התנגשות בגדר ההפרדה בגלל כתם שמן על הכביש

איבדה שליטה בגין כתם השמן, ניסתה לבלום אך הבלמים לא הגיבו כצפוי, ניסתה "לשבור" ימינה על מנת להיעצר בגדר ההפרדה - וכך אכן היה. נשאלה בחקירתה שאלות רבות לגבי התנהלותה, תגובותיה, יכולתה לצפות מראש את התאונה - ומהתשובות עולה חד משמעית שלא ניתן לומר שהיא פעלה מתחת לסטנדרט ההתנהלות הסביר ולא הוכחה כל רשלנות בנוגע לנהיגתה ביום האירוע. לכן, לא הוכחה עילת התביעה כנגדה וכנגזר מכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1-3. האחריות הנטענת של הנתבעת 4, העיריה: הטענה של התביעה הינה שיש לייחס לעיריה אחריות לגבי אי טיפול ראוי בכתם השמן. אין כל טענה לפיה העיריה אחראית להימצאו של כתם השמן ולא נדע לעולם ממה נגרם הכתם. הטענה הינה שהיה על העיריה לפעול במהירות רבה יותר או באמצעים נוספים על אלה שננקטו, על מנת למנוע את התאונה וכי במידה והעיריה היתה פועלת כאמור, הנזק היה נמנע. לא שוכנעתי שהוכחה רשלנות מצד העיריה במקרה זה. ראשית, יש לראות שמהמסמכים עולה שההודעה לגבי כתם השמן נמסרה למוקד העירוני (106) בשעה 14:57 וכי צוות מטעם העיריה הגיע לזירה בשעה 15:25, כלומר, לאחר 28 דקות. את הממצאים לגבי השעה של הדיווח והשעה של ההגעה אני קובעת על בסיס שני המסמכים שהציג לעיוני כהן מטעם העיריה. המסמך הראשון הינו פלט מחשב בו רשום מתי התקבלה ההודעה ומתי "נפתחה" הקריאה (ומצוין כי פלוני בשם עאדל הוא שדיווח על האירוע). ממסמך זה אני למדה שהקריאה התקבלה בשעה 14:57. המסמך השני הינו טבלה שערך בכתב יד העובד מטעם העיריה אשר נשלח לשטח על מנת לטפל במפגע (ולשפוך חול על כתם השמן) ובה מצוין שהגיע לזירה בשעה 15:25. אמנם המדובר בשני מסמכים אשר לא הוצגו באמצעות עורכם, אך לא מצאתי שיש כל סיבה להניח שהנתונים אינם מדויקים וחשוב מכך - שלושת העדים שהעידו לגבי מועד התרחשות האירועים לא סתרו את האמור במסמכים. יש לראות שכל שלושת העדים שהיו מעורבים בתאונה נשאלו אם הם היו אלו אשר התקשרו לעיריה להודיע על האירוע, אך שלושתם הסבירו שאף אחד מהם לא היה זה שהתקשר והם לא יודעים מי הוא אותו אדם בשם עדאל אשר התקשר. בנוסף, שלושתם נשאלו באיזו שעה בדיוק התרחשה התאונה וביאזו שעה בדיוק הגיע הרכב של העיריה לטפל במחדל - אך הם לא הצליחו לנקוב בשעה מדויקת. העדים אשר כן סיפרו מתי הגיע הרכב, הסבירו שזה היה בערך בשעה 15:30 ולכן הנתון שעולה מהמסמך של העיריה, לפיו הרכב הגיע בשעה 15:25 מסתבר והגיוני. עוד יש לציין כי הוצג לעיוני מסמך שרשמה שוטרת ממשטרת ישראל אשר הגיעה לזירה, ולפי דוח הפעולה שלה היא הגיעה בשעה 15:35 וכאשר הגיעה, רכב של העיריה כבר היה במקום והחל לפזר חול לאורך הכביש (אם כי בדוח מצוין שהמדובר ברכב של עירית נשר ולא עירית חיפה, אך אני סבורה שהמדובר בטעות, שכן, הוכח מעבר לרף ההוכחה הדרוש שרכב של עירית חיפה הגיע לזירה והמחלוקת היחידה הינה לגבי השעה שבה הוא הגיע). לכן, ממצא עובדתי ראשון שאני קובעת הינו שההודעה הראשונה הגיעה למוקד בשעה 14:57 ורכב של העיריה הגיע לשטח לאחר 28 דקות. המסקנה הנגזרת מכך לשיטתי הינה שלא ניתן לקבוע שהמדובר ברשלנות, כיוון שלשיטתי סדר גודל של 30 דקות הינו סביר בנסיבות. שנית, יש לראות שכיוון שאיננו יודעים מיהו אותו עאדל אשר הודיע לעיריה על אותו אירוע, אף איננו יודעים מתי הוא בדיוק הודיע על כתם השמן ביחס למועד התאונה. ייתכן, שעאדל הודיע על הכתם אחרי שהרכב של התובעת כבר החליק, או אחרי שהרכב של מחמוד החליק, או אחרי שהרכב של סיון פגע ברכבים של מחמוד ושל התובעת. אם עאדל הודיע לעיריה על המפגע אחרי שהתאונה כבר התרחשה, או לפחות אחרי שחלק מהרכבים כבר נפגעו, אזי שממילא אין מקום בכלל לבחון מהו פרק הזמן הסביר מבחינת העיריה עד אשר הגיעה רכב החירום לזירה. אם ההודעה התקבלה בעיריה אחרי שהנזק כבר נגרם - העיריה ממילא לא היתה יכולה למנוע את הנזק, גם אם רכב מטעמה היה מגיע תוך 5 דקות. גם אם ההודעה התקבלה חמש או עשר דקות אחרי שרכב התובעת החליק - אין כל רשלנות, כיון שלא ניתן לצפות שרכב העיריה יגיע תוך 10 דקות (ויש לראות כי גם הרכבים של המשטרה והאמבולנס הגיעו הרבה אחרי כן). יש לזכור שהעיריה אינה יכולה לדעת על כתם שמן בכל רחבי העיר, והיא נעדרת מידע עד אשר אחד מהאזרחים האחראיים מודיע לה. אם ההודעה התקבלה אחרי שהנזק כבר התרחש, לא ניתן להטיל אחריות על העיריה. כיוון שלא הוכח בדיוק מתי נמסרה ההודעה יחסית למועד המדויק של התאונה, די בכך כדי לחייב את המסקנה שיש לדחות את התביעה נגד העיריה. טרם סיום הדיון בנושא זה, אבקש להעיר כי לטענה שהעלה ב"כ התובעת לגבי האפשרות שהמסמכים שהוצגו "שופצו" ושהשעות שמופיעות בהם "שונו" ו-"זויפו", הינה טענה שאין לה כל בסיס והייתי מצפה שלא תועלנה טענות שכאלה, ללא שיש איזה שהוא בסיס לסברה שגורם נעלם בעיריה נכנס למערכת של המחשב ושינה את הנתונים המספריים לצורך הצגת עמדת העיריה בתיק משפטי זה. שלישית, באשר לטענה שהעיריה חייבת לקיים מערך מסועף יותר של רכבי חירום לצורך טיפול במקרים כגון אלו - אומר כי אף טענה זו לא הוכחה. לא מצאתי שהונחה תשתית שמחייבת את המסקנה שיש לייחס לעיריה רשלנות בכך שאין לה שני רכבים, או שלושה רכבים כוננים לטיפול במקרים שכאלה ולא הוכח כל קשר סיבתי, עובדתי, או משפטי, בין כמות הרכבים לבין האפשרות להגיע לזירה הספציפית במהירות גדולה יותר אשר היתה יכולה למנוע את הנזק. רביעית, באשר להודעה שנמסרה למשטרה - כהן מסר שכאשר העיריה מקבלת דיווח על אירוע בכבישים אשר עלול להוות סכנה לנוסעים בדרך, היא מדווחת למשטרה מידית והוסיף שלעיריה ממילא אין יכולת לחסום את הכביש ורק המשטרה יכולה לחסום את הכביש לתנועה. לא הונחו נתונים באשר לשאלה מתי בדיוק התקבלה ההודעה במשטרה ומי הודיע למשטרה. אין מחלוקת שאכן הגיעה שוטרת לזירה (כפי שציינתי לעיל) אך מדוח הפעולה לא ניתן להבין מי היה הגורם שהודיע על האירוע. במצב דברים זה, אין לי אלא לקבל את עדותו של כהן לגבי כך שהנציג מהעיריה מודיע בדרך כלל למשטרה על המאורע. עוד אזכיר, שוב, שכיוון שייתכן וההודעה למוקד נמסרה אחרי שהתאונה כבר התרחשה, או אחרי שאחד מהרכבים כבר נפגע - אזי שגם אם המוקדן השתהה דקה או שלוש, טרם העביר את הידיעה למשטרה - לא הוכח שהדבר מהווה רשלנות, או שזהו הגורם לנזק. חמישית, יש לתת משקל מסוים גם לטענת העיריה לגבי כך שהדרך היחידה למנוע לחלוטין את התאונה היתה לחסום את תנועת הרכבים הנוסעים במורד הכביש ולו היו עוצרים את התנועה לפני שהגיעה סיון לזירה, אולי היא לא היתה מחליקה ולא היתה פוגעת בשאר הרכבים. אך יש לזכור שברכב של התובעת נסעו הנהג והעד, מר עומר, ואולי ניתן היה לצפות מהם לצאת מהרכב ולעלות במעלה הכביש עד העיקול ולהציב שם תמרור אזהרה, או את משולש האזהרה שברכב, על מנת למנוע מרכבים נוספים להחליק. ייתכן ופעולה שכזו מטעמם היתה מונעת את ההחלקה של מחמוד או את ההחלקה של סיון. טרם סיום, אתייחס עוד לפסק דינה של כב' השופטת עדוי בתא"מ 15239-08-09 מגדל נ' ינוביץ' (מיום 17.8.10) אשר הוצג לעיוני ואשר עוסק במקרה דומה שבו התרחשה תאונת שרשרת לאחר שכמה רכבים החליקו על כתם שמן בתחומי העיר חיפה. באותו פסק דין התבררה סוגיה דומה לסוגיה שלפנינו והיא משך הזמן הסביר שנדרש לעיריה להגיע ולטפל באירועים כגון אלה, מהמועד שבו היא מקבלת הודעה על האירוע. במקרה דשם, טענת העיריה היתה שהתאונה התרחשה בשעה 11:00, אך שהדיווח התקבל במוקד העירוני רק בשעה 11:25 (כלומר, אחרי האירוע). אלא שכב' השופטת קבעה כממצא עובדתי שהיא לא מקבלת את טענת העיריה לפיה הדיווח למוקד העירוני הגיעה רק בשעה 11:25, שכן, קיים מוצג נוסף מטעם העיריה עצמה, אשר בו מצוין שהתלונה התקבלה בשעה 11:04. כב' השופטת מייחסת משקל משמעותי לכך שהעיריה עצמה הציגה שתי גרסאות שונות של אותו מסמך עצמו, עם נתונים סותרים בנוגע לנושא מהותי וקריטי ולכן מסקנתה היתה שהעיריה לא הוכיחה כי קיבלה את הדיווח רק בשעה 11:25 (עמ' 7, שורות 17-19). לכן, מסקנתה של כב' השופטת היתה שיש להטיל אחריות על העיריה, אשר לא הוכיחה מהו המועד האמיתי שבו התקבל הדיווח ולכן לא היתה יכולה גם להוכיח שפעלה בזמן סביר. במקרה דכאן הנתונים שונים ולכן יש לאבחן את המסקנה שאליה אני הגעתי מהמסקנה שאליה הגיעה כב' השופטת עדוי. במקרה שלנו, מבחינה ראייתית, שוכנעתי שהדיווח התקבל במוקד בשעה שציינתי מעלה ושוכנעתי שרכב החירום של העיריה הגיע לזירה בשעה שציינתי מעלה - ובוודאי שלא הוצגו כל נתונים שיכולים ללמד על סתירה פנימית במסמכי העיריה ואף לא מסמכים "אוביקטיבים" חיצוניים, שיכולים ללמד על כך שהרישום של העיריה שגוי. סיכום - לאור האמור מעלה, מצאתי שלא ניתן לייחס רשלנות למי מארבעת הנתבעים בכל הנוגע לקרות האירוע. בתיקים רבים שעוסקים בסוגיות נזיקיות נהוג לצטט את האמירה של בהמ"ש העליון בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 (1993), בעמ' 349, לאמור: "לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט". דומה כי במקרה זה יש לתת לדברים משנה תוקף. בהתאם, התביעה נדחית, ובנסיבות - לא אעשה צו להוצאות. כבישהתנגשותתאונה בגלל כתם שמן