טענה לעונש כי גיבוש הסדר הטיעון נובע מקושי ממשי בחומר הראיות

ב"כ נאשם טען לעונש כי גיבוש הסדר הטיעון נובע מקושי ממשי בחומר הראיות בנסיבות אלה, ההסדר מאוזן וראוי הואיל ונותן ביטוי להפעלת המע"ת בעניינו, ולמאסר בפועל נוסף, כל זאת לצד ענישה נלווית. כמו כן נלקחה בחשבון העובדה כי נאשם 2 עצור תקופה ארוכה בתנאי מעצר וללא זכויות סוציאליות כשל אסיר. לאור האמור, מצטרף לבקשה לכבד את הסדר הטיעון. נאשם 2 הוסיף כי הוא מצטער על מה שהיה, ועל שהגיע למצב זה. 4. הכרעה לאחר שנדרשתי לטיעוני הצדדים ולמכלול השיקולים בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי יש לאמץ את הסדר הטיעון בעניינו של נאשם 2. הערכים המוגנים בהם פגע נאשם 2 במעשיו, הינם זכותו של כל אדם לשמירה על שלמות גופו, חייו ושלומו, וכן הגנה על הזכות לשלוות נפש. סוגיית היותה של האלימות בבחינת "נגע" חברתי, נדונה בהרחבה בשרשרת ארוכה של פסקי דין. לעניין זה יפים דברי של כב' הש' גלעד בת"פ (חי') 17098-02-12 מדינת ישראל נגד באסל טרביה (מיום 30.8.12) (הגם שנאמרו בנסיבות חמורות מענייננו) לפיהם- "נגע האלימות בארצנו הפך לשורש כל רע. פעם אחר פעם, לעיתים קרובות יותר ויותר, אנו מוצאים עצמנו "מצקצקים" בלשוננו, מבזים ומגנים מעשים כדוגמת המעשה הנדון בענייננו. נדמה שלא ניתן למצוא עוד מילים להביע את הסלידה ושאת הנפש ממעשים כאלה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה. בשורה ארוכה של פסקי דין התווה בית המשפט העליון את הכלל לפיו ראוי לגזור על נאשמים שביצעו מעשים חמורים מעין אלה עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, למען יירתעו עבריינים בכוח ותפחת האלימות בארץ..." בהתאם לסעיף 40ב לחוק, העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע נאשם 2 מעלות כי העונש שהותווה ע"י הצדדים בהסדר הטיעון מצוי במתחם העונש ההולם, בהתאם לסעיף 40ג (א) לחוק, ואינו חורג ממנו. הנאשם הינו בחור צעיר כבן 25, אולם חרף גילו הצעיר כבר באמתחתו עבר פלילי לא מבוטל בין היתר בעבירות איומים, אלימות ורכוש. בהתאם לסעיף 40ט(א) לחוק, נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה הינן חמורות, מקום בו הגיע ביחד עם נאשם 1 למקום עסקו של המתלונן, שעה שאשתו שוהה במקום, איימו עליו בצוותא והפחידוהו. על מנת להעצים את איומיו -ירק נאשם 2 בפניו של המתלונן, צעק עליו וקיללו. לבסוף ניסה המתלונן לנוס על נפשו, אולם נתקל לרוע מזלו בנאשם 2 במהלך ניסיון ההימלטות מפניו- ואז הפליא בו נאשם 2 מכות, באגרופים בפניו ובבעיטות. התרחשות זו שנועדה להטיל מורא על המתלונן ולהלך עליו אימים, לא כל שכן מקום בו זו מלווה בתגרת ידיים ותקיפתו של המתלונן- הינה חמורה מאין כמוה, בעיקר מקום בו אין בעובדה כי באותה עת מונחת חרב המאסר המותנה על צווארו של נאשם 2- כדי להניאו ממעשיו או להרתיעו. התנהלותו של נאשם 2 מעידה עליו כמי שמתהלך ופועל ללא מורא דין עליו, כשעברו הפלילי מעיד עליו כי בוחר לשוב לדרך האלימות פעם אחר פעם. עם זאת, אין להתעלם מטענות הצדדים בדבר קושי ראייתי בתיק, כמו גם העובדה כי לא נגרם נזק חמור למתלונן, וכי האירוע- אשר על נקל יכול היה להסלים - לא הסתיים באופן חמור הרבה יותר. בנוסף, יש לשקול לקולא את הודאתו של נאשם 2 במסגרת הסדר הטיעון, באופן שחסך זמן שיפוטי יקר, ואף הביע חרטה וצער בפני בית המשפט על מעשיו. לאור האמור, הגעתי למסקנה כי הסדר הטיעון שהתוו הצדדים הינו מאוזן וראוי בעיקרו, ומצוי במתחם הענישה לעבירות בהן הורשע נאשם 2, הגם שמקל עמו במידת מה. ואולם, מעיון בגזר דינו של נאשם 2 בת"פ 7390-07-11 (שלום כ"ס) עולה כי מרבית מעונש המאסר בתיק הנוכחי, עניינו הפעלת מע"ת קודם בן 8 חודשים (ולא כפי בנטען ע"י ב"כ המאשימה), באופן בו אינו נושא בעונש ממשי בגין התיק הנוכחי, שהינו חמור כאמור. מצב דברים זה חוטא לעקרון ההלימה לפי תיקון 113 לחוק. משהובא דבר הטעות בפני הצדדים - טענו בפני כי הגיעו להסכמה לפיה יוגדל סך הפיצוי ל- 4,000 ₪ וכן יוטל על הנאשם בנוסף למוסכם על הצדדים - קנס בסך 1,000 ₪. על כן, מצאתי לנכון ונוכח הסכמת הצדדים, להחמיר בפיצוי שמוטל על נאשם 2, וכן להטיל עליו קנס במסגרת הסדר זה, לאור ההקלה הניכרת ברכיב המאסר שניתן לו במסגרת ההסדר באופן בו סך כל הענישה אינו מחמיר עם הנאשם (דנ"פ 8086/01 דניס אייזן נגד מדינת ישראל , נט (5) 625). 5. לאור האמור, הריני גוזרת על נאשם 2 את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל בן 9 חודשים, ובכלל זה הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים בת"פ 7390-07-11 (שלום כ"ס), ובסך הכול ירצה נאשם 2 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 26.6.13. ב. מאסר מותנה בן 12 חודשים, למשך 3 שנים מיום שחרורו, ובלבד שלא יעבור על כל עבירת אלימות לרבות איומים. ג. פיצוי למתלונן (עד התביעה המנוי 2 ברשימת עדי התביעה) ע"ס 4,000 ₪ - שישולם ב- 4 תשלומים שווים, רצופים וחודשיים החל מיום 1.1.14. ד. קנס בסך 1,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.5.14. 6. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים. ראיותהסדר טיעון (עסקת טיעון)משפט פלילי