איזון משאבים פנסיה תקציבית מונחת בפני תביעתה של פלונית (להלן: התובעת) למתן פסק דין הצהרתי ולסעדים לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995, כנגד בעלה לשעבר, פלוני (להלן: הנתבע). התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 61, והתגרשו בשנת 98, זאת בהתאם להסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 5.3.97. בחודש פברואר 2005 פרש הנתבע מעבודתו במשרד ממשלתי בו עבד. בהתאם להסכם הגירושין, זכאית התובעת לקבל את חלקה היחסי מזכויות הפנסיה ומזכויותיו הסוציאליות של הנתבע אשר נצברו עד ליום 1.7.95, הוא היום הקובע על פי הסכם הגירושין. עיקר המחלוקת נוגעת לאופן חישובן של זכויות האישה בפנסיה של הנתבע וליתר זכויותיו הסוציאליות ממקום עבודתו, בהתאם לאמור בסעיפים 7 ו - 10 בחלק ב' להסכם הגירושין, כדלקמן: האישה תקבל מחצית מסכום הפנסיה ומזכויות הפנסיה של הבעל שנצברו עד ליום 1.7.95. יחסיות הסכום תשולם לאישה מאותו מועד בו יחל הבעל לקבל את קצבת הפנסיה שלו ממקום עבודתו...... ... 10. האישה תהיה זכאית למחצית מסכום פיצויי הפרישה ו/או מענק הפרישה ו/או פדיון ימי מחלה, חופשה והבראה ממקום עבודתו של הבעל (אם יהיו כאלו) כפי שנצברו עד יום 1.7.95 יחסיות הסכום תשולם לאישה במועד קבלתו ע"י הבעל. באם ישולם במועד מאוחר יותר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. 5. יצוין כי במרוצת ההליכים ניתן פסק דין חלקי המורה לנתבע לשלם לתובעת את הסכום שהצטבר לזכותה אשר אינו עומד במחלוקת, העומד על סך של 70,000 ₪. טענות הצדדים טענות התובעת 6. לטענת התובעת יש לחשב את חלקה היחסי בזכויות הפנסיה של הנתבע על בסיס המשכורת האחרונה שקיבל הנתבע עובר לפרישה. ההצדקה לכך נובעת לטענתה מאופייה של הפנסיה התקציבית, אשר מתגבשת רק ביום הפרישה, ומן העובדה כי פנסיה זו מחושבת לפי משכורתו האחרונה של העובד, אשר חולשת רטרואקטיבית על כל תקופת העבודה. 7. זאת ועוד; לטענתה, יש לחשב אף את חלקה ביתר הזכויות הסוציאליות, לרבות: פיצויי פרישה ו/או מענק פרישה ו/או פדיון דמי מחלה, חופשה והבראה המגיעות לנתבע בעקבות הפרישה לפנסיה, על בסיס המשכורת האחרונה, מאחר וגם זכויות אלה מחושבות בהתאם למשכורת האחרונה, החולשת רטרואקטיבית על כל תקופת העבודה. התובעת טוענת כי שיטת חישוב זו עומדת בקנה אחד עם פרשנות מילולית ותכליתית של הסכם הגירושין. 8. בנוסף עותרת התובעת בתביעתה לקבלת סעדים נוספים כדלקמן: מתן צו הקובע את מיסויה של הפנסיה כמשכורת ראשונה. התובעת טוענת כי סוגיה זו כלל לא באה לידי ביטוי בהסכם, ולפיכך יש מקום להתערבותו של בית המשפט בנדון. קבלת נתונים ממעסיקו של הנתבע באמצעות תעודת עובד ציבור. התובעת טוענת כי קיימת נחיצות לקבלת סעד זה לצורך קבלת התמונה המלאה באשר לשווי זכויותיה הקנייניות. מינוי אקטואר לחישוב זכויותיה, וכן מתן צו המורה על קבלת חלקה בכספי הפנסיה ישירות מנציבות שירות המדינה, מאחר ולטענתה הוראות אלו יועילו לאופן ביצועו של ההסכם. מתן צו המורה למחזיק בפנסיה כי במקרה של פטירת הנתבע, תחשב התובעת כשאריתו לצורך קבלת הפנסיה, וזאת גם אם במועד פטירתו יהא הנתבע נשוי לאחרת ו/או תהא לנתבע בת זוג אחרת, כל זאת בהתאם לאמור בסעיף 13 בחלק ב' להסכם, בו נקבע: במידה וחו"ח הבעל יעבור מן העולם לאחר אריכות ימים ושנים, במועד מוקדם מהאשה, תהיה זכאית האשה לקבל 40% מפנסיית השארים של הבעל. התובעת מציינת כי מתשובה שקיבלה מנציבות שירות המדינה ביום 27.6.04 עולה כי תשלום הקיצבה הינו אך ורק לקצבתו של בן הזוג ולא יוצר כל זכות לקצבת שאירים וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים בהסכם הגירושין. טענות הנתבע: 9. הנתבע טוען מצידו כי מאחר ובפנינו תביעה לביצוע ההסכם ולא תביעה לפרשנות הוראה בהסכם, אל לו לבית המשפט להרחיק אל מעבר לפרשנותן המילולית והנחזית של הוראות הסעיפים שבמחלוקת. אולם, אף אם יפנה בית המשפט לפרשנות ההסכם, יש לעשות כן בהתאם לקבוע בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, הקובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ובמידה שאינו משתמע ממנו, מתוך הנסיבות. לטענתו, במקרה דנן הסכימו הצדדים כי המועד ממנו והלאה תהיה הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם יהיה יום 1.7.95. לפיכך, אין ולא יכולה להיות מחלוקת בין בעלי הדין כי התובעת זכאית אך ורק לזכויות הפנסיוניות שנצברו לטובת הנתבע עד למועד שנקבע, וכי הסכום שנצבר נגזר באופן חד משמעי משכר עבודתו של הנתבע נכון ליום 1.7.95. 10. כמו כן לטענתו, ההסכם נועד להביא לפקיעת הקשר הממוני בין הצדדים ולסיים בבת אחת את השיתוף בין בני הזוג. העובדה כי הנתבע עלה בסולם הדרגות לאחר הפירוד, וזכה במשרה בכירה, אינה מעניינה של התובעת. אין גם לומר כי עלייה זו מהווה פועל יוצא של דירוגו המקצועי לעת גירושין, שאם לא כן, לא פקעו יחסי הממון ולא ניתק חבל הנישואין. זאת ועוד, הנתבע טוען כי דרכו המקצועית צלחה רק לאחר גירושיו ורק בזכות בת זוג חדשה ותומכת שמצא לו לעזר בהמשך. 11. עוד טוען הנתבע כי על פי לשון ההסכם שערכו הצדדים, סכום הפנסיה והזכויות הנלוות, כפי שנצברו נכון ליום 1.7.95, אינם מחייבים בהצמדה כלשהי. לחילופין לטענתו, יש להצמיד זכויות אלה לתוספת היוקר לשכירים במשק, או למדד המחירים לצרכן או לדרגה ולוותק שלו כיום, ברם אין לחשב זכויות אלה בהתאם למשכורתו האחרונה. 12. בנוסף טוען הנתבע, כי מאחר ומכלול הזכויות והחובות של בעלי הדין עוגנו בהסכם הגירושין, והסכם זה משקף את כוונתם המשותפת של בעלי הדין, אין להיעתר ליתר הסעדים להן עותרת התובעת, אשר כלל אינם מתיישבים עם הוראות ההסכם. שכן, אין בהסכם זה כל זכר לחיוב הנתבע להגיש תצהיר המפרט את מלוא זכויותיו הכספיות; למינוי אקטואר; למיסויה של הפנסיה כמשכורת יחידה; להעברת הפנסיה ישירות לתובעת וכן למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע ההסכם. 13. זאת ועוד, לטענתו יש לדחות את דרישותיה באשר לפנסיית השארים. מדובר בסעד שלא התבקש בכתב התביעה, אלא מופיע לראשונה בסיכומים, ומכל מקום מדובר בסעד שהדין אינו מאפשר את פסיקתו. דיון: 14. לפני שאפנה לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין, יש לדון במספר טענות מקדמיות אותן מעלה הנתבע: טענות מקדמיות 15. לטענת הנתבע, העילה עליה מבוססת התביעה אינה יכולה להקנות לתובעת את הסעדים אותם דרשה. שכן לטענתו, התביעה מבוססת על סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הדן בהליכי ביצוע של הוראות פסק דין, ואולם בפועל מתבקש בית המשפט למעשה להתעלם מהוראותיו המפורשות של ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין. די בכך, לטענתו, בכדי לדחות את התביעה על הסף. עם כל הכבוד נראה כי טענות אלה הינן טענות לגופו של עניין העתידות להתברר בגוף פסק הדין, מאחר והן מתייחסות לפרשנות ההסכם, דבר המחייב את אומד דעת הצדדים. לפיכך, אין בהן כדי לדחות את התביעה על הסף. 16. בנוסף טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה ולו מהטעם שכותרת התביעה היא: תביעה למתן פסק דין הצהרתי ולסעדים לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, בעוד שלמעשה מדובר בתביעה לפרשנות סעיפי ההסכם השנויים במחלוקת בין הצדדים. גם טענה זו דינה להידחות. תביעה לפסק דין הצהרתי טומנת בחובה לא אחת שאלות פרשנות ואין כל סתירה בין השניים. כמו כן, גם תביעה לסעדים לפי סעיף 7 לחוק, המסמיך את בית המשפט לתת הוראות מתאימות לביצוע הסכם, מעוררת לפעמים שאלות של פרשנותו של אותו הסכם, ועל כן מוסמך בית המשפט לפרש את ההסכם ככל הדרוש לשם מתן הוראות ביצוע מתאימות. אי לכך, גם כאן אין כל סתירה בין עילת התביעה כפי שהוגדרה לבין העלאת שאלות בפרשנות ההסכם. אשר על כן, הטענה נדחית. 17. עוד טוען הנתבע כי מאחר ובמקרה דנן כל שנדרש בית המשפט לעשות בשעתו הוא לאשר את ההסכם, ובו לא נקבע כי הוראות ביצועו תהיינה בסמכות בית המשפט למשפחה, משולל בית המשפט סמכות לדון בתביעה מכוח סעיף 7. יצוין כי טענה זו נזנחה בסיכומיו של הנתבע, ובצדק. שכן, הפסיקה דחתה גישה זו וראתה גם בפסקי דין שמקורם בהסכם שאושר על ידי בית משפט כהליכי ביצוע בתובענות לאיזון משאבים בין בני זוג, המבוצעים בפיקוחו של בית משפט לענייני משפחה (לעניין זה ראה לדוגמא תמ"ש (ת"א) 56418/99 פלונית נ' פלוני, תק-מש 2004(2) 276). 18. זאת ועוד: טוען הנתבע כי דין התביעה להימחק מאחר ובעת הגשתה טרם הגיע הנתבע לגיל פרישה, ולפיכך, טרם התגבשה עילת התביעה. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. תביעתה של התובעת הוגשה כחודש בלבד לפני פרישתו של הנתבע, כאשר המחלוקות בין הצדדים ביחס לקיומו של ההסכם היו צפויות מראש. ואכן, עם פרישתו של הנתבע, נקלעו הצדדים לקשיים בנוגע ליישומו ולמימושו של ההסכם, הדורשים את התערבותו של בית המשפט. 19. כמו כן טוען הנתבע כי אין ביכולתה של התובעת להגיש תביעתה כנגד צדדים שלישיים אשר אינם מופיעים בהסכם הגירושין, מבלי להגיש בקשה מיוחדת בנידון, ולפיכך יש למחוק תביעתה ככל שהיא מתייחסת למשרד הממשלתי, נציבות שירות המדינה, בנק ישראל, משרד האוצר והמל"ל. דומני כי גם בנקודה זו נפלה טעות בידי הנתבע. מדובר בצדדים פורמאליים בלבד המחזיקים בזכויותיו של הנתבע, ואין להם עמדה לגופו של עניין בסכסוך; הכרעת בית המשפט יכולה אמנם להביא למתן הוראות למחזיקים הנ"ל, בנוגע לתשלומים המגיעים לאישה, אבל זה אינו הופך אותם לצדדים בתביעה. לפיכך יש לדחות אף טענה זו. משעברנו את המשוכות המקדמיות שהעלה הנתבע, להלן אדרש לתביעה לגופה: 20. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה כאמור בשאלה כיצד יש לחשב את חלקה היחסי של התובעת בזכויות הפנסיה של הנתבע. 21. התובעת טוענת, כאמור, כי יש לחשב את זכויותיה על בסיס המשכורת האחרונה שקיבל הנתבע מעבודתו במשרה הבכירה. בתמיכה לטענתה, מפנה התובעת, בין השאר, לפסק דינו של השופט יעקובי שווילי בבר"ע 312/03 (לא פורסם). בפסק דין האמור עלתה שאלת ערכן של זכויותיו הפנסיונית של הבעל בעקבות הסכם מעבר שנחתם עם העובדים לאחר הפירוד של בני הזוג אשר שיפר את מעמד העובדים ביחס לזכויות אלה. בפסק הדין נקבע כי יש להתחשב בשינויים לטובה שחלו בשכרו של הבעל לצורך חישוב זכויותיה הפנסיוניות של האישה, כדלקמן: אכן, לוא בוצעה חלוקת הזכויות בין הצדדים בו ביום שנקבע ע"י הצדדים כיום הקובע, היו בפניהם (ובפני האקטואר) הזכויות כפי שהיו ידועות אז, אבל משלא בוצעה החלוקה ביום הקובע, או סמוך מיד לאחריו, וכיום ידועים נתונים עובדתיים חדשים, אין הצדקה שנסתיר פנינו משינוי זה. ראוי שנזכור שהשינויים לטובה בזכויות הפרישה והפנסיה, שנוצרו בעקבות הסכם המעבר, מבוססים על רקע העבודה של הבעל במשך שנים רבות ברפאל, והם משתנים מפורש לפורש לפי נתוניו האישיים...יש להניח שלוא חל שינוי לרעה בתנאי הפנסיה והפרישה, בין היום הקובע לבין היום של הסכם המעבר, כגון שינוי על פי חוק חדש או על פי הסכם עבודה חדש (שבאו לעולם למשל מחמת משבר כלכלי במשק), היה הבעל טוען, ובצדק, שאת חישוב זכויותיו לצורכי החלוקה יש לשקול ולמדוד ולכלול לפי המצב הגרוע. 22. אולם מנגד טוען הנתבע כי בענייננו משנחתם הסכם בר תוקף בין הצדדים, הקובע הסדרים ספציפיים, יש לפנות להוראות ההסכם עצמו בלבד, ולא להוראות הפסיקה. לחילופין, טוען הנתבע כי ראוי לסייג את דברי השופט יעקובי שווילי לנסיבות פסק הדין הספציפיות בלבד. באותו פסק דין תהליך ההפרטה בחברה בה עבד הבעל החל כחמש שנים לפני מועד הפרידה, והוא הגיע לכלל גיבוש בהסכם המעבר לאחר המועד הקובע. לפיכך, בשונה מענייננו, לא ניתן להתעלם באותו מקרה מהקשר הנובע משנות העבודה בתקופת הנישואין, אשר משפיע על הזכויות שגובשו מאוחר יותר בהסכם ההפרטה. 23. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו בפניי, להלן יפורטו מסקנותיי: 24. הסכם הגירושין בענייננו קובע מפורשות כי האישה תקבל מחצית מסכום הפנסיה ומזכויות הפנסיה של הבעל שנצברו עד ליום 1.7.95. האם מכאן ניתן ללמוד כי בענייננו הסכימו הצדדים כי הזכויות יכומתו בהתאם לערכן ביום הקובע? דומני כי יש לענות על השאלה בשלילה. יש לזכור כי בענייננו אושר ההסכם בין הצדדים בשנת 1995. באותו מועד זכויותיו של בן הזוג בזכויות הפנסיוניות של בן זוגו היו דבר חדשני ביותר שטרם פותח על ידי הפסיקה. מובן שבאותה עת טרם עמדו הצדדים על ההשלכות והמשמעויות הנובעות מזכויות אלה ועל האפשרויות השונות לחישוב הזכויות. 25. בהקשר זה אציין את דברי השופטת נאור בה"פ (ירושלים) 1285/02, הקופה לתגמולים ופנסיה נ' וולף פרי, תק-מח 2003(2), 3773 ,עמ' 3777, אשר הינם יפים לענייננו: ההסכם הוא, כאמור, הסכם יוצא דופן. עם זאת, כשבאים לפרשו, יש ליתן את הדעת לאווירה המשפטית של אותן שנים. בעוד היום הקונספציה המקובלת לפי הפסיקה המאוחרת היא שזכויות הפנסיה הן בגדר נכס הנכלל בחזקת השיתוף בין בני הזוג, נתפסה בזמנו הפנסיה כזכות אישית - תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור עובדו, ואשר לבן הזוג אין חלק בהם (ע"א 724/83 בר נתן נ' בר נתן, פ"ד לט(3) 155, להלן - עניין בר נתן. בעניין בר נתן הפנה בית המשפט לספרו של ד"ר א. רוזן צבי יחסי ממון בין בני זוג, (תשמ"ב) עמ' 41, הערת שוליים 139. העמוד האמור פותח את הפרק הקצר על זכויות פנסיה, קצבאות וביטוח חיים, ובו מצוין כי רוב השיטות המשפטיות בעולם אינן נותנות עדיין תשובה לבעיות של זכויות פנסיה, קצבאות וביטוח חיים. זכויות שאינן ניתנות להעברה או שהן בעלות אופי אישי אינן נכללות לא בהסדר השיתוף ולא בהסדר איזון המשאבים. משום כך, זכויות הפנסיה וזכויות ביטוח חיים, שבדרך-כלל אינן ניתנות להעברה, אינן כלולות במסגרת זו. המחבר מותח על כך ביקורת ומציין כי הכספים שהושקעו ב"נכס" זה הם חלק מרכושה של המשפחה, שאילו הושקע בנכסים אחרים היה מהווה נשוא לשיתוף. הוא מביע את עמדתו כי יש להעניק לכל אחד מבני הזוג חלק שווה בסכומי הפנסיה. עמדתו זו התקבלה לימים בפסיקה המאוחרת ..... ואולם, האווירה המשפטית בעת עריכת הסכם הגירושין בשנת 1967 הייתה אחרת. לא היה מקובל באותם זמנים לראות פנסיה כ"נכס". את ההסכם יש לפרש על רקע האווירה המשפטית ששררה בזמן אמת. (ההדגשות אינן במקור ב.ג) 26. לפיכך, לא שוכנעתי כי הצדדים התכוונו לכלול בסעיף הסדר מפורש באשר לאופן כימות הזכויות, אלא יש לראות בהיעדר קביעה מפורשת בנוגע לאופן החישוב המדויק - כלקונה. 27. מהי אם כן דרך כימות הזכויות הראויה בענייננו? התובעת בסיכומיה מאבחנת בין פנסיה תקציבית לבין פנסיה צוברת וטוענת כי אופייה של הפנסיה התקציבית, המתגבשת רק ביום הפרישה, והעובדה כי עובר לפרישה לא ניתן לדעת מה שוויה, מחייבות כי חישוב זכויותיה היחסיות יבוצע בהתאם לגובה המשכורת האחרונה. 28. ברי לכל כי זכותה של בת הזוג לקבל את חלקה בנכסים או זכויות של בן זוגה תלויה בשאלה מתי נקבעה זכותו של בן זוג לקבלו (עבור שירותים שכבר נתן) ולא מתי הוא מקבלו בפועל; שכן, אחרת לא היה ניתן לכלול זכויות פנסיוניות שטרם מומשו בעת הפירוד כנכסים ברי איזון. אי לכך, אין זה משנה אם מקבל בן הזוג את המשכורת הקובעת את גובה תשלומי הפנסיה לפני או אחרי הפירוד, ואין זה משנה אם בעת הפירוד ניתן היה לקבוע מה יהיה גובה הפנסיה בעת הפרישה. מה שקובע הוא כי במועד הפירוד כבר הוקנתה לנתבע הזכות לקבלת פנסיה עתידית, ובמסגרת זכויות אלו אף הוקנתה לו - כבר בעת הפירוד - הזכות בעת הפרישה להשתמש במשכורת העתידית שיקבל בסמוך לפני הפרישה לצורך קביעת הפנסיה. אי לכך, גם לתובעת הוקנתה זכות זו, לפי חלקה היחסי. למסקנה זו נגיע אף אם נבחן את שיקולי הצדק הרלוונטיים. אין חולק כי במהלך הנישואין תורם כל אחד מבני הזוג את חלקו מתוך ציפייה ליהנות בעתיד מהפירות המשותפים. לאורך השנים ממלאים בני הזוג את תפקידיהם בבית המשותף, רוכשים את מעמדם בעבודה ויוצרים את הבסיס לקידום בעתיד. אין ספק כי תרומתו של בן הזוג האחד לקידומו של בן הזוג השני בעבודה הינה הדוקה ובלתי ניתנת להפרדה. במצב האידילי נהנים בני הזוג בצוותא מפירות אלה בהווה ובעתיד עם פרישתם מעבודה. ואולם, במצב שאחד מבני הזוג מתקדם בעבודתו לאחר פרידה וגירושין, קשה יותר להכיר בקשר הישיר שבין תרומת בת הזוג לחיי בני הזוג בצוותא לבין הקידום המאוחר יותר עת כבר לא חיים בני הזוג יחד. האם ראוי במקרים אלה לנתק את המעמד הנרכש לאורך השנים מבן הזוג אשר תרם לכך בשנים שלפני הפירוד? סבורני כי במקרה של תקופת נישואין ארוכה, לא בנקל ניתן יהא לנתק את הקשר בין החיים המשותפים לפני הפירוד לקידומו של בן הזוג בעבודה לאחר הפירוד. בקידום זה כאמור מגולמת גם תרומתו של בן הזוג השני לאורך השנים, ואם כי ודאי יהיו מקרים שהקידום המאוחר כלל אינו קשור לתרומת השנים הקודמות, הנטל להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין מוטל על הטוען לכך. 29. טוען הנתבע שאם תאמר כן לא פקעו יחסי הממון ולא ניתק חבל הנישואין. ואולם, כאן ראוי לדייק: יחסי הממון אכן פקעו וחבל הנישואין ניתק, ברם יחד עם זאת אין להתעלם מהמטען הרב שנושא כל אחד מבני הזוג עם הפירוד אשר נרכש במהלך החיים המשותפים, ומלווה אותו בהמשך אף לאחר הפירוד. כך בענייננו: התובעת והנתבע חיו בצוותא למעלה מ - 30 שנה של חיי שיתוף. במהלך אותה תקופה עבד הנתבע מספר שנים לא מבוטל במשרד הממשלתי ועלה בדרגות. על אף שהנתבע כיהן במשרתו האחרונה הבכירה במהלך עשר השנים האחרונות, שהן לגמרי לאחר מועד הפירוד, לא ניתן להפריד בין תקופה מאוחרת זו לבין תקופת החיים המשותפים. טענתו של הנתבע כי לקידום זה תרמה בת זוגתו החדשה, לא הוכחה. הנתבע לא ציין מתי נישא וכמה זמן לאחר מכן מונה למשרה הבכירה; מכל מקום, מן הנסיבות עולה כי לא מדובר בתקופה ארוכה. זאת ועוד, הנתבע לא הביא כל ראיות או עדים לאישוש הטענה כי בת זוגתו הנוכחית היא זו שתרמה לקידום הנוכחי, ולא הרים את הנטל להוכחת טענתו. 30. התוצאה הנובעת מכך היא כי זכויותיה של התובעת בגובה הפנסיה שמקבל הנתבע יכומתו לפי ערך משכורתו האחרונה של הנתבע עובר לפרישתו, במכפלת החלק היחסי של מספר שנות השיתוף בהשוואה לכלל שנות עבודתו של הנתבע. 31. הוא הדין באשר ליתר הזכויות הסוציאליות, לרבות: פיצויי פרישה ו/או מענק פרישה ו/או פדיון דמי מחלה, חופשה והבראה המגיעות לנתבע בעקבות הפרישה לפנסיה. יש לבחון מה כמות ימי החופשה, המחלה ויתר הזכויות שנצברו לזכות העובד במועד המוסכם, ועל פי אותו רציונל לחשבן את ערכם על בסיס הסכומים שהתקבלו בפועל בעת פרישתו. זאת, מאחר וגם הזכות לקבל את הסכומים האמורים על בסיס משכורתו האחרונה של הנתבע כבר הוקנתה לנתבע - ועל כן, גם לתובעת - כבר בעת הפירוד. 32. באשר לדרישתה של הנתבעת לקבוע את מיסויה של הפנסיה כמשכורת ראשונה: סבורני כי גם במקרה זה מדובר בלקונה בהסכם, ואין לראות בכך הסדר שלילי. לגופו של עניין, דרישה זו מוצדקת בנסיבות העניין ומעוגנת בפסיקה (ראה לעניין זה, ע"מ 1128/02 צה"ל - מחלקת תשלומים נ' ס.ת. ; תמ"ש (ת"א) 80520/98 ספיבק נ' אבנרי, ), ועל כן אני מקבלה. 33. באשר לדרישה למינוי אקטואר, איני רואה צורך במינוי מאחר שבנסיבות העניין אין מדובר בנתונים המצריכים חישובים מורכבים. לא מדובר בחישוב שיתבסס על נתונים עתידיים או המצריכים היוון, אלא על חלוקה יחסית של סכומים המתקבלים בפועל (פנסיה) או שהתקבלו בפועל (זכויות פרישה אחרות), כך שהחלוקה מחייבת רק את חישוב החלוקה היחסית על בסיס שנות הנישואין עד לפירוד, מחד, וסה"כ שנות העבודה, מאידך. 34. באשר לעתירתה של התובעת לקבלת כספי הפנסיה ישירות מנציבות שירות המדינה, מסכים אני עם הנתבע כי במקרה זה לא יתערב בית המשפט באמור בהסכם, מאחר ובנושא זה נקבע מפורשות בהסכם כי הנתבע והוא בלבד יעביר לתובעת את חלקה. 35. באשר לעתירתה של התובעת למתן צו המורה למחזיק בפנסיה כי במקרה של פטירת הנתבע, תחשב התובעת לצורך קבלת הפנסיה כשאריתו, מדובר בסעד שלא התבקש בכתב התביעה, אלא מופיע לראשונה בסיכומים, ועל כן איני נדרש לו. 36. סיכומו של עניין, נחה דעתי כי יש לקבל את מרבית מרכיבי התביעה, כדלקמן: א. זכויותיה של התובעת בגובה הפנסיה שמקבל הנתבע יכומתו לפי ערך משכורתו האחרונה של הנתבע עובר לפרישתו במכפלת מספר שנות הנישואין חלקי מספר שנות עבודתו של הנתבע. ב. יתר הזכויות הסוציאליות, כפי שנצברו עד למועד הקובע יחושבו אף הן על בסיס המשכורת האחרונה. ג. נתוני גובה המשכורת האחרונה, והנתונים הנוספים הנדרשים לצורך חישוב הזכויות בהתאם לסעיפים א' ו - ב' לעיל, יסופקו באמצעות תעודת עובד ציבור ישירות לצדדים לצורך עריכת החישוב. ד. כספי הפנסיה ימוסו כמשכורת ראשונה. 37. עתירתה של התובעת למינוי אקטואר, לקבלת כספי הפנסיה ישירות ולמתן צו בדבר פנסיית שארים - נדחות בנסיבות העניין. 38. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הנתבע בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום האמור ישא בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.איזון משאביםפנסיה תקציביתפנסיה