נטען כי עקף את האופנוע וחזר לנתיב הנסיעה מוקדם מדי ופגע באופנוע וגרם להתהפכותו

הנתבעים טוענים, מנגד, כי בעת שהנתבע עקף שיירת אופנועים שנסעה עם מורה הנהיגה, התלמיד שנהג באופנוע לא שמר על יציבות וכך נגרמה התאונה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית. אין חולק כי התאונה ארעה בעת שהנתבע עקף שיירת תלמידי נהיגה הרכובים על אופנועים: על פי עדות מורה הנהיגה, המונית עקפה אותו וכן את התלמיד שנהג על אופנוע לפניו, וזאת כשהמונית בתוך נתיב הנסיעה, המונית חזרה מהר מידי לימין ופגעה באופנוע. גם התלמיד העיד כי מורה הנהיגה נהג על אופנוע מאחוריו וכי הנתבע עקף את שניהם, ממש בצמוד אליו. הנתבע אישר בעדותו כי הוא עקף את מורה הנהיגה ולאחר מכן גם את התלמיד. מעדות הנתבע עלה, כי הוא עקף את התלמיד בלא לנקוט בזהירות המתבקשת. על פי עדותו, עוד בטרם הוא החל לבצע את העקיפה, תייר שישב כנוסע לצדו אמר לו להיזהר מהתלמיד, כי הוא מתנדנד. כך בעמ' 6 שורות 29-31 לפרוטוקול: "... התייר שישב לידי אמר לי להיזהר ממנו כי הוא מתנדנד, אמרתי לו בסדר, כשהייתה הזדמנות לעקוף אותו אמר לי התייר "עכשיו" ראיתי שאין תנועה, אין כלום, הלכתי כמה שיותר רחוק, הוא היה מתנדנד, שמעתי באוטו לי ממש נגיעה קטנה ועצרתי". ובעמ' 7 שורות 6-7 לפרוטוקול: "... ואני שעקפתי את הילד, נכון שהוא היה מתנדנד זה לא מילה, אמרתי אז שהמדריך שלו אסור לו לתת לו לעלות על הכביש כי הוא מסכן את החיים שלו ואת החיים של האחרים. אני רציתי לברוח ממנו כמה שאפשר שאני לא אהיה בעיה בתאונה ואדרוס אותו, פחדתי שייפול לפני על הכביש לקחתי כמה שיותר לשמאל כי הכביש היה ריק, בכל זאת נגע בי נגיעה קטנטונת..." משראה הנתבע כי מדובר בתלמיד בשיעור נהיגה שעוד לפני העקיפה, לטענת הנתבע, כבר התנדנד בצורה כה משמעותית ולא שלט באופנוע, שומה היה עליו להיזהר שבעתיים ולהימנע מעקיפה במצב כזה. יתר על כן, אילו אכן נהג המונית היה עוקף "כמה שיותר רחוק" ו"כמה שיותר לשמאל", הדעת נותנת כי ההתנגשות כלל לא הייתה מתרחשת. האפשרות שמהתנדנדות של אופנוע יסטה התלמיד בבת אחת רחוק שמאלה, איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים. אפשרות מסתברת יותר הינה גרסת התלמיד ומורה הנהיגה - כי העקיפה בוצעה על ידי הנתבע קרוב מידי לתלמיד, שרק אז ובעקבותיה, לא שלט התלמיד כראוי באופנוע והרכבים התנגשו זה בזה קלות. בדו"ח הפעולה שערך השוטר שהגיע למקום לאחר התאונה (ת/1), צוין אמנם כי "מבירור שנעשה במקום התברר שהתלמיד איבד שליטה על האופנוע ואז המונית פגע בו מצד שמאל והעיפה אותו למעקה הבטיחות", אך לא צוין בדו"ח עם מי בדיוק נערך הבירור, מה הוא מסר ועל סמך מה זוהי מסקנת השוטר, דבר שמקטין את המשקל שיש לייחס לדו"ח זה. יתר על כן, בדו"ח לא מצוין כי התאונה התרחשה במהלך עקיפה, עובדה שאיננה במחלוקת, ולפיכך אין בדו"ח כדי לסתור את המסקנה האמורה, ולפיה בשל עקיפה לא זהירה איבד התלמיד את השליטה על האופנוע. האמירה בדו"ח שהמונית היא שפגעה באופנוע, דווקא מחזקת מסקנה זו. התייר שנסע במונית מסר גם הוא הודעה במשטרה. התייר אמנם התייחס לתלמיד כאל "GIRL", אולם נוכח העובדה שהתלמיד, על פי עדותו, חבש קסדה, בהחלט יתכן שאין בכך כדי לגרוע ממהימנות הודעתו. הודעה זו מתיישבת עם המסקנה אליה הגעתי לעיל ולפיה איבוד השליטה של התלמיד על האופנוע לא החל לפני ביצוע העקיפה, אלא רק תוך כדי שהמונית עוקפת אותו, אז הסתכל התלמיד על המונית והחל להתנדנד ונכנס עם הידית השמאלית של הכידון בדופן הימנית של המונית. על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע. יחד עם זאת ובנסיבות העניין, יש לייחס אשם תורם לתלמיד, וזאת בשיעור של 20%. באשר לנזק - התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שמאי, שלא נסתרה. הנזקים מתיישבים עם העובדה שהאופנוע התהפך בעקבות התאונה, הגם שהפגיעה במונית לא הייתה חזקה. העובדה שהתובע טרם תיקן את האופנוע, אין בה כדי לגרוע מן המסקנה שזהו הנזק שנגרם לו ושהוא זכאי לפיצוי בגינו. בסה"כ מדובר בנזק בסך של 4,658 ₪. כן נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך של 650 ₪. שאר הנזקים הנתבעים לא הוכחו. על כן ובניכוי האשם התורם, זכאי התובע לפיצוי בסך של 4,246 ₪. סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,246₪, בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת בית משפט) בסך של 400 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (7.12.11) ועד למועד התשלום בפועל. אופנועעקיפהמשפט תעבורה