לחיסיון מפני הפללה עצמית, בצורתה ה"מוחלטת" - שלא לפצות פה ולא לומר דבר..." וכך גם ברע"פ 3445/01 אלמליח נ' מדינת ישראל פ"ד נו(2), 865 , מפי כבוד השופטת דורנר: "כידוע, מימוש הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית במהלך חקירת המשטרה אינו מותנה בקביעת מעמדו הפורמאלי של הנחקר, כעד או כחשוד. בעניין זה המבחן הוא מהותי ומתמקד בשאלה, האם בתשובות שהנחקר נדרש לתת יש כדי להעמידו בסיכון ממשי שיואשם בפלילים, שאז אין הוא חייב להשיב לשאלות חוקריו. ראו יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים (חלק ראשון, תשנ"ז), 491-490. עם זאת, הכלל הוא, שכאשר משתנה מעמדו של מי שנחקר על-ידי המשטרה והוא הופך מעד לחשוד בביצוע עבירה, קמה לו זכות רחבה עוד יותר - לשתוק בחקירתו מבלי לומר דבר, אף ביחס לשאלות שאילו היה עד היה מחויב על-פי החוק להשיב עליהן. שאלת מעמדו של הנחקר, כעד או כחשוד, עשויה איפוא לעורר קושי - כפי שאירע בענייננו - כאשר המשטרה מצפה מנחקר, כי ימלא את חובותיו על-פי החוק כעד, הגם שהנחקר מבקש לממש את זכויותיו כחשוד. אז, השאלה הרלוואנטית היא, על-פי אילו אמות-מידה יש לקבוע את מעמדו של הנחקר..... אף כאשר הנחקר לא הוזהר פורמאלית כי הוא נחשד בביצוע עבירה, ברי כי הוא רשאי לממש את זכות השתיקה אם המשטרה העמידה בפניו מצג שלפיו היא חושדת בו כי ביצע עבירה...." ובהתייחס למסמכים- "האם יש מקום להבחנה בין חסינות מהפללה עצמית הנסבה על תשובות על-פה לשאלות שנשאל אדם, לבין חסינות-מהפללה-עצמית שעניינה מסירתם של מסמכים המוחזקים בידו של אדם? אפריורית, כך ניתן לטעון, יש מקום להבחנה זו, שכן לא הרי דברים שאדם מוציא מליבו כהרי דברים המדברים בעדם, דברים הקיימים כמו לעצמם. לא כך קבעה ההלכה (הגם שקביעתה היתה באמרת-אגב). בפרשת חורי (ע"פ 661/81 חורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2)85 נדרש השופט שמגר להבחנה זו שבין תשובות לשאלות לבין מסירת מסמכים, וחוות-דעתו היתה כי החסינות חלה על שני העניינים כאחד. ובלשונו (שם, 91) : "הזכות לאי-הפללה עצמית איננה אלא תמציתו של הכלל...ואשר לפיו איש אינו חייב להשיב על שאלה, אם התשובה לשאלה עלול להיות בה, לדעת בית המשפט, כדי להניח את היסוד להבאתו לדין פלילי של מי שמשיב את התשובה. זכות זו מתייחסת גם לדרישה להצגתם של מסמכים ומטלטלים אחרים. גיבוש תחומיה של הזכות אצלנו נעשה בסעיף 2 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות) ובחוק לתיקון דיני הראיות, תשכ"ח-1968 (כיום סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש] )." (ההדגשה שלי - מ' ח'). סעיף 2(2) לפקודת העדות מחיל עצמו, אמנם - כלשונו - על חסינות מפני חיוב להשיב על שאלות (חסינות כנגזרת מזכות השתיקה), ואולם לשונה של הוראת סעיף 47 לפקודת הראיות ניתן למצוא בה אחיזה לפירוש המרחיב דווקא, והוא בדיבור "אין אדם חייב למסור ראיה". והרי "ראיה" אף ראיה בכתב במשמע. בהמשך דברינו נניח כי זה אמנם הדין, לאמור, כי החסינות-מהפללה-עצמית חלה גם על תשובות לשאלות גם על מסירתם של מסמכים." [דברי כבוד השופט חשין בע"פ 725/97 קלקודה הרמן נ' הרשות לפיקוח חקלאי, פ"ד נב(1)749, (להלן: "פרשת קלקודה")]. וראה גם דברי כבוד השופטת שטרסברג-כהן ברע"פ 4574/99 מדינת ישראל נ' ציון לגזיאל, פ"ד נד(2)289, בעמוד 293 ואילך. (להלן: "פרשת לגזיאל"). היחס בין סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית לבין סעיף 47 ביחד עם סעיף 52 לפקודת הראיות משפט פליליחיסיוןזכות השתיקההפללה עצמיתחקירה משטרתית