תאונת דרכים: נטען כי בעת היה רכב במצב חניה פגע בו רכב מאחור

זוהי תביעה כספית על סך של 10,238 ₪, שהוגשה בבית משפט לתביעות קטנות, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 18.04.10. טענות הצדדים 1. על פי טענת התובעת, במועדים הרלוונטיים לתאונה, בעת היה רכבה במצב חניה, פגע בו רכבם של הנתבעים מאחור. התובעת צירפה חוות דעת שמאי לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבה, הינו בשיעור של 8,023 ₪, בנוסף לירידת ערך בסך של 554 ₪. בנוסף צירפה התובעת קבלה בגין תשלום שכ"ט שמאי בסך של 950 ₪. התובעת ביקשה להורות על קבלת התביעה ולפסוק את הסכומים הנ"ל, בצירוף הוצאות משפט בסך של 800 ₪. מנגד, כתב הגנה הוגש על ידי הנתבעת 2 בלבד, אשר מבקשת להורות על דחיית התביעה. לטענתה, עסקינן בבני משפחה מדרגה ראשונה כאשר הפוליסה אינה מכסה נזק לצד ג'. עוד טענה הנתבעת 2 כי במהלך חקירה שביצעה, עולה כי המבוטח הגיש הודעה על נזק לגבי מוקד נוסף, ובשל כך עולה חשד וספק להתרחשות התאונה כפי שנטען. זאת ועוד, הנתבעת הכחישה את נזקיה של התובעת לרבות בגין ירידת ערך נטענת. הנתבעת 2 מבקשת להורות על דחיית התביעה. דיון ומסקנות ביום 24.11.13 התקיים דיון בפניי, בו העידו בעלה של האחרונה, וכן בעל המוסך בו תוקן רכב התובעת. כן העידה בפניי נהגת רכב הנתבע. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, עדויות וטיעוני הצדדים, לרבות עיון בהודעת התובעת מיום 26.11.13 והמסמכים שצורפו לה, וכן בתגובת הנתבעת 2 מיום 12.12.13, באתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את התביעה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותו בפניי, ולשאלת נציג הנתבעת 2, העיד בעלה של התובעת כי רכב האחרונה עבר תאונה קודמת, בה הייתה הפגיעה בצדו הימני, כאשר בגין תאונה זו ניתן פסק דין. בחקירה הנגדית לבעלה של התובעת העיד כי הרכב נפגע בתאונה קודמת, וכי הוגשו בגינם שתי תביעות שונות, כאשר בתאונה אחת נפגע בחלק הקדמי ובשנייה בחלק האחורי. בעלה של התובעת עומת עם מסמכים אשר הציג לו נציג הנתבעת 2 (נ/1 - נ/7) , לפיהם עולה לכאורה, כי התיקון שבוצע ברכב, אינו תואם את תאריך התאונה, בנוסף לכך כי בהתאם לדרישות אשר הופנו לנתבעת, תאריך התאונה הנטען אינו אותו תאריך אשר מופיע בכתב התביעה, אם כי מדובר בתאונה מתאריך 01.05.10. הגם שבעלה של התובעת לא ידע לתת הסברים לכך, אם כי בעדותו הפנה לבעל המוסך, אשר טיפל בפועל בתיקון הרכב. בעדות בעל המוסך, העיד האחרון כי רכבה של התובעת היה מעורב בשתי תאונות, בתאריכים סמוכים, האחרת בתאריך 18.04.10 והשנייה בתאריך 01.05.10, כאשר בדיווחו, ערבב סוכן הביטוח של התובעת בין שתי התאונות. לטענתו, בתאונות הנ"ל הפגיעות היו בשני מוקדים שונים של הרכב. בעדותו הסביר בעל המוסך כי החשבונית נ/2 מתאריך 21.04.10 מתייחסת לחלקים אותם רכש לצורך תיקון הרכב בעקבות התאונה מיום 18.04.10. הוסיף בעל המוסך כי תיעוד לעניין תיקון הרכב בשתי התאונות מצוי ב "יומן עבודה של המוסך". כבר בשלב זה אומר כי עדותו של בעל המוסך הינה עדות מהימנה, עקבית ולא נתגלו בה סתירות, כאשר המסמכים אותם צירפה התובעת, כפי שאסביר להלן, מחזקים גרסה זו. עדות בעלה של התובעת וכן עדות בעל המוסך, באשר לקרות האירוע הנטען, לא נסתרו על ידי הנתבעים, ואף מעיון במסמכים אשר הונחו בפניי, לא שוכנעתי כי התובעת מנסה להונות את הנתבעת 2, באשר לתאונה הנטענת. תחילה אציין כי הנתבעת אינה חולקת על פגיעה שאירעה ברכב, אם כי טענתה הינה כי פגיעה זו לא אירעה בתאריך נשוא התביעה, אם כי בתאריך שונה. מעיון במסמכים נ/3 , נ/4 ו- נ/5 עולה כי בדיווחיה השונים של התובעת, נוקבת האחרונה בתאריך 01.05.10 כתאריך התאונה. יחד עם זאת, מעיון במסמך "יומן עבודה למוסך" שצירף התובע, עולה כי הרכב תוקן פעמיים, הן בתאריך 21.04.10 והן בתאריך 03.05.10. תיקון הרכב בתאריך 21.04.10 מתיישב עם עדותו של בעל המוסך (עמ' 6 ש' 6), בדבר התיקון בתאריך הנ"ל, וכן מתיישב עם הסבריו לגבי חשבונית החלקים (נ/2) אשר נשלחה לו (עמ' 6 ש' 7-8). זאת ועוד, בדיקת השמאי את הרכב בתאריך 21.04.10, כפי שעולה מחוות הדעת (נ/7) וכן הכנסת הרכב לתיקון בעקבות בדיקה זו בתאריך 26.04.10 (נ/1) אף מחזקת את הטענה כי תיקון זה בוצע בעקבות התאונה מתאריך 18.04.10. בנוסף, ממכתב סוכנות הביטוח של התובעת, אשר נשלח בדואר אלקטרוני ביום 07.11.10, עולה ברורות כי הרכב היה מעורב בשתי תאונות, בתאריכים שונים, כאשר מציינת סוכנת הביטוח במכתבה הנ"ל, כי חל בלבול בעניין הדיווח לחברת הביטוח, אודות הנזק הנטען, ובשל האמור, נתבקשה מבטחת התובעת להוציא אישורי "אי הגשת תביעה" מתוקנים. מההודעה המתוקנת על מקרה הביטוח מיום 12.05.10 אשר חתומה על ידי התובעת, מצוין כי תאריך התאונה הינו תאריך 18.04.10 עם תיאור התאונה (פגיעה עת עמד הרכב בחניה), ומוקד הנזק המתיישבים עם האמור בכתב התביעה. הנתבעת 2 לא סתרה תכן מידע זה, ולא ביקשה לחקור את עורכי המסמכים הנ"ל, לצורך הזמת טענותיהם. זאת ועוד, מעיון בהעתק כתב התביעה, אותו הגישה התובעת, וכן מפסק הדין שניתן ביום 07.02.13, , המתייחסים לתאונה האחרת, עולה כי בתאונה זו בה היה מעורב רכבה של התובעת ביום 01.05.10, נפגע רכבה בצדו השמאלי קדמי, מה שמתיישב עם עדות בעלה של התובעת וכן בעל המוסך לעניין האירוע האחר. חשוב לציין כי תיאור מוקד הפגיעה בפסק הדין הנ"ל, מתיישב עם תמונות נ/6 אותם הציגה הנתבעת 2, שאינם זהים למוקד הפגיעה שאירע בתאונה זו. עדות נהגת הנתבע 1 וההדגמה שביצעה בפני, לגבי נסיבות התאונה ומנגנון הפגיעה הנטען, מחזקת את הטענה כי אין המדובר בנזק השייך לתאונה קודמת. לא אסיים לפני שאומר כי לא מצאתי אחיזה לטענת הנתבעת 2 בדבר העדר כיסוי ביטוחי, וזאת לאור הקרבה המשפחתית, בין התובעת לנתבע, ששוללת לכאורה כיסוי ביטוחי, משטענה זו לא הוכחה ולא בוססה על ידי הנתבעים. באשר לנזק, כאמור, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונה שצורפה בפניי, משתלבים עם גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעת 2 לא הגישה כל חוות דעת נגדית מטעמה, לנזקיה של התובעת, ואף בחרה לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובע. יחד עם זאת, איני מקבלת את הערכתו של השמאי באשר לירידת ערך הרכב, כפי שציין בחוות דעתו, ככל שלא הוגשה בפניי חוות דעת נפרדת לעניין ירידת ערך הרכב, כפי שמתחייב. זאת ועוד, התובעת לא השכילה להוכיח את ההוצאות שנגרמו לה בשווי של 800 ₪, ועל כן, אין לפסוק לה סכום זה. סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים, לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 8,974 ₪, בצירוף אגרת בית משפט והוצאות בסך 300 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. נזק לרכבחניהתאונה מאחורתאונת דרכיםרכב