תאונת דרכים ביציאה מחנייה מקורה ברברס

לבית המשפט הוגשה תביעת רכוש בגין נזקים לרכב בתאונת דרכים: התובע העיד כי הנתבעת יצאה מחנייה מקורה ברברס בזמן שהוא נהג ברכבו על הכביש במסלול הימני בירידה וכי יציאתה מהחנייה הייתה פתאומית (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 5-6; ש' 16-17). לטענתו, לאחר התאונה הנתבעת ירדה מהרכב ואחותו של בעלה הגיעה ואמרה לו כי בעלה של הנתבעת יגיע אליו הבייתה להסדיר העניינים. ואכן בעלה של הנתבעת הגיע לביתו, ראה את הרכב ואמר לו כי הנזק להערכתו עמד על סך 100-200 ₪ והציע לתקנו. עוד העיד כי בעלה של הנתבעת אף שלח אותו למוסך מטעמו, במוסך נאמר לו כי הם יתקנו הנזק בעלות 1000-1500 ₪ אולם הוא סרב לכך ופנה למוסך אליו הופנה מטעם המבטחת שלו (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 1-3). 7. הנתבעת העידה כי ביום התאונה היא עמדה בחניית הבית, הרכב היה כבוי והיא חיכתה לגיסתה שתוריד את בנה. לטענתה היא רצתה להתקין את כסא הבטיחות ולחגור לילד את חגורת הבטיחות, גיסתה ירדה עם הילד ואז שמעה משהו וראתה כי הרכב השתפשף על-ידי רכב התובע, וגיסתה יצאה לדבר עם התובע (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 25-28). העדה שיחא העידה כי הנתבעת חיכתה לה על מנת שהיא תביא את הילד להושיב אותו בכסא לפתע הגיע רכב התובע ושפשף את רכב הנתבעים. התובע ירד מהרכב ראה שהנזק לא גדול ואמר שבעלה של הנתבעת יראה אותו והלך הביתה (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 4-6). לטענתה, בזמן ההתנגשות היא עמדה בחנייה במקום המסומן בעיגול בתמונה מספר 3 במקבץ הצילומים נ/1 של חניית הבית, וכי הנתבעת באותו שלב פתחה את הדלת האחורית כדי להכניס את הילד (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 6-13). הנתבעת והתובעת הכחישו כי בראנסה היה באותה עת בסביבה (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 5-6; עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 11-13). 8. בפני, איפוא, שתי גרסאות עובדתיות סותרות באשר לאופן התרחשות התאונה. לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים ועיינתי בראיות מטעמם, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסתם התובע. להלן תמצית נימוקי לכך. 9. ראשית, גרסאות התובע והעד מטעמו מתיישבות עם הנתונים הקיימים אודות מוקד הפגיעה ברכבם. על-פי חוות דעת שמאי התובע מיום 4.1.08, אשר בדק את הרכב ביום 18.12.07 (יומיים לאחר התאונה), הנזק שנגרם לרכב התובע הוא בעיקר בחלק הקדמי ימני ובכנף קדמי ימני. הנתבעים טענו לעניין זה כי לא צורפו תמונות צבעוניות לחוות הדעת, ואילו התובע הסביר כי אלה הוגשו לבית המשפט אך נסרקו בשחור-לבן, אולם מכל מקום סבורני כי אין בכך כדי להכריע בענייננו נוכח תיאור הנזק עולה מחוות הדעת עצמה (שלא התבקשה חקירת עורכה), ונוכח מכלול העדויות המצביעות על מאפייני הפגיעה. כך, בראנסה העיד כי מוקד הנזק ברכב התובע היה בכנף ימני קדמי ובטמבון קדמי ובפנס (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 22) ואילו הנזק שנגרם לרכב הנתבעים היה בצד אחורי ימני, זאת אומרת פגיעה בשתי פינות הרכבים (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 24-25). גרסה דומה עלתה מעדות התובע לפיה "אני נכנסתי בפינה. אני פגעתי בה נקודתית ולא בכל האורך. נכנסתי בו בזווית האחורית. לא הייתה גרירה" (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 26-27). עדות התובע והעד מטעמו משתלבות עם עדות שיחא העדה מטעם הנתבעת, אשר הדגימה את ההתנגשות והעידה כי "התאונה אירעה בפינה קדמית ימנית עם פינה קדמית ימנית אחורית ברכב ה - ב.מ.ו" (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 25). תיאור זה אף עולה בקנה אחד עדותה של שיחא באשר למקום בו נעצר רכב התובע לאחר התאונה (סומן בעיגול על גבי תמונה 4 ב- נ/1), לפיה רכב התובע עמד לפני ולצד הרכב הממוקם בחניה, באופן שמתיישב עם העדויות שלעיל באשר למיקום הפגיעה (פגיעה קדמית ימנית של רכב תובע, ימנית אחורית רכב נתבעים). 10. שנית, גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה היתה עקבית, הן בעדות בפני, והן ביחס לגרסה מטעמו בסמוך לתאונה, כעולה מההודעה מטעמו למבטחת רכבו ומהודעתו במשטרה (צורפו לכתב ההגנה של התובע). הגרסה מתיישבת עם תמונת המקום שהוצגה, בה נראית חניה מקורה שמשני צדיה קירות גבוהים, נתונים שמשתלבים הגיונית עם הטענה לשדה ראיה מוגבל מהחניה לכביש וליציאה מהחניה ללא מתן זכות קדימה לרכב הנוסע בכביש. בנוסף, עדות התובע באשר לאופי האירועים לאחר התאונה, לפיה בעלה של הנתבעת ניגש לביתו לאמוד הנזק ואף שלח אותו למוסך מטעמו לתקן הנזק, לא נסתרה. הנתבעת בחרה שלא להעיד את בעלה לעניין זה על מנת שיכחיש את גרסת התובע, אישרה בעדותה כי השניים אכן באו בדברים עם התובע, אך טענה כי לה עצמה אין ידיעה על תוכן הדברים (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 29). אי העדת בעלה של הנתבעת, שהוא גם התובע בתביעה שהוגשה על ידם, ביחס לנקודה זו, פועל לחובתה. אינני מוצאת אף סתירה בין העדויות לבין האמור בהודעה למשטרה מטעם התובע בדבר סירוב הנתבעים למסור פרטים, נוכח עדותו של התובע כי הסירוב היה בשלב שלאחר התאונה בעת שבעלה של התובעת הגיע לראות את הרכב (עמ' 7, ש' 1-3). 11. מנגד, העדויות מטעם הנתבעים באשר לאופן התרחשות התאונה לא היו סדורות ואינן תואמות את תיאור התרחשות הדברים בשלבים קודמים כפי שנמסרו מטעמם. כך, בכתב ההגנה לתביעת התובע נטען כי התאונה ארעה עת רכב הנתבעים עמד בעצירה מוחלטת בחניה, ואילו רכב התובע, אשר היה בנסיעה, סטה ימינה "על מנת שלא לפגוע בפח אשפה שהיה במסלול נסיעתו" (סע' 13). זוהי אף הגרסה שהועלתה עובר להגשת התביעות, בהודעה על קרות התאונה למבטחת של רכב הנתבעים (אשר אינה נושאת תאריך) (צורפה לכתב התביעה). בעדויות הנתבעת ושיחא בפני לא היה זכר לגרסה אודות פח שעמד במסלול הנסיעה של התובע והביא לסטייתו ולפגיעה ברכב הנתבעים. במסגרת כשנשאלה הנתבעת מדוע סטה רכב התובע לעבר רכב הנתבעים השיבה: "אתה שואל אותי? תשאל אותו" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18) גם שיחא נשאלה מדוע התובע שפשף את רכב הנתבעים והשיבה: "לא יודעת" (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 31). לא ניתן כל הסבר לשוני באופן הצגת הדברים בהודעה ובכתב ההגנה, לעומת העדות בפני, תוך שתיאור עובדתי נסיבתי קונקרטי וממוקד באשר לאופן התרחשות התאונה נזנח במהלך העדות, והדבר גורע ממהימנות העדויות מטעם הנתבעים. 12. אשר לטענת הנתבעים כי אופי הנזק שנגרם לרכבם, שהוא, לפי הטענה, שפשוף לאורך כל החלק האחורי של הרכב, תומך בגרסתם בדבר שפשוף של רכבם על-ידי רכב התובע להבדיל מפגיעה נקודתית, סבורני כי זו אינה משכנעת ואין בה כדי להכריע את הכף. טענה זו נסמכת על חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים והתמונות המצורפות לה, ברם עיון בה מעלה כי חווה"ד ניתנה ביום 16.10.09, כמעט שנתיים לאחר התאונה. עובדה זו, בהצטרף לעדויות שצויינו לעיל אשר הצביעו על התנגשות פינתית, ויתר הראיות שצויינו לעיל, מביאה למסקנה כי אין בחוות הדעת כדי להניח בסיס ראייתי מספק לטענת הנתבעים בקשר לתאונה הקונקרטית. 13. לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה היא על הנתבעת. 14. אשר לנזק שנגרם לתובע; על פי דו"ח שמאי התובע, לרכב התובע נגרם נזק בשיעור 3,732.96 ₪. התובע צירף קבלה על תיקונים שבוצעו ברכב מיום 4.1.08 על סך 3,732 ₪, וכן קבלה לתשלום שכ"ט שמאי על סך 647 ₪. הראיות בקשר לנזק זה לא נסתרו. אשר לנזקים נוספים שנתבעו, בגין השבתת רכב והוצאות נלוות, אלה לא הוכחו בצורה כלשהי ולפיכך אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. בנסיבות אף אינני רואה מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש. סה"כ הנזק שהוכח עומד איפוא על סך 4379 ₪. 15. אשר על כן אני מקבלת את תביעת התובע, ומחייבת את הנתבעת, גב' לובנא עתאמללה, לשלם לתובע סך 4,379 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבת כדין מיום 4.1.08 ועד למועד מתן פסה"ד. תביעת הנתבעים נדחית. 16. כמו-כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪. 17. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו מועד על התשלום בפועל. חניהתאונה ביציאה מחניהקירויתאונת דרכים