חישוב תמריץ אחיות

חישוב תמריץ אחיות רקע כללי 1. התובעות הינן אחיות/מטפלות מוסמכות אשר הועסקו ו/או עודן מועסקות כעובדות הנתבעת בבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית החולים" או "רמב"ם") בהיקפי משרה חלקית. התובעת מס' 1 - גב' הרשקוביץ שריקה, עבדה ברמב"ם כאחות מתאריך 17.4.72 ועד 31.8.99, עת פרשה לגמלאות. התובעת עבדה בתקן של 50% משרה. עם פרישתה לגמלאות, הוגדל שיעור הגמלה שלה ב-10%. התובעת מס' 2 - גב' סגל בלה, הועסקה כמטפלת מוסמכת במחלקת ילדים החל מחודש 7/69. עד שנת 1975 עבדה במשרה מלאה. לאחר הפסקה בת שנתיים בעבודתה, חזרה לעבוד בשנת 1978 ועד שנת 1987 הועסקה בהיקף משרה של 50%. בעקבות בקשתה של התובעת, הוגדל תקן משרתה ל-75% משרה וכך עבדה עד למועד פרישתה ב-30.6.01. עם פרישתה ולבקשתה, הוגדל שיעור גמלתה ב-7%. התובעת מס' 3 - גב' שרון רחל, החלה לעבוד בביה"ח רמב"ם כאחות מעשית בשנת 1974 ומאז ועד עתה היא מועסקת בהיקף של 50% משרה. התובעות הגישו, כל אחת בנפרד, תביעות הנוגעות לקביעת היקף משרתן בפועל והזכויות הנגזרות ממנה, היקף משרה השונה לטענתן תכלית השינוי מתקן היקף משרתן המאושר. 2. בהחלטת כב' הנשיא כהן מיום 9.5.02, אוחד הדיון בשלוש התביעות בפני מותב בראשות כב' השופט שפיצר, וביום 4.7.04 נשמעו עדויותיהן של התובעות בפני כב' השופט שפיצר. 3. ביום 18.5.05 התיר כב' השופט שפיצר את תיקון התביעה על דרך הוספת סעדים כספיים (ר' בש"א 3935/04). ביום 8.8.05 הוגש כתב תביעה מתוקן בהתייחס ל-3 התביעות. כתב הגנה מתוקן הוגש ביום 30.11.05. 4. ביום 4.9.06, ובעקבות מינויו של כב' השופט שפיצר לשופט ראשי בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, החליט כב' הנשיא כהן, כי התיקים יועברו לשמיעה בפני מותב זה. 5. בישיבת 28.9.06 הסכימו הצדדים, כי חרף שינוי המותב ותיקון כתב התביעה, אין צורך בהשלמת חקירתן של התובעות, שכאמור, כבר נחקרו ביום 4.7.04. 6. מטעם התובעות הוגשו חוות דעת רו"ח ירון בר עוז והאקטואר מר אליאור ויסברג, ומטעם הנתבעות הוגשו תצהירי העדים גב' פנינה פאר, גב' לייטנר לאה, גב' אפרת אברהם, מנהל מחלקת שכר בבית החולים רמב"ם - מר זיו שרון וכן תצהיר מר ציון לוי מנציבות שירות המדינה. כל העדים ומוסרי חוות הדעת נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות. עיקר טענות התובעות 7. לטענת התובעות, בכל מהלך שנות עבודתן בביה"ח רמב"ם, הועסקו בפועל, בקביעות ובאופן גבוה משמעותית מחלקיות משרתן הקבועה בתקן. חרף פניותיהן להתאמת תקן עבודתן לשעות העבודה בהן נדרשו לעבוד בפועל, נענו בשלילה או בלך ושוב, או שלא נענו כלל. לטענת התובעות, כתוצאה מהעסקתן בדרך זו, נפגעו זכויותיהן הכספיות, הסוציאליות וכן זכויות הפנסיה שלהן, המחושבות על פי תקן משרתן המאושר ולא על בסיס היקף עבודתן בפועל. התובעות עתרו בתביעה זו למתן סעד הצהרתי ואופרטיבי בדבר היקף משרתן וזכויותיהן הנגזרות מכך, הן לעבר והן ממועד מתן פסק הדין ואילך. 8. לטענת התובעות, צורת העסקתן הינה כזו אליה התייחס חוזר נש"מ מט/16 מיום 18.2.99 שעניינו "איסור העסקת עובד בחלקיות משרה מעבר לתקן משרתו - רענון". וכך קבע החוזר: "1. בעקבות מספר מקרים שהתעוררו לאחרונה, בהם העסיקו משרדים עובדים בחלקיות משרה, באופן קבוע מעבר למכסת השעות בתקן המשרה, הוחלט להוציא הודעת רענון בסוגיה זו. 2. כאשר עובד משובץ במשרה חלקית אך בפועל מועסק באופן קבוע בשעות עבודה הרבה מעבר לתקן השעות של משרתו החלקית, עלול הדבר להיתפס, בדיעבד ומבחינה משפטית, כפיקציה. זאת ועוד: המשרד או היחידה יחוייבו, בין השאר, לחשב למפרע את זכויותיו של העובד, לרבות זכויותיו הסוציאליות, כאילו הועסק במשרה מלאה. 3. הדרך הנכונה לטפל במקרים בהם צרכי העבודה בפועל מחייבים העסקת עובד במשרה מלאה ולא בחלקיות משרה, אינה בהעסקת העובד שעות נוספות רבות מעל לתקן, אלא בפניה לנציבות שירות המדינה בבקשה לשינוי תקן...". 9. לטענת התובעות, את היקף משרתן יש לחשב על בסיס נתוני שעות העסקתן בפועל כפי שמוצאים ביטוי בדוחו"ת שהנפיקה הנתבעת, ומהם לגזור ולקבוע את היקף משרתן. עיקר טענות הנתבעת 10. בכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת, כי דין התביעה, ככל שמתייחסת היא לתקופה שלפני 8.9.98, להידחות מחמת התיישנות. 11. עוד טוענת הנתבעת, כי התביעה מוגשת בחוסר תום לב וכי התובעות לא פנו במשך שנים רבות לגורם כלשהו להתלונן או להתריע על דרך העסקתן. זאת ועוד, התובעות הרשקוביץ שרה וסגל בלה, אשר פרשו זה מכבר מעבודתן, פנו אל הממונה על הגמלאות בבקשה להגדלת אחוזי קצבתן, תוך שהן משתמשות בהיקף משרתן שעפ"י התקן כבסיס לבקשתן ואכן, לתובעת גב' הרשקוביץ אושרה הגדלה של 10% בשיעור הגמלה וכן מענק הסתגלות, ולתובעת גב' סגל אושרה הגדלה ב-7% וכן אושר מענק פרישה מיוחד ומענק הסתגלות בשיעור 6 חודשי עבודה. באותו שלב לא העלו התובעות כל טענה ביחס להיקפי משרתן ולפיכך, התנהגות התובעות הינה התנהגות בחוסר תום לב. 12. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי התובעות לא עבדו בפועל ובאופן קבוע שעות עבודה העולות על היקף משרתן באופן שיש בו כדי לשנות את היקף המשרה, אלא התובעות הועסקו לפי הצורך ובאופן לא קבוע בשעות עודפות. 13. עוד טוענת הנתבעת, כי בגין ההעסקה בשעות העודפות הופרשו עבור התובעות הפרשות לקופת גמל "קו הבריאות", וזאת במסגרת הסכם קיבוצי שנחתם עם האחיות לביצוע הפרשות כאמור החל משנת 1994 בגין רכיבי שכר שאינם פנסיוניים. הסכם זה מכסה וממצה את כל נושא הזכויות הסוציאליות של התובעות בגין שעות העבודה שאינן פנסיוניות, ודין תביעתן בגין אותן השעות, להידחות. 14. הנתבעת חולקת גם על דרך חישוב היקף המשרה כפי שנעשה על ידי התובעות. לטענתה, את היקף המשרה בפועל יש לגזור ממספר המשמרות שביצעו התובעות בפועל ולא ממספר שעות עבודתן או מספר השעות המשולמות להן על פי דוחות הנוכחות (דוחות הפיצול התקופתיים) החודשיים או תלושי השכר. 15. לטענת הנתבעת, המצב המתואר בחוזר נש"מ מט/16 אינו הולם או תואם את נסיבות המקרה שבפנינו. אין מדובר בענייננו בהעסקה באופן קבוע הרבה מעבר לתקן המשרה אלא בהעסקה בשעות נוספות (עודפות) באופן לא קבוע ולפי צרכי העבודה הספציפיים, ואין מדובר כלל וכלל ב"פיקציה". הכרעה 16. להלן נדון תחילה בסוגיות העקרוניות, המשותפות לכלל התובעות. 17. כאמור, הסוגיה הראשונה השנויה במחלוקת והטעונה בירור הינה, דרך חישוב היקף משרתן של התובעות בפועל. לאחר קביעת נתון זה, וככל שיימצא כי ההעסקה בפועל עולה על חלקיות המשרה שבתקן, יהא מקום לדון בשאלה, האם יש בכך כדי להוות פיקציה והאם יש בנסיבות העניין להכיר בהיקף משרה שונה מזה שהוגדר לתובעות בתקן ולחשב זכויותיהן על פי היקף המשרה בפועל, כנתבע. ככל שמסקנתנו בעניין זה תהא כי יש לחשב את הזכויות על בסיס שונה מתקן המשרה המאושר, נדרש להתייחס לטענות הנתבעת מדוע אין לקבל התביעה (התיישנות, חוסר תום לב, הפרשות לקופת גמל כמכסות מלוא הזכויות) וכן לחישוב הסך הנתבע על רכיביו. חישוב היקף משרתן של התובעות 18. על פי ההסכם הקיבוצי 651/86 מיום 31.10.86, אחות בית חולים המועסקת במשרה מלאה אמורה לעבוד ב-6 משמרות בשבוע, כל משמרת בת 6 שעות. אין חולק בין הצדדים, כי משרה מלאה של אחות הינה, עפ"י ההסכמים הקיבוציים, בת 36 שעות שבועיות. נתון זה אף מופיע על גבי "דו"ח הפיצול התקופתי" - דו"ח המתאר שעות עבודתן של התובעות בפועל מידי חודש בחודשו. 19. סע' 10 להסכם הקיבוצי המיוחד של האחים והאחיות מיום 31.10.86 (נספח ט' לתצהיר גב' לייטנר) אף קובע: "א. העובדים בבתי החולים אשר היו מחוייבים להשלים עוד 4 שעות בשבוע, לפי צרכי העבודה מעבר ל-36 שעות בשבוע, עפ"י ההסכמים הקיבוציים יהיו פטורים מחובה זו. ב. שעות העבודה של עובדים הנזכרים בס"ק א' לעיל, המועסקים במשרה חלקית, יחושבו באופן יחסי לחלקיות משרתם". כמו כן קובע סע' 10ג(1) להסכם, כי: "מוסכם בין הצדדים כי בבתי החולים יונהגו לגבי האחים והאחיות, לא יאוחר מיום 1 לינואר 1987, ארבע משמרות של 6 שעות עבודה בכל משמרת, תוך מתן אפשרות לסידור עבודה גמיש, אלא אם כן יוסכם אחרת ובכתב בין נציגות האחים והאחיות בבתי החולים להנהלת בית החולים...". לא הוצג בפנינו הסכם בכתב בעניין זה, כדרישת ההסכם הקיבוצי לעיל. בפועל, לא הונהגו בביה"ח רמב"ם 4 משמרות של 6 שעות עבודה אלא הנתבעת המשיכה בהפעלת ושיבוץ למשמרות של 8 שעות כל משמרת. 20. הואיל והמשמרות בבית החולים הינן בנות 8 שעות, נוצר חוסר התאמה מובנה בין היקף משרת האחיות למשמרות אותן נדרשות הן לעבוד בפועל. בעניין זה מודה הנתבעת, באמרה: "בשל אופי עבודתן של אחיות, המועסקות במשמרות קבועות של 8 שעות, ללא קשר להיקף משרתן, מתעורר קושי בשיבוצן לעבודה בשעות התואמות בדיוק את היקף המשרה שלהן. בשל כך, התאמת השיבוץ להיקף המשרה הספציפית של כל עובדת, נעשתה על ידי העסקתה במספר משמרות המצטבר בסך הכל, בקירוב להיקף המשרה". (ר' סע' 10 לתצהיר גב' לייטנר מטעם הנתבעת). 21. בהתאם להוראת סע' 10ב' להסכם לעיל, הרי שיש לחשב את חלקיות משרת התובעות לפי חלקיות המשרה בפועל, דהיינו, מס' השעות בפועל לחלק ב-36. 22. ומהו היקף המשרה בפועל? מסתבר, כי על אף ששני הצדדים בענייננו סומכים טיעוניהם וחישוביהם על אותם הנתונים, הרי שתוצאות חישוביהם מביאות לנתונים שונים בתכלית. 23. התובעות הגישו בעניין זה חוו"ד רו"ח בן עוז מטעמן, וכן חוו"ד אקטואר מר אליאור ויסברג. מחוו"ד אלו, שמטעם התובעות, ומחקירות המומחים בפנינו הובהר, כי היקף ההעסקה בפועל חושב ונקבע על ידם על יסוד סה"כ השעות בפועל כפי שמשתקפות ב"דו"ח פיצול תקופתי" חודשי שהופק ע"י הנתבעת. דו"ח הפיצול התקופתי מפרט את סה"כ השעות בפועל מידי משמרת, לעומת השעות המוקצבות בהתאם לחלקיות המשרה. לשם הדוגמה, בעניינן של התובעות גב' רחל שרון או הרשקוביץ שרה, שעבדו בתקן של 50% משרה, השעות המוקצבות לכל משמרת הן 3 שעות (6 X 50%), ובעניינה של התובעת גב' בלה סגל, העובדת ב-75% משרה, השעות המוקצבות לכל משמרת הן 4.30 שעות (6 X 75%). במסגרת סך השעות המחושבות והמשולמות על פי דו"ח הפיצול התקופתי נכללות גם שעות חופשה שנוצלו בפועל, ימי מחלה וימי בחירה (עפ"י מס' השעות המוקצבות בתקן לכל יום). לשיטת התובעות, את היקף המשרה יש לגזור מסה"כ השעות בפועל בכל דו"ח חודשי, שהן השעות המופיעות אף בתלושי השכר של התובעות, והעולות בהרבה ובאופן קבוע על סך השעות המוקצבות - שעות התקן. 24. על פי נתונים אלה, הגיע המומחה מטעם התובעות למסקנה, כי התובעות עבדו בהיקפי המשרה הבאים: גב' הרשקוביץ שרה עבדה בפועל בחלקיות משרה ממוצעת של 68%. גב' רחל שרון עבדה בחלקיות משרה ממוצעת של 67%. גב' סגל בלה עבדה בחלקיות משרה ממוצעת של 89%. 25. בניגוד לדרך חישוב זו, טוענת הנתבעת, באמצעות מר זיו שרון מטעמה, כי את היקף המשרה אין לחשב על בסיס שעות העבודה בפועל, כפי שמופיעות בדו"ח הפיצול התקופתי או בתלושי השכר המתבססים עליו, מאחר ושעות אלה כוללות ימי חופשה ומחלה שאינם בגדר "שעות עבודה". בנוסף, טוענת הנתבעת, כי אין לחשב את היקף המשרה על בסיס דיווח הנוכחות מאחר שהדיווח כולל זמן עבודה בגין התחלת משמרת לפני הזמן המיועד וסיומה בפועל לאחר הזמן המיועד, זמן אותו אין לכלול בחישוב שעות העבודה הרגילות לחישוב היקף המשרה. לשיטת הנתבעת, את היקף המשרה בפועל יש לגזור ממספר המשמרות בפועל, בהתעלם, למעשה, מאורך המשמרת שבוצעה בפועל. 26. עד הנתבעת, מר זיו שרון, הצהיר בתצהירו כי היקף משרה מלאה של אחות הינו 5 משמרות בנות 8 שעות דהיינו, 40 שעות שבועיות, חצי משרה, לפיכך, היא 20 שעות שבועיות ו- 75% משרה הינו 30 שעות שבועיות (סע' 4א' לתצהיר). מכאן, שלשיטת הנתבעת, התובעות העובדות בחצי משרה אמורות לעבוד 2.5 משמרות בנות 8 שעות (סה"כ 20 שעות שבועיות) והתובעת העובדת ב-75% משרה אמורה לעבוד 3.75 משמרות (סה"כ 30 שעות שבועיות) ( ר' הנספח לתצהיר מר זיו שרון). על הנחות אלו בוססו חישובי הנתבעת. 27. ואולם, הקביעה כי משרה מלאה של אחות היא בת 40 שעות שבועיות עומדת בניגוד להסכמים הקיבוציים ולמסמכי הנתבעת עצמה המחשבים את שעות התקן לפי 36 שעות שבועיות למשרה מלאה. בהמשך חזר בו גם מר זיו שרון מקביעה זו. בחקירתו בישיבת 31.12.06 אישר מר זיו שרון, כי בדו"ח הנוכחות וכן בתלוש השכר אין אינדיקציה ל-8 שעות עבודה אלא למשמרות בהתאם להסכם האחיות ולשעות העבודה המוקצבות בהתאם להסכם זה, 36 שעות שבועיות, ועפ"י חלקיות המשרה (עמ' 17 לפרוטוקול). עוד הודה העד, כי קיים חוסר התאמה בסיסי בין הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר העסקת האחיות במשמרות בנות 6 שעות, ואופן ההעסקה בפועל, וכי כתוצאה מכך נוצרות שעות העודפות על תקן המשרה. וכך העיד: "אני משיב שיש בעיה בין הפועל להסכם הקיבוצי, ההסכם הקיבוצי אומר שאחות במשרה מלאה תעבוד 36 שעות בשבוע כאשר כתוב בהמשך שזה בנוי על 4 משמרות של 6 שעות ביום, בפועל... בית חולים רמב"ם מאמצע שנות ה-80 עובדים ב-3 משמרות של 8 שעות ואז מבחינה אריתמטית לא מתחלק לנו שבוע עבודה למשרה מלאה של 36 שעות... בפועל עובדת 5 ימים בשבוע כל יום 8 שעות וכבר יש שעות עודפות, הן מקבלות תמורה לשעות עודפות...". 28. מאחר ותקן משרה מלאה משמעו 36 שעות עבודה שבועיות ולא 40 שעות, הרי שחלוקה למשמרות בנות 8 שעות מביאה לתוצאה, כי התובעות העובדות בתקן של חצי משרה לא אמורות לבצע 2.5 משמרות (שהן 20 שעות שבועיות) כפי שחישב מר זיו שרון, אלא פחות מכך (18 שעות). האחות העובדת ב-75% משרה אמורה לעבוד 27 שעות שבועיות בלבד ולא 3.75 משמרות (שהן 30 שעות) כפי שחישב מר שרון. 29. מכאן, שכבר בשלב זה אין לקבל את חישובי הנתבעת באשר להיקף המשרה של התובעות, המבוססים על נתונים שגויים מהם חזרה בה גם הנתבעת. 30. זאת ועוד. מר זיו שרון אישר בחקירתו, כי על פי התקשי"ר, תקופת מנוחה ותקופת מחלה נחשבות לתקופת שירות לכל דבר. עם זאת הודה, כי בחישוב שערך: "לא התייחסתי למספר השעות אלא לכמות המשמרות בלבד". 31. שיטה זו, של חישוב היקף המשרה על פי משמרות בפועל עלתה לראשונה בתביעה. להבדיל מאופן החישוב בתביעה שבפנינו, מר שרון אישר, כי במכתב מיום 8.4.99 בו השוותה הנתבעת עבודה בחצי משרה ובתוספת שעות נוספות לעבודה ב- 2/3 משרה (בעקבות תלונתה של התובעת רחל שרון "בזמן אמת", כי מועסקת היא מעבר להיקף משרתה שבתקן), ערך הוא את חישוב ההשוואה על פי שעות העבודה בפועל, ולא על פי מספר משמרות (עמ' 22 לפרוטוקול). 32. איננו מקבלים עמדת הנתבעת באשר לדרך חישוב היקף משרתן בפועל של התובעות. ראשית, וכפי שהראינו לעיל, קיים חוסר התאמה בין מספר המשמרות המחושב ע"י הנתבעת, לבין היקף המשרה בתקן, שכן, חצי משרה אינה 2.5 משמרות (של 8 שעות) אלא 2.25 משמרות, ו-0.75 משרה אינה 3.75 משמרות אלא 3.375 משמרות (של 8 שעות). 33. שנית, איננו מקבלים עמדת הנתבעת, כי את היקף משרתן של התובעות יש לחשב עפ"י משמרות בהן עבדו בפועל בלבד ללא התחשבות בימי חופשה/חג/מחלה וכיוצ"ב, שנוצלו על ידן במהלך העבודה השוטפת ובגינן קיבלו תשלום אף שלא עבדו בהם בפועל. 34. עדי התובעות - רו"ח בן עוז והאקטואר ויסברג, הסבירו בעדותם, כי ימי החופשה והמחלה הם, בחישוב שנתי, חלק מן התקן והדבר תואם להוראות התקשי"ר (סע' 33.105, 33.106, 33.212) הקובע, כי ימי החופשה והמחלה הינם חלק אינטגראלי מתקן המשרה. טענה זו מקובלת עלינו. ימי ההיעדרות בתשלום משולמים כחלק מתקן המשרה ולא מעבר לה, ובחישוב שנתי. תימוכין נוספים לכך ניתן למצוא בסעיף 33.112 לתקשי"ר הקובע: "תקופות חופשת מנוחה מובאות בחשבון לצורך חישוב מכסת ימי חופשת המנוחה למעט חופשה הניתנת בזמן פרישה מן השירות..." משמעות הדבר הינה, כי תקופות חופשת המנוחה הינן חלק מן התקן ואף מובאות בחשבון לצורך חישוב מכסת ימי מנוחה. הוראה זו נותנת תשובה ומענה לטענת הנתבעת בסעיף 71 לסיכומיה. 35. הוכח בפנינו כי גם בפועל כך נוהגת הנתבעת בנושא ניצול ימי חופשה/מחלה (ר' עדות גב' פנינה פאר מטעם הנתבעת ועדות גב' אפרת אברהם בפרוטוקול ישיבת 9.5.07). עדי הנתבעת (הן גב' לאה לייטנר, הן מר זיו שרון והן מר ציון לוי מנציבות שירות המדינה) הודו, כי לעניין שעות המשרה והשכר נלקחים בחשבון ימי החופשה והמחלה, והם מהווים חלק מהתקן. אין מדובר ביתרת זכויות בלתי מנוצלות שאכן, אינן מובאות בחשבון לצורך קביעת היקף המשרה ויתכן וניתנות לפדיון (ימי חופשה, ימי מחלה), אלא בימים שנוצלו בפועל כימי חופשה או מחלה ותמורתם שולמה במשכורת השוטפת כחלק מגדר המשרה. הדבר מתיישב גם עם הוראת התקשי"ר בסעיף 33.106, ולפיה: "תקופת חופשת מנוחה נחשבת כתקופת שירות לכל דבר, למעט חישוב מכסת חופשת מנוחה בעת פרישה מן השירות". 36. ימי היעדרות בתשלום אלה מוכרים הן כתקופת עבודה והן כחלק מן השכר הקובע אף בעת תשלום פיצויי פיטורים על פי החוק ועל פי התקשי"ר, אף שלא בוצעה בהם עבודה בפועל. 37. מכל מקום, וככל שטוענת הנתבעת כי ימי ההיעדרות בתשלום אותן ניצלו התובעות ואשר אושרו ע"י הנתבעת הינם מעבר ומחוץ למסגרת התקן, הרי שיש בכך לתמוך ולאשר גרסת התובעות כי נדרשו לעבוד מעבר לסך התקן המאושר להן. 38. איננו מקבלים את דרך חישוב היקף המשרה שערכה הנתבעת מטעם נוסף, שלישי, והוא, כי איננו מקבלים את עמדת הנתבעת כי בחישוב היקף המשרה יש להביא בחשבון רק את מספר המשמרות בהתעלם משעות העבודה בפועל אותן עבדו התובעות בזמן העברת משמרת (זמן החפיפה בחילופי משמרות), אשר הוערך ע"י גב' פנינה פאר, עדת הנתבעת, כרבע שעה, נוסף על אורך המשמרת. העדה אישרה, כי מקובל לבוא ולבצע העברת משמרת כרבע שעה לפני תחילת המשמרת. אין מדובר בעבודה אותה ביצעו התובעות מיוזמתן, ללא שהתבקשו, או באופן מזדמן אלא, כפי שהוכח בפנינו, המדובר בנוהל קבוע מנוהלי העבודה בביה"ח. 39. עוד עולה מעדויות הנתבעת, כי היום משולמת תוספת תשלום בגין זמן החפיפה, בנוסף לזמן המשמרת, לפי זמן מוגדר לכל מחלקה. עדויות אלה מחזקות טענת התובעות כי מדובר בזמן עבודה מוגדר וקבוע הנדרש מהן בכל משמרת ומשמרת והמזכה אותן בשכר. 40. יחד עם זאת, אין מדובר בחצי שעה לכל משמרת (רבע שעה בתחילת משמרת ורבע שעה נוספת בסיומה) כפי שטוענות התובעות, אלא ברבע שעה לפני תחילת משמרת בלבד שכן, עובדי המשמרת החדשה, "המחליפה", מתייצבים אף הם כרבע שעה לפני תחילת המשמרת, כך, שזמן החפיפה בסיום המשמרת הינו בתוך זמן המשמרת ואינו בנוסף לה. 41. אף שדחינו את דרך חישוב היקף המשרה כפי גרסת הנתבעת, מאידך, איננו מקבלים במלואו את חישוב התובעות את היקף משרתן בפועל. חישוב היקף משרתן של התובעות בהתבסס על מלוא זמן הנוכחות עפ"י הדו"חות, כפי שטוענות התובעות, מביא אף הוא לתוצאה בלתי נכונה בה, בחישוב היקף המשרה נלקחות שעות עודפות "אמיתיות" שנדרשות מעת לעת עפ"י צרכי המחלקה הדחופים, באופן בלתי קבוע, ושאינן חלק מהיקף המשרה. הגב' אפרת אברהם, עדת הנתבעת, העידה כי ישנם מקרים, לא רבים, בהם נדרשות האחיות להגיע שעה-שעתיים לפני תחילת המשמרת עקב צרכי המחלקה. מדובר במקרים חריגים שהינם בגדר שעות נוספות (עודפות) שאינן אמורות להיחשב בהיקף המשרה. עיון בדו"חות הפיצול התקופתיים אכן מלמד כי מקרים אלה אינם הכלל אלא החריגים לו. 42. לפיכך, לדעתנו, חישוב היקף משרתן של התובעות צריך להיעשות על פי המתווה הבא: א. משמרת עבודה בפועל כוללת רבע שעה של חפיפה ותחושב כמשמרת של 8.25 שעות. ב. התובעות הרשקוביץ שרה ושרון רחל, שתקן משרתן היה 50% משרה, אמורות היו לעבוד 18 שעות שבועיות, היינו, כ- 2.2 משמרות (בנות 8.25 שעות) בשבוע. שעות חופשה/ מחלה/בחירה יחושבו על פי יחס השעות המשולמות ל-8.25. היקף משרתן ייגזר ממספר המשמרות שעבדו בפועל על פי דו"ח הפיצול התקופתי בנוסף לשעות החופשה/ מחלה/ בחירה כאמור לעיל, בחלוקה ל-2.2 משמרות בשבוע. ג. באשר לתובעת סגל בלה, הרי שבתקופה שעבדה ב-0.75% משרה, אמורה היתה לעבוד 27 ש"ש, היינו, 3.27 משמרות בנות 8.25 שעות כל אחת. היקף משרתה בפועל בתקופה זו יחושב עפ"י מספר המשמרות שביצעה בפועל, בנוסף לשעות חופשה/ מחלה/ בחירה מחולקות ב-8.25, ביחס ל-3.27 משמרות בשבוע. 43. מכיוון שאין תחת ידינו חישוב על פי המתווה שקבענו לעיל, ולשם בחינת יתר טענות הצדדים והשאלות העומדות בפנינו, מצאנו לנכון לערוך חישוב חלקי של היקפי משרות התובעות על בסיס נתוני הנתבעת בדבר מספר המשמרות בפועל של התובעות כמופיע בנספח לתצהיר מר זיו שרון, ובתיקונים המתבקשים. החישוב מבוסס על כך שכל משמרת היא באורך 8.25 שעות ועל מספר המשמרות הנכון הנדרש מכל תובעת לפי חלקיות משרתה (2.2 משמרות לעובדות בחצי משרה ו- 3.27 משמרות לעובדת ב-75% משרה). בחישוב זה לא מובאים בחשבון ימי החופשה/מחלה/בחירה בתשלום . 44. על פי חישובנו החלקי כאמור, היקפי משרות התובעות הן כדלקמן: התובעת הרשקוביץ שריקה - 63% התובעת שרון רחל - 59% התובעת סגל בלה - 83% 45. לנוכח התוצאה (ולו החלקית) המסתמנת לעיל, יש לבחון האם היקפי משרה אלה, בהם עבדו התובעות בקביעות, מהם ניטרלנו שעות נוספות (עודפות) אקראיות, הינן בגדר עבודה הרבה מעבר לתקן המשרה החלקית, אליה מתייחס אף חוזר נש"מ נ"ט/16. חוזר נש"מ נט/16 46. עדותו של מר ציון לוי מנציבות שירות המדינה, לא שפכה אור על כוונת חוזר נש"מ בהגדרת העסקה "הרבה מעבר לתקן". 47. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי אין בכוונת חוזר נש"מ למנוע מעובד מדינה העסקה בשעות עודפות שלא דרך קבע או במספר שעות העולה במעט על חלקיות המשרה. 48. לטעמנו, העסקה קבועה של כ-20% לפחות מעבר לתקן המשרה המאושר בעניינן של גב' הרשקוביץ וגב' שרון רחל, ודאי מהווה העסקה "הרבה מעבר לתקן" לצורך העניין. גם העסקה של כ-10% לפחות מעבר לתקן המשרה המאושר באופן קבוע ועקבי, כבעניינה של גב' סגל בלה, אינו העסקה במספר שעות מועטות ומזדמנות מעל חלקיות המשרה. 49. הוכח בפנינו, כי התובעות כולן עבדו באופן קבוע במשמרות ובשעות עודפות העולות על אחוז משרתן שבתקן. העסקה זו נבעה הן מנוהל העבודה בנתבעת - של משמרות בנות 8 שעות ובתוספת זמן חפיפה של רבע שעה למשמרת- בניגוד להסכם הקיבוצי הקובע היקף משרתן של התובעות לפי משמרות של 6 שעות בלבד, והן מחסר קבוע ומתמשך בתקנים כפי שעולה מעדויות הנתבעת בפנינו. 50. התובעת גב' הרשקוביץ העידה, כי פנתה במהלך תקופת עבודתה וביקשה הגדלת תקן אולם נענתה בשלילה. עדת הנתבעת גב' פאר אישרה, כי היו אליה פניות מצד התובעת להגדלת היקף המשרה. גם התובעת מס' 2 ביקשה הגדלת התקן ובשלב כלשהו זה אכן גדל ועלה ל-75% משרה אולם גם אז, נדרשה התובעת לעבוד יותר שעות מהתקן המאושר לה, ופניותיה להגדלת התקן לא נענו. התובעת מס' 3, גב' רחל שרון, לא מעוניינת הייתה בעבודה מעבר לתקן שאושר לה ולא ביקשה הגדלת היקף המשרה אלא להיפך, קבלת משמרות שיתאימו להיקף משרתה האמיתי, ולא מעבר לכך. חרף האמור, שובצה שוב ושוב ובאופן קבוע מעבר לשיעור משרתה. 51. במכתב גב' לייטנר לנציבות שירות המדינה בעניינה של התובעת 3 מיום 17/8/2000, בעקבות פניות חוזרות ונשנות מצד התובעת בעניין שיבוצה לעבודה מעבר להיקף המשרה (ת/2), מאשרת גב' לייטנר כי התובעת הועסקה בשעות נוספות בין 25-35 שעות לחודש, כאשר תקן שעות עבודתה החודשיות הינו כ-80 שעות!! כמות שעות נוספות כזו אל מול היקף המשרה אינה עומדת בגדר הסביר ומהווה העסקה של שעות נוספות רבות מעל התקן אשר חייבה פנייה לנציבות בבקשה לשינוי התקן כאמור בחוזר נש"מ. 52. אין למעשה חולק, כי העסקה בתקן נמוך מתקן ההעסקה בפועל מביאה לפגיעה בזכויות סוציאליות שונות. אף כי הנתבעת ניסתה להציג מצג כאילו אין הבדל בין העסקה בהיקפי משרה שונים, כאשר על הפרש השעות משולמות שעות עודפות, כפי שניסתה להציג במכתבה לתובעת 3 מיום 14.4.99 (ת/2), הרי שבחקירתו הנגדית של מר זיו שרון, עד הנתבעת, לאחר שאלות חוזרות ונשנות עליהן ניסה להתחמק מלהשיב, הודה הוא לבסוף, כי אם נערכת הייתה השוואה גם של הזכויות הסוציאליות, היה מתגלה פער גדול יותר לטובת שני שליש משרה לעומת חצי משרה (עמ' 23 לפרוטוקול). פער זה מסביר ומשקף את תביעת התובעות להפסדים שנגרמו להן עקב צורת העסקתן בתקן של חצי משרה או 3/4 משרה, כשבפועל עבדו באופן קבוע בהיקף גדול מכך. 53. בנסיבות העניין, שוכנענו, כי דרך העסקתן של התובעות בהיקף בלתי מבוטל מעל תקן משרתן המאושר, ובאופן קבוע, הביאה לפגיעה בזכויותיהן ואת אלו יהיה מקום לחשב על פי היקף המשרה בפועל בדרך שקבענו לעיל. קביעתנו זו עולה בקנה אחד עם הוראת נש"מ נ"ט/16, אשר טרחה להזהיר מצורת העסקה כזו המביאה צורך לשנות את מערך הזכויות והתשלומים באופן רטרואקטיבי. טענת ההתיישנות 54. לטענת הנתבעת בסיכומיה, התובעות שקטו על שמריהן במשך עשרות שנים ועתה דורשות זכויות בגין כל תקופת העסקתן למפרע. עילת תביעתן נולדה עם תחילת העסקתן ולפיכך, התיישנה. טענה זו עומדת בסתירה לטענת הנתבעת בכתב הגנתה כי המתוקן, כי התביעה התיישנה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שלפני 8/8/98 (7 שנים לפני הגשת התביעה המתוקנת). 55. לטענת התובעות, אין הנתבעת יכולה להעלות טענה שונה מזו שנטענה בכתב ההגנה. עוד טוענות הן, כירק עם פרישתן לגמלאות וקבלת תלושי הפנסיה יכלו ללמוד כי זכויותיהן נפגעו, ולפיכך רק במועד זה גובשו העובדות המהוות את עילת התביעה. באשר לתובעת מס' 3 נטען, כי תובעת זו הוטעתה ע"י הנתבעת לחשוב כי אין פגיעה בזכויותיה, ורק בסמוך להגשת תביעתה נודע לה כי קופחה. בעניין זה מפנות התובעות למכתב ת/2 שהוזכר על ידנו לעיל, בו הוצג לתובעת מצג כי זכויותיה, לעומת עובדת העובדת ב-2/3 משרה- לא נפגעות. 56. באשר לתביעה בנושא הפרשי הפנסיה, הרי שהזכות לקבלתן של הקצבאות קם עם פרישתן של התובעות לפנסיה וקביעת גובהה. בעניין זה, אין ולא יכול להיות חולק, כי התביעה טרם התיישנה, לנוכח מועד פרישתן של התובעות. 57. בכל הנוגע לתביעה להפרשי שכר/ זכויות סוציאליות, ובכפוף לכך כי טרם דנו בשאלת הזכאות לגופם של הרכיבים הנתבעים, הרי שעילת התביעה בגינם אכן התיישנה ככל שמדובר בסכומים שזמן תשלומם לפני 8/8/98, 7 שנים לפני הגשת התביעה. שיהוי וחוסר תום לב 58. לטענת הנתבעת, תביעת התובעות נגועה בשיהוי המביא לפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה עת כלכלה ענייניה מבלי להביא בחשבון את דרישות התשלום הנתבעות בתביעה זו, במסגרת תקציבה. כמו כן טוענת הנתבעת, כי התביעה נגועה בחוסר תום לב כאשר במהלך כל השנים לא העלו דרישותיהן שבתביעה זו. והתובעות 1 ו-2 אף לא העלו טענותיהן אלא רק לאחר שהוגדלה קצבת הפרישה שלהן, בין היתר בעקבות שימוש בטענתן בעניין היקף המשרה. 59. התובעות משיבות לטענות הנתבעת באמרן, כי לנתבעת לא נגרם כל נזק ראייתי ואין הצדקה לגלגול התנהלותה הקלוקלת של הנתבעת לפתחן של התובעות ולשלול מהן את זכויותיהן. עוד אין לקבל טענת הנתבעת בדבר השיהוי, היות והתובעות פנו לנתבעת במהלך תקופת עבודתן בנושא צורת העסקתן (הגדלת המשרה או התאמתה לתקן) ולטענת ההסתמכות אין על כן מקום. לטענת התובעות, הנתבעת היא זו שהתנהלה בחוסר תום לב, העסיקה את התובעות באופן לא תקין מעבר לחלקיות משרתן ואף הסתירה מהן את העובדה כי הדבר פוגע בזכויותיהן. התובעות פנו בהליך רגיל ושגרתי בבקשה להגדלת קצבתן ואין מדובר בחוסר תום לב. 60. לא מצאנו ממש בטענת הנתבעת בנושא השיהוי וחוסר תום הלב. הנתבעת מודעת הייתה היטב כל השנים לצורת העסקתן של התובעות וזו הוכתבה למעשה על ידה. הנתבעת מודעת הייתה לחוסר ההתאמה בין היקף משרת האחיות והמשמרות בהן שובצו לעבוד שלא בהתאם להסכם הקיבוצי והוראותיו וללא חתימה על הסכמה כתובה אחרת כפי שמאפשר סעיף 10(ג) להסכם. כמו כן מודעת הייתה לחסר התקנים ולמשמעות השלכת עובדות אלה על היקף העסקת התובעות. 61. הנתבעת היא זו שיכולה וצריכה הייתה ליזום פניה לנציבות שירות המדינה בבקשה לשינוי תקן, כפי שידעה לעשות עת הגדילה תקן משרת התובעת 2 מ-50% ל-75%. משלא עשתה כן, חרף העובדה שתחת ידיה מכלול הנתונים בדבר שיעור העסקתן של התובעות, אין לה לבוא בטרוניה לתובעות . הודעת נש"מ נט/16 הינה, כמצויין בה, "רענון" בלבד בעניין איסור העסקת עובד בחלקיות משרה מעבר לתקן משרתו ואזהרה בדבר אפשרות חיוב למפרע של זכויות העובד. איסור זה קיים היה גם קודם לכן. 62. ויודגש, כי הנתבעת היא זו שנהנתה במהלך השנים מהעסקת התובעות בעלות מופחתת, כאשר עד לשנת 1994 שילמה לתובעות ערך שעות העבודה העודפות בלבד, ללא כל הפרשות סוציאליות, ומשנת 1994 הפרישה על השעות העודפות רק 5% לגמל. זאת, במקום להגדיל תקן המשרה כמתחייב, על כל ההשלכות הכספיות הנובעות מכך ותוך התעלמות מפניות התובעות בנושא היקף משרתן. 63. הנתבעת היא זו שנהגה בחוסר תום לב שעה שהציגה בפני התובעת 3 תמונה חלקית ומעוותת של השוואת מעמדה כעובדת בחצי משרה + שעות נוספות, לעובדת בהיקף משרה של 75%. 64. באשר להגדלת שיעור הקצבה ע"י הנציבות, הרי שזו הוגדלה לתובעות מטעמי פרישה מוקדמת ומטעמי בריאות כעולה מההודעות שהוגשו לנו. על אף שהנתבעת טרחה והגישה תצהיר מטעם מנהל אגף פרישה וגמלאות בנציבות, הרי שבתצהיר זה אין מילה וחצי מילה התומכת בטענת הנתבעת כי הגדלת הקצבה שאושרה לתובעות קשורה באופן כלשהו לעילות תביעתן דכאן. המסקנה המתבקשת הינה, כי אין מקום לקשר בין הגדלת הקצבה מטעמי בריאות ופרישה מוקדמת וטענות התובעות בתביעתן שבפנינו בקשר להיקף משרתן. לפיכך, אין אף מקום לייחס להן חוסר תום לב בהגשת התביעה בנימוק שקצבתן כבר הוגדלה. האם בהוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1994 יש כדי להוות השתק לטענות התובעות 65. אין חולק, כי עד שנת 1994, לא נעשו כל הפרשות בגין השעות העודפות לקרן כלשהי והתובעות קיבלו תשלום שכר השעות בלבד ללא כל תוספת שהיא, הא ותו לא. ביום 1.1.94 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד הקובע חובת הפרשה לקופת גמל מרכיבים "המוזכרים בנספח ה'" להסכם (הנספח לא צורף להסכם שהוצג בפנינו). עוד נקבע, כי רכיבים אלה לא יכללו בחישובי פיצויי פיטורין, שכר שעה ופנסיה. מנספח ו' לתצהיר גב' לייטנר עולה כי המדובר ברכיבי משמרות, שעות נוספות, תורנויות וכוננויות, וכי שיעור ההפרשות היה 4.66% עד 31/12/95 ו- 5% מ-1/06 ואילך. הצדדים מודים כי החל מינואר 1994 הופרשו בגין השעות העודפות הפרשות לגמל בהתאם להסכם. 66. לטענת הנתבעת, תכליתה של הסכמת הצדדים בהסכם הקיבוצי משנת 1994, המחייב הפרשות לקופת גמל "קו הבריאות" בגין תוספות לא פנסיוניות, הייתה הסדרת כל נושא הזכויות הסוציאליות בגין שעות עבודה שאינן פנסיוניות ולפיכך מנועות התובעות מלטעון כל טענה בניגוד להסכם הקיבוצי החל עליהן. 67. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, ההפרשות החלו משנת 1994 בלבד ואין טענה כי קודם לכן "פוצו" התובעות בדרך כלשהי על אותן השעות. זאת ועוד. מטרתו של ההסכם הייתה להיטיב עם העובדים ולזכותם בהפרשות לגמל בגין רכיבים שאינם פנסיוניים, כדוגמת שעות נוספות אמיתיות. אולם, הסכם זה אינו מתיימר לקבוע מהן שעות נוספות אמיתיות או פיקטיביות. ההסכם גם אינו בא במטרה להלביש בכסות חוקית העסקה קבועה בהיקף משרה מעבר לתקן, ולהרע מצבו של העובד בקביעה כי השעות העודפות, שיתכן שיוכרו כחלק מהמשרה, תתוגמלנה בהפרשות לגמל בלבד. כמובן, שבמצב בו מוכרות השעות בסופו של דבר כחלק מהיקף המשרה, כפי שקבענו באשר לחלק מן השעות במקרה שבפנינו, אין התובעות זכאיות בגין אותן השעות להפרשות לגמל בנוסף על הזכויות הנגזרות מהיקף המשרה, ויהא עליהן להשיב לנתבעת את כספי ההפרשות (חלק המעביד) שהופרשו בגין אותן השעות. 68. אף תוספת התמריץ המיוחד שעפ"י ההסכם מיום 31.10.86 אינה פיצוי בגין עבודה בשעות עודפות, אלא כנגד חתימה של העובדים על התחייבות לשרת בתפקידם שנה אחת לפחות, כעולה מלשון ההסכם. ואכן, התובעות נדרשו לחתום על התחייבות כנ"ל, שהוצגו בפנינו, כתנאי לקבלת התמריץ. 69. לאחר גמר שמיעת הראיות, התרנו לנתבעת להביא בפנינו הסכם קיבוצי מיום 26.3.97 ו-22.9.96, בין מדינת ישראל והסתדרות האחים והאחיות בדבר הוספת תקני סיעוד , בין היתר, לצורך כיסוי ההפרש שבין 36 ל-40 ש"ש ובשל מצוקת תקנים. לא מצאנו כי יש בהסכמים אלו כדי לשנות דבר מהיקף המשרה הבסיסי של האחיות עפ"י הסכם 86' לפיו, משרה מלאה היא של 36 ש"ש, ואין בהסכמים כדי לשנות דבר מקביעותינו לעיל. ההסכמים מחזקים טענת התובעות כי בשל מחסור בתקנים נדרשו באופן קבוע לעבוד מעבר להיקף משרתן שבתקן, עובדה שאושרה גם ע"י העדות גב' פנינה פאר וגב' אפרת אברהם . בחינת הרכיבים הנתבעים 70. בנוסף להפרשי פנסיה לתובעות 1 ו-2, תובעות התובעות גם הפסדי שכר וזכויות בגין הרכיבים הבאים: ביגוד. הבראה. תמריץ אחיות. השלמת קרן השתלמות. מענק יובל . 71. עקרונית אין למעשה חולק, כי גובה התשלומים ברכיבים לעיל נגזר מהיקף המשרה ועל כן, ככל שהיקף המשרה ייקבע כגבוה מזה שבתקן, קיימים הפרשים לזכות התובעות, בכפוף לטענת ההתיישנות. 72. עם זאת, לטענת הנתבעת, תמריץ האחיות משולם לפי תעריף מדורג באופן הבא: עד ל- 49% משרה אין תמריץ, מ-50% ועד 75% משרה משולם 75% מגובה התמריץ, בין 75% משרה ל- 99% משרה משולם תמריץ בשיעור 100% וב-100% משרה משולם תמריץ בגובה 150%. בעניינן של התובעות, טוענת הנתבעת, כי התובעת סגל בלה קיבלה תמריץ בשיעור 100%, והתובעות האחרות קיבלו תמריץ בשיעור 75%. גם שינוי החלקיות לפי גרסת התובעות אינו מזכה אותן בתוספת תמריץ שכן ממילא קיבלו את שיעור התמריץ המתאים. 73. רו"ח בן עוז מטעם התובעות נחקר על חוות דעתו ואישר כי את ההפסדים בגין התמריץ לא חישב לפי תעריף מדורג. העד הודה כי אינו מכיר את הכללים וההסכמים הנוגעים לתמריץ האחיות וכי עניין התעריף המדורג הובא לידיעתו רק לאחרונה ו"צריך לבדוק האם לפי היקף המשרה אליו הגעתי יש הפרש תמריץ לפי הדירוגים של התמריץ .." גם האקטואר מר אליאור ויסברג נחקר בקשר לאופן תשלום תמריץ האחיות והשיב כי חישב את ההפרשים באופן פרופורציונאלי להיקף המשרה ולא מודע היה לתשלום המדורג של התמריץ וחישובו. 74. מההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 31/10/86 (נספח ט' לתצהיר גב' לייטנר) עולה כי התמריץ אכן משולם באופן מדורג לפי שיעורי משרה כפי שנקבעו בו (סעיף 8 להסכם). מקובלת עלינו בעניין זה עדותו של מר זיו שרון, המתבססת על ההסכמים הרלוונטיים שלא מוכרים היו לעדי התובעות, כי גם שינוי היקף המשרה כנתבע אינו מזכה את התובעות בהפרשים בגין רכיב זה. התביעה להפרשי שכר המבוססת על רכיב תמריץ האחיות נדחית איפוא. 75. באשר לכל יתר ההפרשים הנתבעים, הנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה. ואולם, את ההפרשים הנתבעים ברכיבים הנוספים, הנגזרים משיעור המשרה, יהא צורך לחשב מחדש לאחר שיחושב שיעור המשרה המדוייק של התובעות על יסוד קביעותינו לעיל. סיכום ביניים 76. על התובעות לערוך תוך 45 יום את התחשיבים הבאים: א. חישוב היקף המשרה לכל אחת מן התובעות בהתבסס על העקרונות שנקבעו על ידנו בסעיף 42 לעיל. ב. חישוב ההפרשים הנתבעים בגין פנסיה והפרשי שכר, למעט רכיב תמריץ האחיות, וזאת על בסיס שיעור המשרה שיתקבל. חישוב הפרשי השכר יהיה לתקופה החל ב- 8/8/98 ואילך. ג. חישוב הסכומים אותם יהא על התובעות להחזיר לנתבעת מתוך כספי הפרשות הגמל. התחשיבים יועברו לבית הדין וכן לבדיקת הנתבעת. הצדדים יודיעו לבית הדין תוך 45 יום נוספים האם הושגה הסכמה בדבר הסכומים המתקבלים או כל הסכמה אחרת. ככל שלא תושג הסכמה, ישקול בית הדין מינוי מומחה מטעמו לעריכת התחשיבים. תמריץתמריץ אחיותאחיות