תלונה על חדר כושר - ביטול מנוי והחזר כספי

תלונה על חדר כושר (תביעת פיצויים) 1. התובעת עשתה ביום 7.2.05 מנוי למשך חצי שנה במכון כושר של הנתבעת הנמצא במלון. התובעת שילמה עבור המנוי החצי שנתי סך של 2,800 ₪, כולל מע"מ (ראה חשבונית של הנתבעת בנספח ט' לכתב התביעה). התובעת התאמנה במכון גם במשך שלושה חודשים, לפני 7.2.05. 2. התובעת טוענת, כי ביום 16.7.05, בשעה 18:52, לאחר אימון במכון, בהיותה באחד מאי השירותים לעשיית צרכיה, כבה האור במכון, כולל אזור השירותים והשתרר שם חושך מוחלט. התובעת טוענת כי היא נבהלה וחששה כי לאחר כיבוי האורות, המכון ינעל והיא תישאר כלואה בתוכו ולכן היא מיהרה לחפש את דרכה החוצה בחשיכה מוחלטת (להלן: הארוע הראשון). 3. התובעת טוענת, כי את כל הדרך, מהשירותים ליציאה, היא עשתה כאשר מכנסיה מופשלים ורטובים מהשתן. התובעת הגיעה לפקידת הקבלה וזו הדליקה את האורות ובהתערבות איש בטחון היא חזרה לשירותים כדי לשטוף את עצמה ולייבש את מכנסיה במייבש שיער. 4. התובעת טוענת, כי מנהל המקום, "ירק קצף", דחף אותה פעמיים בנוכחות שני אנשי בטחון. 5. הארוע השני שבגינו התובעת הגישה את התביעה, מתייחסת לביקורה במכון הכושר, כדי לקבל את הכסף שהובטח לה. ביום 17.7.05, הנתבעת שלחה לתובעת מכתב שבו נאמר, כי "לאור האירועים שהתרחשו בשבת 16.7.05 הוחלט להפסיק את חברותך במועדון. לצערי התנהגותך אינה תואמת את אמות המידה הנהוגים במועדון. יתרת ההחזר 316 ₪ כולל מע"מ. אבקשך לסור לספא ולקבל את סכום ההחזר במזומן". למכתב צורף תחשיב ההחזר, לפיו התובעת זכאית להחזר עבור חודש בסך 466 ₪, כאשר מסכום זה הופחת סכום של 150 ₪, בגין דמי רישום וטיפול, כך שיתרת ההחזר היא בסך של 316 ₪. יש לציין, כי במכתב הנ"ל של התובעת, אין זכר לארוע הראשון ואין כל התנצלות בגינו ומן הראוי שהדבר היה מקבל ביטוי במכתב,חרף התגובה הבלתי פרופוציונאלית של התובעת. 6. התובעת טוענת כי התחשיב אינו מקובל עליה וכי "עצם המחשבה על הגעה למקום היתה מעוררת חלחלה והגעה למקום היתה עבורי טראומה נוספת ובזבוז זמן" (סעיף 20 לכתב התביעה). 7. התובעת טוענת, כי היא הגיעה למכון ביום 27.7.05, אך לא קיבלה את הכסף, כיוון שהפקידות במקום לא ידעו כלל על החזר הכסף וכי המנהל היפנה את התובעת למנכ"ל (סעיף 27 לכתב התביעה). 8. התובעת מודה, כי היא קיבלה בדואר, שיק מהנתבעת על סך 316 ₪, אך היא החזירה אותו לנתבעת. 9. התובעת טוענת כי, כתוצאה מהפסקת המנוי, נגרם נזק לבריאותה וכי נזק זה הוא נזק מתמשך ובלתי הפיך וכן, כי נגרם לה נזק כלכלי וסיכון בריאותי, כאבים וסבל עגמת נפש ובזבוז זמן (סעיף 56 לכתב התביעה). אולם, בהמשך, התובעת טוענת, כי היא אינה תובעת בשל נזקי גוף ולא בגין נזק ספציפי לבריאות (ראה סעיף מספר 53 שבא לאחר סעיף מס' 57). 10. התובעת טוענת כי "הפרשה מעיקה עלי כל השנים ומהווה עגמת נפש מתמשכת. אינני מסוגלת להתקרב אפילו לסביבת מלון הילטון שכן תחושות זוועה מציפות אותי בכל פעם מחדש" (ההדגשה במקור), (סעיף 55 שלאחר סעיף 57 וסעיפים 53 ו- 54). 11. התובעת תובעת פיצוי בגין ראשי הנזק הבאים: החזר התשלום עבור המנוי החצי שנתי בסך של 4,400 ₪. חלק מההוצאות הישירות על הטיפול בענין בסך 310 ₪. פיצוי בגין הפגיעות בי בארועים שפרטו לעיל ובגין הפסקת המנוי שגרם לנזק בריאותי, אבדן זמן בחיפוש מקום אימון אלטרנטיבי, כאב וסבל ועגמת נפש בסך של 27,990 ₪. סך הכל 32,700 ₪. 12. הנתבעת מודה בארוע הראשון שהתרחש כאמור ביום 16.7.05 ומכחישה את תאור התובעת את הארוע השני ביום 27.7.05. 13. הנתבעת טוענת, כי פקידת הקבלה אכן כיבתה את האורות במכון לאחר שהיא קיבלה מידע שגוי מהמנקה, לפיו אין איש במכון ובחדרי השרותים. 14. הנתבעת טוענת כי התביעה הוגשה לאחר שבע שנים ולכן נגרם לה נזק ראייתי ביה יכול להימנע, לו התובעת היתה מגישה את התביעה בסמוך לאחר הארוע. 15. הנתבעת טוענת, כי פקידת הקבלה התנצלה בפני התובעת, אך התובעת צעקה עליה וקיללה וניאצה אותה (דברי התובעת מצוטטים בכתב ההגנה ובתצהיר פקידת הקבלה). מנהל המקום ופקידת הקבלה נתנו תצהירים ביום 28.11.05 (ראה נספח 1 לכתב ההגנה). 16. לגבי ביטול המנוי, הנתבעת טוענת כי התובעת הטיחה בפני המנהל ביום הארוע, 16.7.05, כי היא רוצה לבטל את המנוי וזה השיב לה כי היא תקבל את ההחזר המגיע לה (סעיף 7 יג לכתב ההגנה). דיון 17. אני קובע את העובדות הבאות: א. כי ביום 17.5.05 בסביבות השעה 19:00 (שעת סגירת המכון), בהיות התובעת בשירותים של המכון, פקידת הקבלה כיבתה את האורות במכון ובשירותים, לאחר שקיבלה מידע מוטעה מהמנקה, כי אין איש במכון ובשרותים. ב. כי מיד לאחר כיבוי האורות, התובעת יצאה בבהלה מהשרותים כאשר מכנסיה מופשלים וספוגים בשתן וחיפשה את דרכה בחשיכה מוחלטת כדי להגיע ליציאה. ג. כי התובעת, השתמשה ואף משתמשת בכתב התביעה, במלים בוטות חסרות כל פרופורציה כשהיא מתארת את המכון ואת עובדיו וכי נוכח טענת הטראומה שהיא חוותה, לטענתה, היא לא רצתה ולא היתה מוכנה להתאמן במכון בתקופת שלושת השבועות שנותרו עד לסיום תקופת המנוי. ולכן, יש לקבוע כי המנוי הופסק בהסכמה הדדית של שני הצדדים. ד. אין ספק כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש כתוצאה מהארוע הראשון וכי האשם ברשלנות של כיבוי האורות, ללא בדיקה נאותה, מוטל כולו על הנתבעת. ה. אני קובע, כי אין כל קשר בין האשם של הנתבעת בארוע של 16.7.05 לבין דרישת התובעת להחזר כל כספי המנוי שהיא שילמה. התובעת התאמנה במכון של הנתבעת במשך תשעה חודשים, פחות שלושה שבועות ובתקופה זו היא קיבלה תמורה מלאה לכספה. התובעת גם אינה טוענת כי הנתבעת לא עמדה בהתחייביותיה כלפיה בכל התקופה הנ"ל. ו. התובעת שילמה רק סך של 2,800 ₪ עבור המנוי החצי שנתי, לפי החשבונית שהיא צירפה לכתב התביעה ולכן תמוהה דרישת להחזר בסך של 4,400 ₪ עבור המנוי, כאשר התובעת גם לא המציאה כל ראיה לגבי ההפרש שבין הסך של 4,400 ₪ לסך של 2,800 ₪ שהיא שילמה. ז. אני קובע כי על הנתבעת להחזיר לתובעת את הסך של 466 ₪, סכום שהנתבעת מודה שעליה להחזירו לתובעת במכתבה מיום 17.7.05. אני דוחה את טענת הקיזוז בסך של 150 ₪ שהנתבעת טוענת לו, הואיל והנתבעת לא הביאה כל ראיה שבה נזכרים דמי הרישום והטיפול בסך של 150 ₪, כחלק מדמי המינוי. ח. התובעת תובעת גם סכום של 310 ₪ בגין הוצאות על טיפול, אולם היא לא פירטה איזה הוצאות היו לה ובגין איזה טיפול הם הוצאו. לכן, יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה. י. התובעת טוענת לפיצוי בגין נזק בריאותי, אך גם טוענת, כאמור, כי היא אינה תובעת בגין נזק בריאותי. גם אלמלא הודעתה של התובעת כי היא אינה תובעת פיצוי בגין נזק בריאותי, לא ניתן היה לחייב את הנתבעת בגין נזק בריאותי. בהעדר חוות דעת של מומחה רפואי, לא ניתן לקבוע, אף לכאורה, מהו הנזק הבריאותי שנגרם לתובעת כתוצאה מהאירוע של 16.7.05 ואת שיעורו. כמו כן, התובעת אינה מפרטת מהו סכום הנזק הבריאותי שהיא תובעת מתוך הסכם הכולל של 27,990 ₪. לכן יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה. יא. התובעת תובעת פיצוי בגין אבדן זמן בחיפוש אחר מקום אימון חלופי כחלק מהסך של 27,990 ₪, התובעת לא פירטה ולא הביאה ראיות בקשר לזמן שהיא איבדה לטענתה ולא לגבי שוויו של הזמן הזה. לכן אני דוחה את תביעתה בגין ראש נזק זה. יב. התובעת תובעת גם פיצוי בגין כאב וסבל, כחלק מהסכום הכולל של 17,990 ₪. כידוע כאב וסבל הוא ראש נזק הנלווה לפגיעה גופנית. התובעת לא טענה ולא הוכיחה כל פגיעה גופנית. לכן יש לדחות את תביעתה בגין ראש נזק זה. יג. אני סבור כי לתובעת נגרמה עגמת נפש כתוצאה מהארוע של ה- 16.7.05 ואני מעריך ראש נזק זה בסך של 1,500 ₪. יד. אני קובע כי אין כל ממש בטענות התובעת לגבי הארוע השני - ביקורה במכון ביום 27.7.05 כדי לקבל את הסך של 316 ₪. התובעת אינה נותנת כל הסבר מדוע מצד אחד היא לא היתה מוכנה לקבל את הסך של 316 ₪ ומצד שני היא הולכת למכון כדי לקבלו. יש לציין כי התובעת היתה עקבית בסירובה והחזירה לנתבעת את השיק על סך של 316 ₪ שהנתבעת שלחה אליה בדואר. לכן אני קובע כי אין כל אשם בהתנהגות הנתבעת בקשר לארוע של 27.7.05 ודוחה את התביעה בגינו. התוצאה 18. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום, את הסך של 1,966 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 500 ₪. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. ביטול מנויהחזר כספיחדר כושר / מכון כושר