לטענת התובע, הדירה נצבעה בצבע "מזעזע - כחול מטאלי", טוען כי הדבר נעשה ללא אישור, וכי עצם הצביעה בצבע זה נודע לו רק לאחר שאדם בשם ע', אשר החליף (בהסכמה) את הנתבע 2 כשוכר לאחר כמחצית השנה בה התגורר הנתבע 2 בדירה, עזב את הדירה, בתום שנת שכירות. התובע צבע את הדירה בצבע לבן, נוכח הקושי, לדבריו, להשכירה במצב זה, והגיש לביצוע את שטר החוב אשר הפקיד בידיו הנתבע 2 במסגרת הסכם השכירות ואשר לא הושב לידי הנתבע 2 בתום הסכם השכירות. הסכום שנתבע הינו הסכום ששילם התובע לאיש מקצוע, על מנת שיצבע את הדירה בצבע לבן (ראה קבלה שצורפה לתצהיר מר פלאוט). 3. הנתבעים 1 ו-3 חתמו כערבים על שטר החוב, ולפיכך התביעה מופנית גם כלפיהם. 4. אין חולק, כי הוסכם בין הצדדים כי הנתבע 2 יבצע שיפוץ בדירה, ובמסגרת זו יצבע אותה, ויהא פטור מתשלום דמי שכירות עבור שני החודשים הראשונים. הדבר עולה מסעיף 9 להסכם השכירות ומהודעת מייל שצורפה לתצהיר הנתבע 2, שנשלחה על ידו למר פלאוט טרם חתימת הסכם השכירות, ובה מפורטים רכיבי השיפוץ, כולל "צבע חדש בכל הבית" ללא ציון גוון הצבע. 5. עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי קיר אחד, באחד החדרים בדירה, שמחזיקה 2.5 חדרים, נצבע בצבע כחול-אפור, על ידי הנתבע 2, אם כי משום מה לא הוגשה כראיה תמונה של הקיר המדובר. הנתבע 2 טוען כי לא הייתה מניעה לעשות זאת, שכן לא צוין בהסכם השכירות כי הוא אמור לצבוע את הדירה כולה בצבע לבן (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 23-24). הנתבע 2 מוסיף וטוען כי בתום הסכם השכירות (שכאמור, קוצר בהסכמה), ביום 31.11.11, פינה את הדירה לאחר שצבע אותה, וכי גם במהלך השיפוץ הוצגה הדירה למר פלאוט והוא לא אמר דבר לגבי צבע הקיר האמור. דיון והכרעה 6. כאמור, בהודעת המייל שצורפה לתצהיר הנתבע 2 נרשם "צבע חדש" ללא ציון גוון. בסעיף 13 להסכם השכירות נקבע כי הנתבע 2 ישיבה "כשהיא נקיה, צבועה ומסודרת". שוב, אין כל קביעה לגבי גוון הצבע או כי לא ניתן לצבוע קיר מסוים בצבע אחר מצבע יתר הקירות. פשיטא, היה על התובע, אם חפץ היה לוודא זאת, לציין בהסכם כי הצבע יהיה לבן או צבע דומה לו, ולמצער כי הגוון יהא זהה בכל החדרים. משלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו ולא ניתן לומר כי הנתבע 2 הפר הסכמה חוזית כלשהי. זאת ועוד, אין בפני כל עדות בדבר כוונת הצדדים בענין זה, ומר פלאוט לא ציין בתצהירו דבר לגבי כוונה כזו. אין זה מחזה נדיר כי לעתים אנשים צובעים קירות מסויימים בדירותיהם בצבעים שונים והדבר אינו בלתי מקובל. מעבר לכך, התרשמתי כי הנתבע 2 פעל בתום לב והותיר את הדירה צבועה ונקיה, כפי שהתחייב, ואף הותיר פח צבע תואם בדירה. עוד אוסיף, כי במהלך דיון ההוכחות הציג הנתבע 2 לעיוני את תמונת הקיר מתוך מחשב נייד שהביא עימו (הדבר צויין בפרוטוקול). לא התרשמתי ממראה הקיר כי הצבע חריג וניתן לומר כי מדובר בצבע אפור - כחול בגוון סביר. ממילא, מסקנתי הינה כי לא מדובר בהפרת הסכם השכירות או בהתנהגות שלא בתום לב. 7. חיזוק נוסף למסקנתי כאמור הוא כי אין בידי לקבל את גרסתו העובדתית של מר פלאוט, לפיה נודע לו על צביעת הקיר רק כאשר עזב השוכר ע' את הדירה, שנה לאחר תום הסכם השכירות מול הנתבע 2. הוברר במהלך חקירתו הנגדית של מר פלאוט כי ביקר בדירה במהלך תקופת השכירות, דבר שנמנע מלציין בתצהירו. מר פלאוט העיד כי "כשנכנסתי לדירה לא הבחנתי בצבע הכחול, זה לא היה" (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 8-9). מר פלאוט הסביר זאת בכך שבאותו שלב הקיר טרם נצבע (ראה שם, ש' 9-13). מצופה היה ממר פלאוט כי גרסה זו לפיה ביקר בדירה תובא בתצהירו, דבר שלא נעשה. זאת ועוד, השוכר ע' הובא לעדות דווקא ע"י התובע. כאשר נשאל בחקירה הנגדית מר אמר למר פלאוט בעת שחתם עימו על חוזה, השיב "אמרתי שלא צבוע בלבן" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 13). פשיטא, כי לכל הפחות, נודע למר פלאוט הדבר כאשר החל החוזה עם ע' - כלומר בסמוך לתום החוזה עם הנתבע 2, ולא רק כאשר ע' עזב את הדירה, שנה לאחר מכן. אמנם לא מדובר בנקודה המרכזית שבמחלוקת, אך יש בכך כדי ללמד על מהלך הדברים ועל אמינותו של מר פלאוט, או יותר נכון, חוסר אמינותו. לפיכך, אני קובע כמימצא עובדתי כי לכל המאוחר, נודע לנציג התובע אודות צביעת הקיר המדובר בתחילת שנת השכירות של ע'. כיוון שכך, פניית נציג התובע לנתבע 2, לאחר שנה תמימה, הינה פניה הלוקה בשיהוי, המלמד בין היתר כי מחל על טענתו, ככל שקיימת. מצופה כי במקרה כה "מזעזע" כלשונו, יזדעק מר פלאוט ויפנה לנתבע 2 לאלתר בדרישה לצבוע את אותו קיר בצבע בהיר, ולא שנה לאחר מכן. בהקשר זה ראוי להעיר כי אם אכן הדבר היה כה חמור, תמוה כיצד מר ע' שכר את הדירה ללא כל בעיה. ענין זה מלמד אף הוא כי ראייתו של נציג התובע את מצב הדברים ואת צביעת הקיר הבודד בצבע כחול-אפור הינה קיצונית, וניתן לומר כי בכל מקרה, מדובר בענין של מה בכך, שלא הצדיק מלכתחילה נקיטת הליך משפטי. 8. זאת ועוד. סעיף 23 להסכם השכירות קובע בטוחות בדמות שטרי חוב ושיק בסך 2,000 שייפרע כערבון, אשר סכומו יושב לשוכר בתום תקופת השכירות, לאחר "מילוי התחייבויותיו". הנתבע 2 מציין בסעיף 5 לתצהירו כי 60 יום לאחר תום השכירות נפגש עם מר פלאוט ולא הועלתה כלפיו כל טענה מצידו ואף הושב לו הערבון (ואזכיר כי הפגישה נערכה לאחר שמר פלאוט כבר ראה את הקיר המדובר). הנתבע 2 לא נחקר בענין זה וממילא דבריו, כמו יתר חלקי עדותו, עומדים בחזקתם. מכך ניתן להסיק שני דברים. האחד, כי אי העלאת הטענה והשבת הערבון מלמדים אודות המצג שערך נציג התובע בפני הנתבע 2, וניעור חוצנו ממצג זה אינו תם לב. השני, לא בכדי נקבעה הוראה חוזית זו, בסעיף 23(ב) להסכם השכירות. אמנם תקופת ההתיישנות החוזית הינה 7 שנים, אך עסקינן בתביעה שטרית על פי שטר חוב. כאמור, מסקנתי העובדתית הינה כי נודע למר פלאוט על צביעת הקיר לכל המאוחר בתחילת הסכם השכירות מול ע'. לפיכך, כאשר נערכה הפגישה כאמור והושב הערבון לנתבע 2, היה עליו להשיב גם את שטר החוב, או להעלות את טענתיו בו במקום. ממילא, התובע הוא זה שהפר את הסכם השכירות כאשר נמנע מהשבת שטר החוב והציגו לפרעון למעלה משנה לאחר מכן. לפיכך, החזקתו בשטר לאחר תקופה זו, ותביעה על פיו, איננה כדין. גם מטעם זה יש לדחות את התביעה. 9. ראוי להעיר עוד, כי טענתו הגורפת של מר פלאוט בסעיף 4 לתצהירו, כי הנתבע 2 צבע את הדירה כולה ללא רשותו או ידיעתו, בצבע כחול מטאלי, איננה נכונה. למרות שלא הוגשו תמונות לתיק, הרי שכאמור הוצגו בפניי תמונות ממחשבו הנייד של הנתבע 2 במהלך הדיון, דבר שצוין בפרוטוקול, וניתן לראות כי אותו צבע כחול-אפור מצוי על קיר אחד בלבד, בחדר אחד. ממילא, ברור כי לא כל הדירה נצבעה בצבע זה, אלא רק קיר אחד בלבד. 10. ראוי להוסיף בסיפת הדברים, כי הקבלה שהוצגה הינה בגין צביעה של הדירה כולה, כאשר כאמור, רק קיר אחד בחדר אחד נצבע לפי הטענה בצבע כחול-אפור. גם בכך יש טעם לפגם. 11. סיכומו של דבר, בהינתן האמור, ראיתי מקבל את גרסת הנתבע 2 ולקבוע כי הסכם השכירות לא הופר על ידו. פשיטא, כי אין כל עילת תביעה נגד הערבים, הנתבעים 1 ו-3. לפיכך, התביעה נדחית. תיק הוצל"פ 20-19478-12-4 ייסגר. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט, לנתבע 2 (שהופיע לכל הדיונים) סך 1,800 ₪, ולנתבעים 1 ו-3, לכל אחד מהם, סך 1,200 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. צביעהמקרקעיןשכירות